החום במגרש 17 בפלשינג־מדו היה בלתי נסבל. 35 מעלות בצל עם יותר מ־90 אחוזי לחות, שגרמו לכל היושבים ביציע להזיע בחלקים בגוף שהם כלל לא היו מודעים אליהם עד עכשיו. על המגרש התמודדו במסגרת הסיבוב השני בטורניר הגרנד סלאם בארצות־הברית יוליה גלושקו הישראלית – בשיאו של קאמבק מפתיע בחודשים האחרונים – ונאומי אוסקה, צעירה יפנית בת 20, שזכתה לבסוף בטורניר אחרי ניצחון מרשים בגמר מול סרינה ויליאמס. "מגיע לנאומי כל הכבוד על הניצחון בגמר ועוד מול שחקנית כמו סרינה. היא שחקנית מדהימה וזכתה בתואר בצדק", אומרת גלושקו.
גלושקו עלתה למשחק מול אוסקה אחרי שעברה שלושה סיבובי מוקדמות מפרכים וניצחה בסיבוב הראשון את מוניקה ניקולסקו הרומניה, שדורגה בתחילת הטורניר במקום ה־61 בעולם. השתיים נאבקו במשך שלוש מערכות ו־2:39 שעות, בסיומן ניצחה גלושקו והבטיחה לעצמה פרס בסך 93 אלף דולר, בנוסף לנקודות דירוג שהזניקו אותה למקום ה־127 בעולם.
אבל שמחת הניצחון נפגמה לאחר שגלושקו נפצעה בברך במהלך הסיבוב הראשון של המשחק, מה שפגע ביכולת שלה מול אוסקה והוביל לתבוסה אחרי שתי מערכות מהירות ו־50 דקות. "כשהתעוררתי יום אחרי המשחק, הברך הייתה נפוחה בצורה מפחידה ולא יכולתי לדרוך על הרגל. את 48 השעות שעברו בין המשחק הראשון לשני הקדשתי לטיפול בברך. לא התאמנתי, עשיתי MRI בבית חולים כדי לוודא שלא אעשה נזק בכך שאעלה לשחק במשחק השני. לקחתי כדורים נגד כאבים, ועם התחבושת הגדולה על הרגל לא ממש יכולתי לזוז. הרגשתי מטושטשת וזה התבטא גם במשחק עצמו. חלק גדול מהסגנון שלי בנוי על תנועה וזה היה קשה מאוד עבורי מבחינה פיזית ומנטלית. זה מבאס אבל גם חלק מהמשחק".
בסיטואציה אחרת את מאמינה שהיה לך סיכוי לנצח אותה?
"היא לא הייתה צריכה לעשות יותר מדי בשביל לנצח אותי במצב שהייתי בו, אבל למרות הכול לא הרגשתי שהיא העיפה אותי מהמגרש. ביום אחר, כשאני בריאה לחלוטין, אני מאמינה שאני יכולה להוות יריבה ראויה מולה".
איך זה לשחק בחום כל כך כבד?
"האמת? כשאני על המגרש אני מרגישה את החום פחות מאשר אם הייתי בחוץ, ובמשחק מול נאומי לא הרגשתי כלום. בחודש מאי שיחקתי בתאילנד ובסינגפור בחום ובלחות גבוהים יותר ובמקרים כאלה אני מחוברת כל הזמן לבקבוק מים ולמי מלחים, שמה על עצמי קרח ועושה כל מה שאפשר. זה חלק מהמשחק, שמשחקים אותו בעיקר בחוץ".
איך הרגשת לשחק בטורניר גראנד סלאם אחרי ארבע שנים?
"בשנה שעברה היו רגעים שחשבתי שכבר לא אעפיל יותר לעולם לטורניר גרנד סלאם, שאולי איבדתי את זה ושאני כבר לא מספיק טובה. אני שמחה שטעיתי. זה היה נהדר לשחק בטורניר ולעבור מוקדמות פעם ראשונה אחרי המון זמן".
איך את מסכמת את החוויה בארצות־הברית?
"יש קצת ירידת מתח וקצת אכזבה, אבל אני בעיקר מתרכזת בלראות איך אני מחלימה הכי מהר שאפשר. אני שמחה שלמדתי להעריך את כל הדברים הטובים שקורים לי, שאני יודעת לתת לי ולצוות שלי את הקרדיט שמגיע לנו ושאני לא לוקחת שום דבר כמובן מאליו. עבדתי מאוד קשה בשביל זה".
