החיים של טל צ'רנובסקי וטל אידיסיס, צמד שחקניות, מקבילים כמעט לגמרי. לא רק שהן נולדו לעולם הבמה, ילדו ילדים באותו הזמן, ואפילו חולקות שם זהה, שתיהן היו מאורסות, קמו בוקר אחד וגילו שבני הזוג שלהן החליטו לחזור בתשובה.
"בהתחלה טל, הארוס שלי, הצניע מאוד את המנהגים החדשים שלו", נזכרת צ'רנובסקי בימים שקדמו לגילוי המפתיע, "אני זוכרת שיום אחד הוא לא רצה לנסוע בשבת. כששאלתי אותו אם זה בקטע דתי הוא התחמק מתגובה. גם אני לא הייתי מספיק ערה לשינוי שחל בו. באותם ימים רק הכרנו והתאהבנו".
"אצלי היה בדיוק אותו דבר", מצטרפת אידיסיס, "בעלי אורי הגיע מחברה חילונית, לכן כל התהליך התרחש אצלו בזהירות. הפעם הראשונה שזיהיתי שמשהו השתנה הייתה כשנסענו למלון יחד לשישי־שבת. הייתי באורות, אבל כשהגיע הערב הוא נעלם. בהתחלה הייתי בטוחה שהוא בשירותים, אבל עם הזמן קלטתי שהוא לא בחדר, והטלפון שלו על המיטה, כאילו בלעה אותו האדמה. הדקות חולפות, ורק אחרי שעתיים הוא חזר ממה שלימים הבנתי שהייתה תפילת ערב שבת. זה היה הריב הראשון שלנו. מרוב שהוא פחד מהתגובה שלי הוא עשה הכול עקום".
צ'רנובסקי ואידיסיס הצליחו להבין בסוף שבני הזוג שלהן בתהליך חזרה בתשובה, אבל זו הייתה רק יריית הפתיחה במסע ארוך ומלא אתגרים שכולו, או לפחות רובו, עובד להצגה שיצרו יחד, "דתילונים", שעולה בימים אלו בתיאטרון בית ליסין בבימויו של עידו רוזנברג.
מכיוון שהן שחקניות מנוסות הן גם קיבלו על עצמן את התפקידים הראשיים לצד עופר חיון, אורנה רוטנברג וחי מאור, אבל זה לא היה קורה לולא מפגש אחד שהתרחש בבוקר שבת בבית כנסת תל־אביבי, שבו כל אחת מהן גילתה שהיא לא היחידה שחריגה בנוף.
אידיסיס: "יש לי חברה שכל שבת בעלה הולך למשחק כדורגל כי הוא אוהד מושבע, אז היא חווה התמודדות דומה לשלי. על הדת יש פשוט הרבה מאוד סטיגמות"
"אני וטל הכרנו קצת לפני", נזכרת צ'רנובסקי, "שתינו עבדנו בתעשייה התל־אביבית, אבל החיבור התרחש בבית הכנסת שבני הזוג שלנו מתפללים בו".
מה עשיתן שם בעצם?
"באחת השבתות בעלי הציע לי לבוא איתו לחוות את התפילה. בהתחלה סירבתי, אבל אחרי שהוא אמר שיש קידוש יפה וכיבוד, השתכנעתי", היא צוחקת, "זה השתלם מאוד כי שם פגשתי את טל, והיא הייתה היחידה חוץ ממני שלבשה מכנסיים קצרים וגופייה".
הרגשתן חריגות?
צ'רנובסקי עונה: "האמת שהתייחסו אלינו מאוד יפה. זה בית כנסת של חב"ד, והקהילה מקבלת ופתוחה מאוד. אבל עדיין היינו שתינו זרות. המתפללים יוצאים באורות מבית הכנסת, ורק אנחנו עומדות בחוץ ושואלות את עצמנו 'מה קורה כאן?!' מנגד, הבנו שאנחנו יחד בסיפור הזה. התחלנו לדבר זו עם זו, להתייעץ, לסעוד יחד ארוחות שישי. היה מנחם לדעת שיש מישהי שחולקת את הדרמה הזאת איתך, ובאותה נשימה הבנו שאנחנו חייבות לעשות משהו עם הסיפור הזה".
