מחיאות הכפיים היו רמות במיוחד כאשר הכומר האמריקני דומיסאני וושינגטון עלה אל הבמה בקרקוב בחודש שעבר. "אני לא יהודי ולא אירופי, הגעתי כל הדרך מצפון־קרוליינה כדי לומר לכם שיש אנשים שעומדים לצידכם", אמר לאחר שהוענק לו "אות שלמה המלך" כהוקרה על פעילותו, במהלך כנס של איגוד הארגונים היהודיים באירופה (EJA).
זה היה כנס חירום שהוקדש למאבק באנטישמיות הפושָה כמגפה במדינות היבשת, שולחת זרועות אלימות ומאיימות לעבר קהילות יהודיות ואל מוסדות ישראליים. "לא רק שאנחנו, השחורים, עומדים לצידכם, אנחנו גם אומרים לאלו שמשתמשים במורשת שלנו כדי להרוס את מדינת ישראל – ישראל איננה מדינת אפרטהייד. לא עברנו את כל מה שעברנו כדי שינצלו את המורשת שלנו למטרה זו", הוסיף וושינגטון מעל הבמה.
עוד לפני כן, אי אפשר היה להחמיץ בין באי הכנס את דמותו גבוהת הקומה של הכומר, מייסד "המכון לסולידריות שחורה עם ישראל". היא בלטה בקרב הנוכחים בכל מובן אפשרי. עם רדתו מהבמה צבאו עליו רבים מהנוכחים כדי ללחוץ יד, להצטלם יחד, לומר מילה. מעין המחשה עצובה עד כמה מנהיגים יהודים בעולם חשים הכרת תודה למי שמעז להתייצב לצידם בקול גדול, ללא מורא, ועד כמה דמויות כאלו הן כיום יוצא הדופן מול השנאה המנורמלת ליהודים ולמדינתם היחידה.
בעקבות ערפאת
וושינגטון, 57, נשוי ואב לשישה, מקדיש חלק ניכר מזמנו לבניית קשרים בין הקהילה האפרו־אמריקנית ובין ישראל ולמאבק באנטישמיות, גם כאשר היא מסתווה לאנטי־ציונות. כשהוא מתיישב לשיחה עימי במהלך ימי הכנס בקרקוב, הוא מתעניין בקורותיי ובקורות משפחתי במהלך סערת המלחמה בשנה החולפת, ובכלל בחיים בישראל בתקופה זו. מקשיב בעיניים מלאות אמפתיה, אומר שהוא מתפלל עבורנו.
וושינגטון מבקר לא מעט בישראל ובאפריקה, אך לדבריו זהו ביקורו הראשון באירופה. כשהוא נשאל האם מהתרשמותו הקצרה יש דמיון בין התפרצות האנטישמיות שמולה הוא נאבק בארצות הברית ובין זו שכאן, ב"יבשת הישנה", הוא מצביע על אחד הכוחות המחוללים המשותפים – האסלאם הקיצוני. "ברור שיש גם 'עליונות לבנה', ודברים לא רצויים שקורים בימין הקיצוני. אבל אנחנו רואים אירועים כמו הפוגרום באמסטרדם (מול אוהדי כדורגל ישראלים; הכ"ח), שהם בעצם ג'יהאד. זו אותה מתקפה, גם אם האנשים שמחוללים אותה שונים.
"בשנת 1941 היטלר נפגש עם המופתי, ובתמונה שצולמה במהלך הפגישה רואים שני נאצים. כיום במקומות רבים זה נחשב חוסר תקינות פוליטית לקרוא לשניהם נאצים, אבל זה מה שהם היו, הם תכננו יחד את השמדת העם היהודי. חשוב להכיר בכך, לא למטרת דמוניזציה של האחים והאחיות המוסלמים שלנו. הרי יש גם מוסלמים בתוך צה"ל, שנלחמים להגנת מדינת היהודים. אבל הם לא ג'יהאדיסטים. ואני חושב שאנחנו צריכים להיות כנים במערב לגבי האסלאם הקיצוני, כי הוא הורס אותנו.
