תכולת הספרייה: כצפוי, יש לי הרבה מאוד ספרים שעוסקים בקולנוע, הן מהצד התיאורטי והן בממד הביוגרפי. יש גם הרבה מאוד ספרים שעוסקים בהיסטוריה ישראלית ובהיסטוריה של מלחמת העולם השנייה, לא מעט ספרים שעוסקים בפסיכולוגיה, וכן אגף שלם של ספרות יפה המחולק לספרות מקור בעברית ולספרות מקור באנגלית. החלק היותר אקסצנטרי של הספרייה שלי הוא מרחב אוספי הספרים, בהם אוסף גדול מאוד של ספרי "ספריית מסתורין" – ספרי כיס שיצאו בארץ בשנות החמישים והשישים. רובם הגדול מתורגמים לעברית מיושנת ומסורבלת, אבל האטרקציה שמרתקת אותי היא ציורי הכריכה המקוריים (שצוירו על ידי א. אריה).
מדף קרוב ללב: עבורי זמן קריאה הוא מעשה ריטואלי של ממש, ולכן מוקדשת לפולחן הקריאה כורסה שנקנתה במיוחד לצורך זה, מנורה עומדת שתכליתה היחידה היא להאיר את דפי הספר, ושולחן קטן שעליו נוכחים תמיד חמישה ספרים הנמצאים בשלבי קריאה שונים. מכיוון שיש לי חיבה גדולה למוזיקה של השפה העברית, אני קורא את הספרים שעל השולחן קריאה ראשונה מהירה, המתמקדת במהלכים הסיפוריים, ואחר כך בקריאות נוספות, בכמה ספרים במקביל, תוך שאני מתמקד בפסקאות רנדומליות ובמרחבי עיצוב הטקסט והסבטקסט של כל אחד מחמשת סופרי "השולחן הקטן" של אותו שבוע.
השפעת המלחמה: בעקבות האירועים אני שב וקורא ספרי היסטוריה כמו "מצעד האיוולת" של ברברה טוכמן, בניסיון להבין כיצד אפשר לזהות ואולי אף להתריע לפני מעשה האיוולת ההרסני הבא.
שיטת מיון: תהליך מיון הספרים נעשה מתוך רצון לייצר סדר מובנה, אך תהליך זה מתנגש לעיתים קרובות עם הרצון להניח לחוויית הקריאה להפתיע דווקא ממקום בלתי צפוי ובלתי סדור. לכן, כמו בחיים עצמם, יש לי רגעי רצון לכפות על הספרים שלי סדר מופתי – ממוינים על פי נושאים, שיקולים גיאוגרפיים, העדפות אישיות – אבל יש רגעים לא מעטים, מרחיבי לב, של התמסרות לכאוס ולהפתעותיו. אין כמו מפגש עם סדר אקראי כזרז לחשיבה בלתי צפויה.
על ארבעה ספרים
"ילדים בסדר גמור"
חנה יבלונקה / ידיעות ספרים, 2018
כותרת המשנה היא "ביוגרפיה דורית של ילידי הארץ, 1948 – 1955". אני מעיין בספר המרגש הזה שוב ושוב כאשר אני יוצא לדרך כתיבה שמטרתה לנסות ולפענח את סודות הקסם והנגף של הישראליות. זהו ספר אקדמי על פי הכללים, אבל חבויים בו געגוע והמיית רוח. "נועדנו לגלם יהודים מזן חדש לגמרי, כזה שבסיס קיומו מאופיין בשגרה, בנורמליות, ומעל לכל, בביטחון קיומי בסיסי". אחרי 7 באוקטובר המילים הללו מהדהדות באירוניה, בטלטלה, כזעקה שמחייבת סקר די־אן־אי מחודש של הישראליות.
היצ'קוק / טריפו
פרנסואה טריפו / תרגום: הילה קרס / בבל והאוזן השלישית, 2005
ספר השיחות בין שני הקולנוענים הוא אחד הספרים החשובים (והמהנים) שנכתבו על קולנוע. היצ'קוק מסביר את תפיסותיו ולא מחמיץ הזדמנות לספר סיפור מרתק או מצחיק. לעומתו, טריפו מנסה לחדור מבעד לשריון המשועשע והלמדני ולחשוף את האופי הרגשני והאמיתי של היוצר המיתולוגי. הוא מצליח לנתץ את חומות הביקורת המקובעת שממיינת אמנות על פי קביעות פומפוזיות של "חשוב" ו"לא חשוב". זהו ספר שמשכיל לבדל את הקסם הסודי של הקולנוע משאר האומנויות הסיפוריות.
הספר האדום
אסף ענברי / ידיעות ספרים, 2022
אמר כבר פבלו פיקסו: "כל מה שאתם יכולים לדמיין הוא אמיתי" .מכך נגזר שכל מה שאמיתי, בחלוף הזמן יהיה דמיוני. אחרי התפוגגות המציאות ההיסטורית המיידית, נותר רק הסיפור כאנרגיה שהופכת למהות. זיכרון קולקטיבי. בספרו המצוין עוקב ענברי אחרי שלושה מנהיגים ידועים של השמאל הציוני: יצחק טבנקין, יעקב חזן ומשה סנה. הם נגלים במלוא עוצמתם הנשגבת אבל לפעמים גם במלוא עליבותם המשעשעת. המפגש בין עוצמה לעליבות עשוי גם לייצר קריסה, ומזמן הרבה חומר למחשבה.
הר אדוני
ארי דה לוקה / תרגום: מרים שוסטרמן־פדובאנו / הקיבוץ המאוחד, 2003
מעטים הספרים שאפשר לקרוא שוב ושוב, להפוך ולהרהר בהם, ולהניח להם להיעשות חלק מעולם התובנות והדימויים שמרכיבים את המודע ואף את התת־מודע שלך. זהו סיפור התבגרות של נער בן שלוש־עשרה בעיר נפולי תוך תיאור חייו היומיומיים, עבודתו בסדנה של אריקו הנגר, ידידותו עם הסנדלר היהודי ניצול השואה דון רפנילו, ואהבתו לנערה מריה. תחת הנרטיב הפיזי־ריאליסטי חותרים זרמים מטפיזיים־פיוטיים מעוררי התפעמות, חמלה וסובלנות. מעולם פרוזה לא הייתה כל כך פואטית.
