אדם מראענה ← שחייה
על גב הדו־קיום
אדם מראענה עומד לעשות היסטוריה במשחקי פריז – הוא יהיה השחיין הערבי־ישראלי הראשון שייצג את ישראל במשלחת האולימפית, והנציג השני בלבד מהמגזר, 48 שנה לאחר שהנציג הראשון, רפעת טורק, השתתף בנבחרת הכדורגל במשחקי מונטריאול 1976. "זה מטורף בשבילי לעשות היסטוריה. לצערי אני לא מופתע שאין הרבה נציגים ערבים במשלחות אולימפיות. בחברה הערבית המודעות לחשיבות העיסוק בספורט עדיין נמוכה. אני מקווה שיקומו אנשים שיפעלו להקמת עוד מגרשים ואולמות במגזר, והדבר יתרום גם לאחדות במדינה", הוא אומר, "אני מתרגש מאוד לקראת המשחקים, זה חלום שלי ושל המשפחה שלי מגיל צעיר. תמיד הייתי חובב ספורט, יש לי אופי תחרותי שהגיע גם מהחינוך בבית, גם ההורים רוצים שאגיע להישגים, ושמחתי להסב להם גאווה". מראענה בן ה־21 ייצג את ישראל במקצה ל־100 מטר גב, שבו הוא מחזיק גם את שיא ישראל עם יעקב טומרקין, והוא חלק מדור שחיינים מוכשר שקידם מאוד את התוצאות וההישגים של הענף הישראלי.
"בונים את הקבוצה שלנו כבר ארבע־חמש שנים, והיא מתחילה להניב פירות. אני מאמין שזה רק ילך וישתפר", הוא מצהיר, "המטרה שלי היא להגיע הכי רחוק בפריז. השאיפה הריאלית היא להעפיל לחצי הגמר. בשבילי, האולימפיאדה היא גם חוויה של התפתחות אישית. זה מפגש של סופרמנים מכל העולם, ואני מעוניין לצבור ניסיון, להמשיך להשתפר בשנים הבאות ולהגיע לשיא במשחקי לוס־אנג'לס 2028".
מראענה נולד וגדל בחיפה לאביו נאזי, ערבי מוסלמי מנהל חוף בת־גלים, ולאמו אלכסנדרה, יהודייה ילידת רוסיה ומורה לפסנתר. "אני שוחה מאז שאני זוכר את עצמי ומאוד אוהב מים וים. בילדות עסקתי בג'ודו ובשיט, רקדתי ריקודים סלוניים וניגנתי בפסנתר", הוא נזכר, "כשהייתי בן 11 התמקצעתי בשחייה, ומגיל 15 התחלתי לצאת לתחרויות בין־לאומיות ולבסס את עצמי בזירה האירופית. עברתי דרך ארוכה כדי ללמוד לתפקד טוב בתחרויות הגדולות. החודשים האחרונים קשים מאוד לכולנו בגלל המלחמה. בחודש הראשון הרגשתי חסר אונים, כשחברים שלי יצאו להילחם, ואני המשכתי להתאמן. הקושי היה בעיקר מנטלי – לא רציתי לקום לאימוני בוקר". קביעת הקריטריון האולימפי בתחילת יוני הובילה לפסטיבל תקשורתי סביב מראענה בגלל הרקע המשפחתי שלו, והוא היה לסמל לדו־קיום, אם ירצה ואם לאו. "אני גאה בזהותי, אני שילוב של הוריי ושמח לספר את הסיפור שלי", הוא מצהיר, "מבחינתי אני קודם כול ישראלי, ואחרי זה רוסי וערבי. אני לא קשור לדת כלשהי ופחות מתעסק בהגדרות. בפועל למדתי במערכת חינוך יהודית, עשיתי בר מצווה, הייתי בצבא וגדלתי בחיפה בעיר מעורבת. לתפיסתי איש באמונתו יחיה. שמחתי מהחשיפה התקשורתית, ואני שמח שמנסים להכיר אותי לעומק כי אני חושב שאני מיוחד בגלל זהותי ובגלל מה שאני עושה".
נתקלת פעם בגזענות?