"תפיסת העולם שהלכה והתבססה במוסדות אקדמיים בארצות הברית, ולא רק באוניברסיטאות כמו קולומביה והרווארד אלא גם במכללות קהילתיות, מקומיות, כוללת שנאת יהודים, שנאה לישראל וגם שנאה לאמריקה. אחרי 7 באוקטובר ראינו לא רק את דגלי ישראל נשרפים בהפגנות בקמפוסים ואת דגלי פלסטין מתנופפים בהן, אלא גם דגלי אמריקה נשרפים. זהו הלך־רוח ששונא את ישראל, שונא את אמריקה ושונא חופש. אני מודאג".
וושינגטון מבהיר כי אף שהקולות הפרו־־פלסטיניים בקרב הקהילה השחורה בארה"ב הם רמים וקולניים במיוחד, ולמרות הנוכחות השחורה בהפגנות העוינות, משתתפיהן לאו דווקא מייצגים את האוכלוסייה הזו, ולדבריו אפילו מהווים בה מיעוט, "גם בהנהגה", הוא מחדד. "יש הרבה כמרים ומנהיגים שחורים שהם אמביוולנטיים, וגם רבים מאוד שתומכים בישראל. חלקם לא יודעים מה לומר או איך לומר זאת. אני רואה זאת כמשימה מרכזית שאנחנו צריכים לקחת על עצמנו ככמרים וכמנהיגים בקהילה השחורה: קודם כול להבהיר את המציאות, לתת את המילים. זה מתחיל בללמד מה שכתוב בתנ"ך, אבל גם לתת מידע לגבי המציאות הגיאופוליטית הנוכחית. אנחנו צריכים לדעת שאויבי ישראל קוראים לה מדינת אפרטהייד, אך זה שקר. זה עלבון עבור מי שנאבק באפרטהייד שהתקיים בדרום אפריקה. הם טוענים שהיא מחוללת ג'נוסייד, וגם זה שקר.
"אחד הדברים שהארגון שלנו עושה הוא להסביר מה שמתחולל במזרח התיכון, וגם לחשוף נושאים נוספים, כמו מידת המעורבות וההסתננות של איראן לתוך הקהילה השחורה. איראן מפעילה הרבה מאמץ בנוגע למנהיגים שחורים, כמרים ואחרים, בארה"ב. היא מזמינה אותם לאיראן ומכשירה אותם".
הם נוסעים ללמוד באיראן עצמה?
"כן. מנהיגים שחורים מארצות הברית וגם מאפריקה. רוב האנשים לא מודעים לזה. המשטר האיראני ממשיך בכך דרך פעולה שכבר יאסר ערפאת החל בה. כשהוא הפך ליו"ר אש"ף, אחד הצעדים הראשונים שלו היה לפנות אל תנועת 'הפנתרים השחורים' בארה"ב. הוא ידע שאיש לא יקנה את הרעיונות שלו, שהיו נאציים באופיים. אבל הוא גם ידע שאם יעמוד לצד מנהיגים שחורים ויאמר שזו תנועה למען הצדק, השלום והחירות, הם יקנו את זה.
"אש"ף, הארגון לשחרור פלסטין, הוא אחד השקרים הגדולים בהיסטוריה של המאה ה־20. הארגון הזה לא מעוניין בשחרור או ברווחת העם הערבי־פלסטיני אלא בדמוניזציה של ישראל ובהשמדת המדינה היהודית, וכמובן בכסף הגדול שראשי התנועה הרוויחו. ובכל זאת הם מעבירים את המסרים האלו מאז שנות השישים. לכן יש לנו צעירים שחורים בארה"ב שאין להם מושג איפה עזה נמצאת, אבל הם צועקים 'פרי פלסטיין' ו'אינתיפאדה' ובטוחים שהם פועלים למען הצדק והחירות. להגנת הצעירים הללו אומר שאין להם מושג שהם משפררים רעיונות של חמאס, שמוקנים להם בקורסים שהם לומדים באוניברסיטאות אמריקניות. זו לא אשמתם שהם עוברים אינדוקטרינציה על ידי מרצים ותוכניות לימודים, זו אשמת ההורים וגם אשמתנו כמנהיגים.
