קיץ 2013 הפך לרגע מכונן בכדורגל הישראל. זה קרה לאחר שהחלוץ אליניב ברדה, שסיים שש עונות מוצלחות במדי גנק הבלגית בחר לשוב לקבוצת נעוריו הפועל באר־שבע, ששרדה בפעם השנייה ברציפות בליגת העל רק בתום המחזור האחרון. "קיבלתי באותו הקיץ הצעות מצוינות מקבוצות בכירות בארץ", הוא מגלה, "אבל כל מי שדיבר איתי הזהיר אותי לא לחזור ארצה, והציע שאלמד ממקרי עבר כמו אלו של אייל ברקוביץ', חיים רביבו ואחרים שעשו את המהלך הזה. אנשים אמרו לי שזאת תהיה טעות חיי.
"הילדה שלי החלה ללמוד אז בבית הספר, והמחשבה הייתה לעבור לאנטוורפן ולבחור מתוך ההצעות המקומיות שקיבלתי, כי חשוב היה לי שהיא תלמד בבית ספר יהודי", הוא מתאר, "אבל בפגישה עם הבעלים של באר־שבע, אלונה ואלי ברקת והיושב ראש דאז אסי רחמים, שמעתי את התשוקה שלהם, התחברתי לחזון ולשאיפות וחשבתי שזה בר הגשמה".
בסופו של דבר, ולמרות שההצעה של באר־שבע הייתה נמוכה משמעותית מהצעות שהיו לו בארץ ובבלגיה, בחר ברדה לחזור הביתה ולסגור מעגל. ההשפעה שלו על הקבוצה הייתה מיידית. הקבוצה סיימה את עונת החזרה שלו כסגנית האלופה, זכתה בכרטיס למפעל אירופי לראשונה מזה 18 שנה, ואף הצליחה לצרף שחקנים בכירים דוגמת מאור בוזגלו וגליינור פלט, ששמחו להגיע בעקבותיו לבירת הנגב.
"לאורך השנים המועדון היה צריך לשלם 'מס באר שבע' לשחקנים כדי שיסכימו לשחק במקום מרוחק", מסביר ברדה, "החזרה שלי עזרה להם לקבל ביטחון להצטרף לפרויקט של משפחת ברקת, שהייתה מאוד נחושה לחזק את הקבוצה כי היה ברור לנו שאני לבד לא אספיק. "השלב הבא והקושי הגדול ביותר היה לשנות את המנטליות, מ'בואו לא נפסיד' ל'עכשיו עולים לנצח כל משחק'. עונה לאחר מכן, ב־2014/15, סיימו האדומים במקום השלישי, אך עם תבוסה צורבת 6:2 למכבי תל־ אביב בגמר הגביע. "אני מהיחידים שהסכימו לצאת להתראיין אחרי הגמר למרות הקושי הגדול", נזכר ברדה, "אני חושב שאחריו לא יצאתי מהבית חודש. למרות המכה שחטפנו עדיין האמנתי שאם נצליח להתמיד ונישאר בקבוצות הצמרת בכל עונה, בסופו של דבר הם גם יגיעו".
ברדה לא ידע אז כמה הוא צודק. באותו הקיץ מונה ברק בכר למאמן הקבוצה ובאר־שבע יצאה לתקופת שיא עם שלוש אליפויות רצופות ומקום בין 32 הגדולות בליגה האירופית בעונת 2016/17, אז ניצחה בין השאר פעמיים את אינטר האיטלקית, אחד ממועדוני הפאר של אירופה. "השנים האלה היו מעבר לכל חלום שהיה לי כשהחלטתי לחזור לישראל", מודה ברדה, "ברק בכר מאמן וטקטיקן מדהים, איש עבודה חרוץ ומשקיען שעובד מאוד קשה. היה לי העונג לשחקו תחתיו וגם לעזור לו מקצועית בהמשך. הוא אדם מיוחד ולמרות שהגיחה הראשונה שלו לאירופה (פוטר מהכוכב האדום בלגרד אחרי חצי שנה, ד"מ) אני בטוח שהבאה תהיה מוצלחת והוא יתקע שם יתד".
