שום דבר בקורות חייו של לירן ג'רסי לא רמז לכך שעל סף שנתו הארבעים הוא ירביץ תורה וציונות בכמרים קתוליים. ג'רסי נולד בירושלים למשפחה מסורתית ספרדית. במהלך לימודיו באוניברסיטה העברית הקים מיזם חברתי במרכז הקהילתי בתלפיות, מיזם שעם השנים הפך לעמותה גדולה וכלל־ארצית בשם "שער שוויון". לפני שנה וחצי הוא פרש מניהול העמותה כדי לצאת עם אשתו נועה ושתי בנותיו לשליחות במילווקי שבוויסקונסין, ארה"ב.
"נועה הדריכה בעבר במחנות קיץ יהודיים בחו"ל, והרבה שנים היא חלמה לעשות שליחות ארוכה בקהילה יהודית", מספר לירן בשיחת זום טרנס־אטלנטית. "החלטנו שעכשיו זה הזמן הנכון מבחינה משפחתית. באוגוסט 2023 נסענו, ונועה התחילה לעבוד כשליחה מטעם הסוכנות היהודית, כשרוב עבודתה מתבצעת בפדרציה היהודית של מילווקי".
כמי שהגיע לארה"ב בעקבות חלומה של רעייתו, לירן חיפש את עצמו לאחר נחיתתם בנכר: "הגעתי לכאן אחרי עשייה חברתית של 14 שנים בתחום המלכ"רים, והחלטתי לפתוח דף חדש ולנסות את מזלי בעולם העסקים".
כחודש וחצי אחרי שמשפחת ג'רסי הגיעה לארה"ב, התחולל טבח שבעה באוקטובר והחלה המלחמה. "אופי העבודה של נועה והשהות שלנו פה בכלל – השתנו מקצה לקצה", הוא מתאר. "מייצוג מדינה שנמצאת בסערה פוליטית של רפורמה משפטית, המשימה הפכה לייצוג מדינה שנמצאת במלחמה קשה וארוכה. היה לי קשה להיות רחוק כל־כך כשבארץ יש מלחמה, אבל שתי הבנות שלנו התחילו ללמוד כאן בבית ספר חדש, ללמוד שפה ולהתערות בתרבות חדשה, אז נשארתי איתן".
למרות זאת, בפברואר הגיע לירן ארצה לשירות מילואים. "הגעתי ליחידה לוחמת שלא הכרתי, שתפקידה לחלץ גופות וחלקי גופות משדה הקרב. היחידה הייתה צריכה אנשים, כי הרבה פרשו ממנה אחרי מוראות שבעה באוקטובר, ולכן התנדבתי לשרת שם. היינו בעיקר בעזה. נועה והבנות נשארו כאן, במילווקי, וזה כמובן היה קשה מאוד. החברה הישראלית מתורגלת למצבי חירום, וכשיש מילואים וגיוס – כל הקהילה מתארגנת במהירות לעזור ולסייע. הקהילה כאן נורא רצתה לתמוך, אבל היא פחות מתורגלת ולכן פחות ידעה איך לעשות את זה.
"כשחזרתי לפה מהמילואים, השתנה אצלי משהו בראש. הרגשתי שאני לא בכיוון של עסקים עכשיו, והחלטתי שאני רוצה לעשות משהו שתהיה בו השפעה לטובה על עם ישראל ומדינת ישראל. הצורך הראשון היה הסברה, ואז נפתחה הזדמנות של עבודה בסמינר קתולי – משהו שלא הייתי חושב לחפש בעצמי".
זה אכן לא מובן מאליו בשביל בחור ישראלי שזה עתה הגיע לארה"ב. איך זה קרה?
