כשהנוסעים בנתב"ג ממהרים לשערי היציאה, היא מחפשת את הסימנים הקטנים: מבט מפוחד, תשובות מהוססות, פרטי סיפור שאינם מסתדרים. בעידן שבו המלחמה באוקראינה פתחה פתח אפל לסחר בנשים, נעמה סבתו נמצאת בחזית שקטה אך קריטית – המקום שבו גורלות נקבעים בתוך דקות ספורות. עם פרוץ המלחמה באוקראינה, כשרשתות הסחר בבני אדם זיהו הזדמנות בכאוס שנוצר במעברי הגבול, הוחלט על פיילוט חדשני בנתב"ג: לא עוד תחקור קריר של פקידי ביקורת גבולות, אלא מפגש אנושי עם עובדת סוציאלית שמביאה איתה כלים לזיהוי טראומה וביטחון מנטלי.
אף שלא ידעה כיצד יתפתח התפקיד החדש בעמותת "לא עומדות מנגד", בעזרת ניסיונה העשיר בעבודה עם נפגעות אלימות החלה סבתו להגיע לנתב"ג לפי קריאות של אנשי מעבר הגבול. כיום, שנתיים אחרי, היא עדיין הכוננית היחידה בתפקיד הייחודי הזה, אך הצליחה לפתח ולהרחיב אותו על פי הצרכים שזיהתה בשטח. עבודתה השקטה והעיקשת תרמה לשינוי בגישה הציבורית לקורבנות הסחר. במשך שנתיים היא אספה מידע ולמדה את התחום, והגיעה להבנה שדרושה שם רגישות הן לחוק והן לנשים ללא קורת גג בטוחה – שני גורמים שלעיתים נדמה שמתנגשים. סבתו בנתה מערך תומך לנשים וחיזקה את קשריה עם המשטרה, עם היחידה לתיאום המאבק בסחר בבני אדם של משרד המשפטים, עם בתי חולים ועם משרד הפנים.
המשטרה קוראת לסבתו כשהיא פושטת על בתי בושת, צוותים רפואיים קוראים לה כשהם מזהים על נשים סימני עדות לעיסוק בזנות, וגם בביקורת הגבולות בנתב"ג היא הדמות הראשונה שפוגשת את הנשים ומתשאלת אותן תשאול מוכוון טראומה.
במהלך השנתיים מאז נכנסה לתפקיד הקימה מערך של עשרות מתנדבות במגוון שפות, והיא מעבירה הכשרות לצוותים בכל הארץ ואף בעולם. סבתו הצליחה לחולל שינוי בשיח על קורבנות זנות בקרב רשויות החוק שפוגשות אותן, ובעקבותיה הן רואות בהן נשים בסיכון הזקוקות לעזרה.