"לאורך השנים המועדון היה צריך לשלם 'מס באר שבע' לשחקנים כדי שיסכימו לשחק במקום מרוחק. החזרה שלי עזרה להם לקבל ביטחון להצטרף לפרויקט של משפחת ברקת, שהייתה מאוד נחושה לחזק את הקבוצה"
קריירת המשחק של ברדה נקטעה ברגע אחד בלתי צפוי, לאחר שבתחילת נובמבר 2017 ספג בעיטת כדור חזקה בחזה, שגרמה לו להתמוטט על הדשא ולהזדקק להחייאה באמצעות דפיברילטור. בעקבות המקרה הוא מונה באופן זמני לעוזרו של בכר, בעודו מחכה לאבחנה הרפואית. במאי 2018 הכריז על פרישה סופית ממשחק פעיל בגיל 36. "אומנם הייתי אז בין חיים ומוות, אבל עד היום אני אומר שלמזלי זה קרה כשאני סמוך לסיום הקריירה. אם זה היה בשלב מוקדם יותר דברים ודאי היו נראים אחרת. מבחינתי הקדוש ברוך הוא סימן לי שזה הזמן לעצור, ואני שמח שסיימתי את האירוע הזה על הרגליים. זה יכול היה להיות הרבה יותר גרוע".
את הפרידה הוא מתאר כקשה מאוד מבחינה מנטלית. "בעיקר ההבנה שזה לא יחזור ותמיד יחסר לי. אין שום דבר שיכול להשתוות לכמות האדרנלין שאתה חווה על המגרש כשחקן. הדבר היחיד שידעתי כל חיי זה לקום בבוקר וללכת לאימון ופתאום לא יכולתי. קמתי והייתי צריך לחפש מה לעשות ואיך למלא את היום, זה שונה לגמרי וזה היה משבר גדול שלמדתי להתמודד מולו".
היום, לברדה אסור לעסוק אפילו בספורט חובבני. "בהתחלה היה בי פחד לעשות אפילו דברים בסיסיים. היום אני משתדל לעשות הליכות בקצב איטי לפחות, כדי להזיע טיפה", הוא משתף, "אני משתמש בכל יום בכדורים והולך לכל מקום עם שעון דופק ולפעמים עם רצועת דופק שמראה לי מה הגבול שאסור לי לעבור. השעון הזה גם ליווה אותי כשהייתי על הקווים כמאמן. אני מאוד זהיר ולא לוקח סיכון".
בסך הכול שיחק ברדה בבאר־שבע במשך עשר עונות, שבהן כבש 53 שערים, כשהוא ממוקם חמישי ברשימת הכובשים של הקבוצה בכל הזמנים. בנוסף היה חלק מנבחרת ישראל, רשם 38 הופעות בינלאומיות וכבש 12 שערים. לאחר הפרישה הוא מונה למנהלה המקצועי של באר־שבע ובראשון למרץ 2022, לאחר פיטוריו של רוני לוי הוא מונה למאמנה הזמני. יכולת טובה של הקבוצה, שסיימה במקום השני וזכתה תחתיו בגביע המדינה, זיכתה אותו בהארכת חוזה לשנתיים נוספות, כשהוא הופך לאחד המאמנים הצעירים והמבטיחים בישראל.
"אף פעם לא חשבתי שאהפוך למאמן ואתאהב במקצוע הזה, למרות שבמהלך הקריירה הוצאתי תעודת אימון ולקראת סופה כבר הרגשתי כמו מאמן על המגרש. בשנים הללו עניין אותי יותר ניהול מקצועי ועבודה מאחורי הקלעים", טוען ברדה, "אחרי שמצאתי את עצמי עובר תקופה מוצלחת עם המועדון, שני הצדדים החליטו להמשיך את החיבור הזה".
