תקופות משבר וחשבון נפש כמו זו שאנו מצויים בה כיום, מביאות רבים לחפש מקורות לשאוב מהם כוח רוחני. אחד המקורות הללו, שזוכה לאחרונה לתהודה ולתפוצה מחודשת, הוא ספר שיצא לאור לפני כארבעים שנה.
"שיבת ציון נס לעמים" נכתב לאורך עשרות שנים, ופורסם בצרפתית בשנת 1985. מחברו, אברהם לבני, נולד בצרפת בשנת 1925, למשפחה נוצרית־פרוטסטנטית. תהליך של חיפוש רוחני ואינטלקטואלי, בהשפעת מאורעות השואה, הביא אותו להתגייר ולהצטרף לחוגי ישיבת מרכז הרב של שנות השישים. בתקופה שבה כתב לבני את הגיגיו, לקחי השואה היו עדיין טריים בעולם המערבי, המלחמה הקרה הייתה בעיצומה, תורת הרב קוק נלמדה בחוגי הציונות הדתית כחזון דתי מלהיב ומהפכני, ומונחים כמו "פוסט מודרניזם" או "האסלאם הקיצוני" טרם עוררו דיון לוהט. למרות כל זאת, ספרו, שראה אור לאחרונה במהדורה מחודשת תחת השם "הסוד הישראלי: הפרק הבא בתולדות העם היהודי" (הוצאת עמק חברון), מעורר עניין בחוגים רחבים.
אחד האנשים שגילו לאחרונה את הגותו של לבני הוא תא"ל במיל' אמיר אביבי, ראש תנועת הביטחוניסטים, ששמע עליה מחברו אפי איתם. "בזמנים כאלה של חשבון נפש לאומי", אומר אביבי, "אנשים מחפשים הסבר ומשמעות ורוצים להתחבר לסיפור שייתן להם כוח וכיוון. הייחודיות של הספר הזה טמונה בהצגת ההיסטוריה שלנו מנקודת מבט תיאולוגית, או כפי שהמחבר מציין שוב ושוב, 'מטא־פיזית'. הוא מציג את הייעוד של עם ישראל כלפי העולם, דבר שאותו גם הוגי הציונות וראשיה הבינו היטב. העם שלנו בארץ ובתפוצות משווע לתקווה ומשמעות, והספר הזה בהחלט מלא ברוח הזאת".
אתה לא חובש כיפה, והספר הזה טבול במשנתו של הרב קוק. זה לא מרתיע?
"מגיל קטן, ולמרות שגדלתי בבית חילוני, הרגשתי שלעם ישראל יש ייעוד מיוחד. אסור לשכוח שהוגי הציונות דיברו על עקרונות השאובים מחזון הנביאים, כמו קיבוץ הגלויות והבנה שהפוטנציאל האמיתי של ישראל הוא בהשפעה כלל־עולמית. אלה נקודת חיבור עמוקות בין המבט הרוחני ובין הפרקטיקה הציונית, ולסוגיות האלה יש משמעות גם בעולמות האסטרטגיה והגיאו־פוליטיקה שאני מגיע מהם. לכן גם הספר הזה רלוונטי מאוד דווקא אחרי 7 באוקטובר".
