"אחד הניצחונות המתוקים בקריירה. פירקנו אותן והגיע להן"

ליגת הנשים הישראלית הסתיימה באמצע חודש אפריל בזכייה שלישית ברצף של אליצור רמלה באליפות המדינה. הליגה יצאה אז לחופשת קיץ ארוכה שתסתיים רק אחרי החגים, באמצע אוקטובר, כשהעונה החדשה תצא לדרך. ההפוגה הזאת פתחה הזדמנות להרפתקה חדשה בפני דניאל רבר, שחקנית רמלה וממצטיינות משחק האליפות (13 נקודות, 14 ריבאונדים ו־4 חטיפות). ימים ספורים לאחר הניצחון היא עלתה למטוס ויצאה לפרת', במערב אוסטרליה, והצטרפה לקבוצת קוקבורן המשחקת בליגת הקיץ המקומית.

"כשהמלחמה פרצה הליגה שלנו נעצרה", רבר מסבירה. "לא ידעתי מה עומד לקרות, וחששתי שלא אשחק כדורסל במשך שנה. בעזרת הסוכן שלי מצאתי קבוצה באוסטרליה. שיחקתי בליגה הזאת לפני חמש שנים. שמעתי עליה משחקנית אחרת, ומכיוון שיש לי דרכון ניו־זילנדי היה פשוט למצוא קבוצה. גם הייתי אמורה לחזור לליגה שנה לאחר מכן, אבל הקורונה ביטלה את האפשרות הזאת". בשנים הבאות היא שיחקה בנבחרת ישראל בכדורסל 3 על 3, ולכן לא הייתה לה אפשרות לחזור עד עכשיו.

ליגת הקיץ האוסטרלית היא ליגת הכדורסל השנייה בחשיבותה במדינה. היא מחולקת למחוזות רבים ומשתתפות בה אינספור קבוצות מאזורים שונים במדינה. הקבוצות הבולטות מעפילות לשלב הפלייאוף ולמשחקי ההכרעה על האליפות. רבר הצטרפה לקבוצה החדשה שלה חודש לאחר פתיחת הליגה, והשתלבה בה נהדר. ב־15 מחזורי הליגה היא נבחרה חמש פעמים לשחקנית המחזור, ורשמה סטטיסטיקה נהדרת של 18.4 נקודות, 10 ריבאונדים, 5.4 אסיסטים ו־2 חטיפות למשחק, תוך שהיא מדייקת ב־57% מהשדה. במשחק השיא שלה היא קלעה 31 נקודות, 10 ריבאונדים, 8 אסיסטים ב־21 דקות בלבד.

"אני בפיק של הקריירה ורוצה לנצל את השנים האלה כמה שיותר, בטח בתקופה שמפעל היורוליג כרגע רחוק מתמיד עבור ישראלים מכיוון שקבוצות אירופיות פשוט לא רוצות להתעסק איתנו בגלל המצב בארץ"

"הגעתי לליגה בכושר טוב, אחרי סדרת גמר מצוינת, ועם הרבה ביטחון", רבר מסבירה את הצלחתה. "זאת גם הפעם השלישית שאני משחקת מעבר לים, וצברתי לאורך השנים הרבה ניסיון. תרמה גם העובדה שהגעתי לליגה במעמד של זרה, כי כל התרגילים עבדו סביבי וכל הבנות האחרות חיפשו אותי כל הזמן. היה לי מאוד נוח, הכדור היה אצלי יותר, מה שהקל עליי לייצר סטטיסטיקה טובה. פגשתי במועדון אנשים חמים וטובים, שעשו מאמצים גדולים להכניס אותי במהירות למערכת והדברים עבדו בצורה חיובית".

