על ידי ניגונים: הצמד ששולט בתעשיית המוזיקה החסידית

את האלבום הראשון שאיצי ברי ואלי קליין קיבלו לטיפולם, הם עיבדו בפנימיית הישיבה בה למדו באותה תקופה, וניסו לשמור את העניין בסוד. קליין אף הגדיל לעשות ובעטיפת האלבום הפך ל"אלי כהן". אבל הסוד, שמטבעו היה רועש, לא הצליח להישמר במשך זמן רב. "בשלב מסוים כבר אי אפשר היה להסתיר וידעו שאנחנו מעבדים אלבום. ואז בא אליי 'המשגיח' של הישיבה ושאל אותי אם זה נכון", מספר קליין, "אמרתי לו: 'כן! אני עושה מוזיקה בזמני הפנוי. מה הרב רוצה? אני מלחין שיר, לא חבל שהוא לא יגיע ליעדו ושמישהו ישיר אותו? תחשוב שאתה כותב שיעור ומניח אותו במגירה, בלי למסור אותו'. ואז הניחו לנו. הם לא בדיוק הבינו את המשמעות של 'עיבוד' בקרדיט האלבום, ומה שהסברנו הניח את דעתם".

מאז אותו אלבום, הפיקו ברי וקליין עשרות רבות של פרויקטים, וכיום הם מעורבים כמעט בכל פרויקט מוזיקלי שיוצא בתחום המוזיקה היהודית והחסידית. המעורבות שלהם מתבטאת במגוון תחומים מרשים ביותר. הם לעיתים מלחינים, לעיתים מעבדים מוזיקלית, לעיתים מפיקים קולות והקלטות אולפן, או אפילו כותבים טקסטים מקוריים לשירים. את כל האימפריה המוזיקלית הזו הם מנהלים מאולפן קטן בשכונת הר־נוף החרדית, באחד מחדרי ביתו של ברי שהוקדש למטרה זו. מהאולפן הזה, מוציא הצמד בשנים האחרונות את הלהיטים הגדולים ביותר של המוזיקה החסידית.

קליין וברי מסמלים שלב אבולוציוני נוסף במוזיקה החסידית, שכבר אינה מחפשת את הניגון החסידי האותנטי שיתנגן בחתונות החרדיות; מוזיקה שלא מתביישת להפיק להיטי רדיו קצביים, במקצבים מודרניים לחלוטין, המושפעים מאווירת הפופ העולמית, וזמן פקיעת התוקף שלהם הוא בין חודשיים לשלושה, עד שיגיע הלהיט התורן הבא. בימים האחרונים יצא אלבום מוזיקלי חדש של להקת הילדים החסידית "הקינדרלך", שבו קליין וברי מעורבים בחלק גדול מהעשייה המוזיקלית. חוץ מהקינדרלך, רק בתקופה האחרונה יצאו לאור שירים או הפקות מוזיקליות שעשו השניים לזמרים חרדים מוכרים כמו בני פרידמן, שלמה כהן, אלי הרצליך ואריק דביר, שלא לדבר על אלבום כמעט שלם שיצרו לזמר החסידי הוותיק והמצליח מרדכי בן־דוד. כל זאת לצד שורה ארוכה מאוד של זמרים מתחילים ושמות לא מוכרים, שבוחרים להוציא את יצירתם הראשונה דרכם, כמי שחתומים על להיטים רבים בשנים האחרונות.

איך קרה שהפכתם למכונת הלהיטים של המוזיקה החסידית?
קליין: "אני לא מסתכל על עצמי כמכונת להיטים. קודם כול, אנחנו שני אנשים, ויוצרים מן הסתם ביחד יותר מאדם אחד. וגם לאחרונה יצאו לא מעט שירים ופרויקטים שהיינו מעורבים בהם, שעבדנו עליהם כמה שנים לפני שהם יצאו לאור, וכך יצא שעוד ועוד דברים שהיינו מעורבים בהם יצאו לאחרונה אחד אחרי השני, ושומעים את השם שלנו שוב ושוב. בנוסף, יש לנו גם מוסר עבודה. אנחנו אמנם מתייחסים לעבודה שלנו כאמנות וכמקום להבעה, לרגש וככלי לשמח אנשים, אבל גם בצורה מאוד רצינית. אני לא אקום בבוקר ואחכה שיהיה לי חשק להלחין. יש לנו סדר יום עבודה מדוקדק, אני יושב על הפסנתר ומקווה שיהיה לי רעיון למה שאנחנו עובדים עליו כרגע. אנחנו מתייחסים ברצינות ובקפדנות למה שאנחנו עובדים עליו".

