ענף גלישת הרוח הניב לישראל מנה גדושה של גאווה לאומית במשחקים האולימפיים בפריז, עם שני הישגים מרשימים לשייטים בכחול־לבן: מדליית זהב לתום ראובני, התואר הראשון שלו במסגרת תחרויות בוגרים, ומדליית כסף לשרון קנטור, הגולשת הישראלית הראשונה שעולה על פודיום אולימפי. הזכייה של ראובני הייתה מפתיעה מעט, אך זו של קנטור הייתה כמעט מתבקשת. נבחרת הנשים הישראלית הפגינה בשנים האחרונות דומיננטיות רבה בתחרויות הגדולות ביותר בעולם, ונציגתנו לאולימפיאדה הגיעה לשם כאלופת עולם מכהנת. מיד עם שובם של הספורטאים מצרפת, החלו בוועד האולימפי לחשוב על משחקי לוס־אנג'לס 2028, וכבר עכשיו יש מקום לפתח ציפיות גבוהות.
תמר שטיינברג, שזה עתה סיימה כיתה י"ב, הצטרפה לנבחרת הנשים בגלישת רוח לפני שנה וחצי בלבד, וכבר נחשבת להבטחה הגדולה שלה. לפני שבועיים ביססה את מעמדה בצמרת הענף כשהוכתרה לאלופת העולם עד גיל 23, בתחרות שהתקיימה בשווייץ. הישג מכובד ביותר, אבל לא ראשון עבור הגולשת הצעירה, שזכתה בעבר גם בתארים העולמיים בתחרויות עד גיל 17 ו־19. "ההתמודדות הגדולה שלי בשווייץ הייתה מול גולשת נורווגית מצוינת, ולקראת השיוטים האחרונים זה הפך לקרב ראש־בראש בינינו", היא מספרת. "זכיתי אומנם באליפויות עולם לנוער, אבל כל תחרות היא מלחמה חדשה. אני לא מגיעה מתוך מחשבה ש'בטוח אזכה' או שמגיע לי משהו. על קו הזינוק כולן שוות, אני צריכה להוכיח את עצמי בכל פעם מחדש, וזה תמיד כיף ומשמח להצליח".
"בכל תחרות אני בודקת מה מזג האוויר הצפוי כמה ימים קדימה. כשראיתי שהתחזית מבחינת רוחות לא טובה, ויש סיכוי ששיוט הגמר יבוטל, הבנתי שאני צריכה ללכת על כל הקופה מראש. מצד אחד שמחתי כשהשיוט בוטל ומצד שני קצת התאכזבתי, כי חשוב להתנסות בשיוטי גמר ברמות הגבוהות"
17 שיוטים התקיימו במסגרת האליפות; שטיינברג ניצחה בשבעה מתוכם, ובשמונה נוספים סיימה בין חמש הראשונות. בתום השלב הראשון של התחרות היא דורגה ראשונה, מה שהבטיח לה העפלה אוטומטית לגמר־שיוט המדליות, שאליו מגיעות שלוש גולשות בלבד. אלא שהרוח באתר התחרות הייתה חלשה מדי על פי הקריטריונים של הענף, ולכן הוחלט לבטל את השיוט המכריע, ושטיינברג הוכתרה למנצחת על בסיס הישגיה בשלב המוקדם. לא היה מדובר במזל בלבד, היא מסבירה: "במהלך כל תחרות אני בודקת מה צפוי להיות מזג האוויר כמה ימים קדימה. כשראיתי שהתחזית מבחינת רוחות לא טובה, ויש סיכוי ששיוט הגמר יבוטל, הבנתי שאני צריכה ללכת על כל הקופה מראש ולנצח בשבוע התחרות הראשון".
ומה הרגשת כשהודיעו לך שזהו, את אלופת העולם, ואת אפילו לא צריכה לעלות שוב על הגלשן?
"מצד אחד שמחתי, ומצד שני קצת התאכזבתי, כי חשוב להתנסות בשיוטי גמר ברמות הגבוהות. הצלחה שם זו החותמת שאומרת: עשית את זה".
שטיינברג היא כאמור חלק מנבחרת נשים איכותית במיוחד, שכוללת מלבד שרון קנטור גם את שחר טיבי, אלופת העולם לשנת 2023; מאיה מוריס, שזכתה במדליות ארד באליפות העולם ובאליפות אירופה; ואת דניאלה פלג, שהגיעה למקום השני באליפות העולם ב־2022. את ישראל מייצגת גם קטי ספיצ'קוב, שהוכתרה שלוש פעמים כסגנית אלופת העולם, אך אינה חלק מהנבחרת. "זו הנבחרת הכי הישגית בעולם, וקל מאוד להסביר את זה: ברגע שאני רואה את האחרות מצליחות זה נותן לי עוד מוטיבציה לעבוד קשה, עוד רעב להצליח. אני מאמינה שכך זה אצל כולן", מנתחת שטיינברג. "השינוי הגדול בענף הגלישה הישראלי החל לקראת משחקי ריו 2016: אז הגיעו לרעיון שאומר שאם תקבץ קבוצה של גולשות מוכשרות, שיעבדו יחד כל הזמן במשרה מלאה, דברים טובים יקרו".