בסדנת המחזאות בבית ליסין רקמו השתיים את סיפורה של דפנה, מפיקת אירועים תל־אביבית שממתינה בקוצר רוח להצעת נישואים מבן זוגה אביחי. ההצעה מגיעה, ורגע לפני החתונה דפנה הנרגשת מגלה להפתעתה שאביחי החליט להתקרב לבורא עולם, והיא נאלצת להתמודד עם השינוי ועם התנגדותם העזה של רותם חברתה, רווקה מושבעת, ושל הוריה, שמבחינתם הדת היא הגורם לכל מה שרע בעולם.
ההורים שלכן הגיבו ככה גם במציאות?
צ'רנובסקי: "התגובה במחזה כמובן מוקצנת, אבל הם חששו מאוד שלא נראה אותם, שלא נדבר איתם, שלא נתראה עוד בשבתות. הם אמרו לי 'טוב, נתראה בבני־ברק, כשיהיו לך 18 ילדים וכיסוי ראש'".
אידיסיס: "עד היום אמא שלי מנסה להגיד לאורי, 'מה יקרה אם פעם אחת לא תשמור שבת?' אבל עברנו דרך. פעם אורי היה עושה קידוש בסתר, וברקע אבא שלי ראה טלוויזיה. היום כולם עומדים סביבו ומכבדים. יש אצלם גם פלטה כדי שנוכל לעשות שבת. הם הבינו שאם זה טוב לו, שווה להתאמץ בשביל זה".
במחזה אביחי כל הזמן נשאל "למה זה קרה לך", בני הזוג שלכן חוו את זה?
"בטח. זו השאלה שכולם שואלים. מבחינת ההורים שלי זה היה שיגעון. למה לחזור בתשובה באמצע החיים? הם ניסו להבין מה חסר לו. חוץ ממשמעות", היא מחייכת.
צ'רנובסקי: "זה אחד הדברים החשובים ביותר שרצינו להגיד במחזה. שבסוף החזרה בתשובה אינה באה מתוך איזו טראומה. נכון, יש אנשים שחוזרים בתשובה בעקבות משבר, אבל יש גם מי שזה סך הכול עושה לו טוב. אז מה אנחנו רוצים ממנו?"
אידיסיס: "כולנו מחפשים משמעות. יש אחד שאצלו המשמעות תגיע דרך יוגה או תזונה בריאה ואצל האחר זו ההליכה לבית כנסת. יש לי חברה שכל שבת בעלה הולך למשחק כדורגל כי הוא אוהד מושבע, אז היא חווה התמודדות דומה לשלי. על הדת יש פשוט הרבה מאוד סטיגמות".
ולכן השאלה הזאת עברה בראש?
אידיסיס: "ברור. דיברנו על זה בהרבה שיחות. בעיקר ניסיתי להבין איך זה יעבוד, האם זה יעבוד, פחדתי מאוד. אבל בכל פעם שדיברתי איתו והסתכלתי לו בעיניים נעלם הפחד. הבנתי שאני מדברת עם אורי. שהכול בסדר. הרגיע אותי מאוד שהוא רואה אותי ומכבד אותי. בשלב כלשהו הפסקתי לדאוג, אף על פי שהוא הוסיף להתחזק עוד ועוד. זה עדיין היה קשה, במיוחד כשהוא החליט על מטבח כשר".
"התקשרת אליי בהיסטריה", נזכרת צ'רנובסקי, "שאלת אותי 'מה אני עושה עכשיו?!".
"נכון", מאשרת אידיסיס, "התחרפנתי מזה, זה היה שיא השיאים. אם אתה רוצה לשמור כשרות בעצמך בסדר, אבל לצפות ממני לחשוש בכל פעם שאני נכנסת למטבח? בהתחלה נבהלתי והיה לי חשוב להציב גבולות, אבל עם הזמן הבנתי שזה לא כזה נורא, שהחרדה שלי נובעת יותר מאגו, ושאני יכולה להתמודד עם זה ולאפשר לבן הזוג שלי להרגיש נוח לאכול בבית".
צ'רנובסקי: "גם אני בהתחלה הרגשתי מאוד במצוקה. לא הבנתי איך אפשר לחיות ככה, כשאני מאמינה במשהו אחד והוא מאמין במשהו אחר, ומה יהיה בעתיד, ומה יהיה עם הילדים, ומה יהיה בכלל? לא ידעתי מה לעשות".
מה היה לכן הכי קשה?
אידיסיס: "הפחד הגדול ביותר שלי היה שאלוקים יהיה במקום הראשון, ואחריו אני והמשפחה. בשבתות נגיד, לא הבנתי למה הוא מעדיף ללכת לבית הכנסת במקום שננצל את הזמן היקר שיש לנו יחד. וכמובן היה הפחד שנמצא את עצמנו בבני־ברק".