ברי: "אבא שלי, הרב יששכר ברי, שימש בעבר הרחוק יותר כמעבד מוזיקלי ועבד עם הזמרים המוכרים לפני עשרים ושלושים שנה. בזמנו, כל זמר שרצה להוציא אלבום היה צריך לכתת רגליים לחפש שירים ואז לעבד, ולמצוא חבר'ה שיעשו לו קולות, וללכת לכל מיני אולפנים. אצלנו, הזמרים מקבלים את כל זה במקום אחד, וזה דבר שאנחנו חידשנו במוזיקה החסידית. כל ההפקה – משלב הלחן ועד שלב המיקס הסופי, כולל הקלטת הזמר והמקהלות – הכול אנחנו עושים כאן, בעצמנו. אנחנו גם לא לוקחים מחיר שלוקחים בהפקה שבה מעורבים ארבעה וחמישה אנשים, כי שנינו עושים את הכול ואחראים על הכול. בעבר, אלבום במוזיקה החסידית יכול היה להתחיל עם תקציב הפקה מסוים, ולקפוץ עם סיום ההפקה לסכום כפול, אולי אפילו משולש. אצלנו, כבר בהתחלה אנחנו אומרים לזמר: זה יעלה לך כך וכך, וזה בדיוק מה שהוא ישלם גם אחרי הכול".

קליין: "כדי שאוציא מעצמי לחן טוב באמת, אין דבר כזה 'לחן כבקשתך'. אבל גם אין לי בעיה להלחין לכל זמר איזה שיר שירצה על אילו מילים שירצה, אם הוא חושב שזה מסחרי, ואנחנו עושים דברים כאלה. זה אולי לא ה'וואו' של הקריירה שלנו ולא השירים שגורמים לנו להכי הרבה גאווה, אבל הכול תלוי במה הזמר מחפש".

קורה שאתם אומרים "לא" להפקה שמגיעה אליכם?
קליין: "חלק ממה שגרם לנו להצליח, הוא התשוקה שלנו למוזיקה. אנחנו נורא רוצים את זה, רוצים להלחין ולעבוד עם זמרים. בכל יום שאנחנו מתיישבים ליד הקלידים או הגיטרה, יש חיוך על הפנים. אנחנו עובדים במשהו שאנחנו אוהבים, ויש לנו רעב למקצוע ולא איבדנו את התיאבון. זה מה שכנראה באמת גורם לרבים לפנות אלינו, ואנחנו בהחלט משתדלים לגשת לכל הפקה בכובד ראש. אבל כבר קרה שהגיעו כל מיני אנשים שחשבו שהם זמרים ורצו לעבוד איתנו, והתחמקנו".

ברי: "מה שחשוב יותר מהמוזיקה הוא החיבור לאנשים. כשאנחנו עובדים עם זמר או מפיק, אנחנו משתדלים מאוד לתת לו כל מה שיש לנו, ובגלל שאנחנו שניים זה הרבה יותר קל. כשאני, למשל, על המחשב בתכנות מוזיקלי, קליין יושב ומדבר עם הזמר, מרגיע אותו שהשיר או ההפקה יצליחו, ושהכול יֵצא כמו שצריך. אנחנו לפעמים מחשיכים את האולפן אם צריך להקליט שיר נשמה או מכניסים לזמר אנרגיה אם זה להיט קצבי. אנחנו מנסים להתחבר לאנשים שאנחנו עובדים איתם. אם הם לא יאהבו אותנו, הם לא יאהבו את מה שאנחנו מוציאים".

בבוקר לומדים, בלילה מעבדים

הצמד "קליין את ברי" נולד בפנימיית הישיבה החרדית "קול תורה" בשכונת בית־וגן בירושלים, העומדת בשורה הראשונה של עולם הישיבות החרדי. שניהם בנים למשפחות חרדיות "הארד־קור". ברי (32), הוא בנו של הרב יששכר ברי, רב וראש כולל בישיבות חרדיות ומעבד מוזיקלי בחופשות "בין הזמנים". קליין (31), הוא בן למשפחה חרדית ממוצעת, שמקדשת את לימוד התורה בישיבות ובכולל כמעלה ראשונה בדרגה.

