אתגר המזווה: כך עברתי שבוע שלם של בישולים רק ממה שיש בבית

הכול התחיל מסדרת כתבות שכתבתי על חיסכון בכלכלת המשפחה. פניתי לכמה גופים שמתמחים בייעוץ פיננסי, ושאלתי את השאלה הכי מתבקשת בתקופה שבה המחירים רק יודעים לטפס: איך אפשר להוריד בהוצאות? ההתייקרויות לא פוסחות על שום תחום – מחירי המוצרים מאמירים, החשבונות מתנפחים, והמיסים, כרגיל, לא מגלים רחמים.

הרבה מהעצות שקיבלתי עסקו דווקא בקניות בסופרמרקט, המקום שבו משפחה ישראלית ממוצעת מוציאה כ־25% מההוצאות שלה, שזה יוצא בערך 5,000 שקלים בחודש למשפחה עם ארבעה ילדים. המבצעים קורצים מכל פינה (“אם זה 1+1 זה אומר שחייבים, לא?"), ואנחנו מצידנו ממלאים את העגלה כאילו אין מחר. אבל שליש מהקניות האלה הולך לפח. לבעיה הזו הציעה לי תמר אברמסון מרייזאפ פתרון פשוט: פעם בחודש עושים "שבת מזווה" – שבת שבה לא הולכים לסופר, לא משלימים קניות, לא נופלים למבצעי הרגע האחרון, אלא פשוט מבשלים ממה שיש בבית, במזווה ובמקפיא.

הקשבתי לעצה הזאת והתחלתי לעשות חשבון נפש מול המטבח שלי. כמיטב המסורת הישראלית, גם אצלי האגירה חוגגת. בכל שבוע אני זורקת בכאב לב שאריות שבת שהגיעו לקצה גבול היכולת (כמה פעמים כבר אפשר לחמם עוף ואורז?), גבינות שהתפוגגו להן, ירקות שהתייאשו מהחיים במגירה ופירות שמזמן הפכו לריבה טבעית. במקפיא אין מקום להכניס אפילו קרח. ארון המזווה מאיים לקרוס תחת העומס. ובכל זאת, בכל שבוע אני קונה עוד – כי פירות וירקות טריים זה חובה, בשר ודגים זה בסיסי, גבינות ויוגורטים זה הכרחי, וסתם עוד כמה מוצרים במבצע, "שיהיה". וכמובן, ביום שישי נוהל סבב "השלמות" – כי אם חסרות עגבניות, ברור שקונים גם פלפלים ותותים. אם חסרה שמנת צמחית, איכשהו נכנסים גם שלושה חטיפים, חלה במבצע, פיצוחים, רוגלך וארבעה יוגורטים עם פצפוצים לשבת בבוקר לילדים.

כששמעתי מתמר את הרעיון של "שבת מזווה", התגובה הראשונה שלי הייתה – מהמזווה שלי אפשר לעשות חודש, לא רק שבת. וככה עלה הרעיון לניסוי: הרגשתי ששבת אחת קטן עליי, חודש זו כבר תוכנית הישרדות, אבל שבוע בלי קניות? זה כבר אתגר אפשרי. שלושה מוצרים קיבלו החרגה: לחם, חלב וביצים. אבל בסוף, למרבה ההפתעה, הצלחתי להסתדר גם בלי אף אחד מהם. וככה יצאתי לדרך: חיים מהמזווה בלבד.

פרק 1:

הפסקת קניות

דבר ראשון ניגשתי למקרר לבדוק את מצב השאריות משבת. כיאה למורשת המרוקאית שלי, וכמישהי שגדלה במשפחה עם תשעה ילדים (לכן אין לי מושג איך מבשלים כמויות קטנות), תמיד נשארות לי כמויות שאפשר להאכיל איתן חצי שכונה. השלל מהשבת הקודמת כלל סיר אורז, פרגיות צלויות ושאריות מתבנית של בקר ותפוחי אדמה. ברור לי שאם אני רוצה שבני הבית יסכימו לאכול שאריות, צריך להמציא להן זהות חדשה ולשווק אותן מחדש. את הבשר והפרגיות חיממתי עם הרוטב המקורי שלהן (קצת מים וצ'ילי מתוק עשו את העבודה), פירקתי אותן לחוטים, ודחסתי אותן ללחמניות בורגר שהתחבאו במקפיא עליהן מרחתי קטשופ ומיונז והוספתי עגבנייה וחמוצים. אפילו השקתי את הארוחה עם בצל סגול מוחמץ זריז (כוס מים, כוס חומץ, כף מלח ושתי כפות סוכר – מרתיחים, מוסיפים בצל, מקררים, והופ! חמוצים בגרסת עשה זאת בעצמך). את תפוחי האדמה שנשארו הכנסתי לתנור עד שהתייבשו קצת והודעתי להם שהם צ'יפס. בשורה התחתונה – כל מה שאפשר לשווק לילדים כ"סוג של בורגר" עבר בהצלחה. המבוגרים קיבלו את אותו הסנדוויץ', רק בתוך החלה שנותרה משבת – נראה פחות מרשים, טעים בדיוק באותה מידה. לארוחת הצהריים שלי לקחתי שתיים מהפרגיות, קצצתי יחד עם רבע כרוב שנשאר משבת, הוספתי פטרוזיליה ושקדים קלויים, תיבלתי בשמן זית ולימון, ויצא סלט חגיגי של ממש. יום ראשון – הצלחה.      ביום שני הגיע זמנו של סיר האורז משבת, אותו אורז שבדרך כלל עומד על השיש בחשש, מחכה לראות אם מישהו יואיל בטובו לחמם אותו או שגורלו להישכח. החלטתי לנצל אותו עד הסוף: כוס וחצי מהאורז נכנסו לתוך מרק עגבניות זריז שהכנתי מבצל קצוץ, שתי שיני שום, קופסת עגבניות קצוצות, רסק עגבניות, פטרוזיליה קצוצה, אורגנו מיובש, כפית מלח וכף סוכר. את שארית האורז הקפצתי עם ירקות וביצים ותיבלתי ברוטב סויה – פרייד רייס מעולה במינימום מאמץ.

ביום שלישי, כשסוף־סוף השאריות משבת הראו את הסוף, הגיעה שעתה היפה של המטבוחה. פשוט חיממתי אותה במחבת, הוספתי ביצים וקראתי לזה שקשוקה. אין יותר פשוט מזה. באותה הזדמנות חתכתי סלט (כל הירקות שעוד נותרו), והשבוע המשיך ברוגע.

הרעיון של "לחסל" את המזווה, שכל כך הרבה זמן נאגר, מילא אותי במעט חרדה. נכון, אף אחד לא באמת צריך 30 קופסאות טונה, אבל קול קטן בראש המשיך ללחוש: "ומה אם תפרוץ מלחמה? ומה אם תיתקעי בלי שימורים?"

אחרי שסיימתי את שלב “בואו נאכל את מה שנשאר משבת“, הגיע הזמן לעשות ספירת מלאי במקפיא ובמזווה. המקפיא התגלה כמערת אוצרות: כרעיים, כנפיים, פילה עוף, שלוש פרגיות קפואות, בצק עלים, סלמון קפוא ענק, חבילת נקניקיות, כרובית קפואה, ברוקולי קפוא, שעועית ירוקה, אדממה, עוגת דבש (מאיזה ראש השנה?), חלת מקפיא מאיזושהי שבת, רוגלך, פילה אמנון קפוא, קבב וחבילת עוף טחון. בערך חצי מזה הפתיע אותי – אני בכלל לא זכרתי שזה שם.

במזווה המצב היה אפילו יותר מרשים: הר של פתיתים (שלום סבתא), אינספור סוגי פסטה, שעועית לבנה, עדשים שחורות וכתומות, חמישה סוגי דגני בוקר, אטריות דקיקות (שוב, סבתא), ושתי חבילות דפי אורז שקניתי כי זה נראה טוב באינסטגרם, אבל אף פעם לא באמת הכנתי. במחלקת השימורים – חמוצים, זיתים, תירס ושימורי עגבניות שתמיד יש לי לרטבים מהירים. השיא? 30 קופסאות טונה. למה? כי זה היה במבצע, וכי שנינו קנינו, בלי לתאם.

באגף הירקות נותרו לי: עגבניות במצבי צבירה שונים, מלפפונים, שלושה גזרים, רבע כרוב, צנוניות, קולרבי, שורש פטרוזיליה, שאריות סלרי, שני קישואים, תפוחי אדמה, ולמזלי הגדול – הרבה בצל וראש שום אחד. במדף מוצרי החלב – גבינות פתוחות עם תוקף מפוקפק, יוגורטים וגבינת שמנת שאיבדה מזמן את מקומה בעולם החי.