"בשיחה בין חברים בקהילה שמעתי שמחפשים מנהל למרכז קתולי־יהודי בסמינר המקומי להכשרת כמרים. לא ידעתי שום דבר על סמינרים להכשרת כמרים, אבל הגשתי מועמדות כי זה היה נשמע לי משהו עם פוטנציאל השפעה. אנשים שמבינים בתחום אמרו שאין לי סיכוי, כי הם לא מחפשים מועמד ישראלי אלא יהודי־אמריקאי שהוא רב או פרופסור שמתמחה בלימודי היהדות. היה תהליך ארוך של סינון מועמדים, שבתוכו עוד הספקתי לחזור ארצה ולעשות עוד חודש מילואים. בסיומו ראשי הסמינר החליטו שהניסיון שלי בניהול עמותה וגיוס כספים גובר על הצורך שלהם במומחה ביהדות, וכך הפכתי למועמד מוביל. בשיחה שבה התקבלתי דיברו איתי גם על הביוגרפיה שלי כיהודי אורתודוקסי מישראל, ושהם רוצים שהכמרים הצעירים יכירו את הזווית הזו".
עושה להם סדר
הקתולים מהווים כ־23 אחוזים מאוכלוסיית ארה"ב, שנוסדה מתוך חזון פרוטסטנטי, כתגובת נגד לכנסייה האנגליקנית. עובדת היותם של הקתולים מיעוט באה לידי ביטוי גם בכך שמכל נשיאי ארה"ב עד כה, 46 במספר, שניים בלבד היו קתולים – ג'ון קנדי וג'ו ביידן.
המוסד שבמסגרתו עובד ג'רסי, "בית הספר והסמינר לתיאולוגיה 'לב קדוש'", הוא מכללה להכשרת כמרים, בתוכנית הנמשכת שבע שנים. תוכנית נוספת מיועדת לכמרים שכבר מכהנים בקהילות, בעיקר במדינות מתפתחות באפריקה, באסיה ובדרום־אמריקה. "הם באים לכאן כדי ללמוד אנגלית ואת התרבות האמריקאית, ומשמשים במשך כמה שנים ככמרים בארצות הברית", מסביר ג'רסי. לצד אלה, המוסד מקיים מסלול לימודים לתואר שני בתיאולוגיה.
"לסמינר יש השפעה גדולה על הכמרים, וממילא גם לעבודה שלי יש השפעה", אומר ג'רסי. "כשאתה מצליח להפוך כומר לפרו־ישראלי ומצייד אותו במידע, בכלים ובטרמינולוגיה הנכונה, בהמשך הוא מגיע עם זה לקהילה שהוא מוביל, שיכולים להיות בה אלפי אנשים, בכל מיני מקומות בארה"ב. גם הכמרים מחו"ל יחזרו בשלב מסוים הביתה, למדינות שונות בעולם, ויפיצו גם שם עמדות פרו־ישראליות".
המרכז הקתולי־יהודי, בניהולו של ג'רסי, מקיים הרצאות ופעילויות שמטרתן לחבר את פרחי הכמורה לשורשים היהודיים של אמונתם הנוצרית. לדבריו, השורשים היהודיים הללו הם עניין ברור מבחינת הכמרים לעתיד. "הם כל הזמן אומרים שאת ההטפה שלו לנצרות ישו עשה בבתי כנסת. אני מעביר להם דברים שקשורים לתנ"ך, לחגים, לשפה העברית וגם למדינת ישראל. נוצרות לפעמים סיטואציות משעשעות, כי העברית שהם לומדים היא עברית עתיקה, וכדי לגשר בינה ובין העברית של היום נדרש לפעמים מאמץ. זה אתגר לא פשוט לישראלי שמדבר עברית יומיומית מגיל אפס. באופן עקרוני התוכנית היא מאוד אקדמית, אבל אני לוקח אותה כמה שיותר לכיוון של הסברה על ישראל והמקום האישי שלי. לקח לי זמן לספר להם שחזרתי מעזה, וגם אז – לא לכולם. אתה ממפה למי מתאים לספר ולמי לא".
עם איזו גישה הם באים מהבית?