קליין: "גדלתי בבית מאוד תורני וחשבו שאשב ואלמד תורה, אבל נמשכתי מאוד למוזיקה. כל מי שלמד איתי בכיתה זוכר אותי מתופף על הקלמר. בהמשך ניגנתי לעצמי על אורגנית של 'ימאהה' שעלתה 500 שקלים. עם הזמן, הרגשתי שאני רוצה לנגן על משהו יותר טוב, וההורים חששו לקנות לי אורגן משוכלל יותר, שיסיט את מסלול חיי לכיוון המוזיקה. הם התייעצו עם רב השכונה, הרב בער'ל אויערבך (אחיו של הרב שלמה זלמן אויערבך זצ"ל, ח"ב), אם לקנות לי את הכלי הזה או לא, כי מצד אחד אני מאוד רציתי שהם יקנו ומצד שני הם לא רצו שזה יפריע לי ללימוד. אז הוא הזמין אותי אליו והסביר לי שלנגן זה מאוד חשוב, והרבה אדמ"ורים יודעים לנגן בכינור או בכלי נגינה אחרים, אבל זה חשוב רק כשזה הולך ביחד עם לימוד תורה, לא לבד, ושהנגינה צריכה להיות כלי שני ללימוד תורה. ואחרי השיחה, הוא אישר את קניית האורגן המשוכלל יותר. אמי ניגנה בפנסתר ולמדה הרבה שנים, וראיתי אותה מנגנת, אבל בגדול הייתי אוטודידקט".

גם איצי ברי לא למד בצורה מסודרת. "עד גיל 17 לא ידעתי לנגן בכלל. אבל אבי כאמור התעסק עם מוזיקה, תוך שהוא מדגיש לנו מאוד שזה לא הדבר המרכזי, והעניין המרכזי בחייו הוא הלימוד בישיבה".

קליין: "איצי הוא מוכשר. הוא לא למד בצורה מקצועית, אבל ישב עם אביו וראה איך הדברים קורים".

ברי: "בילדותי הייתי קצת 'ילד אולפנים'. אבא שלי עיבד שירים לאברהם פריד ומרדכי בן־דוד. הוא לא אהב לשתף אותי יותר מדי, אבל היה מביא אותי לאולפן כשסינגולדה היה בא להקליט גיטרה. משם שאבתי את הידע הראשוני שלי במוזיקה".

הזיווג ביניהם התחיל בכלל כחברותא לגמרא, אבל בהפסקות השניים שקעו בשיחות על מוזיקה. ברי: "אלי התעניין מאוד במוזיקה, ומדי פעם הוא היה שואל אותי שאלות בנושא, כמו 'מה זה אקורד שבע?'". קליין: "אני זוכר את ההלם שקיבלתי כשאיצי סיפר שבכל דיסק שאני שומע זו לא באמת גיטרה אחת שמנגנת, אלא כמה וכמה הכפלות של גיטרות. הוא גילה לי את כל הסודות המוזיקליים". במקביל, קליין החל גם להלחין שירים. "תמיד הייתי מלחין לעצמי. אבל הייתי בוסר, כי להלחין זו מיומנות שרוכשים. גם כדי להיות רב חשוב, זה לא משנה אם אתה מוכשר, אתה עדיין צריך סמיכה לרבנות ולהשתפשף. עם הזמן אתה רוכש מיומנות – כיצד לגשת למילים וכיצד לחבר להן את המנגינה".

הפרויקט הראשון שלהם החל בכלל בזכות מצווה. קליין: "היה לנו חבר בישיבה שהיה הולך לשמח חולי סרטן במסגרת ארגון 'זכרון מנחם'. הוא פגש ילדה חולה בשם קורל, בת שמונה, והסיפור שלה נגע לליבו. היא רצתה לשיר כמה שירים מוכרים, ואפילו הלחינה כמה שירים, והוא ביקש מאיתנו שנעשה עיבודים לשירים שהלחינה, כי הוא ידע שאנחנו מוזיקליים. פתאום הייתה לנו הזדמנות לפנות למוזיקאים ידועים כמו סינגולדה, ירון גוטפריד ואחרים, ולהוציא משהו שלא יצא לשוק הרחב, כלומר, שלא משנה מה תהיה התוצאה, אף אחד לא יוכל לצחוק עלינו".

ברי, שקורא תווים כבר מילדות וזה שאמון על כתיבתם מבין השניים, נזכר: "קורל רצתה לשיר שירים מסובכים של יוני רכטר. ישבתי לפענח אותם במשך שעות אל תוך הלילה, וכתבתי תווים ותפקידים לנגנים, בכתב יד".