מה מצבך הבריאותי כרגע?
"עברתי כמה חודשים מטורפים אז יש לי כאבים בכמה אזורים בגוף, והברך כרגע היא הבעיה המרכזית. אני עדיין מרגישה את הכאב כשאני הולכת ונראה שיעברו כמה שבועות של טיפולים ופיזיותרפיה עד שאוכל לשוב להתחרות. מזל שהגוף היה מספיק חזק להתמודד עם הנפילה שלי ושהפציעה לא חמורה יותר".
כל אחת יכולה
כדי להבין עד כמה ההישג של גלושקו גדול, צריך לחזור שנה אחורה, אז היא הייתה קרובה להניח את המחבט ולפרוש בגיל 27 כשהיא מדורגת במאייה השלישית בעולם. "בקיץ שעבר הגעתי לניו־יורק במהלך התחרות והרגשתי שאין לי חשק לשחק. הבנתי שאם אני נמצאת במגרשים האלה ולא מקנאה בכל השחקנים הגדולים שנמצאים שם, אז כנראה אני לא צריכה לשחק יותר טניס מקצועני.
"החלטתי לקחת צעד אחורה ובמשך שלושה חודשים נתתי לעצמי זמן, ביליתי בבית ועשיתי דברים שאני אוהבת. לאורך השנים, חוץ משבועיים בסוף העונה, אף פעם לא היה לי זמן לנוח קצת ולהסתכל על טניס בצורה שונה, תמיד הייתי בתוך זה. אני חושבת שהייתי צריכה את הזמן הזה, שעזר לי להעריך את מה שאני עושה ואת הרגעים הטובים וגם להתמודד עם אלה שפחות. התהליך הזה ביגר אותי מאוד".
בפברואר השנה חזרה גלושקו לגור בתל־אביב אחרי שבשנים האחרונות כמעט לא הייתה בארץ. חודש לאחר מכן ערכה במרכז הטניס בהדר־יוסף אימון מול שחקן צעיר. בסוף האימון ניגש אליה אמיר חדד, טניסאי עבר ושחקן נבחרת הדיוויס, שמדריך שחקנים מאז פרש ב־2010. "הוא אמר לי שלדעתו אני יכולה להיות ממוקמת הרבה יותר גבוה מהמיקום שאני נמצאת בו ושהוא מאמין שהוא יוכל לעזור לי להגיע לשם. הכרנו לפני הרבה שנים, הוא היה שחקן מצוין ותמיד אהבתי את האנרגיות שלו אבל אף פעם לא עבדנו יחד. הייתי במקום 300 בעולם ואמרתי לעצמי שאין לי גם ככה מה להפסיד, והחלטנו להתחיל ולעבוד יחד".
אל גלושקו וחדד הצטרפו גם מאמן הכושר אורן ברנור ושחקנית העבר קרן שלמה, על תקן עוזרת מאמן שמלווה את גלושקו במסעות מעבר לים. "קרן ואני חברות קרובות במשך שנים ובהתחלה היא נסעה איתי בתור חברה כי לא רציתי לנסוע לבד. אחרי שראינו שזה עובד החלטנו למסד את זה. הצוות שנבנה סביב מחזיק אותי מאוד חזק, דואג שנשאר יחד ונעבוד קשה".
העבודה המשותפת החלה להניב פירות תוך כמה חודשים. גלושקו הציגה יכולת נהדרת במסגרת נבחרת ישראל בגביע הפדרציה ביוון ובתחילת יוני שברה בצורת של חמש שנים לאחר שזכתה בתאילנד בתואר תשיעי בקריירה מסדרת ה־ITF, דרג הטורנירים השני בטיבו. משם המשיכה לזכייה בטורניר דומה בסינגפור ובטורניר מעט גדול יותר בקנדה. היא ניצחה ב־25 מתוך 28 משחקים ותוך חודש השלימה קפיצה של 140 מקומות בדירוג העולמי למקום 160, מהלך שאִפשר לה להיכנס למוקדמות הטורניר בארצות־הברית.