"הילדים שלנו לא נרשמו לקולג' כדי להיות ג'יהאדיסטים, אבל זה מה שקורה. הייתי לאחרונה בכנס בקליפורניה שעסק בחינוך בארצות הברית. היו שם אנשים שגדלו בסין, בקמבודיה, בברית המועצות, ונמלטו משם. הם אמרו שהם מודאגים לראות את אותה שטיפת מוח שהם הכירו שם מתרחשת עכשיו בארה"ב"
"לא מעט הורים אמריקנים טובים שלחו את הילד לאוניברסיטה במחשבה שהם מעניקים לו השכלה, ובמקום זאת מקבלים אינדוקטרינציה על 'אינתיפאדה' ו'אקטיביזם'. שלא לדבר על כך שמוסדות אקדמיים בארה"ב מקבלים מיליארדי דולרים ממדינות כמו קטאר וסין. אנחנו כמנהיגים אמריקנים אכזבנו את הילדים שלנו, בכך שנתַנו לגורמים זרים להיכנס באופן כזה לאוניברסיטאות שלנו, ואפשרנו להם לעשות אינדוקטרינציה של הילדים שלנו לשנאת ישראל, שנאת יהודים, שנאת אמריקה. הילדים שלנו לא נרשמו לקולג' כדי להיות ג'יהאדיסטים, אבל זה בדיוק מה שקורה.
"הייתי לאחרונה בכנס בסקרמנטו, קליפורניה, שבכלל לא עסק בישראל אלא בחינוך בארצות הברית. היו שם דוברים אמריקנים שגדלו בסין הקומוניסטית, בקמבודיה הקומוניסטית, בברית המועצות, ונמלטו מהמדינות הללו. הם אמרו שהם מודאגים לראות את אותם מאפיינים של מה שראו שם מתרחשים עכשיו בארה"ב, אותה שטיפת מוח".
גרועים בהסברה, טובים בשאר
בישראל מלינים לא מעט על כך שאנחנו לא מסבירים את עצמנו כראוי. אתה חושב שיש משהו שישראל הייתה יכולה לעשות בנדון?
"הסברה", הוא מחייך, מכיר היטב את המושג בעברית. "האמת היא שאתם לא יכולים לעשות הרבה. יש לי ידידה טובה, ישראלית שנולדה באתיופיה. שאלתי אותה לפני כמה שנים מדוע ישראל לא מדברת על המגוון שבה. על כך שיש בה יהודים מאתיופיה, יהודים מפרו, יהודים מגרמניה, מתימן. אחרי מחשבה היא ענתה לי שנראה לה שזה משום שבמיוחד אחרי השואה, ישראל התמקדה בהומוגניות, בכך שיהודי הוא יהודי, ולא במגוון. יש לישראל הרבה משימות לעסוק בהן, אתם מדינה קטנה עם הרבה אתגרים, ואני חושב שזה תפקיד שלנו, של החברים של ישראל בעולם, להסביר את הגיוון הזה. לדבר על מהיכן יהודים מגיעים, וגם להסביר מדוע יש צורך במדינה ליהודים ומה קרה כשלא הייתה להם כזו. אנחנו אלו שצריכים להסביר זאת, במיוחד ככמרים נוצריים.
"אז כן, אתם גרועים בהסברה, אבל זה לא משנה, אתם טובים בכל השאר. אתם, למשל, שולחים רופאים לעשות ניתוחי לב לילדים בכל העולם, גם במדינות שעוינות אתכם. אתם לא עושים את זה כדי לשפר את התדמית שלכם, אתם יודעים שהניו יורק טיימס לעולם לא יהיה הוגן כלפי ישראל. לכן החברים של ישראל צריכים לעשות את חלקם, במיוחד לאחר 7 באוקטובר. להצביע על כך שכאשר דגלים אמריקניים עולים באש ברחובות ניו־יורק ולוס־אנג'לס, כשאיראן אומרת שישראל היא השטן הקטן ואמריקה היא השטן הגדול, אז צריך להבין שהסיפור הוא לא רק היהודים ולא רק ישראל. מדובר בציר רשע שרוצה להרוס את החירות, את העולם החופשי. אנחנו צריכים להיות מסוגלים לספר את הסיפור הזה בצורה יעילה יותר באמריקה, זה לא תפקיד של ישראל".
