בתחילת העונה שעברה חזרה קבוצת הכדורסל של מכבי רמת־גן לליגת העל אחרי 13 שנים ארוכות. המועדון שהוקם ב־1946 הפך כבר בתחילת שנות ה־70 למועדון צמרת בכדורסל הישראלי ולאורך השנים הציג עונות נהדרות עם הופעות בגמר הפלייאוף, גביע המדינה ומפעלים אירופיים. המועדון גם טיפח לא מעט כישרונות צעירים שהפכו לכוח מוביל בכדורסל הישראלי כגון דורון ג'מצ'י, מאיר קמינסקי, עמי נאווי וליאור ליובין ז"ל. שובו של המועדון לבמה הבכירה עורר סקרנות רבה אבל גם ציפיות מועטות בכל הנוגע לסיכוי שלו לשרוד בליגה. להפתעת כולם הציגה רמת־גן עונה נהדרת שסיימה במקום השלישי לפני הפועל ירושלים, עם 18 ניצחונות ב־29 משחקים עד שהודחה בפלייאוף על ידי קריית־אתא.
"לאחר העלייה המטרה הראשונה שלנו הייתה לחזור ולהיות שם־דבר בכדורסל הישראלי, והצבנו מטרות שאולי גרמו לאנשים להרים גבה, אבל זה לא נבע משחצנות אלא מאמונה ושאיפה להיות טובים על המגרש לפחות 20 אחוזים יותר ממה שהסגל שלנו היה שווה על הנייר. כיוונו למצוינות ולתחרותיות ובמקביל נשארנו צנועים כי גם אנחנו יודעים שאנחנו לא במקום של שלוש הגדולות בליגה", אומר שמוליק ברנר, שחקן עבר ומאמן הקבוצה, ששימש בה בעבר גם בתפקיד הקפטן, "החוזקה של המועדון הזה מבחינתי היא שמנהלים אותו אנשים מיוחדים עם הלב במקום הנכון, שמבינים שבשביל מצוינות צריך עקביות, אורך רוח וחזון שאני מאוד מאמין בו. ידענו שדברים ייקחו זמן, שמדובר בתהליך עם הצלחות וכישלונות ושהמסלול לא לינארי ואני אוהב לראות את הצמיחה של המועדון, את החיבור של דור צעיר שהפכו לאוהדי הקבוצה ועבורי זה כיף אמיתי להחזיר אותו לקדמת הבמה".
"לאחר העלייה המטרה הראשונה שלנו הייתה לחזור להיות שם דבר בכדורסל הישראלי והצבנו מטרות שאולי גרמו לאנשים להרים גבה, אבל זה לא נבע משחצנות, אלא מאמונה ומשאיפה להיות טובים על המגרש"
ההצלחה הובילה את רמת־גן העונה בחזרה למפעל אירופי לראשונה מזה 22 שנה עם השתתפות במפעל ליגת האלופות של פיב"א. שלושה ניצחונות בשלב הבתים העלו אותה לשלב הפליי־אין, שם נאבקה על כניסה ל־16 הגדולות מול סומבטהיי ההונגרית. לאחר שנוצחה במפגש הראשון וניצחה בשני, התייצבו חניכיו של ברנר למפגש מכריע שבו נוצחו לאחר שתי הארכות. שלוש שניות לסיום הארכה הראשונה הובילו הרמת־גנים בשלוש נקודות הפרש, אבל סל מטורף מחצי מגרש של מרסל פונגו עם שריקת הסיום קבע הארכה נוספת, שבה כבר הותשו חניכיו של ברנר, הפסידו והודחו מהמפעל.