"אמיר הוא מאמן טוב שיודע בדיוק מה אני צריכה לשפר ועל אילו תרגילים לעבוד. אני אוהבת אותו וסומכת עליו בעיניים עצומות, מצב שמאוד לא פשוט להגיע אליו. עד שהתחלנו לעבוד יחד אני לא יודעת כמה באמת האמנתי בעצמי, ואמיר וקרן עזרו לי להחזיר את האמונה. באליפות ארה"ב הפתוחה בטניס, במשחק המוקדמות הראשון, כנראה בגלל שכל כך רציתי להצליח – פשוט לא הצלחתי לנשום. אחרי שהפסדתי בשלושת המשחקונים הראשונים ניגשתי לקרן ואמרתי לה את זה. היא אמרה לי 'אז מקסימום תפסידי את הסט הזה 1:6, לא נורא', ובשנייה אחת הבנתי שהיא צודקת וזה הקל עליי לחזור למשחק, לנשום ולנצח".
איך ההרגשה לחזור לנצח ולזכות בטורנירים?
"זה לא קרה ביום אחד, אלו הרבה דברים שמתחברים יחד ולקח כמה חודשים עד שהגעתי לאיפה שרציתי להיות. ככל שאתה מנצח יותר נקודות מערכות, סטים ומשחקים, קל יותר להישאר במקומות האלה. הרמה עכשיו בטניס העולמי מאוד מאוזנת. כל אחת יכולה לנצח את השנייה וגם להפסיד. זה משחק מאוד מנטלי. מבחינתי הדבר הכי חשוב הוא שהשנה כשהגעתי לארצות־הברית ממש רציתי לשחק וזה היה סימן טוב בשבילי".
לטניס נולדה
גלושקו נולדה ב־1990 בארטיומובסק באוקראינה כבת בכורה לזוג הורים מאמני טניס. "נולדתי לטניס, התחלתי לשחק כבר בגיל ארבע וזה היה ברור מאוד שאעסוק בזה, למרות שאני לא זוכרת את הפעם הראשונה שלי על המגרש. אני חושבת שהפעם הראשונה שבאמת בחרתי במשחק הייתה רק בשנה שעברה אחרי הפגרה שלקחתי לעצמי. במשך שנים שנאתי להתאמן אבל אהבתי מאוד לשחק, ולקח לי זמן להפנים עד כמה ההכנה קריטית להצלחה בטורנירים עצמם. עד היום באופן טבעי יש ימים שאין לי כוח לקום להתאמן ואחרי כל אימון כושר עם אורן בא לי למות. מצד שני, אם אני מסיימת יום אחרי אימון ולא מרגישה עייפה, אז אני מרגישה שלא עשיתי מספיק".
בגיל תשע עלתה גלושקו עם הוריה ושני אחיה לישראל. "זו הייתה הפעם הראשונה שלי במטוס ומאוד התרגשתי שאנחנו עולים לארץ ועוברים למקום חדש, אבל ההתאקלמות לא הייתה פשוטה. לא ידעתי עברית אבל מיד שמו אותי בבית ספר. התיישבתי ליד ילדה שעלתה מרוסיה והכול היה קשה בשבילי. היו ילדים שצחקו עליי כי לא הבנתי, ובסופו של דבר תוך חצי שנה למדתי את השפה. בחטיבה ובתיכון כבר הפכתי לילדה מאוד מקובלת".
בטניס, לעומת זאת, תמיד היה לה קל. "בשלב הראשון גרנו בירושלים ואחרי שבועיים הלכנו למרכז הטניס שם. ההורים שלי קיבלו עבודה ואני התחלתי להתאמן. קיבלו אותי שם מהרגע הראשון והיו מאוד נחמדים אליי".
"התרגשתי שאנחנו עולים לארץ, אבל ההתאקלמות לא הייתה פשוטה. לא ידעתי עברית ומיד שמו אותי בבית ספר. הכול היה קשה בשבילי. היו ילדים שצחקו עליי כי לא הבנתי, ובסופו של דבר תוך חצי שנה למדתי את השפה. בחטיבה ובתיכון כבר הפכתי לילדה מאוד מקובלת"
מהר מאוד הפכה גלושקו לאחת הטניסאיות הבולטות לגילה בישראל ובהמשך גם בסבב העולמי, שם דורגה בשיאה במקום התשיעי בעולם לנוער. "זו הייתה תקופה נהדרת עבורי והייתי שמחה, למרות שהיום אני מסתכלת על הימים האלה בצורה שונה לחלוטין. כשאת בליגת הנוער הדגשים הם אחרים, השחקנים מסתכלים על דברים שונים, מרשים אותם שאת מדורגת גבוה ואפילו המותגים שאת לובשת מעוררים עניין. זה נשמע מצחיק אבל ככה זה. בסיבוב המוקדמות האחרון בארצות־הברית ניצחתי שחקנית שהייתה בעבר מדורגת ראשונה בעולם בנוער והאמת שאין לזה הרבה משמעות בסבב הבוגרות כי כשאת מגיעה לשם, את אף אחד לא מעניין מה עשית לפני כן".