בשנתיים הללו הוביל ברדה את האדומים לסגנות האליפות ובעונה החולפת למקום השלישי. הפסד צורב בגמר הגביע למכבי פתח־תקווה בסיום העונה החולפת הוביל לזעזוע במועדון, כאשר אלונה ברקת החליטה להיפרד ממנו לקול מחאת האוהדים. ברדה, שמבקש לא להרחיב בנושא, קיבל את הבשורה בפגישה קצרה בביתה של ברקת, והתקשה מאוחר יותר להסתיר את הדמעות כאשר אוהדים באו לחזק אותו מחוץ לביתו. "למרות ההפסד בגמר הגביע אני עדיין מחשיב את העונה החולפת כמוצלחת", הוא קובע.
אתה מאמין שתחזור בעתיד לאמן את הקבוצה?
"הכדורגל הוא דינמי, מי יודע מה יקרה ואני לא סוגר שום דלת באשר לעתיד. עבורי הכישלון שלנו להעפיל לליגת האלופות בימי כשחקן עדיין צורב לי. היינו פעמיים כל כך קרובים ואני מרגיש שזה חוב אישי שלי לעיר ולאוהדים. ואני מאוד רוצה לשמוע את המנון הליגה באצטדיון טרנר".
"אומנם הייתי בין חיים ומוות, אבל למזלי זה קרה כשאני סמוך לסיום הקריירה. אם זה היה קורה בשלב מוקדם יותר דברים ודאי היו נראים אחרת. מבחינתי הקדוש ברוך הוא סימן לי שזה הזמן לעצור, ואני שמח שסיימתי את האירוע הזה על הרגליים"
ברדה (42) נולד וחי בבאר־שבע עם אשתו אדוה וארבעת ילדיהם חושן, שליו, קורן ולביא. הכדורגל ליווה אותו מרגע שנולד. "מאז שאני זוכר את עצמי הלכתי לכל מקום עם כדור. הבן הקטן שלי מאוד מזכיר לי את עצמי בעניין הזה. בטיול שעשינו בארצות הברית הוא קנה כדור בחמישה דולר ביום הראשון, ודאג לחזור איתו הביתה אחרי חודש וחצי, לא עזב אותו לרגע", צוחק ברדה. "אבא שלי היה מאוד מעורב ומאוד דחף אותנו לכדורגל, וזה גם היה דור אחר – בלי מחשבים ומסכים. דור שבו חזרת מבית ספר, אכלת צהריים וירדת למטה לשחק כדורגל עם חברים בשכונה".
היכולות הטובות שהפגין הובילו אותו כבר בגיל שש למחלקת הנוער של הפועל באר שבע. "בלטתי מהרגע הראשון ששיחקתי, תמיד הקפיצו אותי לפחות שתי שכבות גיל ובגיל שש כבר שיחקתי עם ילדים בני שמונה", הוא נזכר, "מצד שני, מבחינה גופנית התפתחתי לאט. הייתי מאוד נמוך אבל גם מאוד זריז, מה שעזר לי להתגבר על ילדים חזקים וגדולים ממני".
מידות גופו הצנועות גרמו לכמה מומחים בתחום, אפילו כשהפך כבר למקצוען, לפקפק ביכולתו לפתח קריירה אמיתית. "בגילים הצעירים היו מקרים שהגעתי לנבחרות הצעירות כמלך השערים בבאר־שבע ועדיין לפני המשחקים החשובים ניפו אותי מהסגל", הוא נזכר, "זו הייתה התמודדות מאוד קשה עבורי, אבל לרגע אחד לא חשבתי לעזוב. תמיד אמרתי לעצמי שאמשיך לעבוד קשה יותר מכולם, אישאר אחרי האימון, אגיע מוקדם ולא אתן לאף אחד לקחת לי את החלום. כל מה שעברתי חישל אותי בסופו של דבר ובנה לי את האופי".
