אצטדיון טדי
הג'ודאי טרי רינר מפתיע בדרכו לניצחונות ומבטיח שנראה אותו גם בלוסֿ–אנג'לס 2028
אחד הכוכבים הגדולים של משחקי פריז ושל צרפת הוא הג׳ודאי האגדי טדי רינר, שלא רק נבחר להדליק את הלפיד בטקס הפתיחה עם האתלטית האגדית מרי ז׳וזה פרק, אלא גם זכה לביקור נשיאותי של עמנואל מקרון ביום התחרות שלו במשקל הפתוח של 100 קילוגרמים ומעלה.
הג׳ודו של רינר אלגנטי, מתעתע, הוא לוקח את הזמן בכל קרב, מנצל עד תום את ממדיו העצומים. מחפש את נקודת החולשה של יריבו ואז עוקץ במהירות ומנצח, בדרך כלל באיפון, כשיריבו עוד מנסה להבין איך זה בכלל קרה
רינר הוא סופרסטאר אמיתי ששולט בענף שליטה חסרת תקדים – בין השנים 2011 ל־2020 ניצח ב־154 קרבות רצופים בלי הפסד. עד היום זכה הצרפתי בשלוש מדליות זהב אולימפיות אישיות וב־11 אליפויות עולם, יותר מכל ג׳ודאי אחר בהיסטוריה. נוסף על כך, זכה גם בשתי מדליות זהב קבוצתיות אולימפיות, כולל בשבת שעברה, אז הכריע בגמר יריב יפני ורשם עוד פרק מפואר בהיסטוריה שלו. שתי מדליות הזהב הקבוצתיות עברו דרך ניצחון על נבחרת ישראל בטוקיו ובשבוע האחרון בפריז. בריו ניצח רינר את אורי ששון הישראלי בחצי גמר התחרות האישית, ובטוקיו הכריע אותו כבר בסיבוב הראשון.
הג׳ודו של רינר אלגנטי, מתעתע, הוא לוקח את הזמן בכל קרב, מנצל עד תום את ממדיו העצומים (2.04 מטרים ו־138 קילוגרם), מחפש את נקודת החולשה של יריבו ואז עוקץ במהירות ומנצח, בדרך כלל באיפון, כשיריבו עוד מנסה להבין איך זה בכלל קרה. ההצלחה והאהדה הרבה הפכו אותו לאיש עשיר מאוד, והוא זכה לאורך השנים בעיטורים ובפרסים רבים. ב־2013 זכה בתואר אביר בלגיון הכבוד הצרפתי, ב־2016 הוכתר לקצין במסדר ההצטיינות הלאומי וב־2021 בתואר קצין בלגיון הכבוד. היה צריך להתרשם מהאהדה שזכה לה באולם התחרויות בפריז, שכללה בין השאר שירה בציבור של אלפי הצופים, כדי להבין את הפופולריות העצומה שהוא זוכה לה.
הוא בן 35, גדל בפריז ועסק במגוון ענפי ספורט עד שבחר להתמקד בג׳ודו. רינר מרבה לקחת הפסקות ארוכות מתחרויות בשנים האחרונות וחוזר בעיקר לתחרויות הגדולות, שם הוא ממשיך לככב ולשלוט בקטגוריה שלו ללא עוררין. בתחרות בפריז הוא נראה אומנם קצת חלוד בקרבות הראשונים, אך ככל שהתקדם היום והגיעו קרבות ההכרעה, הפך שוב ללוחם שאין שני לו. לאחר שהפך שוב לאלוף אולימפי (בטוקיו הסתפק בארד בלבד, בהפסד סנסציוני ברבע הגמר) לעיני הקהל הביתי, הכריז שבשבילו המסע עוד לא נגמר, ושגם במשחקי לוס־אנג'לס 2028 נמשיך ליהנות מביצועיו.