המסרים האלה חשובים לא רק למען ישראל, הוא אומר. "אחד הדברים שהארגון שלנו מתמקד בהם כעת הוא להסביר מדוע היחסים בין ארה"ב לישראל הם עניין של ביטחון לאומי עבור אמריקה. זה לא סתם בשביל ההרגשה הטובה, בואו נעמוד לצד עם ישראל והעם היהודי. הילדים האלה שעוברים אינדוקטרינציה, שלא מבינים את המציאות לאשורה, גדלים לשנוא את אמריקה, לשנוא את ישראל, והם מסיימים את הקולג' ותופסים עמדות חשובות במחלקת המדינה, בבית הלבן, בפנטגון. זו הסיבה שזה כל כך מסוכן. יש לך אנשים שמנהלים את המדינה שלך ושונאים אותה".
הוא מצטט את העיתונאי הערבי־ישראלי חאלד אבו־טועמה, שכתב ב־2009, לאחר סיור במוסדות אקדמיים אמריקניים, שלא נהיה מופתעים אם הדור הבא של הג'יהאדיסטים לא יגיע מאפגניסטן ומפקיסטן אלא ממכללות ואוניברסיטאות בארה"ב. "הוא אמר את זה באופן ברור כבר אז. לכן אנחנו אומרים שדברים כאלה הם עניין של ביטחון לאומי. זו הסכנה שאנחנו מזהירים מפניה".
תוצאות הבחירות האחרונות בארה"ב, אומר וושינגטון, מבטאות את המורכבות הפוליטית של הציבור האמריקני הרבה יותר טוב מההשתקפות התקשורתית. "דונלד טראמפ הוא המועמד הרפובליקני שמצביעיו הגיעו ממגוון אתני רחב יותר מכל מועמד רפובליקני אחר בהיסטוריה. יהודים, ערבים, אמריקנים־ילידים, היספנים, שחורים. מעולם לא הייתה קואליציה כה מגוונת ורב־אתנית שהצביעה למועמד רפובליקני. למה זה קרה? לא בגלל ישראל. אולי עבור הקהילה היהודית זה הנושא, אבל עבור אחרים לא. הנושאים שבגינם אנשים הצביעו לטראמפ הם חינוך, כלכלה, ביטחון־פנים. הם הצביעו לו בגלל הבתים שלהם, בגלל המשפחות שלהם – בין אם הם מוסלמים, נוצרים, יהודים, הומואים, סטרייטים, גברים, נשים. מה שחשוב להם הוא לשמור על המשפחות שלהם, מה שחשוב להם הוא קורת גג, פרנסה טובה, חינוך. כך דונלד טראמפ ניצח.
"שמעתי מאנשים רבים שבתקופת הקורונה הם נחשפו לראשונה באופן ישיר לתכני הלימוד של הילדים שלהם, כי הלימודים התקיימו אז בזום מהבית. הורים רבים אמרו 'רגע, מה?'. הערכים של מערכת החינוך, שנטו לשמאל קיצוני עד כדי אנטי אמריקה, הדהימו אותם. כשאמרו לילדים במערכת החינוך שהם יכולים לעבור ממגדר אחד לשני מאחורי הגב של הוריהם וללא הסכמתם – גם הורים ליברלים אמרו 'לא, עד כאן'. מבין שלל הנתונים הדמוגרפיים של המצביעים, רואים שטראמפ זכה ברוב הקולות של הורים לילדים בגיל בית ספר. הם ראו בו את האדם שיאפשר לילד שלהם לקבל חינוך טוב. גם אם הם טעו בקשר לזה, גם אם זה לא יקרה – זו הסיבה שהם הצביעו לו. אנחנו באמריקה צריכים לדאוג טוב יותר לחינוך של הילדים שלנו, וחלק מכך הוא גם לספר להם את האמת בנוגע לישראל".
