בצל השנה הקשה שעוברת על כולנו ממשיכה נבחרת הנשים הישראלית בגלישת רוח לעשות היסטוריה. זה החל עם שרון קנטור, אלופת העולם שהפכה הקיץ לראשונה שעומדת על פודיום אולימפי, לאחר זכייה במדליית כסף יוקרתית במשחקי פריז, המשיך בסוף אוגוסט, אז זכתה תמר שטיינברג באליפות העולם עד גיל 23 ולפני שבועות אחדים הפכה דניאלה פלג לראשונה שזוכה בתואר אלופת אירופה לבוגרות בדגם ה־Qfoil.
"המטרות העיקריות שלי הן לזכות במדליה אולימפית ובאליפות העולם, אבל עדיין מדובר בהישג משמעותי ומעצים עבורי, שאני עדיין מנסה לעכל", אומרת פלג, "מהרגע הראשון בתחרות הרגשתי שהדברים עובדים עבורי כמו שצריך ושמשהו שונה מבחינה פיזית ומנטלית. התנאים בתחרות היו מאתגרים ומשתנים, עם רוחות חלשות וחזקות לסירוגין, יום אחד גשום מאוד ויומיים שבוטלו ואני שמחה שהצלחתי להראות את היכולות שלי לאורך השבוע כולו".
באליפות שנערכה בקלגרי, איטליה, פלג הפגינה יכולת מרשימה כאשר סיימה בתוך עשר המובילות ב־10 מתוך 13 שיוטי המוקדמות. היא הבריקה בחצי הגמר שבו ניצחה, ובגמר עצמו, שהתקיים בתנאי רוח חלשה, בחרה באסטרטגיה שהובילה אותה לניצחון נוסף ומכריע מול יריבות מפולין ונורווגיה. "מאחר שאני נחשבת לרוכבת קלה יחסית מבחינת משקל, קל לי יותר ליצר מהירות ברוח חלשה, ובזכות עבודה מאומצת על היכולת האירובית שלי בחודשים האחרונים שחיזקו אותי מאוד הייתה לי יכולת לתת יותר בשעה שהיריבות שלי החלו להתעייף", מנתחת פלג, "הקושי ברגעים האלה הוא לחשוב נכון כשהדופק גבוה ואני שמחה שקיבלתי החלטה מקצועית שאומנם יכולה הייתה לעלות לי ביוקר, אבל הוכיחה את עצמה לבסוף כנכונה".
ממד קושי נוסף שמולו התמודדה פלג באליפות היא העובדה שהיא התקיימה בשבוע שבו צוין יום השנה ל־7 באוקטובר. בבוקר 7 באוקטובר בשנה שעברה היא הייתה בבית, וביום למחרת הייתה אמורה לצאת יחד עם שאר הנבחרת למחנה אימון בצרפת. "בשלב הראשון אחרי שגיליתי את החדשות הנוראיות, שכחתי בכלל שאבא שלי, שני האחים ודודים שלנו נמצאים בתופת הזאת אצל סבא וסבתא בקיבוץ אורים. זה היה מאוד מלחיץ כי הם היו במקלט כל היום ולא הייתה קליטה, בשעה שאמא ואני מנסות להתכתב איתם", נזכרת פלג, "היה חוסר ודאות גדול ומדי פעם אבא שלי שלח טקסט בחזרה. ביקשתי ממנו שלא יהיה גיבור גדול וישמור על כולם, אבל בשלב מסוים נפלה רקטה בקיבוץ והוא יצא לבדוק אם מישהו זקוק לעזרה, מה שהפך את הלחץ לגדול אף יותר. הוא נוהג לרוץ בבקרים וגם באותה שבת הוא כיוון את השעון לשש בבוקר והיה אמור לרוץ בכל אזור המסיבה של הנובה, אבל במזל משמיים לא היה לו כוח לקום באותו הבוקר והוא סגר את השעון והמשיך לישון עד שהחלו ההפגזות".
