תכולת הספרייה: הספרייה שלי מורכבת בעיקר מספרים שלא נתתי או זרקתי. זה סימן שאני אוהב אותם. יש הרבה ספרי קריאה וספרי שירה, מילונים בכמה וכמה שפות וכמובן לא מעט ספרי בישול, שלמרבה הצער מאז גוגל ויוטיוב כבר אין להם שימוש, אבל אין לי לב להשליך אותם לפח.
מדף קרוב ללב: שני המדפים שאני הכי אוהב נושאים עליהם בדיוק את אותם ספרים: המדף עם מילון בן יהודה השלם בסלון, והמדף עם עוד מהדורה של מילון בן יהודה בחדר השינה. אני מודה שמעודי לא חיפשתי ערך במילון בן יהודה. הוא כבר התיישן, ופחות תקף לעברית שלי. אבל ככל שנוקפות השנים אני מעריץ את אליעזר בן יהודה יותר ויותר. אז בסלון יש מדף מרכזי עם מילונו כדי לכבד אותו, ובחדר השינה – זה המילון שהיה של דודתי, ראומה אלדר, וירשתי ממנה. הוא מזכיר לי אותה ואני מחייך אליו לפני השינה.
השפעת המלחמה: בהתחלה לא היה לי חשק לקרוא בכלל. לאט לאט חזרתי לקריאה, אבל רק ספרים רומנטיים או משמחים. כעת אני קורא בהנאה רבה את "החינוך הסנטימנטלי" של פלובר.
שיטת מיון: שאלה כואבת מאוד, כי הוא לא נעשה. יש כמה מדפים נושאיים: ספרים שכתבו חברים, ספרים עם הקדשות שאסור להשאיל, ספרי שירה, מילון בן יהודה, ארבעים ספרים של הסופר הסקוטי אלכסנדר מק'קול סמית, שפעם הייתי מכור להם ועשיתי איתו תחרות שהפסדתי בה – מתברר שהוא כותב יותר מהר מכפי שאני קורא. כל היתר מסודרים, או ליתר דיוק אינם מסודרים, בבלגן צוהל ובערבוביה מרחיבת לב.
על ארבעה ספרים
ממילא גורלך נחרץ
נורית גרץ / כנרת זמורה דביר, 2024
אחד הספרים המפעימים שקראתי בעת האחרונה. אני מודה שבגלל המלחמה לא כל כך רציתי לקרוא ספר על זקנה ומוות (שבשוטף הם דווקא הנושאים החביבים עלי), אבל בהיותי אוהד מושבע של נורית גרץ וכתיבתה, לא יכולתי להתאפק. יצאתי נשכר למשעי, ועל הדרך, כדי להבין טוב יותר את הספר, קראתי שוב את אדיפוס המלך ואת אנטיגונה, וגם זה פרס לא קטן.
אלמונג'ד (מילון ערבי־ערבי)
דאר אלמשרק, לבנון / מהדורה 26, 1986
המילון האנציקלופדי עב הכרס הזה שוקל שני קילו ושלוש מאות גרם. אימא של חברה שלי סחבה אותו עבורי כל הדרך מניו־יורק, ואף נקנסה על המשקל העודף. הוא שימש אותי בצבא ובאוניברסיטה ואפשר למצוא בו הכול. בעיקר את יופייה וחוכמתה של הערבית, שהיא שפה מופלאה אפילו יותר מהעברית.
יבגני אונייגין
א.ס. פושקין / תרגום: אברהם שלונסקי / ספריית פועלים, 2007
כשלמדתי צרפתית באוניברסיטה, המרצות הנפלאות שלי – כולן רומניות שדתן הייתה תרבות צרפת – נאלצו להודות שיש מצב שהתרגומים של אלתרמן לראסין ומולייר טובים יותר מהמקור. התרגום של שלונסקי מרוסית לרומן המחורז של פושקין הוא פלא ונס בתולדות השפה העברית, ואני פשוט מעריץ אותו. ועדיין, שובר את ליבי שאינני דובר רוסית, כי בכל פעם שאני אומר לדובר/ת רוסית שאני אוהב את "יבגני אונייגין", הם שואלים "קראת במקור?". אני משיב "נבצר ממני", ואז הם אומרים: "חבל, פושקין ברוסית זה כמו חמאה על הלשון".
קאנדיד
וולטר / תרגום: א. ראובני / ספריית התרמיל, 1981
בעיניי זה הספר המופלא ביותר שיש. קראתי אותו בעברית ואחר כך כמה וכמה פעמים בצרפתית, והוא חכם, מצחיק, מרתק, קולע ושנון בצורה בלתי רגילה. משפט הסיום שלו, "יפים דבריך, אבל עלינו לטפח את גננו", הוא המנטרה שאימצתי לי ולאורה אני חי.