"באופן עקרוני הם מאוד בעדנו, וככל שהזמן עובר ואני נותן יותר הרצאות וחומר על תולדות הסכסוך ועל הקשר של עם ישראל לארץ ישראל, יותר ויותר אנשים פונים אליי ואומרים שאני עושה להם סדר ושהאהדה שלהם לישראל מתחזקת. כרגע אין חובה על הכמרים להשתתף בפעילויות האלה, זה יותר ברמה של העשרה. זה מחייב אותי לעשות את הדברים יותר מעניינים, בתקווה שמתוך שלא לשמה יבוא לשמה. למעשה זה כבר קורה. באירוע הזיכרון שהתקיים בקהילה היהודית ב־7 באוקטובר, השתתפו שבעה כמרים מהסמינר. הם באו עם המדים הנוצריים הרשמיים, ומבחינת הקהילה הייתה לזה הרבה משמעות. אצל לא מעט מהקהילות היהודיות בארה"ב התחושה היא שהן נשארו לבד, ונוכחות כזו מחזקת אותן. בשמחת תורה הבאתי כמה כמרים לבית כנסת קונסרבטיבי. הרב אמנם אסר עליהם להחזיק את ספרי התורה, אבל הם למדו את השירים ורקדו, וזה היה מרגש מאוד".
"כומר בכיר שהגעתי לדרשה שלו אמר 'אנחנו מתפללים לשלומם של הקורבנות במזרח התיכון, ובמיוחד על קורבנות אירוע הביפרים'. הסברתי לו שלא מדובר באנשים חפים מפשע אלא במחבלים, הוא הבין ואמר שיתקן בדרשה הבאה. זה היה אירוע חשוב בשבילי, הבנתי שאפשר לשנות"
מי שמילאה את התפקיד הזה לפני ג'רסי הייתה רבה מהזרם הרקונסטרוקציוניסטי, "שנמצא שמאלה מהרפורמים בכל מובן", כדבריו. "היא הייתה אנטי־ציונית מובהקת, ולכן גם פיטרו אותה. היום הם מאוד מתחברים לנרטיב שלנו, ורוצים לשמוע על הישראליות שלי".
לא מאמינים לכל סרטון
אצל הקתולים יש פירמידה דתית היררכית מאוד. מי הבעלים של המוסד?
"הוא חלק ממסדר קתולי בשם 'לב קדוש'. הם טוענים בתוקף שאין להם כוונה לנצר אותנו, ומכירים בברית שבין העם היהודי לאלוהים".
מזכיר מאוד את הגישה האוונגליסטית.
"נכון. המסדר הזה נחשב לליברלי בקרב הקתולים, ואפשר לראות את זה בעצם העובדה שהם מחזיקים מרכז קתולי־יהודי, ובכך שתוך כדי המלחמה בעזה לא הייתה להם בעיה למנות ישראלי כמנהל שלו. אין ספק שיש השפעה אוונגליסטית, אבל השורש הקתולי של העניין הוא ההחלטה המפורסמת של הוותיקן ב־1965, ה'נוסטרה אטאטה', שפטרה את היהודים מאשמת הצליבה של ישו. למעשה, ההשראה להקמת המוסד נולדה אז".
איפה המוסד עומד מול המיינסטרים הקתולי מבחינת היחס לישראל?
"רבים מהקתולים תומכים בישראל, אבל לא בדיוק מאותן סיבות של האוונגליסטים, ובטח לא באותה צורה אדוקה. הקתולים סקפטים יותר, שואלים, מבררים ובודקים, אבל כאמור הרוב המוחלט תומך בנו".
זה נשמע כמו מהפך תיאולוגי אצל הקתולים.
"אני בהחלט חושב שיש פה מהפך תיאולוגי, אבל זה עדיין בקטנה. השאיפה שלי היא לעשות את זה במרחבים רחבים יותר, אולי באמצעות תנועה חדשה. בעיניי חשוב לעשות מה שאני עושה ביותר סמינרים. להתחיל בסמינרים שאוהדים אותנו, אוונגליסטים ובפטיסטים בעיקר, ולהמשיך בזרמים נוספים".
איך מתמודדים בסמינר עם הצהרותיו של האפיפיור פרנציסקוס בתקופה האחרונה, העוינות את ישראל?
