אדיר מילר צבר על הישגים שונים במהלך הקריירה שלו לא מעט סימוני 'וי', אבל השורה של יצירת סרט קולנוע נותרה ריקה עד לא מזמן. היום, הוא יוכל לסמן גם אותה עם צאת סרטו "הטבעת" למסכי הקולנוע בישראל.
סיפור הסרט שמחזיר אותנו אחורה למלחמת העולם השנייה וממנה קופץ לתחילת שנות ה2000, לא סתם קרוב אליו, אלא ממש זורם בדמו. הטבעת מספר את סיפורה של ויולטה, סבתו של אדיר במקור, יהודייה בבודפשט של שנת 1944. רגע לפני העלייה לרכבת שתשלח אותה לזרועות המוות היא מצליחה לחמוק יחד עם בנה התינוק, אך חייל נאצי שתופס אותה נחוש להחזיר אותה למקומה, והיא מציעה לו טבעת זהב יקרה בתמורה לשחרור שלה ושל בנה לחופשי. בסיפור המקורי התינוק שבידיה הייתה למעשה תינוקת, מריאן אמו של אדיר. הסיפור נמשך לישראל של שנת 2001, בה אותו תינוק ושמו ארנון נובל, הפך לגבר מכור להימורים וחוזר בתשובה, שיוצא למסע להחזרת הטבעת בהונגריה יחד עם ביתו המנוכרת אליו, אותה משחקת ג'וי ריגר. יחד איתם משחקים גם תיקי דיין, שמגלמת את ויולטה המבוגרת, וירדן ג'רבי.
באופן סמלי וכואב, הפצת הסרט הגיעה במועד קשה מאוד עבור מילר, שקם משבעה בשבוע האחרון. "עברנו כמשפחה אירוע קשה השבוע", פתח מילר בנאומו לפני ההקרנה החגיגית של הסרט, שהתקיימה בשני, "לפני שבוע ויומיים אבא שלי עצם את עיניו בפעם האחרונה. אבא שלי מאוד רצה להיות בפרמיירה, גם כשהיה חולה על כיסא גלגלים הוא חיכה לרגע הזה. הוא חיכה להיות כאן איתנו ואפילו שאל אם זה בסדר שהוא יגיע. אמרתי לו שזה יהיה לי לכבוד, אבל הזהרתי שיהיו שם צילומים ואם זה בסדר מבחינתו שיראו אותו ככה. הוא ענה לי שלהיות בפרמיירה חשוב לו יותר מהכול. ולמי ששאל – הוא ראה את הסרט שלוש פעמים. רק לא בקולנוע.
"בשלישי שעבר הובלנו אותו לבית החולים, ידענו שהוא כבר לא יצא מזה. הרופאים אמרו שזה עניין של כמה ימים. אני תכננתי לבטל את הפרמיירה ולדחות את הסרט, כי פחדתי שזה יתפוס אותי במהלך השבעה. אבל אבי אציל הנפש עצם את עיניו בראשון וכאילו אמר לי תקום מהשבעה ואל תבטל שום דבר. אני איתך שם בכל מקרה".
למרות שמדובר בסרט שואה, מילר הצליח לשזור לא מעט הומור שמבליח בין הפחד לדמעות, כמו שרק הוא יודע לעשות.
"אדיר הוא אומן יודע לעשות דברים בצורה כל כך אותנטית", מספרת ירדן ג'רבי, שעבורה זו הפעם הראשונה בה היא משתתפת כשחקנית בסרט. "הצופים יעברו קשת רגשות. סצנה אחת בוכים מעצב ומתרגשים ובסצנה הבאה מתגלגלים מצחוק. זה בדיוק הכישרון שלו, זה סרט מיוחד ושונה. לדעתי הוא גם מאוד חשוב ומדויק לתקופה הזו".
"מאז שהייתי ילד גדלתי על הסיפורים של סבתא שלי, ואיך הצילה את אמא שלי בזמן המלחמה", קינח מילר בנאומו, רגע לפני עוד סיפור מצחיק על סבתו, "הסיפורים האלו תמיד נשמעו שונים מסיפורי שואה אחרים. סבתא הייתה מספרת ואני תמיד דמיינתי סצנות קולנועיות בראש. תמיד ידעתי שאעשה משהו גדול מהם. לא דמיינתי סרט קולנוע, ולא דמיינתי שיצא לי סרט כזה. אני מאוד גאה בתוצאה הזו".