הקדים את זמנו
עורך המהדורה המחודשת הוא ספי בר־חי, שהגיע אליו דרך קשר משפחתי; רעייתו היא נכדתו של הרב יהושע צוקרמן, ממייסדי ישיבת הר המור, שהביע הערכה חריגה לספר. "הרב צוקרמן הכיר את לבני ממרכז הרב וראה בספר שלו בשורה גדולה לעם ישראל ולאנושות כולה", מספר בר־חי. "זמן קצר אחרי שהתחתַנו הוא אמר לי שאם אני רוצה להבין את כתבי הרב קוק, זה עובר דרך הספר של לבני, 'ספר האמונה הכי חשוב בדור שלנו'. הוא יזם את התרגום לעברית על ידי הרב אורי שרקי וגם כתב לו הקדמה, וכך יצא הספר בשנת 1995. כמה חודשים לפני פטירתו של הרב צוקרמן הוא הבין שכל העותקים מההוצאה הראשונה נגמרו, וביקש להוציא את הספר מחדש, תוך עיבוד והנגשת התרגום, כדי שהוא יהיה נגיש יותר לקהל הרחב. חשבנו שזו הזדמנות לשנות גם את הכריכה ואת שם הספר, והרב צוקרמן אישר. ניסינו שהספר ייראה כ'חילוני'. שמעתי שהרב טאו קנה את המהדורה החדשה ועטף אותה בנייר כדי שהספר ייראה כספר קודש, אז כנראה הצלחנו. אחרי שלוש הוצאות שוב נותרנו ללא ספרים. התוכן שלו מדבר לאנשים רבים". הספר ראה אור גם באנגלית.
הרב ליאור לביא, ר"מ במכון מאיר, מוסר בשנה האחרונה סדרת שיעורים על הספר בערוץ מאיר. "השיעורים יצרו אדוות יוצאות דופן", הוא מספר. "חוזר בתשובה מבוגר כתב לי שזה הספר המשפיע ביותר שהוא קרא בחייו. אחד המאזינים קנה ארגז של ספרים וחילק אותם לאנשים. התגובות החמות גורמות לי להרגשה שאני צינור לתוכן הזה, שאמנם נכתב לפני עשרות שנים אבל נותן מענה רוחני עמוק לאירועי השעה שלנו.
"הרב צוקרמן כינה את הספר הזה 'הכוזרי של דורנו', ו'הפירוש הטוב ביותר לספר 'אורות' של הרב קוק'. בזמנו הרגשתי שאלה אמירות מעט מפליגות. היום אני מבין שמי שקורא את הספר הזה מקבל תמצית מסולתת של הכוזרי, בהתאמה מדויקת לזמן שלנו, ובצורה אינטלקטואלית, מעניינת ורלוונטית. מבחינות רבות, לבני הקדים את זמנו. בחושים חדים של תיאולוג, איש תרבות ואדם רוחני, הוא מאבחן את המערב כבר בשנת 1945 כמי שסובל מאובדן משמעות ולוקה בתסמינים של התאבדות תרבותית".
הרב אורי שרקי: "בציבור הדתי יש אמונה עקרונית ברלוונטיות של התורה עבור העולם כולו, אבל הססנות רבה מאוד, לעיתים פחדנות, מליישם זאת. לבני ראה בצרות האופקים שהוא גילה בעולם הדתי מעין מחלה שצריכה להתרפא"
גם הרב לביא גילה את הספר מחדש בעקבות אירועי 7 באוקטובר: "הבנתי שהמציאות התערערה לנו מתחת לרגליים, וניסיתי להבין איך בונים 'קונספציה רוחנית' חדשה־ישנה. הרגשתי שאנחנו צריכים ללמוד משהו שייתן לנו בהירות לגבי המתרחש סביבנו, לא רק לעשות אדפטציה נוספת של כתבי הרב קוק. יש דמויות מהמערב שהתגלו השנה כחסידי אומות העולם ממש, כמו העיתונאי הבריטי דאגלס מאריי או ראש המפלגה השמרנית בקנדה, פייר פוליאב, שלא רק מגינים על זכותנו להתקיים כאן, אלא מצהירים שוב ושוב שישראל היא המובילה העולמית של מלחמת הציוויליזציה בברבריות. על פי הניתוח שלהם, לישראל יש תפקיד חשוב היום דווקא בגלל השבר התרבותי שקיים במערב, אצלם בבית. אבל התגובה שלהם היא חריגה, לא התגובה הרווחת.