רבר פגשה באוסטרליה ליגת כדורסל שמאורגנת בצורה מופתית, עם קהל רב במגרשים, מתקנים איכותיים ותנאים שלא הכירה. "התאהבתי מהר בכדורסל האוסטרלי", היא משתפת. "תרבות הספורט היא דבר ענק שם, ובתור ספורטאית את מקבלת הכול, היחס אלייך נהדר ואת משחקת ומתאמנת באולמות ברמה הכי גבוהה שיש.

"היום מתחיל באימון, ובסיומו מגישים לך ארוחת בוקר. משם את הולכת לחדר מנוחה, ממשיכה לאימון צהריים ואז ארוחת צהריים, ואחר כך היום פנוי. אלו תנאים שאי אפשר בכלל להשוות למה שמתנהל בארץ בענף שלנו. בארץ צריך להתחנן כדי לקבל מאמן כושר, ורוב יושבי הראש מתקמצנים אפילו על בקבוקי מים לשתייה. המקסימום שהם מוציאים זה מים בכוסות. אוסטרליה זה פשוט עולם אחר. לדעתי ככה זה צריך להתנהל".

היכולת הטובה שהפגינה רבר בליגת הקיץ לא נעלמה מעיניהם של אנשי המקצוע באוסטרליה. היא קיבלה הצעות לחוזה בקבוצות מהליגה הראשונה, שמשחקות בה שמונה קבוצות בלבד והיא נחשבת לאיכותית וקשה. "המשימה למצוא קבוצה בליגה הבכירה לא פשוטה", אומרת רבר. "ברגע שסיפרתי לצוות המקצועי שלנו שזו המטרה שלי, הם החלו לברר בשבילי. הופתעתי לגלות שמאמן הקבוצה שניצחה אותנו במשחק האליפות עקב אחריי לאורך העונה. הוא משמש גם עוזר מאמן בקבוצת ג'ילונג יונייטד מהליגה הראשונה, והוא המליץ להחתים אותי. בנוסף קיבלתי הצעה נוספת באזור ששיחקתי בו, אבל ביונייטד אקבל תפקיד מקצועי מרכזי יותר. החלטתי ללכת על זה ולעבור לעיר ג'ילונג במדינת ויקטוריה, חמישים דקות נסיעה ממלבורן, על הים".

ג'ילונג יונייטד הוא מועדון ותיק באוסטרליה, שקיבל בחודש מרץ את האישור להצטרף לליגה הבכירה ובעצם החל לבנות את עצמו מחדש. ההחתמה של רבר הפכה אותה לישראלית הראשונה אי פעם שמשחקת בליגה האוסטרלית הבכירה. "זה מרגש להיות הישראלית הראשונה בליגה, וזאת אחת הסיבות לכך שבחרתי ללכת על זה", היא אומרת. "זו הייתה החלטה לא פשוטה לשחק במקום מרוחק, אבל הסוכנת שלי הבהירה שזו הצעה שאולי לעולם לא תחזור. מבחינה מקצועית וגופנית, יחד עם הניסיון שרכשתי, אני מרגישה שאני בפיק של הקריירה ורוצה לנצל את השנים האלה כמה שיותר, בטח בתקופה שמפעל היורוליג כרגע רחוק מתמיד עבור ישראלים מכיוון שקבוצות אירופיות פשוט לא רוצות להתעסק איתנו בגלל המצב בארץ. חשוב לי להוכיח לעצמי שאני מתאימה לשחק באחת הליגות הטובות בעולם".

דניאל רבר, פורוורדית בת 27 בגובה 1.84 מטר, נולדה וגדלה במודיעין וחיה היום בבאר־יעקב עם בת זוגה זיו. "בתור ילדה עסקתי בכל ענף ספורט שנקרה בדרכי – כדורגל, קפוארה, התעמלות קרקע וג'ודו. כשהייתי בכיתה ג' הגיעו לבית הספר אנשים ממועדון הכדורסל שהציעו לנו לבוא לאימון ניסיון. הלכתי והתאהבתי מיד", היא נזכרת. "חברות שלי התחילו לשחק איתי בבית ספר לכדורסל וברגע שהן עזבו, הצטרפתי למועדון הכדורסל 'עוצמה מודיעין' ושיחקתי בקבוצה של הבנים. כמה מהם לא אהבו את העובדה שאני משחקת יותר טוב מהם, אבל הסתובבתי עם חבר'ה שלא היה אכפת להם שאני מצליחה".