עד כמה קשה לעשות את המעבר מהנוער לסבב הבוגרות?
"את מתחילה מאפס, במיוחד במדינה כמו שלנו, שאין מספיק תחרויות שמעניקות הרבה נקודות דירוג ואת יכולה להיכנס אליהן עם כרטיס חופשי, ולפעמים בניצחון אחד או שניים לקפוץ 200 מקומות בדירוג. את מתחילה ממוקדמות של הטורנירים הכי נידחים שיש ובמקרה שלי לא היה איזון בין הציפיות לבין המציאות".
ואכן, כאשר גלושקו החלה לשחק בסבב הבוגרות בשנת 2007 היא התקשתה לעמוד בציפיות הגבוהות ממנה ולפרוץ לפסגת הדירוג, אבל עדיין הלכה והתקדמה משנה לשנה. ב־2011 זכתה לראשונה באליפות ישראל לאחר שגברה על שחר פאר, אז עדיין הטניסאית הבכירה שלנו. היא נכנסה באותה שנה לרשימת 200 הגדולות בעולם ושנה לאחר מכן העפילה לראשונה לטורניר גרנד סלאם בארצות־הברית וזכתה בכמה טורנירים קטנים.
ב־2013 רשמה התקדמות גדולה. היא שיחקה לראשונה בטורניר מסדרת ה־WTA הבכירה והגיעה לסיבוב השלישי בארצות־הברית, מרחק נקודת משחק מלהעפיל לשמינית הגמר. לבסוף הפסידה לדניאלה האנטוחובה הסלובקית. עונה לאחר מכן המשיכה את ההתקדמות, העפילה לסיבוב השלישי ברולאן גרוס, פרצה ל־100 הראשונות בעולם ורשמה את דירוג השיא שלה עד היום – 79. "כשהגעתי בפעם הראשונה למאה הגדולות בעולם, במקום לפרגן לעצמי ולהנות מההישג רק נשמתי לרווחה ולא הצלחתי להבין מה זה לקח כל כך הרבה זמן. הייתי בסך הכל בת 23 ולא ידעתי להעריך את הדברים כמו היום, שאני מבינה שזה ביג דיל להצליח בטניס, שרבים בעולם מנסים ומעט מאוד מצליחים".
עד כמה קשה לנדוד בעולם מטורניר לטורניר?
"זה מקצוע מאוד קשה שמורכב מהרבה דברים. את יכולה להפסיד בטורניר ולהיות עצובה אבל אין לך באמת זמן כי את צריכה לארוז את עצמך במהירות ולמהר לשדה תעופה בדרך לטורניר הבא. לפעמים זה יכול לקרות שלוש שעות אחרי שירדת מהמגרש. יש הבדלי שעות, לפעמים את לא נרדמת או מתעוררת באמצע הלילה ולא יודעת איפה את נמצאת. אבל האמת שאני אוהבת את זה – לנסוע למקומות חדשים, לטייל, לפגוש אנשים. אני נהנית מכל התהליך וזו פריבליגיה עבורי להיות ספורטאית".