"זה מה שהחזיר אותי לספר של לבני, שהכרתי בעבר אבל לא בצורה מעמיקה. אני מתחיל לקרוא את 'שיבת ציון נס לעמים', ואומר לעצמי 'זה ממש רלוונטי למה שקורה פה היום'. יש כאן גֵר שמתקרב לעם ישראל, ודווקא בגלל המשבר המוסרי שהוא מזהה במערב מתוך השואה – הוא מתקרב ליהדות ומוצא אצלנו את כל האוצרות שיכולים להביא מזור לעולם.
בעיני הרב לביא, "הנקודה המרכזית של הספר היא הבנת הייעוד של העם היהודי, ושבכל פעם שהוא מתכחש לייעוד הזה, המציאות תתקומם עליו. מה שחווינו באירוע הנורא של שמחת תורה, זה מה שאני מכנה 'התפוצצות של הזהות'. שמחת תורה הוא היום שבו אנחנו שמחים בייעוד שלנו, שמחים עם 'אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו'. אבל במקום ברית ייעוד קיבלנו ברית גורל – הגורל היהודי התפוצץ עלינו. זה מביא אותנו לאחד מן השניים: או שאנחנו מתרסקים, או שאנחנו נולדים מחדש, עם ברית ייעוד מחודשת. הכתיבה של לבני מראה כיצד עזיבת הייעוד היהודי בגלות הביאה עלינו את השואה – ובאופן דומה, את 7 באוקטובר – ועם זאת, היא גם נותנת לנו תקווה איך צריכה להיראות ברית ייעוד שכזאת בימינו".
אכזבה בסורבון
אברהם לבני נולד ב־1925 במרסיי (לאחר שהתגייר הוא בחר להעלים את שם לידתו). בגיל 14, עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, היה עֵד למעשי הצלה יוצאי דופן שמשפחתו הייתה שותפה להם. הוריו, יחד עם 3,000 תושבי כפר בשם לה־שמבון־סור־ליניון – פרוטסטנטים־הוגנוטים, זרם נוצרי שהיה בעצמו קורבן לרדיפות קתוליות במשך הדורות – הסתירו בין 3,000 ל־5,000 יהודים בשנות ההשמדה. הם עשו זאת מתוך אמונה דתית עמוקה, שראתה בהצלת יהודים שליחות אלוהית. למרות "המצפון הנקי" שלו ושל משפחתו, לבני בן העשרים היה המום מהיקף השמדת היהודים בשואה. ביומנו כתב: "האַין פתח את שעריו, ומשמיע את בעירת להבותיו… בני אנוש… נמשכים אליו כדי לנוס מטרגדיית החיים שאיבדו את משמעותם". בהמשך הוסיף: "השואה נוגעת לכלל האדם… אושוויץ הוא תוצר של ציביליזציה בת אלפיים שנה. כל מושגיה וחשיבתה עומדים לדין" ("שיבת ציון נס לעמים", עמ' 35-34).
בעקבות מאורעות השואה, ובניסיון להבין לעומק את שורשי התרבות הנוצרית־מערבית ויחסה לעם היהודי, עזב לבני את לימודיו במתמטיקה ופיזיקה ויצא ללמוד בפריז, בפקולטה לתיאולוגיה של הסורבון. ואולם הוא חווה שם אכזבה עמוקה, שכן ההסברים של מוריו הנוצרים על מקומם של היהודים בהיסטוריה לא תאמו את הבנתו בתנ"ך. בעקבות זאת הוא עזב את לימודי התיאולוגיה ועבר למחלקה לפילוסופיה. לאחר כמה שנים של הוראת פילוסופיה בפריז נענה לבני להצעה ללמד פילוסופיה בקזבלנקה שבמרוקו. שם הוא פגש לראשונה קהילה יהודית חיה ומסורתית.
