"היתרון של הרווקים במילואים הוא גם החיסרון שלהם"

"יש לי היסטוריה עם עוטף עזה, גרתי שם כמה שנים. כנראה בגלל זה הייתי בהתקף חרדה מטורף של שלושה ימים כשהמלחמה פרצה. נשארתי במיטה והייתי מלא במחשבות על החברים ומה קורה. דמיינתי את עצמי בתוך הסיטואציה", מספר רונאל עדני (33). "כשהצלחתי להצטרף למילואים, החבר'ה שלי היו בג'נין. הם לא עשו יותר מדי לפני זה. אנשים לא ממש מודעים לרמת הסיכון של העיר הזאת, זה סוג של עזה קטנה, הפוקוס הציבורי היה אז לדרום, אבל גם שם קרו דברים. שם ירו עליי בפעם הראשונה בחיים".

לצד הרגעים הקשים, רונאל נזכר גם ברגעים קומיים יותר מאותה תקופה כמו הפעם שהוא וחבריו ניסו להפיל רחפן של האויב עם הנשק האישי שלהם, מה שהתברר לבסוף ככוכב נוגה. "מתברר שלא רק רחפנים בלתי אפשרי להפיל עם נשק אישי, גם כוכבי לכת".

עבור רונאל המילואים עוזרים להתנתק מהמציאות היומיומית בארץ. "אני אחד שעוקב באדיקות אחרי החדשות. כשאני חושב על האנשים שחוו את תחילת המלחמה בבית, ושמעו על כל המתרחש בחזית דרך ערוצי החדשות, אני לא מקנא בהם, הייתי משתגע. אבל הניתוק הזה מהמתרחש, ואי־הוודאות הוא גם אחד מהגורמים המשמעותיים לקושי הנפשי שלנו המילואימניקים. על זה נוסף חוסר השליטה בזמן שלנו – בכל רגע אנחנו יכולים למצוא את עצמנו על מדים, בלי לדעת לכמה זמן באמת, אין מסגרת לדבר הזה, אני תמיד אומר שאני בין צווים. בסוף אנחנו באיזשהו הולד בחיים שלנו כרגע, בכל זמן נתון מישהו יכול פשוט לתלוש אותנו מהשגרה שבנינו לעצמנו. כל איש מילואים יודע שהוא ברגע יכול להיפרד מהחיים שלו, מהעבודה, מהשגרה, מכל מה שהוא אוהב כל כך, לתוך המציאות הצבאית".

"בכל רגע אנחנו יכולים למצוא את עצמנו על מדים, בלי לדעת לכמה זמן באמת, אין מסגרת לדבר הזה, אני תמיד אומר שאני בין צווים"

התוכנית של רונאל הייתה בכלל לעזוב את עבודתו כעורך דין במשרד קטן אחרי החגים ולהתקדם הלאה, אלא שמיד לאחר מכן פרצה המלחמה. "איכשהו בין הסבבים באמת הצלחתי לחזור לאיזושהי שגרה נורא מהר. זה בער בי למצוא עבודה, אני ממש אוהב את השגרה שלי. להפתעתי, מצאתי די מהר. אולי זה מזל אולי זו תסמונת המתחזה, אני לא יודע, אבל פשוט באמת התפטרתי ותוך שבועיים כבר הייתי בעבודה שאני נמצא בה כיום".

את שלושת סבבי המילואים שלו עשה רונאל במקומות שונים ובתפקידים אחרים בתוך הגדוד: הסבב הראשון היה באזור ג'נין, על הגדר. הסבב השני היה בשבי־שומרון, שם קיים ערבוב בין האוכלוסיות הערביות והיהודיות, "זה קשוח, זה היה סבב מדכא". הסבב השלישי היה בעזה, בחמ"ל, "זה לא היה שינוי שבחרתי בו, אבל יש לו גם יתרונות. אני מאוד אוהב להיות בשטח, להעביר את הפקודות ולהיות חלק מהדברים שקורים. בחמ"ל אתה מאחורי הקלעים. מצד שני, אני באמת לא כל כך אוהב להיות תחת איום של צלפים ומטענים, אז יצא בסדר באיזון של הדברים".

רונאל רווק וגר בדירת שותפים בתל־אביב. סוגיית המילואים ורווקות הציפה גם היא התמודדויות. "היתרון של הרווקים במילואים הוא גם החיסרון שלהם. אין לרווק אף אחד לדאוג לו, הוא לא מרגיש שהוא גורם לאף אחד לסבול מזה שהוא במילואים ואין לו מחשבות ודאגות כאלה. מצד שני אין לו אף אחד שמחכה לו בבית, אין לו מישהו שדואג לו לחיבוק או למילה טובה. אנחנו מקבלים אולי מהחברים, אבל זה לא כמו בזוגיות". רגעי השיא של המילואים של רונאל מתנקזים אל הנקודות שכל עם ישראל שותף להן. "קודם כול רגעי החזרה של החטופים, בשביל זה אני שם כמילואימניק. האמת שהיה לי רגע מטורף: בזמן שישבתי בחמ"ל מול המחשב ראיתי במצלמות שבלב עזה יש פעילות מאוד מוגברת. צפיתי בהתרחשות מקרוב, ובהמשך גיליתי שזה היה החילוץ של נועה ארגמני ושאר החטופים". והדבר החשוב ביותר הוא האחדות. "אני חושב שכחברה אנחנו מאוד חזקים. וגם אם יש הרבה ריבים בטונים גבוהים, בסוף אנחנו כן יודעים לחיות פה ביחד".

> מספר אישי

← ימי מילואים: יותר מ–200 | ← גדוד: 8149 | ← הכי הרבה ימים ברצף בלי לצאת: 45