חנוכה הוא חג של ניסים. אנחנו מציינים את הנס, חוגגים את הנס ומודים על הנס. שמונה ימים של הלל שלם, אמירת "על הניסים" והדלקת נרות עם ברכת "שעשה ניסים לאבותינו", ורק דבר אחד לא לגמרי ברור – מהו הנס שאנחנו מתכוונים אליו. המקורות הקדומים חלוקים ביניהם. בכמה מהם מוזכר נס הניצחון של המכבים על היוונים – רבים ביד מעטים ורשעים ביד צדיקים. ובאחרים מוזכר נס פך השמן – שהיה אמור להספיק ליום אחד בלבד, והספיק כדי להדליק בו שמונה ימים.
נס הניצחון מובן היטב. צבא קטן של מדינה קטנטנה הגובר על צבא האימפריה הגדולה והחזקה בעולם הוא הצלה מדהימה ואירוע לאומי שמצדיק חגיגה לדורות. אבל נס פך השמן מעורר שאלות קשות, שאילולא גדלנו עליו והכרנו אותו מגיל אפס, ודאי היינו תמהים עליו מאוד.
נניח שנס פך השמן לא היה מתרחש, הרי לא היה קורה שום אסון. שלא כנס הניצחון במלחמה, איש לא היה מת מזה. לכל היותר הייתה בעיה זמנית קצרה וחולפת בקיום מצווה אחת ממצוות המקדש. מה גם שלפי ההלכה שבידינו, אם אין שמן טהור להדלקת המנורה מותר ואף מצווה להדליקה בשמן טמא, על פי הכלל התלמודי הקובע כי "טומאה הותרה בציבור" (פסחים עז, ע"א). ובכלל – ממתי אנחנו זקוקים לניסים כדי לקיים מצוות? מי שאין לו תפילין, לולב או שופר, נחשב לאנוס, ופטור מן המצווה, כך שלמען האמת, אין כל צורך בנס כזה. מה גם שבתנ"ך מתוארים ניסים גדולים בהרבה שלא זכו לחגיגה מיוחדת, כמו המתקת המים במרה על ידי משה או בקיעת מי הירדן על ידי יהושע. למרות כל השאלות הטובות האלו, נס פך השמן הוא ה־נס בה"א הידיעה, שמלווה את עם ישראל אלפי שנים. מדוע זכה נס פך השמן לתשומת הלב המיוחדת הזאת, ובעיקר – מה בא הנס הזה ללמדנו?
יותר מפך שמן אחד
נס פך השמן של החשמונאים הוא אינו נס פך השמן הראשון במסורת שלנו. כפי שנראה להלן, אנו מוצאים תיאור של ניסים דומים בתנ"ך ובדברי חז"ל. המוטיב החוזר של נס פך השמן, שבו כלי ובתוכו טיפה מהנוזל מתברך והופך למקור איתן של שפע, מקבל הסבר בדברי הזוהר – "וברכאן דלעילא לא משתכחי אלא במה דאית ביה ממשא" (זוהר לפרשת לך לך). הברכה העליונה, ברכת ה', אינה מצויה אלא במה שיש בו ממש. דרושה מנה אחת של שמן בפך, אפילו בכמות קטנטנה, כדי שאפשר יהיה לחולל את הנס.
הגמרא מספרת על בתו של רבי חנינא בן דוסא שהתבלבלה ומילאה בטעות את נרות השבת בחומץ במקום בשמן. רבי חנינא, שראה את הצער שגרם הדבר לבתו, גזר מיד: "מי שאמר לשמן וידלוק הוא יאמר לחומץ וידלוק" (תלמוד בבלי תענית כה, ע"א). באורח פלא האש אינה רק אוחזת בחומץ ודולקת יפה, אלא גם נמשכת והולכת מאותו החומץ למשך השבת כולה.