בקיץ 2003 נקלעה באר־שבע לקשיים וברדה, שנחשב כבר אז ליהלום צעיר ומוכשר, נמכר למכבי חיפה, שאיתה זכה בשתי אליפויות. אך התקשה לקבל מקום של קבע בהרכב. "פתאום מצאתי את עצמי בגיל צעיר במכבי חיפה הגדולה, יצחק שום שהביא אותי עזב אחרי חצי שנה, ורוני לוי שהחליף אותו עשה לי חיים קשים", הוא נזכר, "לוי היה אז מאמן צעיר בשנה הראשונה בבוגרים, ויכול להיות שבאמת לא הייתי אז מספיק טוב או מוכן, ובסופו של דבר הוא לימד אותי כדורגל ושיפר אותי. לימים אני זה שבחרתי שיבוא לאמן בבאר שבע ואני חושב שהוא מאמן משכמו ומעלה".
הקושי בחיפה הוביל את ברדה לעבור להפועל תל־אביב בקיץ 2005, שם השתלב נהדר, זכה בגביע נוסף והעפיל עם הקבוצה ל־32 הגדולות בגביע אופ"א. בתום שנתיים באדום עשה את קפיצת המדרגה לאירופה ועבר לגנק הבלגית, בעונת בכורה בלתי נשכחת שאותה סיים עם 18 שערים ועוד זכייה בגביע, הפעם הבלגי. "גם ההתחלה בבלגיה לא הייתה קלה או חלקה, אבל אחרי שקיבלתי הזדמנות לפתוח בהרכב וכבשתי, קיבלתי יותר קרדיט והעונה הפכה להצלחה גדולה", הוא נזכר, "ההצלחה הובילה להצעות מרחבי אירופה, כשהבולטת ביניהן הייתה דורטמונד הגרמנית. מאוד רציתי להתקדם לליגות הבכירות, אבל גנק דרשה סכומים מאוד גבוהים לשחקן בגיל 27, מה שהפך את העניין לפחות אטרקטיבי מצידן. במקביל, בגנק הציעו לי תנאים משודרגים, פתחו את החוזה שלי והאריכו אותו בחמש שנים נוספות".
בגנק שיחק ברדה עם כמה כישרונות גדולים, אחד מהם הוא קשרה ההתקפי של מנצ'סטר יונייטד ונבחרת בלגיה, קווין דה בראונה. "הוא רק עלה אז מהנוער, אבל כבר בגיל צעיר ראית שחקן עם יכולות יוצאות דופן, ממש חריגות, עם חוצפה חיובית, שלא עשה חשבון לאף אחד למרות הגיל ורק עלה להתאמן עם הבוגרים", מחמיא ברדה, "גם טיבו קורטואה (שוער ריאל מדריד, ד"מ) החל את הדרך אצלנו על תקן שוער חמישי, אבל אז השוער הראשון נמכר, השני נפצע, השלישי חיכה לטופס שחרור מהקבוצה הקודמת שלו והרביעי היה בנבחרת עד גיל 19 והוא קיבל הזדמנות, חסם את השער, אי אפשר היה להבקיע לנו והשאר היסטוריה".
"פיתוחים טכנולוגיים מגיעים לכאן הרבה פעמים באיחור של עשור. וברמת המתקנים, כמות המגרשים ותרבות הספורט בכלל – אנחנו עדיין רחוקים מאוד"
בסופו של דבר השלים ברדה שש עונות בגנק. הוא זכה באליפות, שני גביעים וגביע הסופר קאפ, כבש 67 שערים (חמישי בהיסטוריה של המועדון) והפך לאחד הנציגים הטובים שלנו אי פעם בבלגיה, מדינה בסדר גודל של ישראל מבחינת כמות אוכלוסייה, שמצליחה הרבה יותר ממנה הכדורגל הבינלאומי. "בבלגיה יש אקלים נוח רוב השנה, שמקל על השחקנים להתפתח. המיקום שלהם סביב מדינות כדורגל מצוינות שמחפשות כישרונות מוביל הרבה שחקנים בלגים לליגות הטובות בעולם, מה שמשפר אותם ומשפיע לטובה גם על הנבחרת", מנתח ברדה, "בארץ יש אומנם התפתחות מקצועית, אבל במקביל גם באירופה ממשיכים להתפתח והפערים עדיין גדולים. פיתוחים טכנולוגיים מגיעים לכאן הרבה פעמים באיחור של עשור. ברמת המתקנים, כמות המגרשים ותרבות הספורט בכלל – אנחנו עדיין רחוקים מאוד".