"הייתי בת 22 כשפגשתי את אברהם לראשונה", מספרת ד"ר נלי נהון־לבני (89), רעייתו של לבני במשך 28 שנים עד מותו, ואימו של בנם המשותף מיכאל. כיום היא נשואה בשנית ומתגוררת ברובע היהודי בירושלים. אגב, בן זוגה הנוכחי של נלי, הרב יעקב נהון, תרגם את ספרו של לבני לספרדית יחד עם תלמידו, וכעת הם מחפשים הוצאה לאור שתפרסם אותו.
היא גדלה בעיר פאס שבמרוקו, בת למשפחה יהודית־מסורתית. "ידידה לא־יהודייה שעבדה איתי כמורה הזמינה אותי להצטרף לטיול באזור יחד עם אחיה. זאת הייתה אחותו של אברהם לבני. באותו טיול נקלענו במקרה להילולה של איזה רב חשוב, אולי האור החיים הקדוש. הלכנו עם ההמון ונכנסנו למעין מערה. התפלאתי שאברהם, שידעתי שהיה גוי, הצליח לקרוא את הכתובת בעברית על הקיר, וגם ידע לספר לי על היהדות כל מיני פרטים שלא ידעתי בעצמי".
המפגש עם הקהילה היהודית במרוקו הותיר על לבני רושם עז וגרם לו להתחיל בהליך גיור. כאשר הרב שלום משאש, רבה של קזבלנקה ולימים רבה הספרדי של ירושלים, שאל אותו מדוע ברצונו להתגייר, הוא הגיש לו מסמך מפורט בן 15 עמודים העוסק במהות עם ישראל וייחודו. הרב משאש התרשם עמוקות מהטקסט והפיץ אותו בין כל בתי הדין לגיור במרוקו. "הוא אמר שכך ראוי לקבל גר לעם ישראל", זוכרת נלי.
ד"ר דניאל שליט: "נקודת המוצא שלו לא הייתה יהודית אלא אנושית כללית. השאלות שהעסיקו אותו הן מיהו האדם עכשיו, איזה עתיד יש לו אחרי השואה. הוא הגיע למסקנה שביסוד התרבות המערבית יש באג בסיסי, הזיוף של הנצרות"
"מאז פגישתנו הראשונה הוא לא הפסיק לשלוח לי מכתבים", ממשיכה נלי ומספרת. "היה ניכר מהם שהוא אדם סקרן שמתעניין בכל דבר, אדם עמוק ואינטליגנטי. הוא התעניין בי יותר ויותר, וכשהוא סיים את תהליך הגיור זה נעשה יותר רציני. אבי שמע על הקשר, ועמד על כך שגיסי, שהיה רופא מפורסם באזור, ייפגש עמו כדי לתהות על קנקנו. לאחר שהוא נתן את האישור אבא שלי היה מרוצה, וכך נישאנו".
בני הזוג התגוררו במשך כשנה וחצי במרוקו. "חיינו שם חיים טובים. התגוררנו ליד בני משפחתי, אני הייתי מורה לביולוגיה והוא מורה לפילוסופיה בתיכון. יום אחד, משום מקום, הוא אמר לי 'אורזים הכול, עולים לארץ'. זה הגיע לגמרי ממנו, אם כי לא התנגדתי".
בשנת 1963 עלו אברהם ונלי לישראל והתיישבו בירושלים. "שכרנו דירה ברחוב רד"ק בשכונת רחביה. אברהם השתלב בקבוצה של חברים שהלכו לביתו של הרב צבי יהודה קוק, שגם נתן לו את שמו העברי, ומאז הוא ביקש לשכוח את שמו הקודם".
נלי למדה באוניברסיטה העברית בירושלים, והשלימה דוקטורט בביולוגיה. "במהלך השנים", היא מספרת, "הייתה לי תקופה של שלושה חודשים שבה לימדתי ביולוגיה באוניברסיטת ז'נבה, והוא שלח לי אז מכתבים מדהימים. בין השאר הוא כתב שם שאין לו עבר באמת, שצרפת זה לא העבר שלו, לא פריז ולא מרסיי. 'אני מרגיש זר שם', הוא כתב, 'מאז ומעולם נראה לי שנולדתי וחייתי בירושלים, העבר שלי זה אברהם יצחק ויעקב. הייתי צריך לבוא מצרפת לקזבלנקה לחפש אותך, אבל באמת הגעתי מירושלים'".