"לאורך השנים היו מצבים נדירים, למשל בשדה התעופה, שבדקו אותי בדיקה רצינית יותר, אבל זה הפסיק בשנים האחרונות. אף פעם לא הרגשתי שונה, לא חוויתי גזענות ואני מקיף את עצמי באנשים טובים. יש מי ששופטים אנשים לפי הגזע שלהם, מדובר בבורות ואין לי עניין בזה. אני גם לא אוהב כשמערבים בין ספורט לפוליטיקה, מדובר באמנות".
מה התוכניות אחרי פריז?
"אתחיל ללמוד במכללה בצפון קרוליינה ולשחות בשבילה. צריך לבחור שם לימודי שפה ואבחר ערבית כי אני רוצה לדעת את השפה יותר".
מוקדמות 100 מטרים גב: 28.7, 13:00
"אני מניח שיש כאלה שחושבים שאם ילד בגילי עשה את זה, סימן שזה לא מסובך עד כדי כך, אבל ההפך הוא הנכון"
עומר ורד־וילנצ'יק ← שיט מפרשיות לייזר
איפה הילד
לאמין יאמל הפך בטורניר היורו שהסתיים בשבוע שעבר לסנסציה עולמית, לאחר שבגיל 16 הציג טורניר נפלא במדי ספרד והפך לצעיר הכובשים אי פעם בטורניר. גם לנו, מתברר, יש סנסציה כזו, לאחר ששייט מפרשית הלייזר עומר ורד וילנצ'יק, עשה את הבלתי ייאמן בפברואר השנה והעפיל למשחקי פריז בהופעה הראשונה שלו בתחרות בוגרים, כשגם הוא בן 16 בלבד.
"בינואר, אחרי אליפות עולם לא טובה לנוער, הצוות המקצועי שלי שאל אם ארצה לצאת גם לאליפות אירופה לבוגרים ואליפויות אירופה ועולם עד גיל 21, ולא ראיתי שום סיבה לסרב כי שמחתי על האפשרות לצבור עוד ניסיון", הוא מספר, "אף אחד לא האמין שאצליח להגיע לפריז, המטרה הייתה להתנסות ולעשות תוצאה יפה בין 64 הראשונים, אבל מהר מאוד הדברים התפתחו אחרת, עשיתי מקצים מצוינים וכולנו היינו בשוק מהדרך בה התקדמו הדברים. בשיוט לפני אחרון עוד הובלתי את התחרות עם סיכוי לסיים כאלוף, ובסיום סיימתי שמיני והשגתי עבור ישראל את הכרטיס האולימפי".
ההישג המפתיע קבע שבפריז יהיה ייצוג גברי ישראלי ראשון אי פעם לענף, לאחר שנופר אדלמן פעמיים בעבר ושי קקון בטוקיו ועכשיו בפריז, כבר שמו את ישראל על המפה האולימפית עם הדגם המדובר. בשישי במאי, יומיים לפני יום הולדת 17, הוכרז וילנצ'יק רשמית כנציגה של ישראל בתחרות. "זה מרגש מאוד עבורי להיות הראשון שעושה את זה וזה הישג שאף אחד לא יוכל לקחת ממני. אני מניח שיש כאלה שחושבים שאם ילד בגילי עשה את זה, אז זה לא כזה מסובך אבל ההפך הוא הנכון. דגם הלייזר הוא הפופולרי מכולם בגלל העלויות היחסית הנוחות שלו ושטים עליו יותר מאשר בכל דגם אחר", קובע וילנצ'יק, "אני עובד קשה מאוד לקראת התחרות, ישתתפו בה בסביבות ה־40 מדינות ואגיע כדי להילחם ולתת את הכול והשאיפה היא להגיע הכי רחוק שאפשר".
וילנצ'יק הוא בנה של שחר, אם חד־הורית ויש לו אחות תאומה, יעלה, שמשחקת כדורסל והם חיים בקיבוץ מעגן מיכאל. הים הפך לחלק מרכזי בחייו כבר בגיל 7. "בכיתה א' התקשיתי מאוד, הפרעתי בכיתה ואבחנו אצלי דיסלקציה והפרעת קשב וריכוז ושנה לאחר מכן אמא שלי הצליחה לשכנע כאן אנשים, שירשמו אותי לחוג ים של ילדים שהיו גדולים ממני בכמה שנים ופשוט התאהבתי", הוא נזכר, "עסקתי בגלישת רוח, גלישת גלים ושיט ומאז אני מתמקצע. בים אני מצליח לנטרל את הבעיות, שעם חלקן אני עדיין מתמודד, מצאתי את האיזון והפסקתי לקחת ריטלין וכל סוג אחר של כדורים. בגיל 11 עברתי למועדון בשדות ים, שהשקיע והכניס בי את רוח התחרותיות והשייט הפך לדבר המרכזי בחיי".