חרבות ברזל
הסייפות היהודיות קוטפות שיאים אישיים ותורמות לניצחונות הקבוצה
סיף, מתברר, הוא ענף שמושך באופן מסורתי והיסטורי לא מעט יהודים. פרט לסייף הישראלי יובל פרייליך ששבר בצורת של 16 שנה בלי ייצוג גברי ישראלי בענף (אך לצערנו הודח בסיבוב הראשון), השתתפו בפריז חמישה יהודים אמריקנים בתחרויות, והבכיר שבהם כיום הוא איליי דרשוויץ בן ה־27, שהיה בשנה שעברה לאמריקני השני שמוכתר לאלוף העולם בסיף. הוא הודח מוקדם בתחרות בפריז, אבל עדיין מחזיק בגאווה שתי מדליות זהב מהמכבייה ב־2017.
גם ג'קלין דוברוביץ' ומאיה מיי ויינטרוב עשו חיל בפריז וזכו עם הנבחרת האמריקנית במדליית זהב יוקרתית בתחרות הקבוצתית, הישג נהדר לכל הדעות. דוברוביץ׳ בת ה־30 נולדה וחיה בניו־ג׳רזי והיא בת למהגרים יהודים שעקרו לארה״ב מבלארוס בסוף שנות ה־80. היא החלה להתאמן כבר בגיל שמונה והארוס שלה, בריאן קנשיגה, הוא שמאמן אותה היום וגם הוא מתחרה בסבב העולמי. את לימודיה השלימה באוניברסיטת קולומביה בניו־יורק, שם התמחתה בפיזיולוגיה, זכויות אדם, שירה ותרבות רוסית. במהלך לימודיה זכתה גם בשלושה תארים אישיים ובשניים קבוצתיים באליפות המכללות הארצית.
זו לא הפעם הראשונה שהיא מגיעה להישג בנבחרת בתחרות הרומח, לאחר שב־2019 זכתה בארד באליפות העולם ולפני שלוש שנים בכסף בתחרות במצרים. בפריז השתתפה גם בתחרות האישית ונוצחה בסיבוב הראשון. דוברוביץ׳ זכתה בשתי מדליות ארד אישיות במשחקי פאן אמריקה בשנת 2022 ו־2024, ובשנה שעברה סיימה במקום ה־12 באליפות העולם.
שותפתה לנבחרת, מאיה מיי ויינטרוב, היא כישרון עולה בת 21 ומנבאים לה גדולות. היא זכתה בתואר אלופת ארצות הברית בשנים 2019 ו־2023 ובאליפות המכללות ב־2022 כשהייתה סטודנטית לאקולוגיה וביולוגיה באוניברסיטת פרינסטון. היא גדלה בפנסילבניה, ושני הוריה יהודים. היא החלה את דרכה בעולם הסיף בגיל תשע, ואז הצטרפה לאקדמיה שמנהלים שני דודיה, אדם ויהושע, שסייפו בעצמם בימיהם כסטודנטים. ב־2021 דורגה ויינטרוב במקום השני בעולם לג'וניור, ב־2017 זכתה מדליית זהב בג׳וניור אולימפיקס, הייתה שותפה למדליית כסף קבוצתית באליפות העולם לפני שנתיים והשנה קטפה מדליית זהב אישית בתחרות גביע העולם היוקרתית בהונג־קונג.
אדון לאון
השחיין הצרפתי עושה מה שהגדולים לפניו עשו, וקובע שיאים חדשים
הכוכב האמיתי של המשחקים עד כה ומי שמטריף את הקהל הצרפתי יותר מכולם הוא השחיין הצרפתי לאון מרשן בן ה־22 שזכה בשבוע שעבר בארבע מדליות זהב בתצוגות בלתי נשכחות. הוריו ודודו היו ספורטאים אולימפיים, הוא גדל בטולוז וכשהיה ילד התקשה להתחבר לבריכה בטענה שהיא משעממת אותו והמים קרים לו מדי. מרשן עבר להתאמן בג'ודו וברוגבי, חזר למים בגיל תשע והתאהב בבריכה באמת רק כשעלה לתיכון, אף שהוריו המליצו לו לוותר על התענוג בשל סגנון החיים התובעני.
כשהיה בן 19 הגיע מרשן לאוניברסיטה של אריזונה בארצות הברית, שם נאלץ לשכלל את האנגלית ולהתרגל לתרבות שונה לחלוטין מזו שהכיר. למי הבריכה במכללות האמריקניות הוא התרגל מהר בדומיננטיות בולטת, בשבירת שיאים ועם מדליות זהב למכביר. הוא הוזכר כפוטנציאל להפוך למייקל פלפס הבא, ומנסה להתנתק מההשוואה בשנים האחרונות.