עם השנים השלים לבני דוקטורט בפילוסופיה, שהוקדש לחקר יצירתו של המשורר וההוגה הצרפתי פול ואלרי. בשיריו זיהה לבני בקשה דתית לא מודעת: כזו שמחד דחתה את הבשורה הנוצרית, אך גם לא העזה להביט אל תורת ישראל שחבויה מתחתיה. לבני נהג לצטט את אמירתו של ואלרי, "התרבויות יודעות כי בנות תמותה הן", ששימשה לו סמל להלך רוח טרגי, וממנה הפנה את עינו לעבר תרבות ישראל, כתרבות של התחדשות ושל תשובה מתמדת.
ב־7 באוקטובר 1986, חודש לאחר שעבר התקף לב פתאומי, נפטר לבני והוא כבן 61. "הספר שלו יצא שנה לפני שהוא נפטר. הוא עשה סיבוב הרצאות בכל רחבי צרפת. הנחמה שלי היא שהוא ראה את הספר, ואת התגובות הרחבות שהוא קיבל מרחבי הארץ והעולם", אומרת נלי.
הציונות כתנועת תשובה
"הוא היה ידוע כ'מִיסְיֶיה ליבני', אך מצד חוכמתו וידענותו התורנית הוא בוודאי היה ראוי לתואר 'רב'", אומר הרב שרקי, שתרגם את הספר לעברית. "ההיכרות עמו החלה דרך אחי הבכור אליעזר, וגם בהמשך, כשהוא התיידד עם הוריי. לא הכרנו אותו בביתנו בתור 'מתגייר', אלא כיהודי אידיאליסט בעל אישיות קורנת. מבחינתנו הוא היה מהסביבה הטבעית של 'מרכז הרב', או כפי שהוא כינה את עצמו, 'אינטלקטואל תורני שמסביב לישיבה'. הו היה תלמיד קרוב של הרב הנזיר, הרב צבי יהודה ומניטו".
הרב לביא מוסיף כי לבני למד גם קבלה מפי הרב שבתי סבתו. "הרב סבתו סיפר לי כיצד הוא היה מגיע בקביעות לשיעורים בימי חמישי, לאורך שנים רבות, וכיצד היה שותק ומקשיב".
"הייתי מאלו שליוו את לבני במהלך הכתיבה של הספר בגרסת המקור בצרפתית", ממשיך הרב שרקי. "הנפש שלו הייתה רחבה, והצורך בקיצור הספר היה לו קשה במיוחד". הרב שרקי, שהתרגום המקורי שלו עבר כעת הנגשה מסוימת, מברך על המלאכה שנעשתה והיה שותף לה בעצה ובעידוד.
"הרב צוקרמן הנחה אותי בזמנו שאתרגם 'בסגנון אלוהי ולא בסגנון דתי', וזאת מאחר שהקב"ה הוא 'לא אלוהי הדת, אלא אלוהי הכל'", הוא מספר. "מתוקף השכלתו הרחבה של הרב לבני, היה צורך לצרף לקסיקון למילים רבות בלועזית שבחורי ישיבה לא תמיד מודעים למשמעותם. לפעמים זה אכן נראה שהספר נקלט בתפוצות יותר טוב ממה שהוא נקלט בעולם הישיבות".
איך אתה מסביר את זה?