לפני כשבועיים הוא זכה במדליית ארד באליפות העולם עד גיל 19, ואילו ראם מגן הישראלי זכה בזהב וכרגע הוא משקיע את כל כולו בשייט, כאשר במקביל הוא מגיע כמה פעמים בשבוע לכמה שעות בבית ספר, כחלק מתוכנית מיוחדת שהוכנה עבורו. בריאיון הוא נשמע בוגר בהרבה מגילו. "אני מנצח אליפויות בארץ מגיל 14 מול מתחרים מבוגרים ממני, יש לי הרבה ביטחון, אני ממוקד במטרה וחזק מנטלית, למרות שבחצי השנה האחרונה התחלתי לעבוד עם מאמן מנטלי כי זיהיתי טעויות קטנות שאני חוזר עליהן, כאלה שיכולות להבדיל בין ניצחון והפסד והחלטתי לטפל בזה", הוא מסביר, "מ־2022 הפכתי להישגי בחוץ לארץ וסיימתי רביעי באליפות עולם ואירופה ובקטגוריית הגיל שלי סיימתי סגן אלוף עולם וזכיתי בארד באליפות אירופה. החלום שלי הוא לנצח בתחרות באולימפיאדה ולזכות בזהב כמה שיותר מהר, אבל הגיוני שיקרה באוסטרליה ב־2032, בתקווה שאגיע לשם בריא ושלם. כשאני נכנס לים יש לי מטרה אחת – לנצח".
תחרות שיוטים לייזר גברים: 1-6.8
מיכאלה משה ← חץ וקשת
שינוי כיוון מנצח
סיפורה של מיכאלה משה, שתייצג את ישראל בתחרות הקשָתות בפריז, חסר תקדים בספורט הישראלי. משה, בת 21 מרמת־השרון, הייתה עד לפני שנתיים מתעמלת אמנותית, חלק מנבחרת ישראל שייצגה את ישראל בטוקיו וגם בסגל הראשוני לפריז, ועכשיו תייצג אותנו באולימפיאדה בענף שונה לחלוטין.
"התחלתי להתעמל כבר בגיל שלוש ברמת השרון. לאורך השנים הייתי במועדונים בפתח־תקווה ורעננה וכמתעמלת אישית ניצחתי בגיל 17 בטורנירים בצרפת, בגרמניה ובפולין", היא מספרת, "כשהבנתי שלא אהיה בקבוצה הראשונה בפריז, הרגשתי שאין טעם שאישאר, ואחרי כמה חודשים של מחשבות ותקווה שאולי משהו ישתנה, החלטתי לפרוש". זמן קצר לאחר הפרישה פגשה משה את ספורטאית העבר רחלי ויגדורצ'יק, שהיום היא חלק מהיחידה לספורט הישגי. "היא שמעה שעזבתי והציעה לי ענפים אחרים שחיפשו בהם ספורטאים. עד אז מעולם לא שמעתי על חץ וקשת והלכתי לנסות כי זה נשמע לי קל, אף שזה ממש לא", היא נזכרת בחיוך, "באימון הראשון נתנו לי לירות והתלהבו שהצלחתי לעשות פעולה מסוימת, התחושה הייתה שיש כאן משהו מעניין. עברו כמה שבועות עד שהצטרפתי לאימונים, ומהר נכנסתי לעניינים, בתוך שלושה חודשים זכיתי באליפות ישראל לנוער והחלטתי להמשיך בענף".