קליין: "נכנסנו לאולפן אחרי שכבר כתבנו הכול, עם ערימה שלמה של תווים. זו הייתה התרגשות מטורפת. שעת בוקר מוקדמת וכל הנגנים מתייצבים, ואנחנו, שני 'ישיבה בוחערים' שלא עשינו מעולם כזה דבר, חוטפים את השוק של החיים. עומדים פה אנשים שהם מוזיקאים שעוסקים במוזיקה עשרות שנים, ולידם שני צוציקים שאומרים להם מה לעשות".

לאחר הפרויקט, קליין אזר אומץ ושלח במייל כמה לחנים שחיבר לאחד המפיקים הכי ידועים בתעשיית המוזיקה החסידית – דוד פדידה, שעובד בין היתר עם הקינדרלך, אוהד מושקוביץ ועוד. ויום אחד הוא קיבל ממנו שיחת טלפון. קליין: "הופתעתי מאוד, כי דוד הוא בעליו של משרד הפקות חזק ועוצמתי. זו לא הייתה התעסקות מול זמר חתונות זוטר, אלא מול הרמה הכי גבוהה. לשבחו אציין שהוא היה מאוד קשוב. הוא רצה לשמוע עוד שירים שלי". יחד עם פדידה, עבדו קליין וברי על האלבום הראשון שלהם, שהפיקו ליונתן שיינפלד. באלבום הזה הם הלחינו ועיבדו חלק גדול מהשירים. ברי: "בהתחלה הוא פשוט רצה לקחת מאלי כמה לחנים, אבל אנחנו אמרנו לו: 'אולי נעשה לך גם את העיבודים המוזיקליים? הנה, תראה, כבר עשינו אלבום שלם לילדה חולה, ועבדנו עם סינגולדה ועם כל הנגנים הגדולים'. והוא אמר: 'אתם יודעים מה? בואו נעשה ניסיון, תעשו לי עיבוד'. הוא אהב את התוצאה, והמשכנו לעבוד איתו על שירים נוספים באלבום".

באלבום ההוא הם החלו להתחכך בעשייה המוזיקלית האמיתית. ברי: "היינו שם פשוט בכל השלבים. ראינו איך עושים מיקס, איך מקליטים שירה, איך הכול מתפקד מהצד. ואחרי שיצא הדיסק הזה, החלו להגיע אלינו עוד ועוד זמרים". יחד עם זאת, הישיבה לא עודדה את העשייה המוזיקלית של השניים.

הבנתם את הצוות בישיבה?
קליין: "זה לא התפקיד שלנו להחליט איך ייראה עולם הישיבות. עשינו משהו שלא שייך לעולם הישיבות, התעסקנו בעולם המוזיקה. אבל בשביל הנפש, אדם צריך להתפתח בתחומים שעושים לו טוב. לדעתי, אם אתעסק בערב במוזיקה, דבר שהוא כיף לי וטוב לי, למחרת ב'סדר בוקר' אלמד יותר בביטחון ואגיד סברות יותר טובות. אני בהחלט מבין את 'המשגיחים' בישיבות שמפחדים מהעולם הזה – מי יודע מה ההתעסקות במוזיקה תעשה לבחור. אבל אדם שעושה מה שטוב לנפש שלו, נהיה אדם טוב יותר בכל התחומים".

קליין: "ההורים התייעצו עם רב השכונה, אחיו של הרב אויערבך, אם לקנות לי אורגן. הרב הזמין אותי אליו והסביר לי שלנגן זה מאוד חשוב, והרבה אדמ"ורים יודעים לנגן בכינור או בכלי נגינה אחרים, אבל זה חשוב רק כשזה הולך ביחד עם לימוד תורה, לא לבד, ושהנגינה צריכה להיות כלי שני ללימוד תורה"

גלידה וסטייק

הזמרים שהגיעו אליהם בעקבות שמועות מפה לאוזן הלכו והתרבו עם השנים, אבל את ההזדמנות הכי גדולה קיבלו השניים בקיץ 2015. קליין בדיוק נפש בחוף הים (הנפרד, כמובן) עם חברים, ופתאום קיבל טלפון. על הקו: מרדכי בן־דוד, המכונה "מלך המוזיקה החסידית". "הוא אמר לי: 'תשמע, מאוד אהבתי שני שירים ששלחת לי. אני רוצה להקליט אותם'. הייתי בהלם. הוא רצה להקליט את השירים האלה לחתונה של נכדה שלו, וצלצל אלינו מביתו בניו־יורק. יצאנו לדרך עם עיבודים לשירים הללו בתוך תקופה מאוד קצרה. אפילו עוד לא פגשנו אותו.