אליהו הנביא חולל בביתה של האישה הצרפתית נס פך שמן מפואר, והוא זכה לעדנה והכרה בזכות שירה של נעמי שמר, המספר את מה שנאמר "בספר מלכים בפרק השבעה עשר". אליהו גוזר כי "כַּד הַקֶּמַח לֹא תִכְלָה וְצַפַּחַת הַשֶּׁמֶן לֹא תֶחְסָר" (מלכים א יז, יד). ואותו כלי קטן, ובו אך מעט שמן, הספיק לתזונת האישה ובנה במשך ימים ארוכים.
גם אלישע הנביא חולל נס פך שמן מרשים. כאשר זעקה אליו אישה אחת מנשי בני הנביאים על העוני הנורא שהיא נתונה בו ועל החובות התופחים שעלולים להביא ללקיחת בניה לעבדות, הוא חולל נס מופלא באסוך השמן שבביתה. וקצת כמו באגדה על שוליית הקוסם, הפך אסוך השמן למעיין מתגבר של שמן שדי בו להצלתם הכלכלית של האישה ושל בניה. עיון מעמיק בנס פך השמן של אלישע מציע לנו מעין "מדריך לנס למאמין המתחיל" המיועד לאדם המצוי בצרה, שרק נס יכול להציל אותו ממנה.
איך עושים נס?
אנחנו רגילים לחשוב על סיפורי ניסים כסיפורים על תשועה פלאית המגיעה משמיים ומצילה את האדם השרוי בצרה בלי שהוא נוקף אצבע. מעין התערבות חיצונית שפותרת את הבעיה ברגע. אך נס פך השמן של אלישע הנביא מלמד כמה עקרונות גדולים וחשובים על האופן שבו ניסים מתחוללים. חמישה עקרונות חשובים שאפשר ללמוד מהם כיצד זוכים לתשועה בעת צרה וצוקה.
1. "הַגִּידִי לִי מַה יֶּשׁ לָךְ בַּבָּיִת?" האישה זועקת לנביא על מצוקתה הנוראה – על בעלה שמת, על חובותיה הגדולים ועל בניה שעומדים להפוך לעבדים. למרות הקושי האדיר, המחסור וההיעדר, שאלתו הראשונה של הנביא מבקשת לברר מה בכל זאת יש לאישה בבית. כדי לחולל נס ולעזור למי שמצוי בצרה חייבים לזהות את נקודות החוזקה, המשאבים והנכסים שיש לאדם, ורק מתוכם אפשר להתחיל למשוך איזה חוט של ישועה. גם בתהומות הייאוש יש לכל אחד ואחת מאיתנו אסוך שמן כלשהו, ובו טיפה אחת קטנה שעליה יחול הנס הא־לוהי. מציאת הנקודה הקטנה הזאת היא הצעד הראשון וההכרחי בדרך אל נס השפע.
2."לְכִי שַׁאֲלִי לָךְ כֵּלִים מִן הַחוּץ מֵאֵת כָּל שְׁכֵנָיִךְ" הנביא שולח את האישה לשכניה כדי להשיג כלים שהיא תערה אליהם את השמן הניסי. הדרישה לפנות אל השכנים גם היא עצה חשובה לעת צרה. "אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים" (תלמוד בבלי ברכות ה, ע"ב), אמרו חז"ל. כדי להיחלץ מהבור אדם זקוק לעזרת חבר, ועזרה כזו כנראה תבושש לבוא אם יהסס האדם לפנות לשכניו וקרוביו ולבקש את עזרתם. הנקישה על דלתם של השכנים, האמירה המפורשת כי אני זקוק לעזרה והפירוט של העזרה הדרושה הם צעדים הכרחיים להגעה לנס ההצלה.
3. "וְיָצַקְתְּ עַל כָּל הַכֵּלִים הָאֵלֶּה וְהַמָּלֵא תַּסִּיעִי" – הנביא אלישע בוודאי יכול היה לתת לאישה את מבוקשה באורח פלא בלי שהיא תצטרך לנקוף אצבע. אך במקום זאת הוא נותן לה רשימה ארוכה של משימות – להביא כלים, לערות את השמן ולאחר מכן למכור אותו בשוק. הדרישה לעשייה ולמאמץ מצד האישה היא חלק מהותי מהנס. אין מדובר בהוקוס־פוקוס א־לוהי, אלא במעין שותפות בין השמיים לארץ – האישה שהייתה בטוחה שאין לה דבר, מצאה את הטיפה שיש לה בבית, ומתוך כך יצאה לפעולה ולעשייה. הפעולה באחריות גם היא צעד הכרחי כדי לחולל את הנס.