ענף הקשתות בישראל ערך הופעת בכורה אולימפית במשחקי טוקיו, אז הדהים איתי שני בהעפלתו לרבע הגמר. הפעם יהיו לנו שני נציגים בענף; לצידה של משה יתחרה רועי דרור, שזכה בשבוע שעבר באליפות אירופה עד גיל 21, והשניים ישתפו פעולה גם בתחרות הזוגות המעורבים. "מאז שאיתי שני הגיע להישג המטורף בטוקיו ושהגיע לארץ מאמן אנגלי בכיר, הנבחרת שלנו צוברת תאוצה, והענף בהתפתחות גדולה ובהתמקצעות מרשימה". מחמיאה משה, "בתחרות בפריז, לכל אחד מאיתנו יהיה שלב מוקדמות, בניסיון לעלות לשלבי ההדחה המתקדמים, ובסיומו ישלבו את התוצאות שלי ושל רועי, ואם הן יהיו גבוהות דין, נעפיל לשלב הבא בתחרות המעורבת ושם נתחרה יחד".
המסע של משה להשגת הקריטריון היה מורכב והוא הושג רק לפני כמה שבועות. "לאורך כל הדרך האמנתי שיש סיכוי וכיוונתי למטרה, אבל בפועל זה היה מסע קשה ומלחיץ. ניסיתי לעלות בדירוג העולמי, ובמאי האחרון הייתי מרחק ניצחון אחד מלהעפיל בתחרות בגרמניה, וכשזה לא קרה היה קשה", היא משתפת, "כמה שבועות לאחר מכן השתתפתי בתחרות ההזדמנות האחרונה בטורקיה ושוב לא השגתי את המטרה. בסופו של דבר זכיתי בכרטיס בזכות מקומי בדירוג העולמי".
משה, שסיימה לאחרונה שירות כספורטאית מצטיינת, מתאמנת במכון וינגייט, ולקראת המשחקים תצא למחנה אימון ברומניה. "בפריז אני מצפה להגיע לפחות לשלב שמינית הגמר, ומשם לנסות הכי רחוק שאפשר. אני עדיין לא מרגישה שאני שולטת בירי במאת האחוזים, אבל בתחילת השנה כשסיימתי חמישית בטורניר בצרפת הבנתי שאני כבר מוכנה לרמות גבוהות יותר". מה קשה יותר, התעמלות או קשתות?
"לכל אחד הקושי שלו. מבחינת השקעה, ענף ההתעמלות תובעני יותר כי אתה עובר לגור באולם מבוקר ועד ליל במשך שנים, אבל מנטלית חץ וקשת קשה יותר".
"כבר במשחקי לונדון הבנתי את מצב הבדמינטון בארץ. הבנתי שבערוצי הספורט לא ישדרו אף משחק או תחרות, ותמיד יתמקדו בכדורגל ובכדורסל. כשאני רושם הישג כלשהו, עולה כתבה, ואז אני שוב נעלם"
מוקדמות התחרות: 25.7, 11:00
רותם גפינוביץ ← אופניים
זינוק בעלייה
ענף האופניים אף הוא חווה התקדמות גדולה בשנים האחרונות, הרבה בזכות קבוצת ישראל פרמייר טק שמשתתפת בתחרויות הגדולות בעולם, מקדמת דור צעיר ותומכת בכישרונות רבים. "הענף התחרותי־מקצועי בארץ עובר בשנים האחרונות שינוי גדול בעיקר במה שנוגע לגברים, כי היום יש להם אופק עתידי ולאן לשאוף", מחמיאה רותם גפינוביץ, רוכבת ישראלית ותיקה מנוסה ומצליחה שתייצג את ישראל בפריז בתחרות אופני הכביש, "כשאני רוכבת עם הצעירים במועדון שלי בארץ, אני שמחה לראות קפיצת מדרגה גבוהה ברמה ובהתייחסות".
גפינוביץ בת ה־32, שנולדה וגדלה במכבים רעות, חיה רוב השנה בג'רונה שבספרד. לצד הפעילות בישראל רכבה עד היום בקבוצות בהולנד, בלגיה, גרמניה, קנדה, שווייץ, לוקסמבורג והשנה היא רוכבת בשביל מועדון בעל רישיון בריטי. היא הייתה מרחק נגיעה מהעפלה למשחקים האולימפיים בריו וטוקיו, והפעם סוף־סוף הצליחה לעשות את זה.
"עד שקיבלתי את השיחה הסופית בסוף מאי שאישרה שאהיה במשחקים, לא ישנתי טוב בלילה", היא צוחקת, "אני מתרגשת מאוד לקראת פריז וחולמת על מדליה, על אחת כמה וכמה אחרי שבטוקיו הגיעה רוכבת במקצה שלי משום מקום וזכתה, אבל אם להיות ריאלית אני אמורה לסיים בין 30 הראשונות".