"בחג הסוכות שלאחר מכן היינו באירוע במלון ממילא, בסוכה של המיליארדר החרדי שלמה יהודה רכניץ מלוס־ אנג'לס, ושם פגשנו לראשונה פנים אל פנים את בן־דוד ששר באירוע. זה היה בדיוק בזמן אינתיפאדת הסכינים, וכשהגענו למקום, באחת המסעדות באזור סועדים רבו עם מלצר ובשלב מסוים מישהו מהם שלף סכין וכולם היו בטוחים שמדובר במחבל ובעוד פיגוע. הבהלה, יללות הסירנה של ניידות המשטרה שבאו מיד והצרחות של העוברים והשבים שהיו בטוחים שהם בזירת פיגוע רצחני – כל אלו נגעו בנו, ואז הלחנו את השיר 'נקום' והצענו אותו לבן־דוד".

בן־דוד, שמאז ומעולם נהג להביע עמדות פוליטיות בשירתו, הקליט שירים בעד ארץ ישראל השלמה ונגד חלוקת ירושלים, חטף את השיר בשתי ידיים, למרות שמו החריג בנוף המוזיקה החסידית העדינה. בהמשך, שמע בן־דוד שירים נוספים שלהם והציע להם להלחין ולעבד מוזיקלית חלק גדול מאלבומו החדש. עבור צמד הצעירים המוזיקליים, זו הייתה תעודת הכשר של ממש. אם ראש הפירמידה עובד איתם – הם כבר הגיעו לפסגה. שיתוף הפעולה הזה הניב עבור ברי וקליין מבול של הזמנות ללחנים ועיבודים.

אתם מוציאים הרבה שירי פופ קליטים ולהיטים־לרגע. יש כאלה שמבקרים אתכם – שאתם הופכים את המוזיקה החסידית לרדודה, שאין בכם מספיק עומק.
קליין: "יש כאן באמת שאלה, האם להוציא משהו איכותי או להיט שיתפוס. אני יכול להלחין שיר ברמה של מתי כספי, להביא אקורדים הרבה יותר מורכבים עם קטעים מוזיקליים מאוד מרשימים. השאלה בסופו של דבר היא למה אנשים מתחברים. זה כמו לשאול, מה אתה מעדיף – סטייק או גלידה? והתשובה היא שבקיץ בא לי משהו קר ומהיר כדי לצנן את החום, ובחורף דווקא אעדיף לשבת זמן ארוך יותר במסעדה איכותית ולהתנחם באיזה סטייק. גם כאן, בוודאי שיש שירים שונים שאנחנו יודעים שלא יחזיקו עשור. לכל שיר יש ייעוד. לעומת זאת יש שירים אחרים שעשינו, שישירו – אני מקווה – גם עוד ארבעים שנה.

"אבל ללא ספק, יש משהו בדור הנוכחי, גם בזה החרדי, שהוא מאוד אינסטנט. הכול הרבה יותר מהיר וחד פעמי. אנחנו לא תקועים שלושים שנה אחורה, אנחנו ב־2018, ואנחנו עושים את מה שמדבר אלינו ואל הדור. במידה מסוימת אנחנו הקול של הדור הנוכחי. פעם למדו מגמרות קטנות עם אותיות חצי מחוקות ולא ברורות, והיום, כל בחור יעדיף לשבת ליד גמרא בגודל מכובד עם אותיות גדולות וכתב קריא. הדור השתנה. כך גם במוזיקה: אם פעם אנשים יכלו להקשיב לשיר באיכות אולפן בינונית באורך של עשר דקות, היום אנשים רוצים לקבל הכול בתוך שלוש דקות. מהקטע הכי שקט עד לרגע הכי סוער בשיר, שכל זה יישמע בתוך שלוש דקות בלבד".

ברי: "בסוף מי שמחליט זה הקהל. הדור כבר לא רוצה בהכרח יצירות מוזיקליות בומבסטיות. לצערי לא הייתה לנו ההזדמנות להלחין יצירות כבדות יותר, כמו שעשה בעבר, למשל, המלחין החסידי יוסי גרין. זה תפס אז, והיום הרבה פחות".

קליין: "גם צריכת המוזיקה בימינו השתנתה. זה כבר לא רק שמחת תורה וסעודת שבת, אלא כל אחד שומע מוזיקה בנגן הפרטי והיא מלווה אותו כל היום היכן שרק ירצה. ומה תשים לעצמך? 'צווה צווה', משירי שמחת תורה, או שיר קצבי ומגניב לחלוטין כמו 'מאך א ברכה'?"