העובדה שהתחרות התקיימה בשבוע המדובר, הצריכה מפלג הכנה מפורטת מראש. "המחשבה שלא אהיה בארץ באותו יום הייתה קשה לי מאוד ועשיתי הכנה מנטלית ארוכה. אקטואליה מעניינת אותי גם כשאני מחוץ לישראל אבל במקרה הזה ידעתי שזה יקשה עליי להתרכז, אז באליפות התנתקתי מהטלפון והתרכזתי בחשיבה חיובית", היא משתפת, "בבוקר של השביעי עשינו טקס במלון, כל אחד קרא קטע קצר והתחרינו עם מדבקה של החטופים על המפרש. בנוסף כתבתי על היד 'לזכרם' ובמהלך התחרות הסתכלתי על היד וזה נתן לי כוח ותחושה שאני עושה את זה גם בשביל העם המדהים שלנו. הרגשתי שאני מייצגת משהו שהוא גדול ממני".
אחרי 7 באוקטובר התקשתה פלג לשוב לאימונים סדירים. "כל הזמן חשבתי איך בכלל אפשרי לעשות את זה בשעה שכל החברים שלי נלחמים בשדה הקרב, זה הרגיש כמו מותרות, אבל לשחר (צוברי, גולש עבר שזכה בארד אולימפי ומאמן הנבחרת. ד"מ) היה חשוב להחזיר אותנו כמה שיותר מהר לשגרת אימונים. הוא האמין שזה יעשה לנו טוב לגוף ולנפש ובהתחלה פשוט נכנסנו למים וגלשנו אבל לא עסקנו באימונים תחרותיים כי הוא ראה שאנחנו לא במצב לזה. בדיעבד אני מבינה שהוא עשה בשכל כי חודשיים וחצי מאוחר יותר כבר הייתה אליפות עולם ולא הייתה לנו הרבה ברירה".
איך הרגשת בראש פודיום המנצחים?
"הגמר התקיים בבוקר של ערב יום כיפור, הכול קרה מאוד מהר ולעמוד על ראש הפודיום היה מדהים. הרגשתי שכל השבוע האמוציונלי מתכנס לרגע הזה, חלמתי ודמיינתי אותו המון זמן ולא יכולתי לבקש סיום טוב יותר לשבוע הקשה שעברנו".
ועכשיו משנים לכם שוב את דגם הגלשן. כמה קשה להתאקלם מחדש?
"ההחלטה להקטין את הדגם הגיעה אחרי הרבה ביקורת שטענה, שהעובדה שהוא הצריך עלייה במשקל בעיקר אצל הגברים, בגלל הצורך להיות כבדים כדי לייצר שליטה – הפכה את הספורט ללא בריא. דגם חדש זה אומר שצריך לעשות הרבה התאמות, לקנות ציוד חדש, וזו הוצאה כלכלית גדולה. בשורה התחתונה אני מאמינה שמי שגלש טוב ימשיך ומי שלא, אז זה לא ישנה הרבה".
"המחשבה שלא אהיה בארץ ביום השנה הייתה קשה לי מאוד. באליפות התנתקתי מהטלפון והתרכזתי בחשיבה חיובית. כתבתי על היד 'לזכרם' ובמהלך התחרות הסתכלתי על היד וזה נתן לי כוח"
דניאלה פלג, בת 20, גדלה וחיה במושב בית־חנניה. היא למדה בתיכון במעגן מיכאל ושירתה כספורטאית מצטיינת בעתלית. "הייתי ילדה מאוד ספורטיבית וגדלתי בבית שאוהב ספורט; שני ההורים שלי רצים, האחים שלי עסקו בענפים שונים וזה כנראה עבר בגנים", היא אומרת בחיוך, "בתור ילדה אהבתי לקחתי חלק בהמון חוגים; שיחקתי טניס, שחיתי וזה התבקש שאבחר בענף מסוים ואעסוק בו. בגיל 9 הלכתי לקייטנת ים במועדון בשדות־ים ושם ניסיתי סוגי גלישה שונים, טעמתי מהכול, התאמנתי במשך שנה על סירות מפרש, כי זה מה שהמליצו לי בגיל שהייתי בו אבל בסופו של דבר התאהבתי בגלישת הרוח והתמקדתי בזה".