ענף הרכיבה ישלח הפעם ארבעה רוכבים לפריז, ולצד גפינוביץ, יתחרה איתמר איינהורן במרוץ הכביש לגברים, תומר זלצמן באופני הרים ומיכאל יעקלב בספרינט. בתחרות שלה צפויות להשתתף 90 מתחרות, שידוושו לאורך 155 קילומטרים במרוץ שיסתיים בשתי הקפות בתוך פריז עצמה.
"צפוי לנו מסלול קשה שמורכב מעליות וידרוש כוח מתפרץ רב", היא מנתחת, "בשנים האחרונות ענף הנשים נעשה דומה יותר למקבילה הגברית – ויש בו יותר קבוצות שמתחרות. לכן למתחרה בודדה כמוני יהיה קשה יותר, אף שיש כאן גם אפשרות להפתעה לא צפויה, ואחפש את ההזדמנויות שלי". גפינוביץ, שמתחרה גם על אופני הרים, וזכתה באליפויות ישראל בענף ב־2015 והשנה, החלה כבר בגיל צעיר את דרכה על האופניים. "התחלתי לרכוב אחרי שחבר מבית הספר המליץ לי להצטרף. היה לי חיבור טוב עם המאמן והחברים בקבוצה ולדעתי זה הבסיס שגרם לי להישאר. נוסף על כך ראיתי שיש לי פוטנציאל להתקדם ולהצליח. עד גיל 21 הייתי חלק מהמועדון 500 וואט ומאז עברתי ל־IGP, והוא הבית שלי היום בארץ", היא מספרת, "זו תקופה לא פשוטה לכולנו, המלחמה משפיעה עליי מאוד ומפגישה אותי עם שאלות עמוקות, הרבה כאב וחוסר ודאות. בסבב לא נתקלתי בשום בעיה אף ששמעתי שאחרים נתקלו. אני גם נזהרת ולא אצא כמו לפני שנה לרחוב בחולצה של ישראל ודגל. אני גאה במדינה אבל לצערי היריבים שלנו אלימים". לפני שנתיים עברה גפינוביץ שנה יוצאת דופן לאחר שהפכה לישראלית הראשונה שרכבה בתחרויות הג'ירו והטור דה פראנס, שחזר בגרסה נשית לאחר 20 שנות הפסקה. "זה היה עוד חלום שהתגשם וגם השבוע הקשה בחיי, כי בשלב מוקדם התרסקתי עם האופניים, סבלתי מחתך באוזן, עשו לי תפרים והכול היה קשה יותר. אבל לא הייתי מוותרת על החוויה הזאת בחיים, ואני מקווה שאשוב בשנה הבאה".
עד מתי תמשיכי לרכוב?
"אחרי פריז אמשיך לאליפות עולם ואירופה ואני שואפת להמשיך ללוס־אנג'לס אם תהיה לי אפשרות כלכלית".
תחרות של רותם: 4.8, 16:00
מישה זילברמן ← בדמינטון
פעם רביעית גלידה
מישה זילברמן הוא מהספורטאים האולימפיים הוותיקים בישראל, ועם זאת גם מהאלמוניים שבהם. שחקן הבדמינטון (כדור נוצה) שמדורג כרגע במקום ה־58 בעולם, לאחר שרשם בעונה שעברה דירוג שיא של 33 בעולם ושמיני באירופה, ייצג את ישראל בפריז באולימפיאדה הרביעית בקריירה שלו, הישג מרשים שאותו ירשום גם הקלע סרגיי ריכטר.
"קשה לי לתפוס שזו האולימפיאדה הרביעית, כל מחזור אולימפי הוא שונה, ומבחינתי המחזור הנוכחי היה השיא מבחינת הישגים – מ־2021 זכיתי במדליה באליפות אירופה, ובשנה שעברה במדליה במשחקים האירופיים. אני שמח, מתרגש ומתכונן לאדרנלין הגבוה של התחרות בפריז", אומר זילברמן, "החלום הוא מדליה, תמיד, ואני שואף לגבוה ביותר. אבל המטרה הראשונה היא לעלות מהבית המוקדם. הקושי הוא שבכל בית יהיה לפחות שחקן אחד שהוא בין 13 הטובים בעולם, ורק אחד ממשיך הלאה". זילברמן בן ה־35 עלה לארץ עם הוריו מברית המועצות לשעבר ב־1991. אמו סבטלנה היא שחקנית עבר שזכתה ב־1986 במדליית ארד באליפות אירופה, אביו מיכאל הוא מאמן, וזוג הוריו מאמנים אותו מאז החל לעסוק בענף באופן מקצועי בגיל 12. זילברמן זכה בעשרות אליפויות ישראל, בנוסף לתארים בזוגות מעורבים במשחק עם אמו, ויש לו רזומה מרשים של זכייה בטורנירים בין־לאומיים.