"אלה היו אכזבה גדולה והפסד אכזרי אחרי השקעה ענקית מצידנו, ובסיום המשחק הזה אמרתי שהערב אני שונא כדורסל", נזכר ברנר בחיוך, "זה היה כואב מאוד אבל גם מלמד ועזר לנו לבנות אורך רוח וקשיחות מנטלית. באותו הרגע אתה לא יודע מתי זה ישתלם לך בעתיד אבל אני מאמין שבסוף נדע, ואני חושב שהחוויה האירופית הייתה משמעותית למועדון, לשחקנים ולצוות האימון. התמודדנו מול הרבה קשיים שהמלחמה הציבה בפנינו, בלי אולם ביתי, הרבה מסעות ועייפות גדולה אבל עם ערך מוסף שגדול בעשרות מונים מהקושי ואני מאמין שהניסיון שצברנו העונה יעזור לנו מאוד בקרוב. זה עשה טוב למוניטין של המועדון, היום שחקנים שלא דמיינו אפילו להצטרף אלינו חושבים אחרת ויש רצון גדול לייצר המשכיות גם במקום הזה. קבוצה שחיה מאתגר לאתגר זו דרך נכונה יותר ספורטיבית וזה עוזר לה לבנות עמוד שדרה ואופי".
גם העונה, רמת־גן ממשיכה להיות כוח מוביל בליגה. היא העפילה לגמר גביע ווינר, שם נוצחה בידי מכבי תל־ אביב וכרגע היא רביעית בליגה עם 11 ניצחונות ב־19 משחקים. 5 ניצחונות רצופים בחודש ינואר העניקו לברנר את תואר מאמן החודש, ולפני כמה שבועות החליטה הנהלת רמת־גן להאריך את החוזה שלו לעונה רביעית רצופה, שישית בסך הכול בשתי קדנציות על הקווים, נתון שכלל אינו ברור מאליו בעולם הספורט הקפריזי שבו המאמן תמיד משלם ראשון את המחיר.
"רמת־גן הוא מועדון שמאוד משמעותי עבורי, זה בית ואני שמח על הזכות להמשיך להוביל את הפרויקט ולהוכיח לכולם שאנחנו עקביים ולא קבוצה שעשתה עונה אחת יוצאת דופן", קובע ברנר, "התחושה היא שהשנה לוקחים אותנו כבר יותר ברצינות וזו הוכחה מבחינתי להתקדמות שלנו. בספורט, ביום נתון אפשר לעשות הכול ואנחנו רוצים שהיום יהפוך ליומיים וכל הזמן לראות מה אפשר לעשות טוב יותר. אני מאמין שככל שנהיה מרוכזים בעצמנו דברים טובים יקרו, וזה האתגר שלנו".
אחד השחקנים שרשמו קפיצת מדרגה גדולה תחת ברנר הוא הסנטר בניה סרור, השחקן היחיד שהוא גם שומר מצוות בליגת העל. "סרור הוא נציג הקבוצה לענייני דת ומסורת, הוא הרב שלנו ומלמד על כל צום וכל חג ואנחנו שמחים שהוא יכול לפתח אותנו גם בכיוון הזה", מחמיא ברנר, "אני חושב שקודם כול מגיע לו הקרדיט על ההתקדמות שלו, הוא זה שמחויב ועובד קשה ואני לא מרגיש נוח לקחת את זה על עצמי. הוא עשה התקדמות גדולה בהבנת המשחק וביכולת לתקשר עם שחקנים. הוא עוגן הגנתי עבורנו, שזה הלחם והחמאה שלו, וסביב זה הוא מפתח עוד ועוד יכולות משחק טובות. הוא נמצא במגמת עלייה משמעותית ואני שמח בשבילו".
עד כמה מתסכל לפגוש קבוצות כמו מכבי או הפועל תל אביב עם תקציב שהוא לפחות פי עשרה משלכם?