מרשן הוא שחיין מרגש, ווינר שכמותו לא נראו רבים עד היום. הוא לעולם אינו מוותר ויודע להתעלות בשניות הסיום, ואילו מחוץ לבריכה הוא חייכן וצנוע
קשה להתנתק ממנה בשעה שבוב באומן, מאמנו של פלפס, היה גם למאמן שלו. באליפות העולם בשנה שעברה מחק מרשן מספר השיאים את שיאו האחרון של פלפס במשחה אישי, וקבע 4:02.50 בגמר ה־400 מטרים מעורב, 1:34 שניות טוב יותר מהאמריקני שהריע לו ביציע והעניק לו את מדליית הזהב בסיום. בסיום השנה שעברה זכה מרשן בתואר שחיין השנה בעולם, במה שהיה הכנה לטורניר האולימפי שבו היה רשמית לסופרסטאר עולמי וזכה לתשואות באולם השחייה כמו שלא נשמעו בו מעולם.
הסיבה המרכזית לכך היא שמרשן הוא שחיין מרגש, ווינר שכמותו לא נראו רבים עד היום. הוא לעולם אינו מוותר ויודע להתעלות בשניות הסיום, ואילו מחוץ לבריכה הוא חייכן וצנוע. הוא החל את התחרות בשיא אולימפי במשחה ל־200 מטר חזה, המשיך בשיא אולימפי נוסף והכרעה מדהימה בשניות הסיום במשחה ל־200 מטר פרפר – מומלץ לכם לצפות בו ביוטיוב. הוא קבע עוד שיא אולימפי ואירופי חדש במשחה ל־200 מעורב אישי, וקינח בשיא אולימפי רביעי ב־400 מטרים מעורב. "לאון מגיע לשיא שלו כשהוא בלחץ, זה מה שפלפס היה עושה ומה שהגדולים באמת עושים", אמר באומן לכתבים בסיום המשחה האחרון שלו שנכחתי בו באולם, "רמות הכושר שלו גבוהות כל כך, הוא עובד בלי הפסקה ומסוגל להפיק זמנים ממש מהירים גם בתקופה אינטנסיבית של אימונים".
דרים טים מודל 2024
בכניסתו לעשור החמישי דבר לא יעצור את אגדת הכדורסל מלהסב גאווה למעריצים
המושג דרים טים נולד במשחקי ברצלונה 1992, אז הגיעה נבחרת הכדורסל של ארצות הברית לאולימפיאדה בסגל שחקנים אגדי – לא פחות – שכלל את מייקל ג'ורדן, מג'יק ג'ונסון, לארי בירד, צ'ארלס בארקלי, סקוטי פיפן, קארל מלון וכמה שחקנים נהדרים נוספים. ההרכב המופלא הזה זכה במדליית הזהב במשחקים לאחר שניצח בכל שמונת המשחקים בהפרש ממוצע של 44 נקודות, ולא סיים שום משחק בהפרש נמוך מ־32 נקודות. בעיני רבים הקבוצה הזאת נחשבת להרכב הכדורסל הטוב ביותר אי פעם.
בשנת 2010 הוצגה הנבחרת כולה כחברה בהיכל התהילה של הכדורסל, וב־2017 הייתה לראשונה שמוצגת בהיכל התהילה של פיב"א.
הכישלון האמריקני באליפות העולם האחרונה, לצד העובדה שכמה מהכוכבים הגדולים ב־NBA קרובים לסיום העשור הרביעי לחייהם, הוביל לבניית סגל מפואר נוסף לקראת משחקי פריז. הסגל כולל בין השאר את לברון ג'יימס, סטף קרי, קווין דוראנט (זכה עד היום בשלוש מדליות זהב עם הנבחרת האמריקנית) ג'ואל אמביד, ג'ייסון טייטום, אנתוני דיוויס, הכוכב הצעיר של מינסוטה אנתוני אדוארדס ואחרים, ועל הקווים סטיב קר, שחקן העבר והמאמן המעוטר של גולדן סטייט.
