"האמת הכואבת היא שהרבה זוגות שנשואים כבר שנים רבות היו רוצים להיפרד, במיוחד בימינו – שתוחלת החיים בהם ארוכה", אומר בני דון-יחייא, מעורכי הדין המובילים בארץ לדיני משפחה. "קשה לחיות עם אותו בן-זוג 60 שנה ויותר, ולכן רבים מחליטים להפריד כוחות, ובדרך עוברים אצלי. חלק מהמקרים שאני חווה במסגרת עבודתי, משמשים השראה לסיפורים שלי".
למי שעדיין לא יודע, דון-יחייא, מלבד עיסוקו בעריכת דין, הוא גם סופר פורה מאוד. לאחרונה הוציא את ספרו העשירי "הרי את מחודשת לי" (הוצאת כנרת), שגם בו כבספריו הקודמים הוא מספר בהומור על ענייני זוגיות, נישואין וגירושין ולא שוכח לסיים כדרכו בקודש בסוף מפתיע.
נושא הזוגיות מעסיק אותו לא רק בספריו, אלא גם במופעים ההומוריסטיים שלו. אני שואל אותו, האם מלבד העובדה שהוא חי ביומיום את דיני המשפחה, יש משהו נוסף שמושך אותו לעסוק בנושא זה. "הנישואין הם המערכת המרכזית בחיים, מקור האנרגיה, המנוע, המסגרת ליצירת משפחה", עונה דון-חייא.
"לפי המדרש נוצרו אדם וחוה מחוברים גם אל גב, ומאז שנותקו זה מזו, כל חלק מחפש את השלמתו. זהו 'סוד הניסור' שהקבלה מדברת עליו. אותי מעניין סוד החיבור, ויותר מכך – מה גורם לא פעם שוב לניסור הזוגיות. האם הייתה טעות במציאת החלק המשלים והמושלם לפאזל הזוגי או שמדובר בחוסר המיומנות של רובנו בתחזוק החיבור הנפלא הזה. אני נוטה לאפשרות השנייה, ואם תבקש ממני להגדיר את הסיבה בשלוש מילים, התשובה היא: 'חוסר באינטליגנציה רגשית'. תראה את חוסר ההיגיון – כמה בעיות יפתרו אם אנשים יאמרו הרבה יותר שלוש מילים פשוטות: 'אני אוהב אותך', וכמה אנחנו קמוצי פה בהרעפת המילים האלה על הורינו, ילדינו ובני זוגנו".
לצד הקשיים הטמונים במוסד הזוגיות, דון-יחייא כותב בספריו גם על הצד המואר של מוסד זה, ולא במקרה. "בצורה הזו אני מעוניין להפנות את הזרקור אל החסד והחמלה והאחווה האנושית המניעים את בני האדם בהתנהלותם הזוגית והמשפחתית, במילה קדושה אחת: 'אכפתיות'. הרגש הנאצל הזה הוא לא בדיוק מצרך החודש. אני חושב שהוא מקנן בכול אדם, אבל משהו בחספוס של החיים אינו מוציא אותו לאור בנדיבות, בשפע שהיה צובע את חיינו בגוונים מחממים לב ומיטיב איתם".
נראה שהסיפורים שאתה מגולל מוכרים לך ממש מבפנים. יצא לך לשלב את עצמך או סיפורים ממשפחתך ב"הרי את מחודשת לי" או בספרים קודמים שלך?
"אין דבר אישי וייחודי יותר מנקודת מבטו של הכותב, שבחר לכתוב דווקא סיפור מסוים, לכן כל כתיבה היא אוטוביוגרפית. החיים מתנהלים מאליהם, אבל הסיפורים שאנחנו נועצים בהם את הפינצטה, הם אנחנו נטו; איך אנחנו רואים את העולם, מה אנחנו מצפים ממנו, מעצמנו ומאחרים. במילים אחרות: מה היינו בוחרים להיות לו רק הגה החיים היה נמסר לידינו תוך כדי דהירה באוטוסטרדה עד מאה עשרים".
"ב'הרי את מחודשת לי' יש סיפור מאוד אישי בשם 'הצמיד של אמא', שמוקדש לאמי ז"ל. היא לא הייתה אמא – היא הייתה אלוהימא. זהו סיפור על נתינה, על אכפתיות ללא הפסקה. בארבע הפסקאות הראשונות של הסיפור הזה, שתלתי רמז בראשי תיבות: 'ל-א-מ-י'. בספרי הבא אני מתכוון לפרוע בשמחה ובגעגוע גם את חובי לאבי, ואכתוב על דמותו המיוחדת. הוא היה סופר, שערך במשך 32 שנה את 'הצופה', ביטאון המפד"ל, אדם שהפסוק המקראי 'איש אשר רוח בו' כה מתאים לו".