"דיברתי על כך עם ראש הסמינר. הם לא יכולים לצאת נגדו באופן ישיר, אבל הם אמרו לי שמבחינתם זה הופך את העבודה שלי בסמינר לעוד יותר חשובה. זו לא חוכמה להיות בתפקיד כזה בתקופה של שלום וכשלכולם נוח להיות בעד ישראל. דווקא עכשיו בתקופת מלחמה חשוב לבוא, להסביר ולדבר".
ובכל זאת, אתה סותר את דברי האפיפיור ועושה זאת בתפקיד רשמי בסמינר קתולי.
"נכון, וכמרים אמרו לי 'אתה צודק'. ברור שהאפיפיור הוא סמכות רוחנית עליונה עבורם, אבל הם מספיק ליברלים פה כדי להגיד שאולי הוא לא לגמרי בקי באקטואליה, ואולי יש מישהו שלוחש על אוזנו דברים לא נכונים. זה משהו שמאוד מאפיין את האנשים שבאים ללמוד פה. השמרנות שלהם גורמת להם לא להאמין בהכרח לכל סרטון שהם רואים בטיקטוק. הם מעדיפים להעמיק, לשאול ולברר בעצמם. הם משכילים, מלומדים ורוצים לשמוע את כל הצדדים. זה יתרון גדול שאני מנסה לנצל".
תלמידי הסמינר הם גברים שמרנים, לא נשואים כמובן. "יש לנו גם מסלול נדיר יחסית של קריירה שנייה. אנשים שפתאום באמצע החיים מגלים שאלוהים קורא להם להיות כמרים, ובאים ללמוד איך לעשות את זה. לפי הכללים אנשים נשואים לא יכולים להיות כמרים, אלא אם כן הם התאלמנו והילדים שלהם עברו את גיל 18. כלומר לומדים אצלנו גם אנשים מבוגרים יותר, שמטבע הדברים חוקרים ומעמיקים יותר, גם בנושא ישראל והיהדות. הם גם אלה שבאים בדרך כלל לאירועים ולתפילות שאני מארגן, ומשתתפים בפרויקטים כמו 'המילה העברית של השבוע'".
מאבק מול החילון
במשך שנים רבות הייתה ארצות הברית מדינה דתית מאוד, גם אם החוקה הפרידה באופן מובהק בין הדת למדינה. כיום המצב שונה; תהליכי החילון ברחבי ארה"ב מעמיקים ומתרחבים בכל הדתות והזרמים (למעט אולי היהדות האורתודוקסית), והם לא פוסחים על הנצרות הקתולית. גם בסמינר שג'רסי עובד בו מדברים לא מעט על דעיכתה של הדת, ומנסים למצוא פתרונות.
"התוכנית של הבאת כמרים מחו"ל קשורה לכך, כי אנשים בארה"ב פשוט לא רוצים להיות כמרים", אומר ג'רסי. "מעבר לתהליכי החילון הכלליים, מעמדה של הכנסייה הקתולית נפגע מאוד בעקבות פרשיות של התעללות בילדים. הכנסייה מתאמצת להיות עם הפנים לקהילה ולחדש את האמון מול הציבור. אני לא חלק מהתהליך הזה ואני לא אמור למשוך מאמינים לכנסיות או כמרים לסמינר, אבל כן יש לי תפקיד לגרום לסמינר הזה להיות מבוקש יותר, בכך שיש לו מחלקות מיוחדות כמו זו שאני מנהל. הסמינר שלנו באמת נחשב למבוקש ביותר, ומגיעים אליו מכל רחבי ארה"ב.
"אם מסתכלים על הקהילות היהודיות הלא אורתודוקסיות", מוסיף ג'רסי, "גם הן מתכווצות. חלק מבתי הכנסת יורדים מאוד נמוך בסטנדרטים של קבלה אליהם כדי להביא אנשים. לא מזמן הייתי בתפילה רפורמית, זה ממש לא הרגיש לי כמו בית כנסת. הם עושים כל מה שאפשר כדי להנגיש את התפילות".
אחרי חצי שנה שאתה מנהל את המחלקה, אתה יכול להצביע על הצלחה מבחינתך?
