01 זיכרון ילדות תרבותי. הייתי בת חמש, ואמא לקחה אותי לראות את הסרט המצויר שנעשה לפי "גבעת ווטרשיפ". הגענו באיחור מה, ונשארו מקומות רק בשורה הראשונה. הסצנות שבהן הארנבונים נאבקים אלו באלו, שורטים ונושכים זה את זה, הבעיתו אותי כל כך, שברחתי לשירותים של הקולנוע וסירבתי לצאת עד שהסרט לא יסתיים. לימים קראתי (ואהבתי מאוד) את הספר, אבל לא חזרתי לצפות בסרט מאז.
02 ספר שקראת פעמיים. כל ספר אהוב, כמעט. למעשה, בעיקר כשמדובר בספרי הילדות שלי, אפשר היה לעשות חקירה ארכיאולוגית־פורנזית שלהם ולגלות אפילו מה אכלתי במשך השנים בזמן שקראתי בהם (כן, מצטערת, אני נוטה לאכול מעל הספרים שלי. ולקפל "אוזניים", ולכתוב בשוליים הערות – לפעמים אפילו בעט! – ובאופן כללי לנהוג בהם בהיעדר מוחלט של יראת כבוד). למשל, העותק הישן שלי של "ההוביט" של ג'.ר.ר טולקין מכיל פירורים של עוגיות ריבה (גיל 8) שוקו (גיל 12) גלידה וניל (גיל 16) וקטשופ (גילים 21, 35 ועד בכלל).
03 דמות שמעניקה לך השראה. ההורים שלי. למדתי ואני ממשיכה ללמוד מהם איך להיות סקרנית ונאמנה לעצמי, איך לבנות את עצמי ממה שיש ולא ממה שאין ואיך לממש את החלומות שלי גם בדרכים לא צפויות, איך לטפח ולתקן ולגדל. הם האנשים הכי נדיבים, אוהבים ונבוני כפיים – כל אחד בתחומו – שאני מכירה.
04 מקום המפלט שלך בימים קשים אלו. באופן לא מפתיע, בימים איומים של חוסר ודאות, חזרה אל ספר אהוב שאני כבר יודעת את סופו (אפילו אם זה סוף עצוב) מספקת לי תחושה של ביטחון וקביעות. מה שכתוב בו כבר לא ישתנה, ואין חרדה ומתח סביב מה שעלול לקרות, כי הכול בו כבר קרה. קטגוריה אחרת שמצאתי את עצמי בורחת אליה היא זו של ההיסטוריה. יש משהו מנחם בקריאת היסטוריה, בסדר ובהיגיון שהיא יוצרת בדיעבד, בהזדמנות לראות איך תהליכים שנדמים כאוטיים וחסרי סיבה ומסובב מתפרשים במבט לאחור, ובפרספקטיבה שההיסטוריה יכולה להעניק לנו לגבי ההווה. יש נחמה גם בידיעה שגרועים ככל שהדברים נראים כרגע, גברים ונשים חיו את חייהם גם במהלך המגפה השחורה, מלחמות הדת, מלחמות העולם, זמנים של קושי ושל כאב, ושרדו. וגם אלו שלא, הותירו את סיפוריהם לדורות שאחריהם.
05 עם מי היית רוצה לשבת לכוס קפה. עם אליזבת היווד, מלכת הרומנים הרומנטיים של המאה ה־18, שהייתה ידועה בשנינותה ובהספקים המטורפים שלה. היא פרסמה עשרות ספרים, כתבה מחזות, פתחה חנות ספרים, ערכה עיתון (שבו כתבה בעצמה בכמה שמות בדויים) וגידלה שני ילדים משני בני זוג שונים. אומנם לא היה מקובל שנשים יושבות בבתי קפה, שהיו מוסדות מאוד פופולריים בלונדון באותם ימים, אבל אני סומכת על היווד שהיא הייתה פשוט נכנסת ומתיישבת בלי שום בעיה ותוך רגע הייתי זוכה למנות גדושות של סיפורים מרתקים ורכילויות עסיסיות.
06 עם מי היית רוצה להתחלף ליום אחד. עם החתול שלי. הייתי רוצה לחוות את הגמישות העילאית שלו, האנוכיות התובענית המוחלטת שלו, הנינוחות הפיזית שלו במרחב והיכולת לישון רוב היממה, מכורבל סביב עצמו ושלֵו לגמרי. מצד שני, חתולים לא קוראים (עד כמה שידוע לנו, לפחות) ולכן יותר מיום אחד כזה היה מטריף עליי את דעתי.
07 מה שם קבוצת הווטסאפ המשפחתית שלך. האקסולוטלים. האקסולוטל, דו־חי מקסיקני מוזר וחמוד, הוא החיה האהובה על הבן שלי.