חדרה לחרדים

בין שאר עיסוקיהם, קליין מגיש תוכנית מוזיקלית יומית בערוץ המוזיקה החרדי החדש – שכבר זכה לכינוי "גלגלצ החרדי" – "קול חי מיוזיק", והשניים שופטים בימים אלה בתוכנית הריאליטי החרדית "הקול הבא", המקבילה החרדית של "הכוכב הבא", שמחפשת את הזמר החסידי החדש שיכבוש את רחבות הריקודים החרדיות.

ברי וקליין מדברים על "ישראליות" שחדרה בשנים האחרונות למוזיקה החרדית, או כפי שהם מנסחים זאת, "הישראליות חדרה לכלל החרדים, וכך כנגזרת, למוזיקה שהמגזר מייצר".

ברי: "זה שינוי גדול מאוד שקרה במוזיקה. הוא התרחש גם בעקבות אמנים כמו שולי רנד או ישי ריבו, שהביאו סגנון שירה חדש לגמרי, שפתאום היה גם כשר לחלוטין לשמוע אותו. הזמינו אותנו כעת, בחופש האחרון, לשפוט בתחרות שירה בישיבה החרדית 'אור ישראל' – מהישיבות החרדיות ביותר והסגורות ביותר שיש. אותנו, בזמנו, לא עודדו ליצור או לשיר, והיום כבר מעודדים את זה. ומה הבחורים ביקשו לשיר בתחרות? שירים של ישי ריבו, וכל הישיבה יחד איתם נעמדה על הרגליים ושרה מילה במילה. ואז אתה קולט שהם לא שומעים רק אברהם פריד או מרדכי בן־דוד. גם בחורי הישיבות צורכים את הז'אנר של המוזיקה הישראלית הזו, שמותאמת מבחינה רוחנית לציבור החרדי. היום הסגנונות הרבה יותר מעורבבים".

"הזמינו אותנו לשפוט בתחרות שירה בישיבה החרדית 'אור ישראל' – מהישיבות החרדיות ביותר והסגורות ביותר שיש. ומה הבחורים ביקשו לשיר בתחרות? שירים של ישי ריבו, וכל הישיבה יחד איתם נעמדה על הרגליים ושרה מילה במילה. ואז אתה קולט שהם לא שומעים רק אברהם פריד או מרדכי בן־דוד"

קליין: "כשהייתי בחור צעיר, לא יכולת למצוא בחור ישיבה שאומר 'אני שומע אייל גולן' או 'אני שומע שלומי שבת'. והיום אתה כבר יכול לראות בהופעה את אברהם פריד מופיע לציבור הדתי והחרדי עם שלומי שבת או עם אברהם טל, שהם לחלוטין זמרים ישראלים ולא חרדים. כשנוסעים באוטו בכביש איילון, לשים את השיר של ישי ריבו, 'תוכו רצוף אהבה', זה ממש מתאים לסיטואציה. החרדים של היום יותר ישראליים. אני רואה את הבקשות להשמעת שירים בתוכנית שלי, כל הזמן 'ישי ריבו', 'ישי ריבו'".

השניים מספרים שלאחרונה הקשיבו לאלבום החדש של הזמר החסידי יעקב שוואקי, ונדהמו – כמעט לא היו בו שירים חסידיים קלאסיים, אלא שירים המסונכרנים עם הלך הרוח בשוק העולמי. קליין: "היינו בהלם מהתעוזה ומהחדשנות שלו. הוא עשה צעד מאוד דרסטי ונועז והביא פופ משובח. כששמענו את זה חשבנו לעצמנו: אם הוא עושה את זה, איפה זה שם אותנו? אנחנו כבר נוסטלגיים לעומת זה!"

אתם צמד מוזיקאים שעובד יחד, לא דבר נפוץ במוזיקה החסידית. אין פחד שיום אחד יהיה משבר או מריבה והכול ייגמר?
ברי: "לא היה יום שבו אמרנו 'אנחנו עושים טעות שאנחנו עובדים ביחד'. אנחנו מבינים שהקב"ה כיוון אותנו לעשייה הזו יחד, וזה כיף לנו ומשמח אותנו. אנחנו יכולים להתווכח מקצועית פה ושם – מה נכון לשיר או מה מתאים מבחינה הפקתית, אבל עוד לא קרה שרבנו באמת".