01 זיכרון ילדות תרבותי. בתחילת שנות ה־90 מישהו בסינמטק בירושלים הגה רעיון גאוני: מרתון סרטים שנקרא ״בורחים לסינמטק״, שעסק בכל פעם בנושא אחר: סרטי פשע, זוגות, מדע וכו'. וכך הסינמטק, שבמהותו היה מקום שבעיקר היה בו קהל מבוגר, הפך בכל סופ״ש למקום שוקק חיים מלא בבני נוער שעברו מאולם לאולם, צפו בסרטים כבדים וקלילים ובעיקר נהנו מכל ההתרחשות. אני זוכר עד היום סרטים כמו הטרילוגיה של קישלובסקי, שכנראה לא הייתי נחשף אליהם בחיים בדרך אחרת.
02 עם מי היית רוצה לשבת לכוס קפה. ש"י עגנון. הייתי רוצה לשמוע ממנו איך הצליח לחבר בין עולם המסורת היהודית העתיקה לבין החיים המודרניים, למשל ב"תמול שלשום", איך תיאר את ירושלים כאילו היא דמות חיה ונושמת, ואיך בכל סיפור שלו אפשר להרגיש את האהבה העמוקה שלו לעיר הזאת.
03 ספר שקראת פעמיים. "אהבה בימי כולרה" של גבריאל גרסיה מרקס. זה היה הספר הראשון שקראתי כאדם בוגר והוא פתח לי עולם אחר לגמרי. הספר הזה סיפר לי על אהבה כל כך עזה וכל כך ארוכה שגרמה לי לחשוב האם היא באמת יכולה להיות. כשסיימתי אותו הרגשתי כאילו נפתח לי איזה שער בנפש. כילד שגדל בסביבה דתית הספר הזה שימש לי מדריך ולימד אותי איך לאהוב בעוצמה שלא ידעתי שקיימת בתוכי.
04 מה מצחיק אותך. משפטי היידיש העתיקים והסרקסטיות שלהם שמצליחים במשפט אחד להעביר חוכמת חיים שלמה, כמו "ישבן אחד לא יכול לשבת על שני סוסים" – ואתה מיד מבין שאי אפשר להיות בשני מקומות בו זמנית. או "תולעת בחזרת חושבת שהעולם מתוק" משפט שמצליח לצחוק על איך כל אחד רואה את העולם רק מהזווית הצרה שלו, וכשאומרים "אל תלמד את הסבא לעשות ילדים", זו דרך כל כך אירונית להגיד למישהו שלא יחכים את מי שכבר חכם ממנו.
05 עם מי היית רוצה להתחלף ליום אחד. עם אליעזר בן־יהודה. להיות הוא ביום רגיל בירושלים, כשהוא מתהלך ברחובות ונתקל במילים שצריך להמציא. לשבת בשולחן הכתיבה ולחפש בכל המקורות העתיקים מילה שתתאים לחפץ חדש או להמציא מילה חדשה לגמרי כמו "מילון", "מדרכה" או "חמצן", לחוש את ההתרגשות כשמתפרסמת מילה חדשה בעיתון ולחכות ולראות אם האנשים יתחילו להשתמש בה.
06 דמות שמעניקה לך השראה. מור שטרן, סבא של אבא שלי. איש נדיר שהצליח לשלב עולמות – תלמיד חכם שקבע עיתים לתורה, שישב ולמד ובאותו זמן היה בעלים של יקב ומפעל משקאות מצליח שזכה בפרסים בסלובקיה. הוא היה נשיא התלמוד תורה בעירו ואבא ל־11 ילדים, חמישה מהם מאומצים. בכל יום מחדש אני לומד ממנו שאפשר להיות כל מה שאתה מסוגל לקחת על עצמך. גם שנים אחרי שנרצח בשואה, הסיפור שלו מלווה אותי בעשייה היומיומית שלי ועוזר לי לא לוותר על החלומות שלי.
07 מקום המפלט שלך בימים האלה. תל עזקה, תחת עץ האלה העתיק. העץ הזה עומד שם כבר מאות שנים, אולי אפילו מימי דוד וגוליית שנלחמו ממש כאן למטה. כשאני יושב שם אני מרגיש חלק משרשרת ארוכה של אלפי שנים, כאילו כל הדורות שישבו כאן לפניי צופים יחד איתי על העמק. זה מקום שבו אני מצליח להרגיש בו זמנית קטן מול העוצמה של הטבע, ועדיין חלק ממשהו הרבה יותר גדול ממני, שמחבר אותי לכל מי שהלך כאן לפניי.
