אחד התענוגות בקריאת שירה הוא גילוי, פתאומי ומסעיר, של משוררים שלא היו ידועים לנו. כמו מכתב מלפני עשרות שנים, נקראים השירים והם רעננים וחיים; הקורא חש כאילו המילים הישנות, שלא איבדו מאומה מעוצמת החוויה שבהן, נכתבו הישר אליו ממרחק של שנים רבות. כזו היא חווית הקריאה בספר "לילות חשוון", הכונס את שיריה של קדיה מולודובסקי (1894־1975) לעברית. שמה של המשוררת מוכר בעיקר משירי הילדים המפורסמים כ"גלגולו של מעיל" ו"פתחו את השער". בנוסף על שירי הילדים שתורגמו לעברית, כתבה מולודובסקי שירה לירית ביידיש כל ימי חייה. השירה הזו לא כונסה מעולם, למרות שחלקים ממנה תורגמו לעברית בידי מתרגמים כנתן אלתרמן, שמשון מלצר ולאה גולדברג. כארבעים ושלוש שנים לאחר מותה של המשוררת שירתה נאספה, תורגמה ובוארה למופת על ידי אמיר שומרוני, וכעת רואה אור בקובץ דו לשוני.
המארג האדיר של הספרות העברית מעניין לא רק בשל מה שנכלל בתוכו, אלא גם בשל מה שהוצא ממנו. שירתה של מולודובסקי זכתה לשבחים ופרסום בארץ, אך לאחר שירדה ממנה לארצות הברית חדלו מלפרסם אותה ולעסוק בה. הקובץ שלפנינו הוא תיקון העוול והוא מספק קריאה חדשה במשוררת נשכחת, ששירתה פועמת בעוצמה גם ממרחק הזמן.
זוהי שירה שיש בה רגישות עליונה כלפי סבלו של החלש וביקורת נוקבת כלפי החברה המאפשרת אותו; זוהי שירה שמעצבת דיוקנאות של פרטים חסרי שם, המהווים תמונה מדויקת של העולם שבו הם חיים. ומעל לכול, זוהי שירה של אישה בעלת נוכחות, רגישות עצומה וכוח חיים עז, המודעת לכך שבעצם מעשה ההתבוננות והביקורת החברתית שלה יש משהו בלתי הולם ביחס לאישה בתקופתה, ועדיין היא נאמנה לכוחה הפנימי במעשה האמנות. וכך היא כותבת בשיר מוקדם, לנוכח קולות הלועגים לה על שהיא רואה את הסבל והעליבות שבחיי היהודים בפולין, ובזים לה על כתיבת שירה לנוכח הזוועות בעוד היא "מִשְׂתָּרֶכֶת לָה פֹּה / וְרוֹקֶמֶת מֵאֲסוֹנֵנוּ חֲרוּזִים": "וַאֲנִי – מִלָּה לַעֲנוֹת בָּהּ אֵין לִי / יָדַעְתִּי – / אֵינֶנִּי שַׁיֶּכֶת לָעִדִּית, לְ'סוּג א" שֶׁל הַמִּין הָאֱנוֹשׁי, / וְעַל אַף שֶׁלְּמוּל עֵינַי מַעְיְנוֹת דִּמְעָה, / מְאֹהֶבֶת אֲנִי בַּחַיִּים כְּמוֹ כַּלְבָּה".
בסוף ימיה הייתה מולודובסקי מודעת לכך ששירתה היא הד לדור שעובר מן העולם. "אֲנִי אוּלַי הָאַחֲרוֹנָה בְּדוֹרִי. / זוֹ לֹא הַדְּאָגָה שֶׁלִּי". היא כותבת ועורכת חשבון נפש נוקב עם כתיבתה, שלפרקים היא נר בוער, לפרקים היא חוליה בשרשרת, ובכל רגע היא שריד לדור הולך ונעלם. אלא שקולה של המשוררת גווע אך לא נאלם, והוא ממשיך וחי, רענן ומרגש עד היום:
הִנֵּה עַל הַשֻׁלְחָן זֶה הַשָּׁבוּר, הַמְעֻקָּם, הַפִּסֵּחַ, / הַדְלִיקִי אֶת נֵרֵךְ. / וְעַל הַקַּרְקַע הָרוֹעֶדֶת הַצִּיבִי עַמּוּד תְּפִלָה שֶׁלָּךְ, / הַדְלִיקִי אֶת נֵרֵךְ. / עֶצֶם אֵצֶל עֶצֶם, גִּיד אֶל גִּיד, / דִּמְעָה אַחַר דִּמְעָה, מִשְׁבֶּרֶת עַל מִשְׁבֶּרֶת – / זוֹ לֹא דַאֲגָתֵךְ. / הַדְלִיקִי אֶת נֵרֵךְ, וַהֲיִי לוֹ הַשּׁוֹמֶרֶת.
לילות חשוון, קדיה מולודבסקי, איסוף, ביאורים ואחרית דבר: אמיר שומרוני
עורך: אברהם נוברשטרן, הקיבוץ המאוחד ובית שלום עליכם, 381 עמ'