"בציבור הדתי יש מחלה נפוצה. יש אמונה עקרונית ברלוונטיות של התורה עבור העולם כולו, אבל במציאות יש הססנות רבה מאוד, לעיתים פחדנות, מלראות בתורה כזו שבאמת יכולה לתת מענה לשאלות הגדולות המנסרות בחללו של עולם. לבני ראה בצרות האופקים שהוא גילה בעולם הדתי מעין מחלה שצריכה להתרפא. התופעה הזו כאבה לו מאוד. מצד שני, דבריו הדהדו בחוזקה דווקא מאחר שלראשונה בחייהם, תלמידי חכמים בישראל פגשו אדם מרקע פילוסופי גבוה, שבחן את גדולי המחשבה המערבית, פילוסופים כמו קאנט, ברגסון, ניטשה או דקארט, וראה דווקא במקורות שלנו תובנות שמתעלות עליהם, אם מבחינה מוסרית ואם מבחינה פילוסופית".
בעיני הרב שרקי, "הציר המרכזי של הספר הוא 'השיבה'. התיאולוגיה של השיבה מקיפה אצלו את כל המציאות הקוסמית, כמו גם את האדם הפרטי. המציאות כולה הולכת ושבה בתשובה, כשלבני מאבחן את הציונות בתור תנועת התשובה הגדולה בהיסטוריה האנושית. הספר הזה השפיע עלי בכך שעורר אותי לפעילות שאני עושה כיום בקרב בני נח".
לבני מדבר על חולשתו המוסרית של המערב לעומת המסרים האוניברסליים של היהדות. צריך להודות שבספרות היהודית יש גם מסרים שיכולים להתפרש כרואים בגוי ברייה נחותה לעומת היהודי.
"הפניתי אליו בעצמי את השאלה הזאת. 'עם כל הכבוד לאמירות שלך על המסרים האוניברסליים של היהדות, יש למשל מימרה מפורסמת בתלמוד, 'אתם קרויין אדם ואין אומות העולם קרויין אדם'. לבני הפתיע וענה לי ש'זה המשפט האוניברסלי ביותר ששמעתי', והסביר שהמגמה של עם ישראל היא להופיע את דמות 'האדם', ושזה מה שכל כך מייחד אותנו כעם. זאת נקודה משמעותית בתהליך הגיור שלו: לא היהדות הביאה אותו לאנושיות, אלא השאיפה לאנושיות היא זו שבסופו של דבר הביאה אותו ליהדות".
הדיבור הזה על מסרים לעולם הוא עדיין רלוונטי? מה יש לנו להגיד לעולם כשהאנטישמיות גואה ונדמה שאנחנו בודדים מאי־פעם?
"ככל שאנחנו עוברים יותר משברים, אנחנו יותר נולדים. כפי שאמר פעם הרב אליהו זיני, 'כשכולם בעולם שונאים אותנו, זה אומר שעלינו מדרגה'. דווקא בגלל ההתקדמות הזאת, יש כיום חזרה אל הדברים שכתב הרב לבני לפני כשלושים שנה".
ד"ר דניאל שליט, הוגה דעות העוסק במפגש שבין תרבות ישראל לתרבות הכללית, מספר גם הוא כיצד ספרו של לבני השפיע על חשיבתו. "מאז שהוא הופיע לפני כשלושים שנה קראתי ולמדתי בו עוד ועוד – בהתחלה בעברית, אחר כך בתרגום לאנגלית, ולבסוף במקור הצרפתי. נוכחתי בכנות וברצינות שלו, במבט המקיף ובעוצמה הפנימית. כמעט הייתי מעז לומר שיש בו מעין עוז נבואי. גם בעולם המואץ והמסתחרר שלנו, ספרו של אברהם לבני לא התיישן. הוא רלוונטי כעת כמו בעת הופעתו, ואולי אפילו יותר.
"ערכו של הספר עבורנו הוא בהצבעה על ערכה האוניברסלי של היהדות; לא דת מוגבלת, לאומית או לאומנית, ובוודאי לא 'ימין' או 'ימין קיצוני', אלא פתרון לבעיית האדם באשר הוא. הזהות הזאת של עם המייצג את קול האלוהים עבור העולם – היא לא רק טפיחה על השכם אלא תביעה רצינית המופנית כלפינו להתרומם ולהיות ראויים לה.