צ'רנובסקי: "יש באמת זוגות דתילונים שמי שחוזר בתשובה לוקח את זה רחוק, קהילה חרדית, שידוך, הכול. אין גבול".
אז הצבתן גבולות?
צ'רנובסקי: "זמן קצר לפני החתונה ישבנו לשיחה, כי הגענו לנקודה קריטית, והיינו חייבים להבהיר מה יהיה בבית ומה לא יהיה בבית וכמובן גם לשמור על זה. לא ראיתי את עצמי מוסיפה עוד מנהגים ממה שהוא כבר קיבל על עצמו. באותה נשימה אני אגיד שבכל זוגיות, גם אם אתה מצפה למשהו אחד, דברים משתנים. שנינו השתנינו מאוד במהלך השנים".
לפני שבני הזוג שלכן התחילו לחזור בתשובה, היה לכן קשר לדת?
"כלום בפיתה", מודה אידיסיס, "באתי מבית בלי שום קשר לדת. הקידוש הראשון שלי היה בצבא".
צ'רנובסקי: "הדת לא הייתה חלק מהחיים שלנו באופן גורף. אבל יש לי משפחה שומרת מסורת, הצד המרוקאי בעיקר. לכן ההתחזקות שלו נראתה לי חמודה בהתחלה. כמו תחביב. איזה יופי, עושים קידוש. אבל כשזה התחיל להיות מקובע יותר, ממש שמירת שבת ואסור לכבות ולהדליק את האור או לגעת בשלט של המזגן, חטפתי את הכאפה, כי לא על זה חתמתי".
צ'רנובסקי: "התגובה של ההורים במחזה כמובן מוקצנת. אבל ההורים שלנו חששו שלא נדבר איתם, שלא נתראה עוד בשבתות. הם אמרו לי 'טוב, נתראה בבני–ברק, כשיהיו לך 18 ילדים וכיסוי ראש'"
השתיים מתגוררות בתל־אביב שנים רבות. צ'רנובסקי (33 נשואה + 1) למדה משחק מצעירותה, ומיד אחרי כן שיחקה בסדרות כמו "נחמה" ו"המפקדת" וגם בתיאטרון בית ליסין. נסיעה ארוכה לערבה העניקה לה זמן להרהר על השלב הבא בחייה.
הנסיעה לערבה הייתה הקש ששבר את גב הגמל?
"זה לא העניין. אני אשמח לנסוע לכל מקום כדי להציג, אבל הרגשתי שהגיע הזמן שאספר סיפור משלי, או יותר נכון את הסיפור שלי".
הסיפור של אידיסיס (34, נשואה + 2) לעומת זאת, התחיל להיכתב עוד הרבה לפני שנולדה, כאשר אביה חיים פצח בקריירה מצליחה בעולם הטלוויזיה והתיאטרון.
"טל מצטנעת, אבל היא באה ממשפחה של כותבים ידועים מאוד", נחלצת צ'רנובסקי לעזרת חברתה, "אחותה היא סתיו אידיסיס שכתבה את 'בלאדי מורי', ודודה שלה דנה כתבה את 'על הספקטרום'".
"זה הפך את הכתיבה למורכבת יותר בשבילי", מגלה אידיסיס, "כשמתייעצים עם חברות או קולגות, כל מה שאכתוב נראה מיוחד. אבל במשפחה של כותבים הביקורת נוקבת יותר. את הדברים הראשונים שכתבתי הייתי מגישה לאבא שלי בידיים רועדות".
טוטליות היא מילת המפתח בפרויקט שלהן, שלא רק גזל זמן ארוך מחייהן הפרטיים, אלא גם הציב אותם חשופים על הבמה במעט תיבולים של דרמה וקומדיה.
"הרבה מהסצנות שרואים בהצגה הן אחד לאחד מה שקרה במציאות, אבל יש גם כאלו שהן פרי דמיוננו", מבהירה צ'רנובסקי, "אבל בסופו של דבר, זה לגמרי הסיפור שלנו".
מביך להביא את החיים שלכן לבמה?
אידיסיס: "ממש לא! אני נהנית מזה. זו אינה קומדיה, שרואים בה כמה פאנצ'ים, הולכים לישון ולא חושבים עליה יותר. הפרויקט שלנו יוצר שיח. זה הדבר הגדול ביותר שכותב יכול לבקש".
