שירית אביטן־כהן תמיד ידעה מה תרצה לעשות כשתהיה גדולה. עוד בילדותה כשישבה עם הוריה מול מסך הטלוויזיה, צפתה בחדשות, חשה קנאה עמוקה במי שסיפר את הסיפור. היא בעיקר התנגדה לאופן סיקור התקשורת את המתרחש בשדרות, עיר הולדתה. כך נרקם בה החלום להיות מי שתספר את הסיפור האמיתי מאחורי הדיווחים המפוקפקים. כבר אז היא סימנה את מטרתה, ועשתה הכול כדי לכבוש אותה.
אחרי שסיימה ללמוד מדעי המדינה ותקשורת באוניברסיטת בר אילן, החלה אביטן־כהן, נשואה ואם לשלושה, לעבוד בתחנת הרדיו גלי ישראל – שם הגישה את החדשות בכל שעה עגולה והרגישה כי סוף־סוף היא הגשימה את כל חלומותיה המקצועיים. אך היא לא ידעה עדיין מה מצפה לה בהמשך הדרך. מגלי ישראל עברה למקור ראשון.
כשסיימה את עבודתה ככתבת לענייני חינוך ורווחה במקור ראשון, עברה לישראל היום והחלה לסקר את התחום המדיני והפוליטי ככתבת ופרשנית בכירה. היא חתומה על שורה של סקופים מהדהדים, החל בחשיפת מסמך ה"בילד" המלא של חמאס, דרך פרסום התמורה שניתנה לסמוטריץ' רגע לפני אישור עסקת החטופים, וכלה בחשיפת פרישת עמיחי שקלי ערב השבעת ממשלת השינוי. בימים שלפני 7 באוקטובר אף זיהתה שינויים חריגים ברצועת עזה והתריעה עליהם, אך כרבים נתקלה באטימות גורמי הביטחון.
אביטן־כהן מצליחה לתת קול ובמה לאנשים השקופים שפגשה בילדותה, שלא זכו לייצוג הולם בתקשורת. מדי יום היא מספרת את הסיפור של תושבי שדרות ועוטף עזה. משימה שהייתה לחשובה פי כמה לאחר טבח 7 באוקטובר. ב־28 ביוני 2024 האסון הלאומי הפך לאסון אישי של אביטן־כהן – אחיינה סמ"ר יאיר אביטן, תושב רעננה ולוחם בגדוד 890 של חטיבת הצנחנים, נפל בקרב בצפון רצועת עזה. בן 20 היה בנופלו. יהי זכרו ברוך.