בענף הגלישה יכולה כל מדינה לשלוח לאולימפיאדה רק נציג אחד (ונציגה אחת), ושטיינברג עצמה נאבקה על מקום במשלחת הישראלית למשחקי פריז. "לא הסתרתי את האכזבה שלי מכך שלא השגתי את הכרטיס האולימפי", היא מודה. "כשנכנסתי לנבחרת הייתי אומנם צעירה מאוד, עם חסרונות מקצועיים ולא מספיק טובה ביחס לאחרות, אבל מהרגע הראשון הלכתי על כל הקופה. האמנתי שיש לי סיכוי, ולמרות כל הקשיים נלחמתי עד הסוף. בשורה התחתונה לא הייתי רחוקה כל כך מלהגיע לאולימפיאדה. אם לא הייתי מבצעת כמה טעויות באליפות העולם לשנת 2023, שם סיימתי שישית, וגם באליפות אירופה, שבה סיימתי במקום ה־12, הסיטואציה שלי הייתה שונה לחלוטין. אלו עדיין תוצאות מכובדות מאוד עבורי, בעונה המלאה הראשונה שלי בתחרויות לבוגרות".
ומה הרגשת כשראית מהבית את הגולשים הישראלים עומדים על הפודיום האולימפי?
"שמחתי מאוד על ההישג הנהדר של ראובני, והזכייה של קנטור שימחה אותי אפילו יותר. גם כי היא גולשת מדהימה ובהחלט הגיע לה, וגם כי הנבחרת שלנו עמדה במשימה, והשיטה קיבלה את החותמת הסופית של ההצלחה. טוב לדעת שמי שעברה איתנו את התהליך ונבחרה להיות הנציגה האולימפית, מגיעה לתחרות כמועמדת בכירה לזכייה במדליה וגם מממשת את הציפיות".
שטיינברג, בת קיבוץ נחשולים, גדלה במשפחה ספורטיבית מאוד. אמה היא פרופ' נילי שטיינברג, שחיינית עבר מצטיינת והיום ראש בית הספר לחינוך ולהוראת החינוך הגופני במכון וינגייט. אביה של תמר, גור שטיינברג, זכה בעצמו לפני 34 שנה באליפות העולם בגלישה על דגם לא אולימפי, ובהמשך הפך למאמן המצליח ביותר של ענף הגלישה בישראל. הוא היה זה שאימן את גל פרידמן בדרך לזכייה במדליית ארד באולימפיאדת אטלנטה 1996, ובזהב האולימפי הראשון אי פעם של ישראל, במשחקי אתונה 2004. לפרנסתו שטיינברג עובד כמהנדס באינטל, אך לקראת אולימפיאדת טוקיו הוא חזר לאיגוד השיט והוביל את הגולש יואב כהן לזכייה במקום הרביעי, מרחק נגיעה ממדליה נוספת. כיום הוא אינו מעורב באימוני השיט, בין השאר בגלל דרישתה של בתו.
"אפשר להגיד שאני מעדיפה שהוא לא יהיה במערכת כשאני בנבחרת הבוגרת. הוא אומנם מאמן גברים, אבל זו עדיין עבודה קרובה", היא אומרת. "אבא שלי מעורב בקריירה שלי כמו כל אב אחר אצלנו, והוא מעולם לא אימן אותי באופן אישי. העבודה האמיתית שלי היא מול מאמן נבחרת הנשים שחר צוברי ומול העוזר שלו סתיו ביימל. סתיו עבד איתי בחצי השנה האחרונה, כששחר היה עסוק באולימפיאדה. הוא עשה איתי עבודה נהדרת, ואני מודה מאוד לשניהם".
לשטיינברג אחות קטנה ושני אחים גדולים. השניים השתתפו בלחימה בעזה בחודשים האחרונים, "ויש כמובן דאגה גדולה מאוד, אבל למדתי להתמודד עם זה כמו כולם. כמו שההורים שלי הולכים לעבוד בכל יום, אני הלכתי לבית הספר כמה שיכולתי, ובמקביל התאמנתי. העבודה שלי היא להתאמן ולהתחרות, וניסיתי לעשות את בצורה הכי טובה שאפשר".