סיפור הקריירה המיוחדת של ברדה הפכה לאחרונה לספר, נסיך לב אדום, שאותו כתב אופיר בן שטרית שמשמש גם על תקן הכרוז במשחקים של באר־שבע. "מעולם, בשום סיטואציה, לא חשבתי שאכתוב ספר על חיי. גם כשאופיר שאל לדעתי אמרתי לו שזה לא בשבילי, אבל אחרי שבועיים הוא חזר שוב והציע שננסה", נזכר ברדה, "משם נכנסנו לתהליך כתיבה של שנתיים, שבו הוא הגיע אליי הביתה לשיחות ארוכות על החיים שלי ועל הקריירה. הוא ראיין אנשים מכל תקופות חיי, ובהמשך גם טס לבלגיה לראיין קולגות שלי משם. העבודה על הספר הובילה אותי להיזכר בהרבה מאוד רגעים מיוחדים, במעברים בין מדינות וערים עם המשפחה וכל הקשיים שביגרו אותי. הוא עשה תחקיר מקיף והאמת שלא האמנתי שהתוצאה תהיה כל כך יפה ומרגשת".
יש לך מסר בספר שחשוב לך להעביר?
"בסיפור שלי יש הרבה כלים שיכולים לעזור לכל ספורטאי ולילדים בכלל בהתמודדויות שונות בחיים. בקריירה של שחקן אתה נתקל בהרבה אתגרים, וצריך לוותר על הרבה דברים. אם אתה ילד שאפתן, הניסיון שלי בהחלט יכול לעזור".
הרבה דמויות מובילות מעולם הכדורגל כתבו מילים מאוד מפרגנות ששולבו בספר. מחמיא?
"מאוד מחמיא, ועושה טוב על הלב לדעת שהשפעתי ככה על חייהם של אחרים. יש הרבה אנשים טובים שליוו אותי במהלך הקריירה וכיף לשמוע מה הם עברו במהלך התהליך שאני עצמי עברתי".
פורסם שהיית מועמד למשרה ביאנג בויז השווייצרית. מתי תחזור לקווים?
"בהקדם האפשרי, אני מקווה. חתמתי בסוכנות גדולה בלונדון, יצאתי לאחרונה להשתלמות בטוטנהאם והשם שלי מקושר מדי פעם לקבוצה זו או אחרת, אבל כרגע אין משהו חדש".
אפשר להשוות בין חוויה שעובר מאמן לזו של שחקן?
"אי אפשר להשוות בין ריגוש של מאמן לריגוש של שחקן, זה אפילו לא מתקרב לכמות האדרנלין שאתה חווה, אם כי אימון זה הדבר היחיד שמתקרב לזה. משרת המאמן היא משרה כפוית טובה, אתה זוכה בה להערכה לתקופות זמן קצרות, אבל היא גם מתגמלת בדרכה שלה".
עד כמה המצב בארץ משפיע עליך?
"זו הייתה שנה קשה לנהל בה שגרת חיים, עם כל כך הרבה אנשים שאיבדנו. גם כמאמן היה לי קשה לגרום לשחקנים להיות מרוכזים. אני מאחל שכל החטופים והחיילים שלנו יחזרו בשלום. אין לנו ארץ אחרת ואין לאן ללכת, זו המדינה שלנו".
מה זה בשבילך יום כיף?
"פעם זה היה רק לבלות עם אשתי בסרט או במסעדה טובה. היום אני נהנה גם לנתח משחק של מנצ'סטר סיטי ולהבין מה פפ גווארדיולה עושה. אני מחזיק ממנו מאוד ומקווה שאצליח להגיע להשתלמות גם אצלו".
