תכולת הספרייה: במהלך השנים אגרתי לא מעט ספרים, רבים מהם הושאלו ולא חזרו. בספרייה שלי ניתן למצוא מצד אחד את אלאדין באנגלית – ספר ילדים בן עשרים עמודים, ומצד שני ביוגרפיה של היטלר מאת איאן קרשו, שמצאתי ברחוב ולא יכולתי שלא לקחת. ספר אדריכלות שרכשתי במוזיאון בלוס־אנג׳לס, לצד ספר צילומים של לולה, אחת הנשים שהיוו השראה למעצב איב סאן לורן, שאותו רכשתי במוזיאון איב סאן לורן במרקש שבמרוקו. רק לאחרונה התחדשתי בסדרת ספרים על התנ״ך, כדי לתת לילדיי קצת מעבר למה שהם מקבלים בבית הספר (הם מקבלים שם מעט מדי). יש גם לא מעט ספרים שכתבו סופרות ישראליות, מ"עקדת תמר" של נעמי רגן ועד "גדר חיה" של דורית רביניאן, דרך רבות אחרות בתווך.
שיטת מיון: ככל שאני לוקה במחלת סדר קשה עד כפייתית, דווקא בנוגע לספרים ולספרייה אין לי חוקים. מדי פעם אני מחליף ביניהם, ללא סיבה מסוימת. ספרי הקריאה שאני הכי אוהב נמצאים ליד המיטה, וכשאני מסיים לקרוא הם לרוב עוברים לגיסתי יעל או לספרייה שבסלון. לאורך השנים היו ברשותי לא מעט ספרי בישול ואפייה, אבל איכשהו כרגע נשאר מהם אחד בלבד שגם אותו אני לא ממש פותח, ותודה לאינסטגרם ולטיקטוק.
מדף קרוב ללב: מכיוון שמיון הספרים יכול להיעשות לפעמים סתם כי בא לי לשנות, גם אין באמת מדף מיוחד שקרוב לליבי. ספרי אדריכלות, אופנה ולייף־סטייל יימצאו לרוב ליד תמונה או פסל מיוחד, הספרים החדשים ביותר יהיו בהישג יד, וספר הבישול האחרון שנשאר לי נדחק הצידה, ליד המטבח.
השפעת המלחמה: אירועי שבעה באוקטובר גרמו לי לנסות לברוח מהמציאות ולקרוא ספרים שהכי לא קשורים לאקטואליה או למזרח התיכון. כך יצא שחזרתי לאחד הספרים של נעמי רגן. אני יודע שרבים מבקרים את סגנונה, אבל אלה ספרים קלים לעיכול שמכניסים אותי לעולם שתמיד חשבתי שאני מכיר, אבל בעצם לא ממש. איכשהו, אחרי שסיימתי לקרוא את "עקדת תמר" בשנית, עלתה בטלוויזיה הסדרה "קוגל" שהשלימה לי את המבט על חיי הקהילה החרדית.
על ארבעה ספרים
אורגת השטיחים מאיספהאן
שמואל פרץ / דניאלה דינור, 2010
אני תוהה כמה אנשים שמעו על הספר הזה. אספתי אותו אליי באחת מנסיעותיי ברכבת (והחזרתי כמובן). מודה שלא ציפיתי ממנו ליותר מדי, והתאכזבתי לטובה. זהו סיפור על בחור הלום־קרב ממבצע צוק איתן, שמגלה שהשטיח שקנו לו הוריו הוא שטיח פרסי מקורי. הדבר מעיר אותו, מוציא אותו מהמיטה, ואפילו מהארץ. הספר כתוב בצורה כה יפה ואותנטית, שהרגשתי שאני נמצא יחד עם הגיבור באיראן.
לבד בברלין
האנס פאלאדה / תרגום: יוסיפיה סימון / פן, ידיעות ספרים, 2010
אולי קצת קלישאתי לכתוב על הספר הזה, אבל הוא גרם לי לחשוב המון. הסיפור מתמקד בזוג גרמנים שחיים בברלין בזמן מלחמת העולם השנייה, ומתאר בצורה אנושית ויפה מה עובר עליהם, ואיך זה לחיות בגרמניה הנאצית. במהלך הקריאה עולה תחושת אמפתיה כלפי בני הזוג, אך מנגד עולה תחושה מוזרה: האם אני תומך בעם ששחט שישה מיליון מבני עמי? זהו ספר חזק מאוד, עם תיאורים חדים של גרמניה בשנות השלושים והארבעים. עוד זווית של המלחמה שלעולם לא נפסיק לחקור.
האיש המת
אוריה שביט / כתר, 2013
ספרו הראשון של אוריה שביט. רכשתי אותו לאחרונה בחנות "סיפור חוזר" באיכילוב. הספר מדבר על אדם שמגלה שהוא מת מבחינת החברה, המשפחה, אשתו וילדיו, בעוד הוא מרגיש חי. הוא צופה בהלוויה של עצמו ובהספדים, ועל הדרך גם מגלה איזה איש נוראי הוא היה. בשלב מסוים הוא מתייאש ומאמץ לעצמו זהות אחרת, עד הסוף ה…(טוב, מי שיגיע ידע). יש בספר תיאורים אפוקליפטיים כמו רעידת אדמה שהחריבה את תל־אביב, וגם כאלה ששייכים לסוגת המדע הבדיוני כמו רכבת תחתית ישראלית שפועלת תדיר.
עת לבגוד
רזא כהלילי / סלע מאיר 2017
מאז ומעולם איראן ריתקה אותי: העם האיראני, התרבות הפרסית, הנופים, האוכל. עוד כילד בכיתה ב' זכורות לי מהדורות החדשות שדיווחו על עליית חומייני לשלטון, והעניין שלי במדינה זו נותר עד היום. הספר הזה עוסק בבחור שחי בטהרן של פעם. הוא גדל לתוך המהפכה, גויס למשמרות המהפכה, אבל מחליט לעבוד עם המודיעין האמריקני והופך לסוכן כפול. זהו סיפור אמיתי והדמויות ומוסוות, כולל שמו של הסופר. מסע עוצר נשימה אל תוך חיי העם האיראני, מומלץ בחום.