פלג השתלטה מהר למדי על הצד הטכני שקשור לגלישה ומיד הוקפצה לקבוצה מתקדמת יותר, שבניגוד לקבוצה הראשונה התאמנה כבר בעומק הים, היכן שהאימונים והתחרויות מתקיימים. "בשדות־ים יש קו של שוברי גלים עם סלעים ובשלב הראשון עבורי זה היה מחסום שבו הרגשתי שאם אני עוברת את הקו הזה אני מאבדת שליטה ואם אפול למים אטבע, כשאלף ואחד תסריטים רעים עברו לי בראש", היא נזכרת, "המשבר הזה נמשך שנה שלמה ופשוט סירבתי לחצות את הקו של הסלעים, עד למצב שהגעתי לאימונים ופשוט ישבתי על החוף, כשאני רואה את הקבוצה שלי מתרחקת. בשלב מסוים המאמן אמר להורים שלי שהם מבזבזים את הכסף שלהם כי אני לא יוצאת לים. ברגע הזה חוויתי משבר כי הרגשתי שאני טובה ואפילו קידמו אותי לקבוצה בכירה יותר, אבל לא הצלחתי להתגבר על הפחד ששיתק אותי".
מי שעזר לה לשבור את המחסום היה המאמן חובב פלג. "הוא החליט לקחת אותי כפרויקט במטרה לעזור לי להתגבר על הפחד ובכל יום יצאנו לים כשהוא על סירת מנוע, אני על הגלשן ושנינו מתרחקים בכל יום קצת מהחוף", היא משחזרת, "בסופו של התהליך הבנתי שהים בעומק הוא כמו הים שקרוב לחוף ושאני בסדר ולא קורה לי כלום. להתגבר על הפחד זו תחושת הניצחון הכי טובה שחוויתי עד היום וחובב, שהוא כמו אח שלי היום, מלווה אותי מאז. הוא מנטור בשבילי וכמובן שמח מאוד על הזכייה בתואר האירופי".
ברגע ששברה פלג את מחסום הפחד אף אחד כבר לא יכול היה לעצור אותה. בגיל 12 היא זכתה באליפות אירופה עד גיל 15 ושנה לאחר מכן במדליית כסף באליפות העולם עד גיל 17, תחרות שבה הקדימה גם את שרון קנטור. "ההצלחות האלה נתנו לי את החותמת שאני טובה, בנוסף להרבה מוטיבציה להמשיך. מגיל צעיר הרגשתי שזה מה שאני רוצה לעשות, השקעתי את כל כולי, ויתרתי על המון דברים ושאפתי להגיע לרמות הגבוהות ביותר", היא מספרת, "יש לי אהבה גדולה לים והעבודה הקשה שהשקעתי הקלה עליי כשהצטרפתי לנבחרת הבוגרת בגיל 16, כי כבר הייתי רגילה לאינטנסיביות הזו. ידעתי כבר מה זה לחיות בלוח אימונים עמוס ולהיות מחויבת במאת האחוזים. אהבתי לעלות לרמה הזאת, לשתף פעולה עם גולשות נהדרות, צוות מקצועי עם ידע בלתי נגמר שעוזר לי להתקדם ומעטפת הכוללת מאמן כושר, טיפולים רפואיים, פסיכולוג ותזונאית, שהציבו אותי בסביבת עבודה שרואה נטו את טובת הספורטאיות".
