01 זיכרון ילדות תרבותי. בכל שנה בחנוכה סבתא שלי לקחה אותנו לסינרמה בתל־אביב לראות מחזמר. המחזמר הראשון היה "צלילי המוזיקה", בכיכובה של חני נחמיאס. חוויה מדהימה: השירים, הריקודים, המשחק, התאורה. בזיכרון שלי זה צבוע בנצנצים.
02 ספר שקראת פעמיים. יש לי כמה כובעים בעניין קריאת ספרים. האמא שאני: אלפי פעמים את תירס חם וכמובן מעשה בחמישה בלונים, חנן הגנן ואיילת מטיילת. המתבגרת הרומנטית: "גיא אוני", שמשלב היסטוריה ישראלית ומרגשת עם סיפור אהבה מיוחד. המכשפה שבי: הארי פוטר. הדוסית: תהילים. הלמדנית: אש קודש, אוהב ישראל, נתיבות שלום ומשיבת נפש.
03 דמות שמעניקה לך השראה. אמא שלי הפייטרית, אבא שלי העקשן, אלישע בן אבויה שנתן מקום לכל הכפירה שבי והבעל שם טוב שהפגיש אותי עם התורה שבי.
04 מקום המפלט שלך בימים קשים אלו. הרגע הזה על הספה אחרי הדלקת נרות, וזהו, אין יותר עולם והכול נכבה בחוץ והכול נדלק בפנים. אני מחכה לזה כל השבוע. וגם הרגעים של השקיעה בחצר שלי, מול הפרדסים. אני משתדלת לצאת בכל יום ברגעים האלה, וזה נותן לי כמה שניות להימלט ממחשבות קשות או פשוט הפוגה מרעשי החיים.
05 עם מי היית רוצה לשבת לכוס קפה. אני לא שותה קפה, אפשר שייק פירות במקום? אשמח לשבת עם חברה טובה, ואם אפשר מול הים במזג אוויר חורפי ובלי הגבלת זמן. בהכי עמוק הייתי רוצה את סרח בת אשר, רבי יוחנן בן זכאי, הרב קוק, רבי נחמן, נחמה ליבוביץ, דבורה הנביאה, דוד בן גוריון, דוד המלך. אולי אני צריכה להנחות מעגל איתם, מעניינת אותי האינטראקציה ביניהם.
06 עם מי היית רוצה להתחלף ליום אחד. אולי זה יהיה נחמד להיות פשוט מישהי אחרת שחיה חיים אחרים בעולם אחר. קצת שקט בתקופה רועשת.
07 מי מצחיק אותך. האחיות שלי. שילוב של המקום הכי בטוח שלי בעולם, ולכן אפשר לצחוק על הכול יחד, ושל העובדה שכולנו די מדרובות מאותם הגנים. זה מצליח לגרום לי לחרחר. וגם אודי כגן, קומיקאי מחונן שאין כאלה.
08 שיר שנוגע בך במקום מיוחד. קשה לי לענות על זה כי בשנה האחרונה אני בוכה בערך מכל שיר, אפילו מחרבו דרבו. בלי טיפת ציניות, בימים אלה התקווה, אני מאמין וירושלים של זהב נוגעים בי ומחזקים אותי לזכור את נקודת הנצח שלנו. אם יש משהו שנותן לי כוח ואור בחושך הזה, זה הנצח.
09 מה שם קבוצת הווטסאפ המשפחתית שלך. עם המתבגרים שלי – "אלורו תופעות בע"מ". בלי עין הרע, כל ילד תופעה. והכול גנטי. הקבוצה עם המשפחה הגרעינית שלי היא "את לא צריכה את זה", שם שמבוסס על המשפט האלמותי של אמא שלי, שדואגת להזכיר לנו רגע לפני הקינוח המושחת שהצנתור בדרך, אחרי הסנטר הכפול. זה משפט שהפך לאבוקה לפני המחנה, ואני מקפידה לומר אותו לפני כל ביס.