"לישראל שמופיעה כיום בפני העולם, אין בכלל תודעה של יכולת לדבר עם לא־יהודים. המודעות העצמית שלנו חצויה בין הישראליות החדשה של מאה השנים האחרונות, זו שעושה מחאות ומפגינה בקפלן, ובין הישראליות שרואה את עצמה בת 4,000 שנה, מקורית ועתיקה. הישראליות הזו נדחית לשולי התודעה האינטלקטואלית הגבוהה, והמקום שלה הוא בדרגים הנמוכים של הצבא ובתרבות העממית הרווחת. ישראל החדשה מסתכלת על ישראל הוותיקה מגבוה, כקבוצה חברתית שלא מסוגלת להנהיג מדינה מודרנית. כדי להתרומם לגובה דבריו של לבני עלינו לצאת מהדיכוטומיה הזאת".
התגלות הפוכה
השואה ערערה את אמונתם של רבים, וגרמה להם לתהות "היכן היה א־לוהים". אצל לבני היא חוללה תהליך הפוך ודווקא קירבה אותו אל היהדות. שאלתי את בני שיחי כיצד הם מסבירים את העניין.
הרב שרקי: "השואה גרמה לכך שהאמון שלו בעולם המערבי התערער, ובעקבותיו גם עולמו הרוחני. הוא ראה את התהליכים שהובילו לשואה כהתגברות 'ממד המקום' על 'ממד הזמן', כלומר התגברות המרחב החומרי על החיים הפנימיים. הוא ראה בתרבות האירופית כמי שכובשת את העולם החיצוני ומסוגלת לבנות 'כלים' רבים, אך לא יודעת לבנות 'אורות', חיים פנימיים ומוסריים – שזהו תפקידו של עם ישראל. אך כאשר עם ישראל אינו ממלא את תפקידו ונשאר בגלות הרעיונית כמו גם בגלות הפיזית, יש לכך השפעות לרעה על מצבה המוסרי של האנושות. על פי הניתוח של לבני, השואה לא הייתה עונש אלא תוצאה כמעט טבעית של התגברות הטכנולוגיה על המוסר ועל האנושיות".
ד"ר שליט: "אמנם כנקודת מוצא, הכתיבה של לבני קשורה לזמן מסוים, הדור שלאחר השואה. אבל השואה היא עבורו רק זעזוע־מניע למסע של חשבון נפש: הוא כותב כנציג של התרבות המערבית כולה, החל מייסוד הנצרות ועד ימיו, שעושה חשבון נפש אחרי השואה. עבורו אושוויץ הייתה מעין 'התגלות הפוכה', התגלות של תהום הרוע המוחלט במערומיו. התהום הזאת מתבלטת כהפך הנלעג של התגלות אחרת – התגלות כל הטוב והנעלה, הנערץ והקדוש, שאותה ניסה הרוע להסתיר ולהשמיד.
"את ההתגלות המקורית הזאת מוצא לבני בהר סיני, בדבר אלוהים לאדם. לפי לבני, התרבות המערבית קיבלה את הדיבור החי הזה דרך פילטר מעמעם ומכסה שהוא הנצרות. הנצרות לא מסוגלת לשמוע את דבר אלוהים הישיר אלא דרך דמותו של ישו, שהוא, לפי האוונגליון של יוחנן, 'דבר האלוהים שהפך לבשר', כלומר, הדיבור שנתגשם בדמות אדם והפך למחסום לאותו דיבור. לדידו של לבני, הנצרות הייתה 'משתיק הקול' של הקול האלוהי לבני האדם, שעובר דווקא דרך עם ישראל. לבני פתח במסע בכיוון ההפוך, מהשואה להר סיני. נקודת המוצא שלו לא הייתה יהודית אלא אנושית כללית. השאלות שהעסיקו אותו הן מיהו האדם עכשיו, איזה עתיד יש לו אחרי השואה. הוא הגיע למסקנה שביסוד התרבות המערבית יש באג, זיוף שנמצא מיד בתחילתה. זה הזיוף של הנצרות".