צ'רנובסקי: "לי היה קצת מוזר בהתחלה. זה הסיפור שלנו, ופתאום אנשים זרים פונים ושואלים אותי ואותו, 'באמת הרשית לו ככה?' או 'באמת הסכמת ככה?'. בהתחלה נרתעתי, מה אתם מתערבים? אבל מתברר שאנשים רבים הרגישו הזדהות".
יש תגובה שזכורה לכן במיוחד?
צ'רנובסקי: "היה בחור חילוני מאוד שאמר לנו 'וואו, איזה מקסים אביחי. אני לא מבין מה רוצים ממנו'. חיזק אותנו לראות אנשים זזים בחוסר נוחות בכיסא, כי פתאום הם ראו את עצמם. אנשים שחשבו שהם 'מקבלים' את כולם, ופתאום ההצגה שלנו מציבה מולם מראה וחושפת שהם לא בהכרח כאלה.
"בשבילנו, ההורים של דפנה במחזה מייצגים את כל החברה", היא מוסיפה, "רצינו להראות כמה נוח לקבל בן הומו או את מי שחי באורח חיים טבעוני, רק לא את מי שחובש כיפה על הראש. הם אומרים דברים קשים מאוד לאביחי, והסלידה שלהם מהדת מורגשת מהרגע הראשון. אלו לא דברים שהמצאנו. שמענו את המילים החריפות נגד הדת מאנשים קרובים מאוד אלינו, לאו דווקא ההורים. בואי נגיד שהיינו יכולות לקחת את זה עוד יותר רחוק, על אחת כמה וכמה עם מה שקורה היום במדינה".
באיזה מובן?
צ'רנובסקי: "כשהתחלנו לכתוב את המחזה לפני ארבע שנים רק רצינו לספר סיפור קטן על זוג שעובר שינוי בעקבות חזרה בתשובה. לא ציפינו בחלומות הכי גדולים שלנו שזה יהיה לסיפור של העם שלנו, ושההצגה תעלה בזמן משבר מטורף כל כך – מהפכה משטרית, פילוג, חוק הגיוס, שוויון בנטל, חרדים, דתיים, חילוניים. ואחר כך עוד באה מלחמה שרק העמיקה את השסע".
"מה בסך הכול רצינו?" מוסיפה אידיסיס, "לכתוב קומדיה רומנטית!"
בפלייר כתוב "קומדיה רומנטית כשרה".
צ'רנובסקי: "היא די כשרה, אבל החלטנו להוריד את התיאור הזה כדי לא להשלות את הקהל שרוצה להגיע".
עשיתן התאמה בתוכן לציבור הדתי?
"בגדול היה לנו חשוב לוודא שדתיים, בעיקר לאומיים, ציונים וליברלים, ירגישו נוח ויתחברו להצגה. ברור לנו שזו לא הצגה לקהל החרדי, אם כי ראינו כמה בקהל".
גם את בני הזוג שלכן ראיתן בקהל?
אידיסיס: "רק בקהל? הם ליוו אותנו לאורך כל הכתיבה".
צ'רנובסקי: "העובדה שהם היו איתנו בבניית המחזה, ושהדמות של אביחי מבוססת על מיקס של שניהם, הפכה את הפרויקט הזה לתרפויטי. נתתי לבעלי לקרוא סצנות, ופתאום הוא ראה את הצד שלי ואני ראיתי את הצד שלו. שנינו נעשינו ניטרליים ובחנו בכל פעם מחדש מי צודק".
אז מי צודק?
"רצינו לשמור על איזון, ובעיקר לעורר בקרב הקהל החילוני, שהוא הרוב, הזדהות עם אביחי", מסבירה אידיסיס, "שיהיה ברור שאין צד 'צודק'. לכל אחד מבני הזוג יש טיעונים שווים, והקהל הוא חבר השופטים. בגלל מה שקורה במדינה, אנשים אוטומטית באים לדת באנטי, אבל הדמות של אביחי מראה צד אנושי ועמוק שמשנה את המצב".
לחבר את הקהל התל־אביבי לבן זוג שבא בדרישות, ובמיוחד כאלו שהגיעו משולחן ערוך, זו משימה לא פשוטה.
צ'רנובסקי: "נכון, אבל במהלך ההצגה מבינים שזה מי שהוא, שדפנה חשובה לו ושהוא אוהב אותה באמת. אפשר להקביל את זה לסיפור של יציאה מהארון. חזרה בתשובה היא נטייה של הלב, ואתה לא יכול ללכת נגד הלב שלך".