החיבור שלה לספורט החל בגיל צעיר מאוד. "הייתי ילדה ספורטיבית – השתתפתי בחוגים של טניס, התעמלות ושחייה, והתמדתי בכולם. הייתי חוזרת מבית הספר, יוצאת מיד לשיעור שחייה ומשם ממשיכה לאימון אחר. אהבתי מאוד את האינטנסיביות הזאת. אני אדם תחרותי מאוד, ולדעתי זה משהו באישיות. ההורים שלי היו אלה שהכניסו אותי לעולם הספורט ושלחו אותי לחוגים, ויכול להיות שבבית אחר לא הייתי מקבלת הזדמנויות כאלה, אבל ברגע שאתה כבר שם, זו החלטה שלך אם תרצה להמשיך או לא. ואני נהניתי מאוד מכל זה".
גם אל הגלישה והרוח היא התוודעה בשלב מוקדם בחייה. "התחלתי במסגרת הימייה (פעילויות הים בקיבוץ – ד"מ), שם עשינו תרגילי כושר כלליים. כשהייתי בת 10 סגרו את חוג השחייה אצלנו, אז עברתי לשחות בעמק חפר ובמקביל התחלתי לגלוש במועדון בשדות־ים. המאמן שלי במועדון אמר שאני צריכה להיות גולשת רוח, ומשם שאבו אותי לעיסוק בגלישה תחרותית. התחברתי לזה מאוד, ומשם התחלתי להתקדם".
כבר בגיל 13 זכתה שטיינברג באליפות העולם עד גיל 15. לנבחרת הבוגרות היא צורפה לראשונה לפני שלוש שנים, בסיום משחקי טוקיו, כשהייתה בת 15 בלבד. "צוברי הזמין אז את כל הגולשות שהיו בעיניו איכותיות מספיק. החלטתי לתת לזה הזדמנות של כמה חודשים, ובסופם הבנתי שזה עדיין קצת גדול עליי", היא נזכרת. "הייתי אז קטנה מאוד מבחינה פיזית, האימונים היו קשים עבורי והבנתי שאני צריכה להמשיך בתחרויות לנוער. בסיום עונת 2022, אחרי שזכיתי באליפות העולם עד גיל 19, הרגשתי שזה הזמן להפוך לגולשת אולימפית ולחזור לנבחרת הבוגרת, מה שאומר בפועל השקעה הרבה יותר רצינית. אני שמחה שזכיתי עכשיו באליפות גילאים, ולמעשה אני יכולה להמשיך להתחרות במסגרות האלה עוד שנים, אבל זה כבר לא מעניין או מאתגר אותי. המטרה היחידה שלי מעכשיו היא להצליח ברמת הבוגרות".
אחד המאפיינים שלה כגולשת הוא אומץ: שטיינברג נחשבת לספורטאית שלא מפחדת מאתגרים, והולכת תמיד על כל הקופה. "התאהבתי בים, בעיקר בימים הכי סוערים שלו. אני חושבת שלא היה אי פעם מזג אוויר שמנע ממני להיכנס למים. לתפוס גל ענק בים סוער זו החוויה הכי כיפית בעולם מבחינתי. אני אוהבת את האתגר ומרגישה שלא משנה מה הים יביא, אדע להתמודד מולו ולהצליח גם בתנאים הכי קשים.
"גלישה בנבחרת הבוגרות זה עולם שונה לחלוטין, ומאז שהצטרפתי אליה כמעט לא הגעתי לבית הספר. למזלי היו לי כמה מורים ומורות שרצו לעזור לי. בשורה התחתונה לא הוצאתי בבחינות הבגרות את הציונים שקיוויתי לקבל"
"גם שחר צוברי לא מוותר על אימון בשום מצב. בעיניי זה נהדר, כי לגלוש בגלים של ארבעה־חמישה מטרים זו פשוט חוויה. ייתכן שהיכולות הטובות שלי בשחייה נותנות לי עוד ביטחון ותחושה שלא אמות אם אפול מהגלשן, גם ביום הסוער ביותר".
חמש פעמים בשבוע היא מתאמנת במים, בנוסף לאימון יומי משלים בריצה, שחייה, כושר או אירובי. סדר היום העמוס הזה, היא מספרת, הקשה עליה להמשיך בשגרת הלימודים בשנתה האחרונה בתיכון. "עד לפני שנה וחצי הייתי תלמידה מצטיינת, כי האימונים התקיימו אחרי שעות הלימודים, ובערב הכנתי שיעורים. אבל גלישה בנבחרת הבוגרות זה עולם שונה לחלוטין, ומאז שהצטרפתי אליה כמעט לא הגעתי לבית הספר. למזלי היו לי כמה מורים ומורות שרצו לעזור לי. בשורה התחתונה לא הוצאתי בבחינות הבגרות את הציונים שקיוויתי לקבל, ואני מאמינה שבעתיד אוכל לשפר את זה.
