תכולת הספרייה מה שאנחנו יוצקים לספרייה ומה שיצקו לספרייה בבתים שגדלנו בהם, הם התשתית הרוחנית, ההשכלתית וגם הרגשית שלנו. יש לי ספרים שההורים רכשו בכמויות כשהיינו קטנים וחיכו בבוידעם, כדי שכאשר נבנה בתים תהיה לנו צידה לדרך (כי מי יודע אם עוד ידפיסו את האוצרות הללו עד שנגדל), כגון יומניו של בן־גוריון שבהם מסופר איך סבא שלי שלמה קור הרג את הגרמני שפיקח עליו במחנה הריכוז בשואה, סדרת "אלף זמר ועוד זמר" ועוד. יש ספרים שקניתי מיד שנייה כמו, "משפחת הפלמ"ח" ו"ספר חברון"; יש מדף שלם של ספרים ששימשו אותי בעבודת המחקר לתזה בספרות, ועוסקים בשירה פוליטית וכתיבה מגדרית; ויש מדף לספרים שכתבו ההורים.
מדף קרוב ללב אין לך ז'אנר שאין לו שעה. אני אישה מעשית ומחבבת מדף שימושי עם תוכן מתחלף, שבו אני אוספת ספרים שמכילים קטעים חדשים לשילוב בסדנאות כתיבה ועיתונות שאני מלמדת, ובהרצאות שאני מעבירה בעקבות סיפור השואה של סבא שלי, דוגו.
השפעת המלחמה איזו שאלה כואבת. בתחילת המלחמה לא הצלחתי לקרוא בכלל. לא ישנתי, והעברתי את הלילות בהמתנה לסימן חיים מהילדים הלוחמים. עכשיו זו קריאה חרדתית משולבת חיפוש רעיונות עומק. הספר החדש של יאיר בן־דוד, "אופטימיות כבחירה מוסרית", עונה על הצורך הזה בדיוק. המלחמה מצווה אותנו לחדד שאלות של זהות ולחפש פתרונות מדויקים, וכל מילה מקבלת משקל כבד יותר. כל ספר מגיע עם אחריות.
שיטת מיון לפי נושאים ולפי מסר. למעלה ספרי קודש – תורה, משנה, גמרא; ואז היסטוריה, ספרות, שירה, ספרי קריאה, מחקר אקדמי, פילוסופיה. המדף התחתון ביותר שייך לספרות ילדים למרות שהיא ספרות גבוהה, מטעמי נגישות לטף. כיוון שאני מאמינה מאוד במקום של כבוד לספרים אבל גם בהרבה מקום לבני אדם, אני מקפידה אחת לכמה זמן למיין ולראות מאילו ספרים כדאי להיפרד ואיפה אפשר לגוון.
על ארבעה ספרים
מילון אבן־שושן
אברהם אבן־שושן / עם עובד, 2003
לא ייאמן כמה אני פותחת את הסדרה הזאת. לא רבים יודעים, אבל כשהם שולחים לי שאלות בעברית אני לפעמים פותחת מילון ובודקת. ולא, אין תחליף לספר האמיתי, שאף יישומון לא מחקה את סגולותיו.
ארץ אוכלת: על התיאבון הישראלי
יחיל צבן / אפיק, 2016
"we are what we eat" אומר ספר אחר, אבל הספר הזה מסביר למה. כשהגשתי בגל"צ הוא נחת על שולחני לביקורת, ומאז אני מכריחה את כולם לשמוע כל שנה מה הקטע בגפילטע פיש, למה מנהיג רועה צאן יכול להיות אכזר כלפי נתיניו, ולמה אני צודקת ששווארמה זה מאכל נחות. ספר גאוני לעם למוד סבל שמתנחם במזון.
שמחה גדולה בשמים
אמונה אלון / כתר, 2004
ספר שקראתי אינספור פעמים. אני מכירה כל שורה בו, ועדיין יכולה לבכות מתחילתו ועד סופו. ביקורת חברתית נוקבת שמוגשת בצורה רומנטית עם לימוד היסטורי. "המגזר" יבין את רבדיו העמוקים, מי שיגיע מבחוץ ייהנה מחומר טוב.
משפחת הפלמ"ח: ילקוט עלילות וזמר
חיים גורי וחיים חפר / ידיעות ספרים, 1977
קניתי בחנות יד שנייה בכיכר רבין, כמה סמלי. גיבורי פלוגות המחץ מסכמים בקצרה עלילות גבורה ושלל קרבות מימי טרום תש"ח, בליווי הומור, שיר ואפילו תווים. נוסטלגיה, ביטחון עצמי, כישרון ותחושת צדק מוחלט הם כנראה מפתחות חשובים להצלחה ולשימור תחושת ההצלחה והצדק גם שנים אחרי.