אכן, חלק נכבד מהספר מוקדש לביקורת ופולמוס עם העולם הנוצרי. "כשהספר יצא לאור בצרפתית הוא עשה הרבה רעש וקיבל תגובות מכל רחבי העולם", נזכר הרב שרקי. "אחת התגובות הזכורות לי הייתה של נוצרייה שהעידה כי קראה את הספר מכריכה לכריכה, אך למרות שהיא מסכימה עם הביקורת שלו על הנצרות, היא נשארת נוצרייה. זאת מאחר שהנצרות היא לא מכלול של אמונות אלא הזהות שלה, וזה רכיב שקשה מאוד לעקור מהנפש".
נראה שכצרפתי הוא ביקר את הנצרות שהוא הכיר מצרפת. האם הביקורת שלו רלוונטית גם לזרמים עדכניים יותר, כמו האוונגליסטים האמריקאים, שתומכים בישראל ובציונות באופן מובהק?
הרב שרקי: "בסופו של דבר, כל נוצרי חי במתח דיאלקטי בין התיאולוגיה האנטי־יהודית שבנצרות, ובין הזהות שלו, שאותה הוא חב לתנ"ך היהודי. אוונגליסטים אוהבים את העם היהודי מאחר שהוא העם של ישו, אבל לא אוהבים את היהדות. במישור התיאולוגי הם לא עברו את המשוכה הפגאנית, ובהיבט זה אנחנו יכולים לעזור להם. זה כמובן תמיד טוב שיש בעלי ברית בעולם, ואני לא סבור שאנו חייבים להתנער מהם. אנחנו רק צריכים להיות מודעים לכך שיש לנו מסר משלנו, ושהוא זה שעומד לפרוץ. על המסר הזה לבני דיבר".
ד"ר דניאל שליט: "אסור לשכוח שהחילון של העם היהודי קרה בהשפעת החילון הכללי בעולם הנוצרי. אנשי העלייה השנייה, שהגיעו עם השפעות לאומיות ומרקסיסטיות, למעשה חיקו את החילון המערבי ובשמו ביצעו מרד ביהדות – כאשר החילון שלהם היה בצבעים של חילוניות אנטי־נוצרית. גם משום כך, הכרת הביקורת של לבני על הנצרות עדיין רלוונטית וחשובה עבורנו כישראלים".
הרב ליאור לביא: "הבעיה העמוקה שלבני מדבר עליה היא שאחד מן השניים מיותר: אם הנצרות היא ישראל האמיתי, אין צורך בישראל, ואם ישראל קיים – אין צורך בנצרות. לכן הנצרות חתרה לייסר ואפילו להשמיד את העם היהודי. ישנו הנבחר וישנו החוטא, הבזוי. בעיני לבני, השואה לא הייתה תאונה היסטורית אלא מסקנה מתבקשת מדורות על גבי דורות של חינוך מסוים, שנשען בין היתר על חינוך נוצרי. הנאצים כמובן לא היו דתיים, אבל הם ספגו את הנחות היסוד הנוצריות, ששללו את הקיום של העם היהודי.
"הספר של לבני צריך להיות על המדף של אנשים לא פחות מהספרים של הרב זקס", סבור הרב לביא. "בעוד הרב זקס מייצג את התפיסה של היהודי הקלאסי בגלות, שמחפש להנגיש את החוויה העולמית עבור היהודי בחו"ל ולהראות לו שתרבות ישראל היא לא פחות טובה מזו של הגויים – לבני הוא דוגמה לגוי אוניברסלי שגילה את הפרטיקולריות היהודית. נראה לי שעם ישראל צריך להתוודע היום דווקא לתנועה של לבני. אולי כך גם נעשה צעד נוסף אל ברית הייעוד שלנו".