התחלתי מהדבר שהכי דרש צמצום – הטונה. ערב אחד הכנתי פסטה עם טונה, עגבניות שכבר לא התאימו לסלט, זיתים ורסק עגבניות. למחרת הטונה הפכה לקציצות שחוסלו מיד – ערבבתי טונה, בצל מטוגן, תפוח אדמה מגורר, פטרוזיליה, ביצים, קמח ותבלינים. במקום לטגן, אפיתי אותן, וככה חסכתי גם זמן וגם ריח של טיגון בבית.

מלאי הבשרים נשמר לשבת, אבל ככל שהשבוע התקדם התחילה לכרסם בי תחושת בהלה קלה. אומנם המקפיא עדיין היה מלא, אבל הירקות הטריים הלכו והצטמצמו. בתנאים רגילים, זה הרגע שבו הייתי מתפתה לצאת לסופר "רק להשלמות", כי איך אפשר לסיים שבוע בלי מלפפונים? ומה יהיה בשבת? מצד שני, בזכות ספירת המלאי ידעתי שיש לי מספיק מצרכים להכין שתי ארוחות שבת מכובדות למשפחה המצומצמת.

ובכל זאת, הרעיון של "לחסל" את המזווה, שכל כך הרבה זמן נאגר, מילא אותי במעט חרדה. נכון, אף אחד לא באמת צריך 30 קופסאות טונה, אבל קול קטן בראש המשיך ללחוש: "ומה אם תפרוץ מלחמה? ומה אם תיתקעי בלי שימורים?" הרגשתי כאילו אני מפרקת לעצמי את הביטחון השקט. הייתי צריכה להזכיר לעצמי שהעולם לא קורס, שהסופרים עדיין פתוחים, ושממילא רוב המלאי נוצר בכלל בגלל חוסר שליטה בקניות, עיניים גדולות, התמכרות למבצעים וקניות בזמן רעב.

פרק 2

ד"ש לאסף גרניט

אני מניחה שלכולם יש איזה עוף קפוא שאפשר לזרוק לתבנית עם תפוחי אדמה ולקרוא לזה "עיקרית". אצלי יש גם דגים קפואים, כי אצלנו דגים מרוקאיים הם חלק בלתי נפרד מהשבת, ואפילו חיכו שם עוגה ורוגלך קפואים לקינוח. אבל תפריט שבת גנרי כזה לא מצדיק כתבה בעיתון, אז החלטתי לקחת את זה צעד קדימה: במקום ללכת על הברור מאליו, הכנתי ארוחה בשרית וארוחה חלבית, אבל – כמו שאומר כל משתתף מתחיל בריאליטי בישול – עם טוויסט.

את כל הירקות חילקתי לשתי ערימות – הראשונה הלכה למרק קציצות עוף, שהכנתי מהעוף הטחון שמצאתי במקפיא. השנייה הצטרפה לפרגיות ולתפוחי אדמה לסיר מקלובה – שכבות של תפוחי אדמה, פרגיות, ירקות ואורז שמתבשלים יחד עד שיהפכו לארוחה שלמה בסיר אחד. כדי להפוך את זה לעוד יותר מעניין, זרקתי פנימה חצי מכמות הכרובית והברוקולי הקפואים שהיו לי. פילה העוף נועד לשניצלים, אבל אז גיליתי שאין לי פירורי לחם. במקום לרוץ למכולת (הרי זה כל הרעיון!), בדקתי מה יש במזווה. מצאתי פאנקו שנשאר מזמן, קמח לבצק טמפורה, ואפילו חלה ישנה שהייתי יכולה לייבש ולפורר. אבל הבחירה הזוכה? קורנפלקס! יצא שניצל מטורף – קריספי וטעים, ובמינימום מאמץ.

המקפיא התגלה כמערת אוצרות: כרעיים, כנפיים, פילה עוף, שלוש פרגיות קפואות, בצק עלים, עוגת דבש (מאיזה ראש השנה?), חלת מקפיא מאיזושהי שבת, רוגעלך, פילה אמנון קפוא, קבב, וחבילת עוף טחון. בערך חצי מזה הפתיע אותי – אני בכלל לא זכרתי שזה שם