כבר במשחק הפתיחה הדרים־טים הנוכחית העבירה מסר שהיא באה לרמוס את כל מי שיתמודד מולה בניצחון מרשים 84:110 על סרביה החזקה, שבה מככב ניקולה יוקיץ', אחד השחקנים הטובים בעולם כיום. הם ניצחו בקלות גם את סודן ופורטו־ריקו והוגרלו לרבע הגמר מול ברזיל שנערך לאחר סגירת הגיליון. מי שמוביל כרגע את האמריקנים הוא לברון ג'יימס, שבדצמבר הקרוב יחגוג יום הולדת 40. ג'יימס תורם עד כה 14.3 נקודות למשחק בממוצע, 7.3 ריבאונדים, 6.7 אסיסטים וכל זה ב־21.8 דקות בלבד בממוצע לערב. המשימה של הנבחרת האמריקנית אינה פשוטה. מצד אחד, ספק גדול אם בסופו של דבר יושוו לדבר המקורי, מצד שני אם הטורניר הזה לא ייגמר בזכייה שלהם בזהב, זה יהיה כישלון שלעולם לא יישכח.
פרידות זוגיות
רגע לפני הפרישה, השחקנים האגדיים רפאל נדאל ואנדי מארי מרגשים את הקהל
ענף הזוגות בטניס העולמי אינו נחשב אטרקטיבי במיוחד בימים כתיקונם. הדבר השתנה לחלוטין במשחקי פריז, מאחר שכמה אגדות בחרו להשתתף בהם כדי לזכות במדליה אולימפית. אחד מהם הוא רפאל נדאל, אגדת טניס מהלכת שבגיל 38 עומד רגע מפרישה, לאחר שבשנתיים האחרונות הוא נאבק בלא הצלחה בפציעות חוזרות שתוקפות את גופו המותש. צרפת היא ביתו השני של הספרדי, והוא יקיר העיר פריז לאחר שזכה ב־14 תוארי גרנד סלאם ברולאן גרוס (מתוך 22 סך הכול), הישג שאיש לא ישבור עוד לעולם. לכן דאגו לשלב אותו במרוץ להדלקת הלפיד בטקס הפתיחה (ליד קארל לואיס וסרינה וויליאמס האגדיים לא פחות) ולכן גם היה חשוב לו כל כך להשתתף במשחקים.
המסע שלו בטורניר היחידים הסתיים מוקדם בסיבוב השני, שם התמודד מול נובאק דיוקוביץ׳, עוד אגדה מהלכת – השניים מחזיקים ברזומה של 60 מפגשים הדדיים במעמדי הגמר היוקרתיים ביותר. במציאות, נדאל לא הצליח בינתיים לשמש יריב אמיתי לנובאק, ונובאק ניצח בקלות יחסית, העפיל למעמד הגמר ושם זכה במדליית הזהב הראשונה שלו באולימפיאדה לאחר שניצח בשתי מערכות את הכישרון הספרדי הצעיר, קרלוס אלקרס. נדאל עצמו הוא שחבר לאלקרס בן ה־21 לטורניר הזוגות וראה את יורשו הצעיר זוכה כבר בארבעה תוארי גרנד סלאם, שניים מהם האחרונים שייערכו בצרפת ובלונדון.
הציוות המסקרן העלה את טורניר הזוגות הזניח לכותרות הראשיות, העניק כמה שעות מרגשות לצופים ברחבי העולם אך הסתיים באכזבה בהפסד ברבע הגמר ובלי זכייה במדליה. בנוסף אליו, גם הבריטי אנדי מארי, שזכה במדליות זהב אישיות בטורניר הטניס בלונדון וריו, הכריז שטורניר הזוגות בפריז יהיה האחרון בקריירה שלו. מארי דורג בעבר במקום הראשון בעולם במשך 44 שבועות, היה לבריטי הראשון זה 77 שנה שזכה בטורניר וימבלדון, זכייה זו העניקה לו את התואר סר, והוא זכה גם בשלושה תארי גרנד סלאם ובעשרות טורנירים נוספים. הוא כבר היה קרוב לפרישה לפני כמה שנים, לאחר שהושתל בירכו רכיב מתכת בניתוח שממנו מעולם לא חזר ספורטאי מקצוען לפעילות. אבל מארי, שמאוהב במשחק הטניס, בנוי מחומרים אחרים, ולמרות הקושי הפיזי לשחזר את ימיו הגדולים המשיך להילחם על מגרשי הטניס. הפעם הוא הבין שהגיע הזמן לעצור ושאם ימשיך הוא עלול לסבול מבעיות פיזיות לשארית חייו. הוא פרש מטורניר היחידים, חבר לדניאל אוונס בטורניר הזוגות והצליח למשוך את הקריירה בעוד שלושה משחקים, שבהם הצילו השניים לא פחות מתשע נקודות משחק נגדם, עד שהפסידו גם הם ברבע הגמר, הפסד שהפך עוד אגדת דשא לשחקן עבר.
