תכולת הספרייה במשך השנים אספתי וקניתי בעיקר מה שמסקרן אותי: סיפורת ושירה עברית וכללית, ספרי עיון בהיסטוריה, פילוסופיה, ביקורת הספרות, אנתרופולוגיה, פסיכולוגיה, שפה, סוציולוגיה, דתות וחקר הקבלה, מיתולוגיות שונות. וכמובן ספרייה יהודית עם נציגים מרכזיים של גורד השחקים הטקסטואלי שבנינו באלפי שנותינו, החל מתנ"ך עם מפרשים, משנה, מדרשים, תלמוד ופוסקים, זוהר, חסידות, פרשנות, ספרות שו"ת והמון ספרי הראי"ה קוק ובית מדרשו. בילדותי, אבי שמואל ז"ל היה מביא הביתה ארגזי ספרים שמצא מושלכים ברחוב, וכך יכולתי לקרוא ממיטב הספרות העולמית.
מדף קרוב ללב משתנה מתקופה לתקופה. תנ"ך ומפרשים, תלמוד וספרי שו"ת נמצאים תמיד לידי, במיוחד בשבת. קרובים לליבי ספרו של יוסף בן מתתיהו "תולדות מלחמות היהודים ברומאים" וספרי אלתרמן. אני גם חובב תרגומי תנ"ך שונים, לאנגלית ולאיטלקית. עוד ספר שנמצא תמיד קרוב הוא "אודיסאה" של הומרוס, אחד מעמודי התרבות המערבית אחרי התנ"ך שלנו. עם בנותיי אני קורא ביחד יצירות מופת. עכשיו אנחנו באמצע "המלט" של שייקספיר.
השפעת המלחמה הטלטלה הלאומית והאישית דחפה אותי לחפש עוגנים בספרי יסוד הקשורים בזהותנו התרבותית, הרוחנית וההיסטורית. המון תנ"ך וספרי מחשבה יהודית. חזרתי להעמיק בשירתו של אלתרמן, במיוחד זו הלאומית, והתחברתי לשירתו של יעקב אורלנד, במיוחד בספרו "יום תל פאחר" (1975) שכמו נכתב עלינו עכשיו. עם זאת, אין בית המדרש ללא חידוש, וקראתי גם ספרים חדשים. יותר ספרי עיון ופחות בדיון. ולא רק ספרים אלא מאמרים, מסות ומחקרים שעוזרים לי להבין את ההווה בפרספקטיבה של נצח.
שיטת מיון אין כמעט מיון וחלוקה (למעט ספרי יעץ וחלק מספרי הקודש). בכל פעם שעברתי דירה, הספרים סודרו על המדפים באופן אקראי. זה גרם לכך שספרים שהתרחקתי מהם התקרבו לפתע ומשכו שוב את סקרנותי. ככלל, הספרייה עבורי היא מלכודת אינטלקטואלית מבורכת. בבית השגריר ברומא אירחתי את כולם בצל הספרייה, וכל אורח מצא ספר או נושא שעניין אותו לשוחח עליו. כך יכולנו לפתוח את המפגש הדיפלומטי התועלתני בשיחה על ספרות ותרבות, מתכון מצוין לפתיחת הלבבות בחלק היותר קשה (ופרקטי) של המפגש.
הדבר
אלבר קאמי / תרגום: יונתן רטוש / עם עובד, 1963
אני מעדיף את תרגומו של רטוש, שמשווה ליצירה הזאת איכות על־זמנית. די ביצירה הזאת כדי להצדיק את פרס נובל לספרות שקיבל קאמי. מגפת הדבר שתקפה את העיר אוראן הייתה משל לציוויליזציה המערבית שהותקפה אז בידי גרמניה הנאצית. הסירוב להכיר בסימני האסון המתקרב מזכיר תקופות נוספות בהיסטוריה, גם זו שלנו. אגב, יש קווים מקבילים עמוקים בין היצירה הזאת ובין "שמחת עניים" ו"מכות מצרים" של אלתרמן, שחוברו גם הן בעצם ימי המלחמה ההיא.
עם נולד
מזבח הר עיבל וראשית ישראל
אדם זרטל / ידיעות ספרים, 2000
זרטל הקדים את זמנו, ועוד ידובר בו כארכיאולוג המקראי החשוב ביותר במאה העשרים. הוא מצא בהר עיבל מזבח ישראלי בן 3,200 שנה התואם את הכתוב בספרי דברים ויהושע, ודומה במבנה שלו לתיאור מזבח העולה בבית שני במסכת מידות. אם זרטל צודק, יש לנו מפתח לתקופה שקדמה לירושלים (פרה־מונרכיה), החל מכניסת השבטים הישראליים, דרך ההתנחלות והכיבוש, ולמעשה ראשית התגבשותנו לעם בארצנו. לאחר הקריאה, בקרו באתר המזבח. זה ביקור משנה חיים.
לינקולן
הנשיא שקרא דרור
אלן גלזו / תרגום: אלחנן
שפייזר / סלע מאיר, 2022
אני מסיים כעת לקרוא את הביוגרפיה האינטלקטואלית הזאת על אברהם לינקולן, ופרקי מלחמת האזרחים ההיא מתערבים עם פרקי המלחמה הנומ כחית על גבולותינו. ספר מבריק וקולח, שעוסק ברעיונות ובאמונות שהניעו את האירועים ההיסטוריים ההם. הרבה התמ חדש לי ביחס למחשבתו של לינקולן על מוסד העבדות ועל מנהיגות פוליטית. תוך כדי הקריאה סימנתי לעצמי קטעים רבים המאירים לי את ההווה שלנו. ארה"ב נראית לי מעט אחרת עכשיו.
מה לאומי בביטחון הלאומי?
גרשון הכהן / משרד הביטחון, 2014
אלוף במיל' גרשון הכהן הוא זן נדיר יחסית של לוחם ואינטלקטואל. השנתיים האחרונות החריפו את הביקורת על הדרג הצבאי ועל היחסים בינו ובין החברה הישראלית. במה נחשבת דעתו של קצין בצה"ל ביחס למערכת המשפט, למדיניות החוץ ולסוגיות דת ומדינה על פני דעתו של כל אזרח? הכהן הולך בעקבות בן־גוריון ומכנה את אנשי הצבא "טכנאי ביטחון" – דעתם נחשבת ביחס למקצועם, לא מעבר. הספר נוגע בשאלות יסוד בבניין הכוח הצבאי וגם בענייני ציונות ואמונה.