לקינוח הכנתי סטיקי רייס מחצי שקית אורז סושי, ששכבה במזווה מאז הפעם ההיא שניסיתי להכין סושי בבית והתייאשתי אחרי חצי רול. אמנם זה לא האורז הכי קלאסי למנה, וגם מנגו לא היה לי, אבל הוא עדיין עמילני מספיק כדי לעשות את העבודה. בישלתי אותו עם חלב קוקוס וסוכר, הגשתי עם חצי אננס שהיה במקרר – וזה יצא לגמרי תאילנד בגרסת החיסכון. את החלות קניתי אי־שם באושר עד, אבל במקום חלות מוכנות, אני תמיד קונה את אלו שמגיעות כבצק קפוא קלוע. הפשרה, התפחה ואפייה, ויש חלות טריות ברבע מהמחיר, עם ריח אפייה מטריף בבית. מי שבאמת רוצה להוזיל – חלות ביתיות מאפס תמיד יהיו הכי משתלמות והכי טעימות.

הארוחה החלבית הייתה אפילו יותר כיפית. פילה הסלמון (הקפוא, כן?) נצלה בשלמותו עם רוטב של סילאן וחרדל, מעליו פיזרתי שבבי שקדים לקראנץ'. ברור שסלמון טרי יותר טעים, אבל כשצריך לאלתר – גם הקפוא עושה את העבודה. מהמחצית השנייה של הברוקולי והכרובית שהיו במקפיא הכנתי פשטידה עם כל הגבינות שכמעט פג תוקפן – וקוטג' שהיה על סף קריאה נרגשת לפח. במקום פירה תפוחי אדמה, שנגמרו כבר מזמן, אלתרתי פולנטה משתי קופסאות שימורי תירס שהתגלו במזווה. אני מאמינה באמונה שלמה שכל דבר שמוסיפים לו חמאה, שמנת ופרמזן יוצא טעים – ובמקרה של פולנטה זה לגמרי הוכיח את עצמו. למעשה, הפולנטה לא שרדה עד שבת. יושבי הבית פשוט התגנבו למטבח ונשנשו אותה כף אחרי כף, עד שנותרו רק פירורים בקערה. אני שוקלת לשלוח הודעה לאסף גרניט, שיֵדע שיש לו תחרות.

את החלה הקפואה מהמקפיא הפשרתי, חתכתי לחתיכות, והכנתי ממנה ברד פודינג – קינוח מושלם ולא מוערך מספיק, שדורש רק חלב, שמנת, ביצים, וניל וסוכר, והופך כל לחם ישן לקסם מתוק. במקרה גם חצי שקית אוכמניות קפואות השתלבה בעניין. הריח שהתפשט בבית כשהוא יצא מהתנור הספיק כדי לגרום לכל בני הבית לצאת מהחדרים ולהתגנב לכיוון המטבח.

גולת הכותרת שלי היא גבינת השמנת שפג תוקפה (רק בכמה ימים, נשבעת) קיבלה חיים חדשים והפכה לעוגת גבינה באסקית. שסגרה שבת מושלמת בלי אף ביקור בסופר.

פרק 3

שלב המסקנות

1. זה לגמרי אפשרי, וקל יותר ממה שחושבים. לכולם יש מספיק מוצרים במזווה כדי להחזיק לפחות שבת אחת בחודש. גם החרדה הקטנה שאחזה בי (“מה נעשה בלי מלאי עגבניות?“) התבררה כמוגזמת. גיליתי שאנחנו אוכלים פחות פירות וירקות ממה שחשבתי, כי גם בלי שום אתגר – למי יש כוח לחתוך סלט כל ערב? 2. יצירתיות היא שם המשחק. חיפשתי מתכונים בטיקטוק ובאינסטגרם, וגיליתי דרכים לא צפויות לשלב שאריות. אפילו צ’אט ג’יפיטי מפתיע בפתרונות שיש לו להציע.
2. להיפרד מהפרפקציוניזם. אם חסר מרכיב במתכון – לזרום עם מה שיש. אם בדרך כלל אני משתמשת בפירורי לחם לשניצל, אז הפעם זה יצא מושלם עם קורנפלקס. כשגיליתי שהשום הטרי אוזל, השתמשתי בקוביות שום קפואות, אף שבעיקרון אני "לא מהאנשים האלה". וגם קינוחים – במקום מה שבדיוק עכשיו טרנדי בקבוצת האוכל המשפחתית ודורש 15 מצרכים שאין לי, פשוט מכינים משהו ממה שיש.

