בבוקר שאחרי 7 באוקטובר, כשישראל התעוררה לרגע הנורא בהיסטוריה שלה, מצאה את עצמה מוריה שלום בפני אתגר חסר תקדים: להסביר לעולם את מה שקרה כאן. שלום, נשואה ליוחנן ואם לשניים, היא מנהלת לשכת הפרסום הממשלתית זה שלוש שנים. בן לילה היא הייתה למובילת מערכה הסברתית בקנה מידה שישראל לא ידעה כמותו – בתקציב שזינק פי שמונה והתפרס על פני 300 קמפיינים ברחבי העולם.
שלום כבר רגילה לאתגרים. את דרכה בתקשורת החלה עוד בצעירותה, ואחרי שתי הפקות טלוויזיה הצטרפה לתחנת הרדיו גלי ישראל. מתפקידי עריכה והפקה טיפסה במהירות לתפקידי ניהול, ומשם המשיכה לעיתון מקור ראשון שהתמזג לאחר מכן עם מעריב.
רגע מכונן בקריירה שלה הגיע כשהקבוצה בבעלות איש העסקים שלמה בן־צבי קרסה כלכלית. שלום לא רק ניהלה את המכירה, אלא גם נלחמה בשביל חבריה לעבודה שמצאו את עצמם מול שוקת שבורה ערב חג הפסח. המאבק השתלם – חודשים ספורים לאחר שרכש איש העסקים היהודי־אמריקני שלדון אדלסון את מקור ראשון מונתה שלום למנכ"לית העיתון, תפקיד שכיהנה בו קרוב לשמונה שנים. בתפקידה בלשכת הפרסום הממשלתית הובילה שלום טכנולוגיות חדשות וחדשנות פורצת דרך בשוק הפרסום הבין־לאומי ובישראל, כולל קמפיינים בטלוויזיות חכמות וקמפיין שילוט חוצות פרוגרמטי בוושינגטון וניו־יורק.
האתגר הגדול ביותר שלה היה בעת המלחמה – האסטרטגיה נקבעה במשרדי הממשלה ובמרכז ההסברה, ולשכת הפרסום הממשלתית תחת הנהגתה הייתה אמונה על הביצוע – משימה מורכבת בעידן של רשתות חברתיות עוינות ותקשורת עולמית ספקנית. היא הובילה קמפיינים להפצת מידע על זוועות 7 באוקטובר וחשיפת פשעי חמאס, ונדרשה לפתח דרכים יצירתיות כדי להעביר את המסר הישראלי. כאשר סירבו חברות שילוט הולנדיות להציג בדרך להאג פרסום שהציג תמונות של נרצחים וחטופים מהטבח לצד הכיתוב "הם לא יכולים לבוא להעיד". במקום להיכנע, יצרה שלום "קמפיין שילוט חי" שהיה לאחד הרגעים המדוברים במערכה ההסברתית.