מה שפחות הסתדר לפלג באותם ימים הוא להמשיך את לימודי התיכון שלה כסדרם. "למדתי בתיכון שבו גדלו הרבה אלופי גלישה וידעו להתחשב בנו עם לוח האימונים והתחרויות, אבל בנבחרת הבוגרת מתאמנים בכל בוקר במהלך השבוע, ובנוסף יש הרבה יותר נסיעות לחוץ לארץ ונוצר מצב שפשוט לא יכולתי להגיע יותר", היא נזכרת, "הגעתי להחלטה משותפת עם בית הספר שלא אגיע יותר לשיעורים אבל כן אעשה במסגרת שלהם את הבגרויות. היה לי חשוב להשקיע גם בלימודים ולא רציתי לוותר לעצמי אז שמרתי על קשר ישיר עם מורים שלי, לקחתי שיעורים פרטיים ואני שמחה שבסופו של דבר סיימתי עם בגרות טובה למדי".
"בשדות ים יש קו של שוברי גלים עם סלעים. הרגשתי שאם אני עוברת את הקו הזה אני מאבדת שליטה ואם אפול למים אטבע. המשבר הזה נמשך שנה שלמה. פשוט סירבתי לחצות את הקו, עד למצב שהגעתי לאימונים וישבתי על החוף"
ההשתלבות של פלג בנבחרת הבוגרת הייתה מהירה ולפני שנתיים זכתה בתואר יוקרתי של סגנית אלופת העולם, בתחרות שהתקיימה בברסט, צרפת וזו הייתה המדליה הראשונה בה זכתה בתחרות בוגרות.
היא גם לקחה חלק בקמפיין לקראת משחקי פריז, שבו זכתה קנטור לבסוף בכרטיס היחיד שבו זוכה כל מדינה שמשתתפת בתחרות האולימפית. "רציתי מאוד להגיע למשחקים אבל השנה האחרונה להתמודדות הייתה פחות טובה עבורי מקצועית ובשלב מסוים הבנתי שאני כבר לא במרוץ. מצד שני הזכרתי לעצמי כל הזמן שאני מאוד צעירה, שזה קמפיין אולימפי ראשון שלי ושצריך לקחת הדברים הטובים שלמדתי על עצמי ועל עבודה בסיטואציה כזו", היא משתפת, "שרון חברה מאוד טובה שלי ומאוד התרגשתי ושמחתי בשבילה. ליוויתי אותה בתקופת ההכנה וראיתי כמה שהיא עובדת קשה וכמה היא רוצה את זה. היה מיוחד מאוד לראות אותה חוצה את קו הסיום בגמר האולימפי. זה גם אפשר לי לחלום על הרגע שאני אהיה שם ונתן לי אמונה שזה יכול לקרות".
פלג היא חלק מנבחרת מיוחדת במינה שכוללת חבורת גולשות ברמה העולמית הגבוהה ביותר שמתאמנות ונמצאות יחד מרבית הזמן, ואילו בים הן מתחרות ישירות זו בזו. "זו בהחלט סיטואציה רגישה, בעיקר כי כל מדינה מתחרה על כרטיס בודד לאולימפיאדה, מדובר בקריירה של אנשים ואני רואה נבחרות מרחבי העולם שהמצב החברתי שם נוראי, אבל בסופו של דבר זה לרעתם. אנחנו מבינות שזה יתרון גדול בשבילנו וכולן יודעות לעשות את ההפרדה בין החברות בחוף לבין התחרותיות בים, וזו נקודת החוזקה הגדולה שלנו. אנחנו חבורה של גולשות מעולות אבל הלכידות והדחיפה אחת של האחרת, זה מה שגורם לנו להיות הנבחרת הטובה בעולם", קובעת פלג.
"שחר והעוזר שלו סתיו בוימל מצליחים גם לראות את הצרכים המקצועיים של כל אחת וגם את הצורך של הנבחרת כולה ומצליחים לשלב את זה, ואני יודעת שהרבה גורמים מקצועיים בעולם מאוד סקרנים בנוגע לדרך הבריאה שהנבחרת שלנו מתנהלת".