משם רבר עברה לשלוש שנים בקבוצות של בנות בלבד, בליגות של ילדות ונערות. בגיל 14 זומנה לראשונה בקריירה לנבחרת הטרום־קדטיות של ישראל, ובגיל 15 עזבה את הבית בפעם הראשונה ועברה לשחק באקדמיה למצוינות שפעלה אז במכון וינגייט. בגיל 16 קיבלו חייה תפנית בלתי צפויה, שהחלה בסדרת פציעות בלתי נגמרת במניסקוס או "הסהרון" – בולם הזעזועים הטבעי המותקן בברכיים שלנו. "במשך חמש שנים עברתי שמונה ניתוחים. שלוש שנים וחצי הייתי מחוץ למגרש", היא מספרת. "זה החל בארבעה ניתוחים בברך בגלל הקרעים במניסקוס ואז ניתוח נוסף בכתף לאחר שקרעתי שם גיד. בבדיקות דם שעברתי כחלק מהשיקום בכתף גילו שיש לי גידול שפיר בראש, שהצריך ניתוח שארך שעות ארוכות, ובסיומן התגלה שהניתוח לא עלה יפה.

"זה היה רגע המשבר הגדול ביותר שלי, כי הייתי צריכה לעבור עוד ניתוח והיו לי פשוט יותר מדי דברים להתמודד מולם. למרות זאת, במהלך השיקום בברך ובכתף, בתקופה שאפילו אמא שלי הציעה שאחשוב על העתיד ועל הגוף שלי ואולי כדאי שאפסיק לשחק. הבטחתי לעצמי שלא משנה מה קורה, אני לא פורשת מכדורסל לפני שאני בודקת את כל האפשרויות שמונחות לפניי. כדורסל הוא החיים שלי וכל מה שאני יודעת לעשות, והאהבה הגדולה הזו עוזרת לי להחזיק מעמד ברגעים הקשים. ברגע שהחלטתי לא לוותר כל המשפחה נעמדה לצידי, עטפה אותי ועשתה הכול כדי להיות שם בשבילי".

"הצטרפתי למועדון הכדורסל 'עוצמה מודיעין' ושיחקתי בקבוצה של הבנים. כמה מהם לא אהבו את העובדה שאני משחקת יותר טוב מהם, אבל הסתובבתי עם חבר'ה שלא היה אכפת להם שאני מצליחה"

לאחר תקופת שיקום והתאוששות ארוכה חזרה רבר למגרשים. "אחרי הניתוח בראש הייתי צריכה ללמד מחדש את הגוף שלי לתפקד, וזה דבר שלקח זמן והצריך סבלנות", היא נזכרת. "במקביל עבדתי קשה בחדר כושר, התחזקתי מאוד גופנית, ומשם הכדורסל פשוט בא והדברים התחילו שוב לקרות. תמיד הייתי בטוחה ביכולת שלי ובמה שאני שווה, אבל זה לקח זמן".

דוגמה לאופייה הלא מתפשר ולעקשנות שלה אפשר למצוא בסיפור מהשנה שעברה. זמן קצר לאחר ששברה את ידה במשחק של אליצור חולון ביורוקאפ, התייצבה רבר לאימון בנבחרת ישראל והתעקשה להשתתף בו למרות מצבה הגופני. "יש לי כוח סבל. הייתי מספיק זמן מחוץ למגרש, ואם הבעיה שאני סובלת ממנה לא מצריכה ניתוח אז אני על המגרש", היא צוחקת. "אחרי שנפצעתי שיחקתי במשך שלושה שבועות, גם בחולון וגם בנבחרת, עם יד שבורה, כשאני מתמקדת בעיקר בהגנה ומשתמשת ביד הבריאה".