אומנם הדת הוסיפה להתקרב אל אידיסיס וצ'רנובסקי, אך הפחד נעלם עם השנים ופינה את מקומו לשיח בריא ופתוח יותר.
"אני לא באה למכור זוגיות דתילונית למישהו. שכל אחד יעשה מה שטוב לו", מבהירה צ'רנובסקי, "אבל כשהנחתי על כף המאזניים את הקשיים ואת הדברים הטובים, ראיתי שהטוב גובר. הבית שלנו מכיל כמה עולמות – בשבת יש מוזיקה וטלוויזיה לצד פלטה ומיחם. אני גדלתי בבית מעורב. מצד אחד אבא נצר לניצולי שואה, מצד שני אמא ממשפחה של מרוקאים, סמוראים, שדופקים על שולחנות. גדלנו על הצלילים האלו והצלילים האלו, ולדעתי זו הדרך הטובה ביותר לגדול בה, כשאת מכירה עוד סגנונות".
היו גם מחשבות על פרידה?
"לא פעם", הן עונות בתיאום מושלם. "בעיקר בהתחלה", מודה אידיסיס, "זה עניין מורכב מאוד, ויש הרבה זוגות שצריכים עזרה. קמה אפילו עמותה, 'התקשרות זוגית', כדי לעזור לזוגות הדתילונים להבין איך מעדיפים את המשותף על המפריד".
אחד הנושאים הרגישים במערכת יחסים דתילונית היא מצוות טהרת המשפחה, שאותה הגבר אינו יכול לקיים בלי בת זוגו. את החוויה האישית שלהן בדילמה הזאת הן מעדיפות להשאיר בצד, אבל לדמויות ב"דתילונים" אין ברירה אלא להתמודד איתה במלוא העוצמה.
"לא נרחיב מפאת ספוילרים", מעדכנת צ'רנובסקי, "אבל זה נושא מעניין וסקרן אותנו לראות איך הקהל יגיב לזה. מהתחקיר שעשינו ראינו שזאת דילמה אצל הרבה זוגות דתילונים, אבל יש גם לא מעט פתרונות. הכול אפשר לפתור אם מתרכזים במה שחשוב".
עשיתן הרבה ויתורים?
אידיסיס: "זו זוגיות שמצריכה וויתורים, בייחוד מבן אדם שלא מאמין. הדבר הקשה ביותר בשבילי הוא לא לנסוע בשבת. לפני החזרה בתשובה היינו רגילים לבקר את ההורים, אבל בשבת אנחנו הרבה פעמים מתפצלים, אני לוקחת את הילדים, והוא נשאר. אבל כל זוגיות היא כזו".
אתן מרגישות שהיחס שלכן לדת השתנה?
אידיסיס: "אני לא אשקר לך – לפני עשר שנים אם היית אומרת לי שאתחתן עם דתי, הייתי צוחקת לך בפרצוף. אבל היום אני לא רואה שם שאלה. כל עוד אני אוהבת את האדם הזה, זה מה שנכון לי לעשות".
צ'רנובסקי: "היום אני חושבת שיש באמונה ובהתחזקות הרבה מאוד דברים טובים. אבל אנחנו מכירים גם את הצד הלא יפה של הדת. הכובע לא קובע, והמעיל לא מועיל. הלב שלך שפועם מבפנים הוא הכי חשוב. אני תמיד מקפידה לברר עם טל על כל מנהג חדש מאיפה הוא מגיע, אם זה ממקום של אמונה או שכר ועונש. הבעיה שלי מתחילה כשנכנס הפחד ממה יקרה לי אם אני אעשה ככה. זה גומר אותי".
אם זוג דתילוני בתחילת דרכו שואל אתכן אם כדאי להיכנס לזה, מה תענו?
צ'רנובסקי: "זה כמו השאלה 'האם להיות שחקן?'. תלוי כמה אהבה יש לך לדבר. אם משחק הוא האהבה הגדולה ביותר שלך, אתה תתגבר על הכול. אותו דבר בזוגיות – תלוי מי הפרטנר שלך. כי אהבה חולפת עם הזמן, וזוגיות טובה מבוססת על תקשורת וחברות. כשיש תקשורת וחברות, זה יכול לעבוד מעולה ומדהים. אחרת – לא הייתי ממליצה".
אידיסיס: "הזוגיות שלנו הרבה יותר טובה ויציבה מקשרים אחרים. אנחנו בזוגיות מהממת, ולהיות דתילונים זה בין הדברים האחרונים שמגדירים אותנו. ברור שאפשר להתגבר על הפער הזה".