"כשהגעתי בפעם הראשונה למאה הגדולות בעולם, במקום לפרגן לעצמי ולהנות מההישג רק נשמתי לרווחה ולא הצלחתי להבין מה זה לקח כל כך הרבה זמן. הייתי בסך הכל בת 23 ולא ידעתי להעריך את הדברים כמו היום"
חזק בעניינים
דווקא לאחר שהצליחה לפרוץ לצמרת הטניס העולמית החלה נסיגה בקריירה של גלושקו, שהתקשתה לחבר שני נצחונות רצופים והחלה לצלול שוב בדירוג העולמי. "קיץ 2014 היה מאוד קשה עבורי, קודם כל בשל העובדה שאח שלי לחם בצוק איתן והיה לי כמעט בלתי אפשרי להתרכז רק בטניס. בנוסף, נפרדתי אז מהמאמן שלי והייתי צריכה להגן על הרבה נקודות דירוג. הגעתי לאליפות ארצות־הברית בלי שהצלחתי לנצח אפילו משחק אחד כל הקיץ והדברים פשוט לא התחברו. ההפסדים גרמו לי לאבד את הביטחון ודבר גרר דבר. אני לא רואה את הדברים כטעויות שנעשו, אלא דברים שלמדתי מהם. התבגרתי בזכות מה שעברתי ואני רק מקווה שעכשיו אעשה את הדברים אחרת. אני הרבה יותר חיובית היום וזה מאוד חשוב עבורי".
עד כמה היה קשה לחזור שוב לשחק בטורנירים קטנים?
"זו הייתה זוועה. כל סיבוב שעוברים מקבלים פחות נקודות וכסף ממה שאת רגילה ומבחינת התנאים את צריכה לדאוג להכל – למלון, מגבות, מים, דברים שכבר התרגלתי בהם לנוחות אחרת. לקח לי המון זמן להתרגל לזה והפסדתי הרבה פעמים בסיבובים ראשונים בטורנירים קטנים כי פשוט לא הצלחתי לשמור על רמת ריכוז גבוהה".
יחד עם הקשיים המקצועיים נאלצה גלושקו להתמודד באותם ימים עם תביעה שהגיעה מצד גורמים עסקיים, שטענו שהשקיעו בה לאורך השנים כסף רב בתמורה לעשרות אחוזים מהרווחים שצברה, שמעולם לא שולמו להם. "בסופו של דבר ההורים שלי ועורכי הדין טיפלו ברוב הבעיות האלה ופחות התמודדתי עם זה באופן ישיר. אני זוכרת שהייתי בתקופת הכנה בניו־זילנד והבנתי שאני צריכה לחזור לארץ לתחילת המשפט, אבל אז אבא שלי הודיע לי שהוא סגר מולם עסקה ושהכול הסתדר וירד מהפרק".
עד כמה הבעיות הכלכליות הפריעו לך בקריירה?
"ברור שזה השפיע כי זה ענף עם המון הוצאות; את חייבת מאמן, טיסות, מלונות, פסיכולוג, מאמן כושר. זה חלק מהעניין, כולן מתמודדות עם זה וזה עוד אתגר בדרך. איגוד הטניס הישראלי עוזר לי לאורך השנים ולא הייתי יכולה לשחק בלעדיו. עכשיו גם קיבלתי חוזה לשלוש שנים מחברת רב בריח, שנותן לי הרבה מאוד שקט".
מה דעתך על מצב הטניס הישראלי?
"יש המון כשרונות בטניס הישראלי אבל זה ענף שקשה לפרוץ בו ואת אף פעם לא יודעת איך חיים של מישהו יתפתחו. אני חושבת שהאיגוד שלנו, שהוא קטן מאוד ביחס למקומות אחרים בעולם, עושה עבודה טובה במסגרת המגבלות שאיתן הוא מתמודד. ישראל לצערי היא לא מדינת ספורט, אלא מקום שבו הצבא והביטחון הרבה יותר חשובים. אני חולמת שיגדל לנו עוד דור עם שחקנים כמו שחר פאר, דודי סלע, הראל לוי, אנדי רם, יוני ארליך ואחרים".
את בקשר עם שחר פאר?
"אנחנו בקשר מצוין והיא אדם מדהים, חברה טובה שתומכת ומפרגנת. היא עוקבת אחרי כל נקודה שלי ואני לא חושבת שהיא הייתה מעורבת ככה בתקופה שהיא שיחקה בעצמה. קיבלתי ממנה המון השראה לאורך השנים, היינו מאוד קרובות וראיתי אותה מתמודדת עם הרבה דברים – לטוב ולרע".
"ישראל לצערי היא לא מדינת ספורט, אלא מקום שבו הצבא והביטחון הרבה יותר חשובים. אני חולמת שיגדל לנו עוד דור עם שחקנים כמו שחר פאר, דודי סלע, הראל לוי, אנדי רם, יוני ארליך ואחרים"
שיחקתן הרבה אחת מול השנייה, עד כמה זה קשה לשחק מול חברה טובה?