ביוני שעבר התכוננה רבר עם חברותיה לנבחרת לטורניר אליפות אירופה, שבה אירחה ישראל שני בתים מוקדמים. למרות הציפיות הגדולות לניצחון ראשון באליפות אחרי 32 שנה ו־25 הפסדים רצופים, הפסידה הנבחרת לבלגיה, איטליה וצ'כיה והודחה מהמשך הטורניר. "למרות התוצאה, אליפות אירופה הייתה אחד האירועים המהנים שזכיתי לחוות ככדורסלנית", היא נזכרת, "השחקניות מולנו היו נהדרות, והיה המון קהל מעודד ביציעים. קיבלנו הגרלה קשה מאוד עם משחק ראשון מול הנבחרת הבלגית, שזכתה בסופו של דבר באליפות. בשורה התחתונה עוד לא היינו שם מבחינה מקצועית.

"מאז הנבחרת התקדמה מאוד, ואני מאמינה שאם האליפות הייתה מתקיימת בקיץ הזה, התוצאות היו שונות. האירוע הזה גרם לי להבין לאן עוד אפשר להגיע ולשאוף וכמה אפשר עוד להשתפר וגם זה דבר חיובי. אני מאמינה שבשנים הקרובות נגיע שוב למעמד הזה והפעם נסתכל ליריבות שלנו בלבן של העיניים".

הדרך לאליפות אירופה הבאה החלה בשלב המוקדמות בפברואר באירוע שנוי במחלוקת: הנבחרת אירחה בריגה, בירת לטביה, את נבחרת אירלנד, שהחליטה להפוך את המשחק לאירוע מחאה על רקע מלחמת חרבות ברזל. כמה מהשחקניות הבכירות של אירלנד החרימו את המשחק כולו, והשחקניות שכן הופיעו סירבו ללחוץ ידיים לישראליות ולא עלו למגרש לעמוד מולן בשלב ההמנונים. בתום המיצג המביש, הישראליות עלו בחזרה על המגרש והביסו את האירלנדיות 57:87.

"זה היה אחד הניצחונות הכי מתוקים שהיו לי בקריירה", קובעת רבר. "פשוט פירקנו אותן, והגיע להן כי ההתנהגות שלהן הייתה מבישה. העירוב בין ספורט לפוליטיקה הוא הזוי לחלוטין, וזה בכלל לא משנה מה הדעות שלי, הרי אין לי ולאף אחד בנבחרת שום קשר להחלטות או לפעולות של ההנהגה של המדינה".

המשחק השני במוקדמות מול לטביה הסתיים בהפסד אחרי הארכה, אבל כפי שציינה רבר נראה שהנבחרת בהחלט משתפרת מקצועית. "בגלל המלחמה ליגת הנשים הישראלית שיחקה סיבוב שלם על טהרת השחקניות הישראליות", היא אומרת. "קיבלנו יותר דקות משחק, קיבלנו את ההחלטות על המגרש, וזה תרם לשיפור האיכות שלנו. זה הוביל את הבנות להגיע עם הרבה יותר ביטחון למשחקי הנבחרת, ואני מאמינה שזה יעזור לנו גם בהמשך המוקדמות. יש לנו יריבות חזקות, יהיה קשה לחזור לאליפות אירופה, אבל אני בהחלט מאמינה שיש לנו סיכוי".

הקריירה של רבר בקבוצות הבוגרים כוללת כבר לא מעט קבוצות ותארים. היא החלה את דרכה עם שנתיים באס"א ירושלים, שיחקה עונה וחצי ברמת־חן וזכתה בגביע המדינה, והמשיכה לעונה ברמלה וזכייה בדאבל. בעונת הקורונה המקוצרת היא סיימה ראשונה בליגה עם מכבי רמת־גן, ואז שיחקה שתי קדנציות באליצור חולון, השיגה דאבל נוסף בחצי שנה מוצלחת בספינטו גאורגה הרומנית וזכתה כאמור עם אליצור רמלה באליפות נוספת לפני שעברה לייצג אותנו ביבשת הקנגורו.