אביך היה חבר כנסת תקופה קצרה, וקראתי שאתה בוחן אפשרויות להשתלב בעולם הפוליטי. חסרה לך הקזת הדם בעיסוקיך בתחום הגירושין שאתה זקוק לה גם בכנסת?
"בשני העולמות יש נחשים וארס, ואני רגיל לכך במאבקי הגירושין: חלוקת הרכוש, התכתשויות על המשמורת, ענייני אהבה ושנאה, אכפתיות וקנאה, נדיבות וחמסנות. אם אחליף עיסוק, אני מקווה שאוכל לתרום משהו גם לחברה. אתה יודע מדוע סמל הרפואה העתיק הוא נחש? כי מארס נחשים מכינים גם תרופות. החיים מתנהלים תוך איזון בין ניגודים. התרופה נמצאת לא פעם בגורם שיצר את המחלה. אי אפשר לשנוא מישהו בלי לאהוב אותו קודם מספיק, עד שיהיה חשוב לנו מספיק כדי לשטום אותו. כך גם בפוליטיקה. משום שהיא זירת ארס, צריך לוכד נחשים שיודע לרקוח תרופה".
לגייר מילים
עו"ד בני דון-יחייא, גרוש ואב לחמישה, נולד בתל-אביב ומתגורר בגבעת-שמואל. הוא כתב כאמור עשרה ספרים, חלקם מקצועיים בתחום עיסוקו, וחלקם ספרות יפה. האחרונים הם בעיקר קובצי סיפורי הפתעה זוגיים ומשפחתיים, וביניהם "זוג משמיים", "במשפחות הכי טובות – תמונות מחיי נישואין" ו"תורת היחסים, נשים גברים ומה שביניהם".
ניכר שאתה אוהב לכתוב בעיקר סיפורים קצרים. מאיפה החלה האהבה הזאת?
"הסיפור הקצר, עם התפנית בסופו, סיקרן אותי תמיד. אני רווה עונג מסיפורים המשאירים את הקורא פעור פה, נרגש ולפעמים עם הפקעת המחניקה הזאת בגרון. עילויי סיפורים קצרים כמו או הנרי, סומרסט מוהם, קארל צ'אפק, צ'כוב, גי דה מופסאן, רואל דאל הם המודלים שלי. במשך שנים נהגתי להקריא לילדיי סיפורי הפתעה. בכל פעם הייתי טורח לחפש את הסיפור המתאים בתוך כמויות הספרים שבביתי, עד שנמאס לי והתחלתי לצלם סיפורים קצרים משובחים, שהצטברו לשני קלסרים גדושים במיטב שבמיטב. במקביל החלו להתרוצץ בראשי רעיונות לסיפורים כאלה. התהליך מסקרן אותי וכנראה לא יימצא לו הסבר: איך בוקע לפתע רעיון הסיום? מאיפה הוא מגיע? האמת, שאין לי שמץ של מושג מהי הנוסחה שתגרום לקורא להתרגש. וודי אלן אמר: 'כל הספרות היא רק הערת ביניים לפאוסט, אבל אין לי מושג מה אני רוצה להגיד בזה…'.
"אולי בגלל המקצוע שלי אני רואה את היחסים ביני לבין הקוראים כחוזה: הם יקנו את הספר וישקיעו זמן יקר בקריאה, ואני אדאג לגרום להם לקרוא עד הסוף. איך עושים את זה? סופר האימה סטיבן קינג אמר שסיפור צריך להתחיל בדמיונו של הכותב ולהסתיים בדמיונו של הקורא. זו נוסחה נאה בעיני. הדמיון אינסופי".
סגנון הכתיבה שלך מאוד מאובחן: שפה פיוטית, גבוהה, מתנגנת. מהיכן זה נובע?
"אני מאמין שלשפת הקודש מגיע כבוד. כשאני יושב לכתוב, אני רוצה להרגיש כאדם המקבל את השבת: מתגלח, מתקלח, מסתרק, מזליף מעט בושם, עוטה את בגדיו החגיגיים, ובאופן טבעי קומתו – ולא רק הפיזית – מזדקפת. כתוצאה מהרגשה זו, במודע או שלא, השפה מתחגגת. מהטעם הזה אני לא מתלע"ז. מטמוני העברית בלתי נדלים. ואם יש צורך, מגיירים מילים. לא תמיד זה מצליח".