"הענף שלנו בנוי מדירוג עולמי שבו מחשיבים את עשר התחרויות הטובות של השנה, וכל שנה בממוצע אני 20 שבועות בתחרויות בחוץ לארץ", הוא מסביר, "אני מאוד אוהב שההורים שלי מאמנים אותי, ומעולם לא חשבתי לשנות את זה כי הם אנשי מקצוע מצוינים, ומאפשרים לי למצות את יכולותיי. עד היום הגעתי הרבה יותר רחוק ממה שהאמנו בהתחלה, כי בישראל יש מגבלה של תנאים לעוסקים בענף". ההופעה האולימפית הראשונה של זילברמן הייתה בלונדון, ושם נשר בשלב הבתים. הוא סיים במקום 14 בריו, הישג שיא באולימפיאדה עד היום, ובטוקיו שוב לא צלח את השלב המוקדם. "בטוקיו הצלחתי לנצח את המדורג הבכיר בבית, אבל אז העייפות הכריעה אותי והפסדתי למדורג נוסף, שאותו ניצחתי כמה פעמים בעבר", הוא מספר. למרות ההצלחות ו־16 שנים של פעילות, את רוב הקריירה זילברמן מעביר הרחק מהעין התקשורתית, "כבר במשחקי לונדון הבנתי את מצב הבדמינטון בארץ, הבנתי שבערוצי הספורט לא ישדרו שום משחק או תחרות, ויתמקדו תמיד בכדורגל וכדורסל. כשאני רושם הישג כלשהו, עולה כתבה או שתיים בעיתונות או ברשת, ואז שוב נעלם", הוא מתאר, "אני מגיע להישגים יפים בענף קשה, ענף שרק 20 הראשונים בעולם מרוויחים בו רווח של ממש, אבל מעולם לא הצלחתי לקבל חסות מגוף מסחרי. אחרי משחקי לונדון שלחתי 150 מכתבים לחברות, ומהן ענו לי חמש – אחת העלתה לדיון את הפנייה שלי וענתה לי תשובה שלילית. התרגלתי לזה כבר".
איך השפיעה המלחמה על הפעילות?
"קשה לשחק בתקופה של מלחמה בארץ, ולאורך השנים חוויתי מקרים במדינות שלא אהבו אותי כי אני ישראלי. לפני כמה שנים הגעתי לגמר בטורניר בטורקיה, והשופט פסל לי הגשות בלא סיבה, בסוף הפסדתי במערכה שלישית, והנקודות שנפסלו היו ההבדל בין ניצחון להפסד".
עד מתי תמשיך לשחק?
"אחרי המשחקים אעצור ואחשוב מה הלאה, החלום שלי הוא להקים משפחה אחרי כל כך הרבה שנים בדרכים. הקרבתי הרבה בשביל הקריירה, ובד בבד למדתי תואר בחינוך גופני, תואר שני בניהול ספורט ואני לומד עכשיו לדוקטורט בפסיכולוגיה של הספורט. אני חולם למצוא את הספורטאי שאוכל להעביר לו את הידע שלי ולהוביל אותו להישגים גדולים".
יש ענף בדמינטון בארץ בלעדיך?
"ברמות הגבוהות כרגע לא, אבל הוא בהתפתחות, מכירים אותו יותר, יש בבתי ספר ונערכות גם תחרויות. בשנים האחרונות פתחתי אקדמיה בפתח־תקווה, ובה אני מציע למועדונים בארץ אימוני העשרה, ובתקווה שאחרי פריז אגביר את קצב הפעילות שם".
המשחקים של מישה בבית המוקדם: 27.7 13:00, 29.7 13:00, 31.7 13:00