ותיקת השבט
נינו סלוקבדזה מניחה את האקדח אחרי שלושה עשורים, בגיל 55 ובלי המאמן האישי
ספורט מקצועני הוא משימה קשה ותובענית מבחינה פיזית, ואף שלאורך השנים רפואת הספורט השתפרה פלאים, ושחקנים בענפים רבים פורשים בגיל הרבה יותר מבוגר מפעם, רובם עדיין עושים זאת מקסימום בעשור השלישי לחייהם.
מי שלא יישרה קו עם הנתון הזה היא הקלעית נינו סלוקבדזה, ובגיל 55 עשתה בצרפת את הבלתי ייאמן כאשר השתתפה בפעם העשירית ברציפות במשחקים האולימפיים כשהיא מייצגת את גאורגיה. בכך שברה סלוקבדזה את שיאה שלה מטוקיו, והשוותה את שיא הגברים של רוכב הסוסים הקנדי, יאן מילאר. סלוקבדזה הופיעה בפעם הראשונה במשחקי סיאול, 1988 שם ייצגה את נבחרת ברית המועצות, ובגיל 19 זכתה במדליית כסף.
סלוקבדזה בת ה־55 הודיעה שפריז תהיה התחנה האולימפית האחרונה שלה וסיפרה כי החליטה להתחרות כדי לכבד את זכר אביה וכרטנג, שהיה גם המאמן שלה והפציר בה שלא לפרוש אחרי משחקי טוקיו
לאחר פירוק ברית המועצות עברה לייצג את ארצה גאורגיה, ובבייג'ינג 2008 הוסיפה מדליית ארד בקליעת אקדח אוויר ל־10 מטרים. באותה העת רוסיה וגאורגיה היו במלחמה, אבל כאשר פגשה על הפודיום את הרוסייה פדררינה הרוביה, שזכתה במדליית הכסף, לחצו השתיים ידיים והתחבקו במה שנתפס כמחווה הדדית למען שלום בין המדינות.
במשחקי ריו 2016 קבעה עוד תקדים מרגש כאשר גם בנה טסוטנה מחאבראני השתתף במשחקים. לסלוקבדזה גם רזומה מרשים: היא זכתה ב־6 מדליות זהב באליפויות עולם בין השנים 1986 ל־1991, בנוסף לשלוש מדליות זהב באליפויות אירופה ושלל הישגים נוספים.
סלוקבדזה, שהודיעה שפריז תהיה התחנה האולימפית האחרונה שלה, סיפרה כי החליטה להגיע כדי לכבד את זכר אביה וכרטנג, שהיה גם המאמן שלה והפציר בה לא לפרוש אחרי משחקי טוקיו. "הוא היה המנטור שלי בספורט ובחיים עצמם, ומעולם לא ביקש משהו בשביל עצמו. הייתה בינינו מערכת יחסים יוצאת דופן והבנו זה את זה רק ממבט בעיניים", אמרה על אביה שמת מוקדם יותר השנה, בגיל 93, "כשאתה פורש מספורט מקצועני אין נקודת חזור. הבקשה היחידה שלו הייתה שאגיע גם לפריז, ועשיתי את כל המאמצים הפיזיים והנפשיים להגשים את משאלתו". את האולימפיאדה האחרונה שלה סיימה סלוקבדזה במקום ה־38 בירי מ־10 מטרים ו־40 בירי מ־25 מטרים, נכנסה לספרי ההיסטוריה אך לא הצליחה להעפיל למעמדי הגמר.