אתה מרגיש שהכתיבה שלך משתנה עם הזמן? העברית שלך מקבלת ממד אחר מספר לספר?
"ללא ספק. 'הפוך בה והפוך בה' נכון גם לגבי העושר האדיר של העברית עתירת הרבדים: שפת התנ"ך, חז"ל, החסידות, תקופת ההשכלה ותחיית המילים במאה השנים האחרונות. מי שלא מתחדש בכתיבתו גם בשפה, ישעמם את עצמו ובהכרח גם את קוראיו. אני משקיע מאמץ מוחי רב בהמצאת מילים חדשות".
למשל?
"באחד הסיפורים מתלונן בעל אחד באוזני בנו על אמו שחזרה בתשובה: 'היא מנסה לתרי"ג אותי!' ואחד הגיבורים בסיפור אחר מבקש מאחיו, אחרי שהזמינו בטלפון משלוח של פיצה: 'תתַשֵּׁר את הפיצאי'. ודוגמית עדכנית: מישהו באחד הסיפורים רצה להביע הערכה לבן שיחו 'והניף לעומתו אגודל לייקי'".
בהשראת רבי נחמן
אף שהסיפורים שלו מתעסקים ברובם ביחסי בני זוג שאינם תמיד נעימים, הכתיבה שלו בנושא נקייה לחלוטין משפה בוטה. "אבי נהג לצטט את חז"ל במסכת פסחים: 'לעולם יספר אדם בלשון נקייה'. הוא אהב להזכיר לאחותי רותי ולי את דבריו של הרב קוק על תפקיד הספרות להוציא לעולם אוצרות 'שמבשמים את אוויר המציאות', על סמך מה שכתוב במסכת פסחים: 'כל דיבור ודיבור שיצא מפי הקב"ה נתמלא כל העולם כולו בשמים'. באותו עניין אמי נהגה לספר על הדימוי היפה של חכמים, על כך שהאוזן קשה אבל תנוך שלה רך, כדי שניתן יהיה לכופפו פנימה כדי לא לשמוע דברים מגונים. ניקיון השפה מביא לניקיון הדעת, ולהיפך. כך אני משתדל לכתוב בספריי, וכך גם בכתיבתי המשפטית".
והכתיבה ההומוריסטית מאיפה מגיעה?
"רבי נחמן אשם: מייחסים לו את ההדרכה המופלאה, 'מצווה גדולה להיות בשמחה תמיד'. המקור למצוות השמחה קודם כמובן לרבי נחמן. התורה משופעת בפסוקים כמו 'והיית אך שמח' וכדומה. יש אמירה חסידית מתוקה, על פסוקו של ישעיהו 'כי בשמחה תצאון' – יוצאים מהעצב באמצעות השמחה. ההומור מקל לדלג על מהמורות החיים. הסיפורים שלי עוסקים בעניינים כבדי משקל, וכשהקורא פוגש בסיפור זיקוקי דינור הומוריסטיים, הם מעניקים לו, יחד עם העונג של צחוק משחרר, גם מבט אחר על ההתרחשויות".
אתה מוצא זמן לצפייה בסרטים ובסדרות בטלוויזיה להשראה, או בכלל?
"רוב הסדרות מוצפות באלימות שמעוררת בי סלידה, אולי משום שדי לי באלימות שגודשת את המקרים שאני מטפל בהם בעבודתי. נתן זך כתב: במה להמתיק ימים אם לא בשירים'. אז אני חושב שצריך להמתיק את הימים בספרים רוויי הומור, לצפות בסדרות טלוויזיה המקרינות שמחת חיים, ולא אכזריות וחיפצון של נשים. אבל לפעמים, אחרי יום עבודה עמוס, אני מפצה את עצמי בפרק מסדרה אופנתית, בעיקר בענייני משפט. מפיקים פנו אליי כמה פעמים לכתוב סדרה על זוגיות ודיני משפחה. תשנה את הסיפורים כדי שיתאימו לפורמט, הם אומרים, ואני עונה, לכשאפָּנה – אַשָׁנה".
ואיך אתה מתפנה לכתיבה בתוך כל עיסוקך המקצועיים?
"כי אני כותב בעיקר בחו"ל. מתנתק מבתי המשפט וספון שעות רבות בחדרי במלון מול מחשב נייד. אבל גם מארצות הים אני מפנה כמה שעות כל יום לענייני המשרד ולשיחות ווטצאפ עם לקוחות. ביומיום רובי ככולי בדיונים בבתי המשפט ובבתי הדין, בפגישות עם בני זוג במשרד, ובכתיבה משפטית נטולת השראה ספרותית".