"כשאני רואה את האחיות ויליאמס משחקות אני באמת לא מבינה איך הן מצליחות לעמוד בזה אבל עם שחר זה היה מאוד פשוט – ברגע שסיימנו לשחק, פשוט המשכנו הלאה עם החיים ועם החברות שלנו. אני אף פעם לא לוקחת את הדברים אישית ואם השחקנית מולי התנהגה בצורה מכובדת, לא משנה איך המשחק הסתיים, תמיד אחבק אותה ואלחץ את היד למאמן שלה. אין בי שנאה כלפי היריבה שלי. בקנדה שיחקתי בגמר מול חברה טובה שלי. אכלנו יחד ערב קודם, התחממנו יחד לפני המשחק כי לא היו שחקניות אחרות בסביבה ואחרי שהכול הסתיים הלכנו לאכול שוב".
עכשיו כשאת שוב חזק בעניינים, מה המטרות הבאות?
"המטרה הראשונה היא להבריא ולשחק בלי שום כאב. אני מאוד רוצה להגיע לגראנד סלאם באוסטרליה, למרות שאני מעדיפה לא לשים על עצמי לחץ מיותר. אני מאוד רעבה לשחק ולנצח ומכוונת הכי גבוה שאני יכולה".
פעם דיברו עלייך כמועמדת אפילו לעשירייה הבכירה בעולם, זו מטרה ריאלית עבורך?
"קשה לדעת. גם מול נאומי, שהיום כבר שביעית בדירוג הרגשתי שאני יכולה לנצח. אתה רואה היום את הבנות הבכירות מפסידות בסיבובים ראשונים בטורנירים גדולים, מה שלא היה קורה לפני עשר שנים, וזה נותן השראה ותחושה שהכול עוד יכול לקרות. אני צריכה להמשיך לעבוד קשה, להיות צנועה, להישאר בריאה ולראות לאן זה ייקח אותי".
במהלך חודש אפריל זכתה גלושקו לחוויה יוצאת דופן לאחר ששיתפה פעולה עם אחותה לינה, הצעירה ממנה בעשור, במפגש הפדרציה מול נבחרתה של לוקסמבורג. "לינה היא כמו הבייבי שלי והיא מאוד הפתיעה אותי במשחק הזה. זו הייתה ההופעה הראשונה שלה במפעל וישר במשחק קובע, והיא הייתה נהדרת בסיטואציה מלחיצה במיוחד. מדובר בשבוע מאוד ארוך ומתיש והיה שלב במשחק שפשוט כבר לא היה לי כוח והיא הרימה אותי בחזרה, עודדה ותמכה והייתה נהדרת. עבורי זה היה הדבר הכי מרגש שיכול להיות, בטח כשאני האחות הגדולה".
לאן את מאמינה שהיא תוכל להגיע?
"גם היא החלה להתאמן עם אמיר ואורן וזה מאוד משמח אותי. היא התגייסה עכשיו ואני מאמינה שהיא יכולה להגיע רחוק. יש לה הרבה מוטיבציה ויש לה אותי לכל דבר שהיא צריכה. צריך לחכות ולראות לאן הדברים יתקדמו".
על מה את חולמת?
"להיות תמיד קרובה למשפחה שלי, להיות מוקפת באנשים שאני אוהבת ושיהיה שלום בישראל ובעולם כולו".
פעם חלמת להיות שחקנית בהוליווד, זה עדיין רלוונטי עבורך?
"זה משהו שאני רוצה לנסות בעתיד. אני אוהבת אופנה, משחק ודברים יצירתיים. אני גם אוהבת מאוד ילדים ואשמח לעשות משהו איתם אחרי שאפרוש. אולי לשלב בין אופנה לילדים".
בסולם האושר מאחת לחמש, איפה את?
"אני בחמש. אני בנאדם שמח בסך הכול ופשוט טוב לי בחצי השנה האחרונה. אני מתרכזת בעצמי אחרי הרבה זמן שלא עשיתי את זה, החזרה לארץ עשתה לי מאוד טוב ורק עכשיו הבנתי כמה זה היה חסר לי. אני מבלה עם המשפחה, עובדת עם צוות נהדר ורק שימשיך ככה".
