מילכה היא בת למשפחה חרדית, בכורה משבעה ילדים. "כשהייתי בת 12 אמי חלתה במחלה הארורה ונפטרה שמונה שנים לאחר מכן", היא מספרת. "אמא הייתה החברה הכי טובה שלי, והמחשבה להמשיך את החיים בלעדיה הייתה לא פשוטה ומלווה בכאב וקשיים מרובים. אני זוכרת רגע שקיללתי את עצמי ואמרתי שאני לא אתחתן עד שהאחים שלי יתחתנו. ועם זאת חשוב לי לציין שעם כל הקושי, אלוקים שולח כוחות ותעצומות נפש לבחור בחיים ולראות את הטוב בכל דבר. מכיוון שאני הבכורה, לקחתי את רוב העול והאחריות לדאוג לבית ולאבא שלי, וברוך השם שניים מהאחים שלי התחתנו, ועוד אחד בדרך.
"השנים עוברות ופתאום הכתה בי ההבנה שאני אוטוטו בת שלושים. שמונה שנים שבהן שמתי את עצמי מקום שני, ואת הבית במקום ראשון, והשנה החלטתי שעכשיו תורי. כבת בכורה לפעמים נמאס לי להיות הגיבורה, האוספת והתומכת. עכשיו אני רוצה גם להיתמך, רוצה מישהו לסמוך עליו".
מילכה טיפלה באחיה לאורך השנים. "כשאמא נפטרה, אחותי הקטנה הייתה בת שמונה. ניסיתי לתפוס את המקום האמהי אף שאין כמו אמא בעולם, ועשיתי כל מה שיכולתי כדי שאחיי הקטנים יראו בית מתפקד ויציב. נתתי את כל כולי ולא החסרתי מאומה", מילכה מספרת. "אמא לפני מותה ביקשה ממני שכל יום תהיה ארוחה חמה לילדים, וכשיחזרו מהמוסדות הבית יהיה נעים ומסודר, ואני זוכה לקיים את צוואתה. באספות הורים המורות של אחותי היו בהלם מההתנהלות בבית, הן היו אומרות לי שזה יותר מבית נורמטיבי. אמא שלי הייתה אישה אופטימית מאוד, עוצמתית ועם אמונה חזקה".
ביום־יום, מילכה היא מחנכת של כיתות א'־ב'. "יש לי תואר ראשון בחינוך מיוחד, והשנה אלמד גם לתואר שני. אני במקום הזה היום רק בזכות אבא שלי. אבא שלי מדהים, רגיש, מסור ובעיקר אבא וחבר. מאז שאמא שלי נפטרה אבא שלי הפך להיות הורה וחצי. אני מצדיעה לו".
בשנים האחרונות הבינה מילכה שסדר העדיפויות צריך להשתנות והיא בוחרת בדברים שמשמחים אותה ועושים לה טוב, בין השאר טיולים בעולם. "התחלתי לתת לי זמן שלי עם עצמי. כשאני טסה אני לא קונה סים לפלאפון ומקדישה את הזמן לעצמי. מכיוון שאני באה מרקע חרדי, לא היה לי עם מי לטוס. כל החברות שלי התחתנו בגיל ממש צעיר, יש להן ילדים שעולים לכיתה א' השנה. בעבר טסתי עם אחותי, אבל היא גם התחתנה, ברוך השם. לעיתים זה ממש תסכל אותי והרגשתי פתאום את תחושת הבדידות ברווקות".
בעת האחרונה מילכה הצטרפה לטיולים מאורגנים לנשים דתיות. "בפעם הראשונה טסתי איתן לקפריסין. אף שאני חברותית, חששתי להרגיש בודדה ושאני לא אכיר אף אחת", היא משתפת, ביום־יום אני לא נותנת לעצמי להרגיש את התחושה הזאת. לכן אני מוקפת במשפחה, בעבודה ובספורט. אני מנסה להעסיק את עצמי ופשוט חששתי להיפגש עם הרגש הזה פנים מול פנים. אבל החלטתי שאני קופצת למים. כשנפגשנו בשדה התעופה שיתפתי את הקבוצה בחששות שלי. אמרתי להן שהבטן שלי מתהפכת, ממש הרגשתי את זה פיזית. והן אמרו לי לא לדאוג וכבר ברגע הזה התחלתי להרגיש בנוח. טסתי איתן לטביליסי בחורף ולא מזמן לאפריקה. אני טסה בחופשות וזה היה צעד חשוב להיזכר בעצמי ולתת לעצמי מקום של כבוד והערכה, כי באמת מגיע לי".
הבאר – אתר שידוכים והיכרויות, מקום שרואה אותך | לכניסה למרחב בטוח להיכרויות במגזר הדתי >> לחץ כאן
להצעות, תגובות והשתתפות במדור – כתבו לנו: lovemotzash@gmail.com