"הספורט מביא איתו המון תסכול ואי־ודאות לא משנה אם אתה השחקן המוביל, האחרון על הספסל, המאמן או יושב הראש, והאתגר שלי כמאמן הוא למקד את השחקנים סביב הדברים שיש לנו עליהם שליטה ולחיות כמה שיותר בשלום עם הדברים הרנדומליים סביבנו. שאלת התקציבים היא התמודדות לא שוויונית מצד אחד אבל מצד שני אני לא יכול להסתכל על זה ככה, כי מבחינתי יש בזה משהו קורבני ואני לא מאמין בזה".
הכניסה של ינאי להפועל תל־אביב ואדלסון לירושלים, טובה לכדורסל שלנו?
"הכניסה שלהם טובה וככל שראש החץ יהיה דומיננטי יותר, זה יגרום לאחרות להרים את הרמה ואני לא חושש מהתחרות שזה יוצר. יש פערים, אבל בערב נתון קבוצה עם תקציב של עשרה מיליון שקל יכולה לנצח קבוצה בתקציב של מאה מיליון כמו של ירושלים ותל־אביב, ובשורה התחתונה זה עניין מבורך".
מה תיחשב עבורכם הצלחה העונה?
"קודם כול, לסיים בשש הגדולות במטרה להגיע לפחות למקום הרביעי, מה שיבטיח לנו אוטומטית חזרה למפעל אירופי בעונה הבאה".
"שאלת התקציבים היא התמודדות לא שוויונית מצד אחד, אבל מצד שני אני לא יכול להסתכל על זה ככה, כי מבחינתי יש בזה משהו קורבני ואני לא מאמין בזה"
שמוליק ברנר, 43, נולד וגדל בקריית־ביאליק. הוא נשוי ואב לשני בנים ושתי בנות וגר עם משפחתו בקריית־ אונו. "גדלתי בבית שההורים לא היו ספורטיביים אבל המסר היה 'תעשה כל מה שאתה רוצה אבל תהיה מצוין בו'. בתור ילד השתתפתי בהרבה חוגים ואהבתי כל דבר שיש בו תחרות וכדור ושיחקתי בהכול עד שבכיתה ב' הצטרפתי לחוג כדורסל ומאז נשארתי שם", הוא נזכר, "בתור ילד הייתי המון במגרש, ובחופשים שיחקתי עד שכבר אי אפשר לראות את הכדור כי חושך בחוץ, אבל במקביל גם השקעתי בלימודים והייתי תלמיד טוב". ברנר הפך לשחקן מוביל בליגות הצעירות וזכה להכרה ראשונה ברמה הארצית לאחר שהתקבל לנבחרת הקדטים. "למבחנים הגיעו אלף ילדים ובכל שבוע ניפו עוד ועוד שחקנים ובסוף כיתה ט' פתאום מצאתי את עצמי קפטן נבחרת הקדטים של ישראל, תחת המאמן בוב גונן", נזכר ברנר, "בנקודה הזו הבנתי שיש לי סיכוי לקחת את הכדורסל שלב קדימה וזו הייתה פעם ראשונה שחשבתי על זה כאופציה לקריירה".
ברנר זכה עם אורט ביאליק באליפות התיכונים בעונת 1988/9, זכה לחוזה מקצועי ראשון בהפועל גליל עליון והחל קריירה של 15 עונות כמקצוען, 12 מהן בליגה הבכירה כאשר את עונות השיא רשם במדי ברק נתניה ב־2009, אז הוביל את הקבוצה לפיינל פור, נבחר לחמישיית העונה וזכה בתואר מלך החטיפות. שנה לאחר מכן הוסיף לעצמו את תואר מלך האסיסטים של הליגה. "אלו היו השנים שהכי נהניתי בקריירה. שיחקתי תחת אריק אלפסי ז"ל, שהיה אדם ומאמן מדהים. זו הייתה הקבוצה הכי מחוברת ומלוכדת שהייתי חלק ממנה, עם כישרונות מקומיים מנתניה ושחקנים זרים והיה לי הכבוד להיות זה שמכוון על המגרש כל האנרגיות ההתלהבות הבלתי מרוסנת לפעמים וזה היה חיבור כמו כפפה ליד", הוא נזכר, "באותו שלב הייתי כבר בן 29, גיל מאוחר להגיע לשיא שלך מבחינה ספורטיבית אבל דווקא אז הפכתי בשל יותר מבחינה מנטלית, השתחררתי, יזמתי, העזתי והגעתי למקום טוב במשחק".