"לאורך השנים בחרתי לוותר על לא מעט דברים בשביל הגלישה, ובית הספר היה אחד הוויתורים הגדולים שלי, גם מבחינה לימודית וגם חברתית. מאז אמצע השנה שעברה הייתי בעיקר בחוץ לארץ, וזה קשה. השנה סוף־סוף יצאתי לטיול שנתי, כי המבחנים האולימפיים הסתיימו והיה לי קצת יותר זמן. אחרי יומיים הטיול התבטל בגלל גשם וחזרנו הביתה, ובכל זאת נהניתי מאוד".
בתחילת אוקטובר 2024 תצא שטיינברג עם הנבחרת לאליפות אירופה הבאה, שתתקיים באיטליה. לאחר מכן היא תתגייס לצבא במעמד של ספורטאית מצטיינת, ותחל רשמית את הקמפיין הארוך לקראת משחקי לוס־אנג'לס 2028. במהלך התקופה הזאת היא אמורה להשתתף מדי שנה באליפות העולם ובאליפות אירופה, לצד טורנירים יוקרתיים נוספים. "האליפות באיטליה היא תחרות חשובה מאוד עבורי. אני מתאמנת לקראתה לבד כבר במשך תקופה, והחל מהשבוע חזרנו לעבוד יחד כנבחרת. המטרה שלי היא להגיע למשחקי לוס־אנג'לס, ואני מאמינה שזה אפשרי בהחלט, אבל בדרך לשם חשוב לי לא פחות להגיע להישגים בתחרויות הגדולות ביותר.
"אני בת־מזל להיות חלק מנבחרת שמעניקה לנו מעטפת מקצועית נהדרת וגם מעטפת רפואית. האיגוד מוציא אותנו למחנות אימון ותחרויות בחוץ לארץ, והמועדון שלי בשדות־ים עוזר לי עם ציוד. מדובר בסכומים גדולים, ולפעמים צריך להביא כסף מהבית בשביל להשלים דברים. קבוצת XT נותנת חסות לנבחרת, ובנוסף 'שיכון ובינוי' הפכו לאחרונה לספונסרים שלי, וזו עזרה גדולה עבורי. היום אני חלק מ'סגל הכסף' של הוועד האולימפי, מעמד שמקנה מלגה חודשית, ואני מקווה שההישגים שלי באליפות אירופה יאפשרו לי להישאר בו".
"אני אדם תחרותי מאוד, ולדעתי זה משהו באישיות. ההורים שלי היו אלה שהכניסו אותי לעולם הספורט ושלחו אותי לחוגים, ויכול להיות שבבית אחר לא הייתי מקבלת הזדמנויות כאלה, אבל ברגע שאתה כבר שם, זו החלטה שלך אם תרצה להמשיך או לא. ואני נהניתי מאוד מכל זה"
הנבחרת שלכן מתאמנת יחד ויוצאת יחד לאליפויות, כשבאותו זמן כל אחת מכן היא המתחרה של האחרות. איזו תחושה זה יוצר?
"זו המציאות שלנו, ומרגע שנכנסתי לנבחרת מצאתי אווירה מעולה. אנחנו יודעות שמה שאנחנו עושות משפר את כולנו. אחת המטרות שלי בקמפיין היא גם ליהנות ולא לסבול במשך שנים, ובשביל זה אני צריכה שיהיו לי חברות בנבחרת, ושיהיה לי כיף איתן".
ביטול של שיוט ברגע האחרון יכול לפעול לטובתך, כמו שקרה באליפות העולם, אבל גם לגזול ממך הישגים. עד כמה זה מקשה מנטלית על ההשתתפות בתחרויות?
"זה חלק מהמקצוע. כולנו יודעות שבמהלך שבוע של תחרויות יש סיכוי גדול שהשיוטים של יום אחד או שניים לא יתקיימו, וצריך להתמודד עם זה. בדרך כלל התחרויות נערכות באתרים שיש בהם רוחות מתאימות, אבל כשמדובר בטבע שום דבר אינו מוחלט. במקרה של אולימפיאדת פריז, האינטרס העיקרי של המארגנים היה לקיים את התחרות באתר יפה בעיר גדולה (השיוטים התקיימו לחופי מרסיי – ד"מ). נושא הרוח היה משני, מה שהוביל לביטול של לא מעט ימי שיוט".
על מה את חולמת?
"יש לי הרבה חלומות, תוכניות ודברים שאני רוצה לעשות בעתיד אחרי שאפרוש, וכרגע אני מעדיפה לשמור אותם לעצמי. ההתמקדות שלי היום היא אך ורק בספורט, והחלום הגדול הוא זכייה במדליה אולימפית".