"קשה לראות השפעה בזמן קצר כל כך, ובכל זאת – יש כומר בכיר שהגעתי לדרשה השבועית שלו, והוא אמר 'אנחנו מתפללים לשלומם של הקורבנות במזרח התיכון, ובמיוחד על קורבנות אירוע הביפרים'. מיד אחרי הדרשה הלכתי אליו והסברתי לו מה היה האירוע, ושלא מדובר באנשים חפים מפשע אלא במחבלים. הוא הבין ואמר שיתקן בדרשה הבאה. זה היה אירוע חשוב בשבילי, שפתח לי את ההבנה שאפשר לשנות".
חוששים מטראמפ
בוויסקונסין ישנה קהילה יהודית קטנה יחסית, עם כ־40 אלף חברים. בבחירות לנשיאות הייתה ויסקונסין אחת משבע המדינות המתנדנדות שקבעו את זהות הנשיא. המרוץ אכן היה צמוד, ובסיומו גבר דונלד טראמפ על קאמלה האריס באחוז אחד, וגרף את כל עשרת האלקטורים של המדינה. אני שואל את ג'רסי כיצד הקהילה היהודית התנהלה במערכת הבחירות הזו, שהתקיימה בצל המלחמה בארץ.
"כמו בכל אמריקה", הוא משיב. "גם כאן יש הבדל בין מרכז מילווקי, שהוא ליברלי ופרוגרסיבי, לפרברים והמקומות המרוחקים יותר. ככל שהולכים ומתרחקים, הלך הרוח נהיה יותר לבן ויותר רפובליקני. אני מוכרח לומר שגם בקרב הדמוקרטים שפגשנו פה, הרוב בעד ישראל. כל הזמן שמענו אנשים שאמרו 'אנחנו מצביעים לקאמלה אבל תומכים בישראל'. הקהילה היהודית מתחלקת כך שהחרדים הם רפובליקנים כמעט במאה אחוז, והשאר נוטים לדמוקרטים ולפרוגרסיבים, אבל אין פה תופעה אנטי־ישראלית קיצונית כמו JVP (קול יהודי לשלום, ארגון שמאל יהודי רדיקלי ואנטי־ציוני; א"ש). גם המוסלמים המעטים שגרים פה כמעט לא פעילים פוליטית; אני לפחות לא נתקלתי במשהו שאפשר להגדיר כפעילות מוסלמית בעייתית. זה לא שיקגו פה, אפילו לא מינסוטה".
מה היה הלך הרוח בקהילה כשטראמפ ניצח?
"רוב היהודים לא הזילו דמעה על כך שהאריס לא נבחרה, אבל חלקם בהחלט הצטערו על כך שטראמפ נבחר. הוא מפחיד אותם, הם רואים בו אדם לא צפוי, והם בעיקר חשים כמיעוט במדינה נוצרית. פעם הייתי מלגלג כשדיברו על ציונות בחו"ל, היום אני רואה את זה אחרת. יש פה קונפליקט פנימי בין מה טוב ליהדות אמריקה ומה טוב לישראל, ולפעמים התשובה לשתי השאלות הללו אינה זהה. זהו נושא כאוב וצריך לדעת להכיל את הצדדים השונים. אני חושב שאצל רוב היהודים עדיין השאלה מה טוב לישראל גוברת, בטח אחרי שבעה באוקטובר. יכול להיות שזה ישתנה, כרגע אנחנו עדיין נישאים על גבי הקרדיט הזה".
מתי אתם מתכוונים לחזור?
"השליחות היא עקרונית לשנתיים, כשבדרך כלל ממשיכים לשנה שלישית. אנחנו כבר שנה וחצי בשליחות, כלומר הופכים תקליט לקראת החצי השני. בלי ספק נחזור ארצה בעוד שנה וחצי. עם זאת, אנחנו מרגישים פה משמעותיים וזו הזדמנות חד־פעמית להשפעה כזו. התחלתי לגלגל רעיון של שילוב בין השליחות לעולם הסמינרים הנוצריים. אם יש שליחים לאוניברסיטאות, למה שלא יהיו שליחים בסמינרים קתוליים? את הפיילוט אני עושה כבר עכשיו. יש לי שם לפרויקט הזה: 'דרכים מצטלבות'".