איך את מסבירה את הפריחה שלכן בשנים האחרונות?
"אני חושבת שהמעבר לדגם החדש אחרי טוקיו עשה לנו טוב, כל הצוות המקצועי והאיגוד שׂם הרבה דגש עליו עם הרבה תחרויות ואימונים ובאמת הוצאנו ממנו את המיטב. יש לנו גולשות מעולות במגוון תנאים וכל אחת משתפרת במה שהיא חלשה יותר ויכולה ללמוד מהאחרות. אנחנו עובדות קשה, מתמידות ומאוד רוצות להצליח. כשאני רואה מישהי לידי מצליחה זה מגביר לי את הרעב והמוטיבציה להמשיך לעבוד וזה מוביל לשיפור".
בלוס־אנג'לס 2028 שוב רק אחת מכן תזכה להגיע לתחרות.
"התחרות על הכרטיס האולימפי היא בהחלט אכזרית אבל אני מניחה שאם זוכים בו זה מתוק מאוד. זה החלום הגדול שלי מגיל צעיר שהופך עכשיו למטרה ואני מאמינה שאני מגיעה לקמפיין בוגרת ומנוסה יותר ואעשה הכול כדי שזה יעבוד לטובתי. האולימפיאדה הבאה עדיין רחוקה מאוד וחשוב לי עד אז להשיג תוצאות טובות באליפויות עולם ואירופה".
מבחינת תנאים, יש לך כל מה שאת צריכה?
"אני בסגל זהב של הוועד האולימפי, בשנה האחרונה חברת הקוסמטיקה חוה זינגבוים תמכה בי ואנחנו במגעים לחדש את החוזה ולחפש ספונסרים נוספים, משימה לא פשוטה, בטח בענף שלנו, ועבודה בפני עצמה שההורים שלי ואני משקיעים בה זמן. ההוצאות הכלכליות שלנו מאוד גדולות, בטח עכשיו כשמשנים דגם. קרן המתקנים והמועדון עוזרים לנו ברכישות אבל עדיין צריך גם להביא כסף מהבית וזה לא מעט".
"כל מדינה מתחרה על כרטיס בודד לאולימפיאדה, מדובר בקריירה של אנשים ואני רואה נבחרות מרחבי העולם שהמצב החברתי שם נוראי, אבל בסופו של דבר זה לרעתם"
ציפור לחשה לי שאת גם פסנתרנית מוכשרת.
"לפני שש שנים סבתא שלי עברה דירה והעבירה לנו את הפסנתר שלה ופשוט התאהבתי בנגינה. מגיל צעיר אהבתי מוזיקה, למדתי גיטרה ואהבתי לשיר, וברגע שהפסנתר הגיע לימדתי את עצמי לנגן משמיעה ומיוטיוב. בשלב מסוים התחלתי ללכת לשיעורים בקונסרבטוריון באור עקיבא שמאוד אהבתי ועזרו לי להשתפר. היום זה תחביב שיקר לליבי, ששונה מכל הטירוף והסערה סביב הגלישה ביומיום. זה מרגיע ונותן יציבות ובעיקר כיף. אחד החלומות שלי עכשיו הוא לקנות פסנתר כנף שיֵשב בבית העתידי שלי, אבל זה מרגיש חלום רחוק יותר אפילו מהאולימפיאדה".
איך תבלי ביום פנוי?
"אני עדיין אלך לים כי אני זקוקה לו בשביל הנפש, רק שביום פנוי אגלוש על דברים אחרים ואיהנה מעוד אספקטים שהים מציע. מאז שאני זוכרת את עצמי אני בסביבה של ים. בגיל צעיר נסענו עם ההורים כמה פעמים בשנה לחופי סיני, או שפתחנו זולות בחוף ליד הבית. הוא כמו הבית השני שלי ואני חייבת להיות בו".