1. מזווה בסיסי זה כל הסיפור. בצל, שמן, ביצים, קמח, שמנת, רסק עגבניות, רוטב סויה, תבלינים בסיסיים. כשאלה זמינים, אפשר להכין כמעט כל דבר – מרוטב עגבניות לפסטה ועד פשטידה מכל ירק שיש במקפיא. זה הבסיס לכל מטבח, ואפשר פעם בחודש לעשות קנייה גדולה של הדברים היבשים בסופר הכי זול שאתם מכירים, ואת הטריים לקנות כל שבוע בהתאם לצורך.
2. החיסרון: פחות אוכל טרי. ירקות ופירות, כמה שלא ננסה, לא מחזיקים לנצח. בשלב מסוים הם מצאו את עצמם בתוך תבשילים, וגם זה לא פתר הכול – בשבת, למשל, לא הייתה לי חסה, והכוסברה והפטרוזיליה נראו כמו משהו ששרד אסון טבע. עוד חיסרון? ערמות הכלים. כשמבשלים כל הזמן, הכיור לא מקבל הפסקה. בהשוואה לשבוע רגיל שבו פשוט מחממים, אוכלים קורנפלקס או מזמינים פיצה – זה לגמרי היה מורגש.
3. לא חייבים ללכת לקצה, אבל כדאי להתחיל חכם. גם אם לא מוותרים לגמרי על קניות, הרעיון של להתחיל את רשימת הקניות ממה שכבר יש בבית הוא מנצח. אם יש לי כרעיים, תפוחי אדמה, קישואים ואורז – אני יכולה להכין מזה עוף ותפוחי אדמה, פשטידת קישואים ומרק עוף, ואז להוסיף לרשימה רק את מה שבאמת חסר: גזר, סלרי ובצל. במקום לכתוב מה שמתחשק ולרוץ לסופר עם עגלה ריקה, כדאי לבדוק קודם מה יש ולבנות תפריט סביב זה. אם עושים שבת כזו פעם בחודש, אפשר לחסוך משהו כמו 800־1,000 ש“ח – וזה כבר סכום שמרגישים.

בקיצור, שבוע מזווה הוא לא רק חיסכון בכסף, אלא גם הזדמנות לחשוב מחדש על איך אנחנו צורכים מזון. אם יש משהו אחד שלמדתי, זה שהמקרר שלי יכול לשרוד הרבה יותר זמן ממה שאני חושבת גם בלי הוולט, בלי ההזמנה השבועית אונליין ובלי הבילוי המשפחתי באושר עד.

מהמזווה טו דה טייבל

מה הכנתי?

סנדוויץ' שאריות מהשבת מפרקים פרגיות / בשר צלוי משבת, חימום עם רוטב (מים + צ'ילי מתוק), מכניסים ללחמניות המבורגר עם קטשופ, מיונז, עגבנייה, חמוצים ובצל סגול מוחמץ.

פרייד רייס (אורז מוקפץ) מקפיצים אורז שנשאר משבת עם ירקות וביצים, מתבלים ברוטב סויה.

שניצל בציפוי קורנפלקס מצפים חזה עוף בקורנפלקס כתוש (או פאנקו / בלילת טמפורה), מטוגן או אפוי.

מרק עגבניות עם אורז משלבים אורז שנשאר משבת במרק עגבניות מבצל קצוץ, שום, עגבניות קצוצות משימורים, רסק עגבניות, פטרוזיליה, אורגנו, מלח וסוכר.

פולנטה מתירס משימורים מבשלים תירס משימורים עם חמאה, שמנת ופרמזן עד קבלת מרקם חלק.

סלט עוף קצוץ ושקדים קלויים מערבבים כרוב חתוך, שאריות עוף קצוצות, פטרוזיליה, שקדים קלויים, מתבלים בלימון ובשמן זית.

פשטידת ירקות וגבינות תערובת של ירקות עם שאריות גבינות מהמקרר, קוטג', ביצים, קמח ושמנת.

בצל סגול מוחמץ זריז מרתיחים כוס מים, כוס חומץ, כף מלח ושתי כפות סוכר, מוסיפים בצל פרוס והשריה עד שהתקרר.

חלות ישנות לפירורי לחם קולים חלה ישנה וטוחנים אותה לפירורי לחם במקום לקנות.

סטיקי רייס מחלב קוקוס ואננס מבשלים אורז סושי עם חלב קוקוס וסוכר, מגישים עם אננס חתוך.

ברד פודינג עם אוכמניות חותכים חלה קפואה או לחם יבש משרים בתערובת של חלב, שמנת, ביצים, וניל וסוכר, בתוספת אוכמניות קפואות ואופים בתנור.