"במהלך השיקום, בתקופה שאפילו אמא שלי הציעה שאחשוב על העתיד ועל הגוף שלי ואולי כדאי שאפסיק לשחק. הבטחתי לעצמי שלא משנה מה קורה, אני לא פורשת מכדורסל לפני שאני בודקת את כל האפשרויות שמונחות לפניי"

כדורסל הנשים בארץ נמצא עדיין מתחת לרדאר בכל מה שקשור לפופולריות שלו, אבל בשנים האחרונות גדל דור חדש של שחקניות ישראליות מוכשרות, כמו האחיות ירדן וליאור גרזון שעושות חיל במכללות בארצות הברית, דניאל קארש, עדן ציפל ואחרות. הן מצטרפות לשחקניות ותיקות יותר כמו עדן רוטנברג, אליסה בארון ורבר עצמה, והפריחה מעלה את רף הציפיות להמשך.

"יש לנו דור חדש עם כמה שחקניות נהדרות ומאוד מוכשרות, ואני מאמינה שאפשר לעשות משהו יפה עם הנבחרות בשנים הקרובות", אומרת רבר. "גם בדור שלי היו לא מעט שחקניות מוכשרות, ואם לא יטפחו את הדור הנוכחי כמו שצריך הוא ילך לאיבוד. הבעיה העיקרית כרגע בכדורסל הנשים הוא שהליגה הסתיימה באפריל, והשחקניות בלי מסגרת מקצועית יותר מחצי שנה. זאת מציאות הרסנית. הן משלמות עשרות אלפי שקלים למאמנים כדי לשמור על כושר.

"חייבים לשנות את זה, למצוא מסגרות חדשות כמו ליגת קיץ או להאריך את הליגה עצמה. ואם לא, אז שהאיגוד יעמיד לראשות השחקניות מתקנים ומאמנים בחודשי הקיץ. כשאנחנו בפגרה, השחקניות בעולם ממשיכות להתאמן ולהתקדם. את הפער הזה קשה מאוד לסגור וזה משהו שחייבים לתת לו מענה".

איך המלחמה משפיעה עלייך?

"זו תקופה קשה שנמשכת זמן רב. חיילים נהרגים, החטופים עדיין שם. יש לי שלושה בני דודים שנלחמים. המצב הזה גורם לי לתחושה לא נוחה ולהרבה רגשות אשם, כי במקביל לכל מה שקורה אני ממשיכה הלאה וטסה עכשיו לאוסטרליה. מצד שני, אני לא יכולה לעצור את החיים שלי. זה ממש לא פשוט".

על מה את חולמת?

"להוביל את ישראל באליפות אירופה למקומות שלא הגענו אליהם עד היום. אני מקווה להטביע חותם בליגה האוסטרלית ולהוכיח לעצמי שאני יכולה להתמודד בליגה כזאת, שמושכת הרבה תשומת לב מליגת ה־WNBA בגלל הכישרון הרב. אשמח להמשיך להתקדם ולהבין עד לאן באמת אצליח להגיע".

ציפור לחשה לי שאת חובבת שירה וריקוד ומככבת בסרטוני טיקטוק.

"יש בי בהחלט צד שאוהב להשתטות. אני מאוד אוהבת לשיר, אבל אני ממש לא טובה בזה. יום אחד אולי אגיע לרוקדים עם כוכבים".

מה זה יום כיף בשבילך?

"ללכת עם זיו ושני הכלבים שלנו לחוף הים, ולאכול יחד ארוחת בוקר טובה. בנוסף אני אוהבת לבלות כל זמן פנוי שיש לי עם המשפחה שלי".