אתה חוזר וקורא את הספרים שפרסמת כבר?
"כל שבת אני מרוצה ואפילו גאה כשאני מעלעל בספרי הקודם 'מסביב לשולחן – הרעיונות והסיפורים הטובים ביותר על פרשות השבוע'. עמלתי שנים לאסוף ולערוך את הדברים החכמים, המשובחים ומעלי החיוך ביותר שנכתבו על ספר הספרים, ושיבצתי בין קטע לקטע סיפורים חסידיים. במיוחד אני מתענג כשילדיי מתארחים אצלי או אני אצלם בשבתות, והם מקריאים מהספר. כמובן אחרי שאני תוחב להם אותו ליד, נועץ בהם מבט ממתין וממלמל משהו על שינוי הצוואה שלי".
טוב שהם מבינים את הרמז.
"בהחלט. גם הם יודעים שצריך להתבונן בעולם בחיוך. כולם ספוגים בתורה. אחד מבניי הוא הרב של מושב הזורעים, בת אחת יועצת זוגית ומדריכת כלות, בן נוסף עורך דין ושניים עדיין לומדים, וכולם חיים בשמחה את התרבות היהודית".
הבאגט מעסקי הגט
כאמור, דון-יחייא הצטרף גם הוא למגרש הגרושים, לאחר שנפרד ב-2009 מרעייתו רחל, שלה היה נשוי במשך 36 שנה. בריאיון טלוויזיוני שהעניק לפרופ' יורם יובל בתוכניתו 'שיחת נפש', כשנשאל מה היה חלקו בפרידה ענה "לא הייתי מספיק בבית. לא הייתי בעל מספיק טוב, לא הייתי אבא מספיק טוב". בעקבות דבריו אלו, אני שואל אותו מה הוא מציע למי שבא לשכור את שירותיו לפני שהוא מחליט להיפרד. "אני אומר ללקוח: סוף מעשה במחשבה תחילה. תבדוק לעומק ביישוב הדעת מה המניע לגירושין. רבים חושבים שהבעיות שלהם ייפתרו אם רק ייפרדו מבן זוגם, ואני סבור שלא פעם ניתן להיפטר מהצרות בעזרת בן הזוג. 'טובים השניים' הוא אחת ההברקות הלשוניות של שלמה המלך. אני ממליץ תמיד לפנות ליעוץ. 'אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים', נאמר כבר במסכת ברכות. לכו לפסיכולוג, למאמן אישי, לרב, לחברים – תיפתחו את הפה ואת הלב, ואולי בסדר הפוך, ורק אז תקבלו החלטה".
אתה יכול לצייר לי את תמונת מצב הגירושין כיום בארץ?
"לצערי אין מקום לאופטימיות. שיעור הגירושין יגיע לא ברחוק לחמישים אחוז. תוחלת החיים הארוכה גורמת לצעירים לא להשקיע מספיק בחישול הקשר. תוסיף לכך את המתירנות השוצפת מכל ערוץ, את התפיסה של 'אושר עכשיו' ועוד יותר של 'עושר עכשיו' – והדרך מ'הרי את מקודשת לי' המרגש ל'הרי את מותרת לכל אדם' המגרש – קצרה מאי-פעם".
מה לגבי המגזר הדתי?
"במגזר הדתי לאומי המספרים רחוקים מהשיעור המבהיל של קריסת הנישואין הכללית, אבל יותר ויותר סרוגים נפרמים. זהו חלק מהשתלבותם בחברה. אצל החרדים המצב יציב".
יש לך איזו עצה אופטימית בעניין לשנה החדשה?
"קבל נימה אופטימית והמלצה: חשוב לרענן את העברית, אבל חשוב יותר לרענן את הזוגיות ובכלל את היחסים המשפחתיים: עם הילדים וההורים וגם עם החברים. צריך להשקיע גם בהם".
מותר לשאול אם יש לך זוגיות חדשה?
"כרגע אני בזוגיות רק עם המחשב הנייד, וממשיך לכתוב כתבי תביעה לבתי המשפט וגם ספרים".
על איזה ספרים אתה עובד עכשיו?
"יש כמה: ספר שכולל מבחר של אלף הסיפורים היהודיים הטובים ביותר, ספר ראשון לילדים; ספר האמרות השנונות ביותר על אהבה ונישואין, וגם מדריך מעשי מקיף על דיני משפחה".
זה הספק יוצא דופן. נראה כאילו עריכת הדין אצלך היא העיסוק הצדדי.
"היא העיקר. ממנה הלחם, או אם תרצה – הבאגט מעסקי הגט, אך תמיד אמצא זמן לכתיבה".