4. "וְסָגַרְתְּ הַדֶּלֶת בַּעֲדֵך וּבְעַד בָּנַיִךְ" לפני שמגיע "רגע האמת", ונחלי השמן מתחילים לקלוח מהאסוך המסכן אל הכלים שקיבלה האישה משכניה, אלישע הנביא מוסיף דרישה נוספת – לסגור את הדלת. כשאנחנו זוכים לשפע ניסי, יש לנו הרבה פעמים נטייה לרוץ לספר לחבר'ה. לפרסם את הטוב שזכינו לו בשער בת רבים. ככה זה בני אדם – את הבעיות והצרות הם שומרים בסוד, ואת ההצלחות והטוב הם מצלמים ומעלים לאינסטגרם. אבל כפי שכולנו יודעים, תמונות ברשתות החברתיות אינן משקפות את החיים האמיתיים. הנס תכף יקרה, אבל הדלת צריכה להיות סגורה – לא להשוויץ, לא לנפנף בזה לפני כולם, לא להחצין ולא לפרסם. אפשר להודות על מה שזכינו לו גם בלי לנקר את העיניים לכל מי שעומד סביב.
5. "וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ אֵין עוֹד כֶּלִי וַיַּעֲמֹד הַשָּׁמֶן" האישה יוצקת שמן מהאסוך אל הכלי, וילדיה מגישים לה עוד ועוד כלים המתמלאים בשמן המבורך. זרימת השמן המופלאה שהאישה זוכה לה פוסקת ברגע שנגמרים הכלים. גודל הנס כגודל האמונה שהוא יתרחש. כמות השמן שניתנה לאישה נקבעה למעשה לפי מספר הכלים שהביאה האישה. לו הייתה מביאה פחות, היה לה פחות שמן, ולו הייתה טורחת ומביאה יותר, הייתה כנראה זוכה ליותר. אי אפשר לקבל שפע אם לא מכינים די כלים להכיל אותו.
רצף ניסים או ההפך הגמור?
אודה ולא אבוש – איני יודע איך מחוללים נס. כבר חודשים ארוכים אני מתהלך בעולם בציפייה לאיזה נס פלאי שיבוא ויושיע אותנו מצרות המלחמה, השכול והשבי שאופפות אותנו. איני יודע אם אנו ראויים לנס ומה עלינו לעשות כדי לזכות לו. אני פוגש סביבי אנשים שרואים במציאות הקשה שלנו רצף מופלא של ניסים אדירים, ואחרים שרואים באותה מציאות את ההפך בדיוק. ואני עומד נבוך בתווך – האם ראינו כאן נס? האם עוד נראה בקרוב? מי יחולל לנו את הנס? מי יזכה אותנו בנס שאנחנו כה זקוקים לו?
הגמרא אומרת על רבי שמעון בר יוחאי שהיה "מלומד בניסים" (מעילה יז, ע"ב), ורומזת, אולי, שניסים הם משהו שכדאי ללמוד. חנוכה, חג הניסים, מעורר אותנו לחקור ולהעמיק בהם, ואולי גם ללמוד מהם כיצד למשוך ולהביא את הניסים אלינו ועלינו. עצותיו של אלישע, מחולל נס פך השמן הקדום, מתוות לנו את הדרך אל הנס – לברר ולהכיר את נקודות החוזקה והשפע שיש לנו בבית, ומנגד לסגור את הדלת ולא להחצין ולהתגאות בשפע שזכינו בו. לא להתבייש לבקש את עזרת השכנים, אך לא כתחליף לעשייה העצמית, לאקטיביות ולחתירה לחוף מבטחים. ומעל לכול – להאמין באפשרות לנס. להכין כלים להכיל את השפע. לזכור ולדעת שניסים קורים רק למי שמאמין בהם.
