01 זיכרון ילדות תרבותי. בהיותי ילד באחת הכיתות הראשונות של בית הספר היסודי "ברנדיס" בהרצליה, נשארתי בבית בגלל וירוס כלשהו (אמא היתה משאירה אותנו לנוח בבית כמעט בלי שנבקש). שוכב במיטתי, קורא בעונג רב את פינוקיו, ואוכל הרבה שוקולד "פרה" של עלית. השובבות הרבה שהייתה בי נתקלה בדרך כלל בריסון עצמי מוגזם. אולי לכן נמשכתי ספרותית כבר אז לדמויות הנוטות לקצה ובאותה עת מנסות לא לשבור את הכלים לגמרי. בחדרי הקטן פיתחתי במקביל יחסי שיתוף עם הקיר ש"חפרתי" בו דמיונות ועם המנורה שתלויה מנגד והפחידה אותי בלילות.
02 ספר שקראת פעמיים. אם נישאר בספרי הילדות האהובים עליי מאוד אז אזכיר כאן את הרוזן ממונטה כריסטו של אלכסנדר דיומא. קראתיו יותר מפעמיים, כולל בתרגומו החדש. השילוב בין היסטוריה לספרות אהוב עליי במיוחד. ייתכן שאני גם מרותק למסע הצדק והנקמה של גיבור הספר, שלגביי הוא בלתי אפשרי בגלל אופיי ואמונתי. התחושה שם היא של עשיית צדק הכרחית וגורפת, אבל למדנו שמסעות "צדק" מסוימים עלולים להפוך למסוכנים.
03 דמות שמעניקה לך השראה. הרב סולוביצ'יק. אני מניח שבמקרה זה יש מרחק רב בין ההיכרות שלי עמו באמצעות ספריו הנפלאים לבין מצב שבו הייתי בתיאוריה זוכה להכירו אישית. ייתכן מאוד שהייתי מתקשה לעמוד בדרישות הלמדנות שלו וספק אם הייתי זוכה לשוחח עמו גם על דברים שבתוכי. אבל העולם שהוא מעמיד גורם לי להשראה רוחנית ואפילו יצירתית. המשמעות להיות "איש אמונה" עברה בזמננו תיקונים ופיתולים, לא כולם מוצלחים בעיניי.
04 מהו מקום המפלט שלך בימים קשים אלה. שנים ארוכות וגם בימים קשים אלה, אני נוהג לרוץ על חוף הים בהרצליה ולעיתים מעבר לכך. אומנם קצב הריצה הואט במידה מסוימת, אבל עדיין אני מנסה לרוץ לא פחות מארבע פעמים בשבוע ולא פחות מכ־10 ק"מ בכל פעם. לעיתים חורג למטה ולמעלה. כשאפשר ולעיתים רחוקות מדי אני נכנס בתום הריצה לרגעים אחדים לים, בקרבת החוף ממש, כי אני שחיין גרוע. יש להניח שריצה זאת היא גם מקור הרגעה נפשי, גם תופעה אובססיבית במידת מה, גם זמן הרהורים בענייני המשפחה, הכתיבה והאקטואליה, וגם מעין תחרות עם עצמי בין ים ליבשה, בריאות וחולשה, בדידות וחברה. לפעמים שלומי, בני, מצטרף אליי ואז שיחתנו (בעיקר בזכותו) מקילה עליי את המאמץ.
05 עם מי היית מתחלף ליום אחד. יש בי משיכה רבה לפיזיקה ובאותה עת אני ממש עלוב בידיעתה ולכל היותר מנסה לבטא תובנות המשיקות לאמונה, לשירה ולפיזיקה. לכן, כדי לחוש מבפנים את מה שאני נמשך אליו בבורות אבל בחמדה רבה, הייתי מתחלף ליום אחד עם פיזיקאי מעולה, כדי לחשוב ולחוש מתוכו.
06 שיר שנוגע בך במקום מיוחד. הפסוקים המולחנים "מי האיש החפץ חיים…" ראשית, שרנו את זה יחד המון בבית עם עפרה שלי והילדים. שנית, זה אחד הלחנים היחידים שאני כמעט לא מזייף. ושלישית, אני אוהב לשאול את הנוכחים מה מהעצות ומהדרישות בפסוקים אלה הכי קשה לביצוע. לדעתי הדרישה "סור מרע" היא הגורפת ביותר.
