אשכול נבו, בן 47, נשוי, אב לשלוש בנות. מתגורר ברעננה. סופר ומנהל־משותף של בית הספר לכתיבה "סדנאות הבית". לאחרונה יצא ספרו השביעי "הראיון האחרון".
זיכרון ילדות תרבותי. הסרט "ללכת שבי אחריו", שראיתי בגיל 16. רובין ויליאמס מגלם מורה שמצליח להעיר בתלמידיו לא רק את התשוקה לספרות אלא גם את התשוקה לחיים. אני חושב שבמהלך הצפייה בסרט הזה הנץ אצלי הרצון להיות מורה.
יוצר אהוב עלייך. להקת "כנסיית השכל". הקול של הסולן, יורם חזן, נשמע כאילו הוא בוקע היישר מתוך צלקת בגרון שלו. ויש בשירים שלהם שילוב נדיר בין עצבות עמוקה לחושניות מתפרצת. מי שרוצה לשמח אותי, קונה לי כרטיס להופעה של "הכנסייה".
עם מי היית רוצה לשבת לבירה? עם שר החינוך. אנחנו גרים מרחק של כמה מאות מטרים אחד מהשני. אבל מעולם לא נפגשנו. ואיך לומר זאת בעדינות – אני חושב אחרת ממנו בסוגיות מסויימות. הייתי שמח לשבת אתו ולשכנע אותו שספרות היא המקצוע הכי חשוב בלוח השעות. ולא מתמטיקה. ושבתי ספר צריכים להקנות לתלמידים גם ערכים הומניסטיים, ולא רק כלים להשתלב בתעשיית ההייטק. אולי הייתי מצליח גם לשכנע אותו שבלי שלום אין עתיד לארץ הזו, ששנינו אוהבים. ואין לשלול את האפשרות שבטוב ליבנו בבירה גם הוא היה משכנע אותי בכמה דברים.
ספר שקראת פעמיים. "פתוח־סגור־פתוח", ספר השירים האחרון של יהודה עמיחי, נמצא בתוך התיק שלי תמיד. וכשיש לי חלון בזמן, אני משתדל, במקום לבדוק הודעות בסלולארי – לבדוק שירים של עמיחי.
מי מצחיק אותך? חבר שלי, אמנון וולף, לימד אותי שבכל כל סיטואציה בחיים אפשר למצוא את הצד המשעשע. נפגשנו כשהיינו בתיכון ולא אפריז אם אומר שהמפגש איתו שינה את חיי. בשנה האחרונה עבדנו יחד על ההצגה "ספינינג", שעלתה בתיאטרון "הבימה". אמנון הוא השחקן הראשי בהצגה ותהליך העבודה המשותף היה מרתק, מפרה… וקורע מצחוק.
דמות שמעניקה לך השראה. התלמידים שלנו בסדנאות הכתיבה. הרעב שלהם ליצור. ההתרגשות שלהם כשהם מגלים את הקול הכותב שלהם. וגם הרגעים שבהם הם מורדים בנו, המנחים. בכל זה יש משהו מעורר השראה. ומדבק.
תמונה על הקיר שלך. על הקיר שלי תלויה כרגע עטיפת התקליט "חם יותר מיולי" של סטיבי וונדר. זה התקליט הראשון שהיה לי. קיבלתי אותו מדודתי, הכוריאוגרפית נועה אשכול ז"ל, שנתנה לי אותו במתנה ליום הולדת 11 והמליצה לי לנסות לרקוד לצליליו. ובאמת, עד היום אני לא מסוגל לשמוע את הצלילים הפותחים של השיר הראשון בתקליט, "master blaster", בלי להתחיל לפזז.
מאכל שאתה לא יכול לעמוד בפניו. קרם שניט. או "עוגת נפוליאון". סבתא שלי הייתה מכינה אותה לאירועים מיוחדים, ולמרות שעד עכשיו לא מצאתי אף אחד – כולל קונדיטורים מדופלמים – שמתקרב לרמה שלה, אני ממשיך לחפש.