בקיץ 2013 פרש ברנר ממשחק פעיל. "היום אני מבין בדיעבד שיכולתי להיות שחקן הרבה יותר טוב, וכשאני מלווה שחקנים צעירים חשוב לי להעניק להם מה שאני לא קיבלתי, לתת להם הדרכה נכונה איך לפרש סיטואציות שונות במהלך הדרך ולהתמודד מול קשיים", הוא מתאר, "אני בטוח שאם הייתי מקבל ליווי דומה הייתי מגיע לפסגות גבוהות יותר בקריירה. אני לא יושב ובוכה על זה אבל אני מבין שדברים שיכולים היו להיראות אחרת".
לאחר הפרישה החל ברנר לעבוד בבית השקעות במטרה לפצוח בקריירה חדשה, אך מהר מאוד חזר למשחק האהוב עליו. "אף שהיו לי תכונות של מאמן על המגרש כשחקן מעולם לא חשבתי שאהפוך למאמן בסיום הקריירה. זה לא היה החלום שלי, להפך, לא אהבתי לראות את חוסר הכבוד של ההנהלות והתקשורת לאנשי המקצוע וממש לא רציתי להיות חלק מזה", הוא מודה, "אבל לפעמים המציאות חזקה מהכול ובשלב מסוים מתן חרוש, שאימן בראשון־לציון, התקשר והציע לי להצטרף אליו כעוזר. בשלב הראשון אמרתי לא, אבל אחרי כמה לילות ללא שינה יצרתי איתו שוב קשר והחלטתי להצטרף כעוזר מאמן. זו הייתה שנה קשה למועדון, שבועיים אחרי שהגעתי חרוש פוטר, צביקה שרף מונה לתפקיד ולשמחתי הוא נתן לי המון מקום לביטוי עצמי".
"היום אני מבין בדיעבד שיכולתי להיות שחקן הרבה יותר טוב, וכשאני מלווה שחקנים צעירים חשוב לי להעניק להם מה שאני לא קיבלתי, לתת להם הדרכה נכונה איך לפרש סיטואציות שונות"
ברנר נשאר בראשל"צ חמש שנים. הוא זכה באליפות לצידו של אריק שיבק ובעונת 2016/17 החליף אותו על הקווים כמאמן ראשי בפעם הראשונה. הוא הוביל את הקבוצה לפיינל פור אבל שנה לאחר מכן פוטר חודש לסיום העונה ופינה את מקומו לצביקה שרף שחזר למועדון. ברנר הוא איש אשכולות, בוגר תואר שני במנהל עסקים ובפסיכולוגיית ספורט, משמש גם מרצה לפסיכולוגיית ספורט בתארים שונים בקריה האקדמית אונו ומנהל מקצועי של אגודת הנוער בכדורסל של קריית־אונו, שם מתאמנים כאלף ילדים. "העובדה שפרצתי בגיל מאוחר חיזקה עבורי את הרצון ללמוד פסיכולוגיית ספורט כי זה נבע מהבנה שמה שמבדיל בין שחקנים טובים למצוינים זה לא כמה שהם קולעים או כמה גבוה הם קופצים, אלא מה יש להם בראש ואיך הם מפרשים סיטואציות", ברנר מסביר, "אני נהנה מאוד לגדל דור צעיר של שחקנים שבתקווה לומדים גם על החיים ועל התמדה. זה דור שונה כי יש להם עוד עיסוקים בניגוד אלינו, שהיינו במגרש כל היום וכל הלילה, אבל עדיין יש בני נוער נפלאים שזקוקים להרבה הכוונה ולעסוק בדברים טובים וחשוב לי מאוד שכמה שיותר מהם ישחקו כדורסל כמה שיותר שנים ולא משנה באיזו רמה. יש כאלה שזה בוער בהם, בדם שלהם והם מאוד רעבים להפוך למקצוענים".
