01 זיכרון ילדות תרבותי. כשהייתי בכיתה ח' או ט' לקחו אותנו לראות את "לרקוד עם אבא" הצגת היחיד של איציק וינגרטן. הייתי המומה, זה היה כל כך יפה ועדין. ראיתי קצת תיאטרון עוד קודם כילדה אבל זה הרגע, אני חושבת, שבו הבנתי שאני כנראה הולכת לקשור את חיי בתחום הזה. היו עוד רגעים והצגות כאלה בשנים שבאו אחר כך. חלקם אף היו עוצמתיים ומשמעותיים יותר, אבל זה היה הראשון.
02 ספר שקראת פעמיים. אחד הדברים שמרגשים אותי הוא לחזור לספר אהוב ומכונן בעיניים של כותבת, שאמורה ליצור מחזה חדש על בסיס הספר. פתאום פרטים קטנים, שבקריאה הראשונה התחבאו בצל, מתייצבים מול עיניי והרבה פעמים דווקא הם קובעים את אופן פיתוח הסיפור. כקוראת תמיד אחזור ל"השמיים שבתוכי" – יומנה של אתי הילסום, שנספתה בשואה. הספר של האישה הפנומנלית הזאת תמיד נותן לי כוח לראות איך גם בתקופות הכי קשות איש לא יכול לגעת בנוף הפנימי שלנו, וקריאת שמו בלבד מעוררת בי תחושה מרפאת שגם בתוכי יש שמיים.
03 דמות שמעניקה לך השראה. אני זוכרת תמיד שהזכות שלי לחיות חיים חופשיים, ליצור ולהשמיע את קולי הגיעה משורה ארוכה של נשים שפעלו לאורך מאות שנים כדי לאפשר לי את זה. יש לי הרבה אמהות רוחניות שמשמשות לי מגדלורים. בראשן האמא הפרטית שלי. מתוך אמותי הרוחניות אציין את רחל המשוררת. נוטים לחשוב מיד על הסוף הטרגי שלה והעריריות, אבל לפני הכול היא הייתה פורצת דרך. הדמות שגילמה בארץ את רגע המהפך של נשים מצרכניות תרבות לכאלה שיוצרות אותה.
04 עם מי היית רוצה לשבת לכוס קפה. עם ז'ורז' אמאדו, הסופר הברזילאי המנוח שכתב את "דונה פלור נשואה לשניים" ואת "תרזה באטיסטה עייפה ממלחמות". הכתיבה שלו כל כך מלהיבה, ודמויות הנשים שלו תמיד עוצמתיות וחותרות לשינוי למרות הנסיבות הקשות של חייהן. נראה לי שיהיה ממש מעניין וכיף לשתות איתו, אבל קשאסה בבקשה – קפה לא יהיה שם.
05 עם מי היית רוצה להתחלף ליום אחד. כל מי שיכולים לחולל שינוי במרחב הפצוע שלנו. שייקספיר כתב ב"הנרי הרביעי" : "לָראש עליו יש כתר אין מנוח" (בתרגום דורי פרנס). הייתי שמחה לראות ליום אחד את הדברים מנקודת מבט שלטונית כי כרגע אני מרגישה שגודל האחריות הנדרש לא משתקף אליי ממי שאמורים לחוש את כובד הכתר.
06 מי מצחיק אותך. אוהד, בן זוגי שיחיה. אין לתאר כמה הוא מצחיק.
07 שיר שנוגע בך במקום מיוחד. יש לי פלייליסט של שירים שכתבו יוצרים שאני אוהבת על המציאות שלנו מאז 7 באוקטובר. אני שומעת אותם המון וזה נותן לי כוח. להלן שלושה נבחרים: "אבא, אני לא מוצא מקום" של איה כורם, "היי אחות" של איה זהבי־פייגלין ו"אביגיל" של נועם בנאי.
08 מה שם קבוצת הווטסאפ המשפחתית שלך. כרגע "משפוחייס", אבל תקופה ארוכה זה היה "חביב אגוז" על שם שיר בג'יבריש שהמציא האחיין שלי ארי כשהיה בן פחות משלוש. זה שיר קצר ושמח שהדביק את כל המשפחה. ילדים זה הדבר הכי יצירתי ומצחיק שיש. אני רואה איך בן השנתיים וחצי הפרטי שלי ממציא כל יום ביטויים חדשים ומתבונן על העולם בעיניים הכי טובות וסקרניות שיש.