מי שמסייעת לברנר מקצועית ברמת־גן היא נעמי קולודני, שהפכה לאישה הראשונה בישראל שזכתה למינוי של עוזרת מאמן בליגה הבכירה. "נעמי קיבלה את התפקיד קודם כול כי היא אשת כדורסל מצוינת", קובע ברנר, "אנחנו מכירים מהתקופה ששיחקנו בגליל כשהיינו עוד ילדים ושם למדתי להעריך את יכולות הכדורסל שלה. המטרה לא הייתה לעשות תקדים והעובדה שהיא אישה זה בונוס כי היא מביאה זווית ראייה שונה על הדברים, אבל אם זה נותן השראה ומודל לבנות צעירות זה מדהים בעיניי. גם אני אבא לבנות ומאוד חשוב שהן יֵדעו שהן יכולות להיות טובות בכל דבר, אם הן ישקיעו את העבודה והמאמץ".
אחרי הרבה שנים בליגה, יש התקדמות?
"אני חושב שהליגה מתקדמת. חלק מזה קשור להתלהבות ולכסף הגדול שנכנס עכשיו בהפועל תל־אביב וירושלים ומושך הכול למעלה. גם בהיבט המקצועי נעשית עבודה טובה ונכונה לאורך הרבה שנים. השחקנים הישראלים מתקדמים עם ההתפתחות הכללית של המשחק שהופך ליותר אתלטי והם עושים את ההתאמות הנכונות. אפשר לראות ברמת הנבחרת הבוגרת, שאם נגיע היום בסגל מלא נוכל להתמודד ברמות הגבוהות והמגמה בהחלט חיובית".
מה עדיין בר שיפור?
"יש עוד הרבה מה לשפר והרבה לאן להתקדם. צריך להכניס עוד אנשי עסקים ונותני חסויות, לדאוג שהמתקנים יהיו ברמה גבוהה יותר ושהענף המוביל בישראל יקבל את מה שהוא ראוי לו. אני מקווה מאוד שהמשחקים הבינלאומיים יחזרו לישראל, יש כאן המון צמא לזה וזה ייתן לדעתי דחיפה גדולה ובתמונה הגדולה אני אופטימי".
על מה אתה חולם?
"אני בנאדם של מטרות קצרות טווח ומרגיש שעבורי זה הדבר הנכון. אני רוצה להביא את רמת־גן בחזרה למפעל אירופי ולבסס אותו כאחד המועדונים הבכירים בישראל ובמקביל לתת כמה שיותר ערך ומשמעות לבני נוער שאני עובד איתם. מאוד חשוב לי כמאמן להיות תחרותי, לנצח ולהגיע למקומות טובים ופסגות של תארים. אני סבלני ורגוע ויודע שזה יבוא".
מה תעשה ביום כיף?
"אני אוהב לקרוא אבל מתקשה בגלל העומס ובדרך כלל נרדם אחרי חצי עמוד. אני גם מאוד אוהב לרוץ ומקווה יום אחד לעשות מרתון, אבל ביום חופשי ארצה להיות עם המשפחה, להיות אבא זורם ולעשות מה שהם רוצים – אם זה חדר בריחה, אופניים, טרמפולינות או להתאמן על גלגלונים. הכדורסל אצלנו בבית מאוד דומיננטי. הבנים משחקים וגם הבת בכיתה א' כבר בקבוצה, וצוחקים עלינו שאין אצלנו רכב או חדר בבית בלי כדור כי אנחנו ערוכים לכל תרחיש".
