״מה כבר יכול לקרות? מקסימום שתית כוס קפה״. מי לא שמע לפחות פעם אחת את המשפט הזה במסע חיפוש הזוגיות שלו? מה כבר יכול לקרות? נזכרתי בדייט הכי הזוי ומופרך שקרה לי בחיים רק כשסיימתי לכתוב את הכתבה, כנראה הדחקתי אותו.
זה סיפור כל כך ארוך שקצרו דפי העיתון מלספר אותו באמת בשלמותו. כן אספר בקצרה שהתברר לי רק בדיעבד שזה לא היה דייט אלא יום סידורים ארוך שבו הבחור גרר אותי איתו כאילו הייתי המזכירה שלו. מה לא היה בדייט הזה? הרבה אוטובוסים, כניסה לחנות למימוש שובר שכמעט פג תוקפו, תוך שהוא מחליף מולי חולצות ומתייעץ איתי, עד שנאלצתי לרמוז למוכרת שאנחנו לא זוג אז שתפסיק להראות לי דברים להציע לו. היו שם גם קפיצה לבנק להפקיד צ׳ק (נשבעת!) ולסדר משהו באשראי רגע. ולקינוח לא הוזמן סופלה שוקולד אלא המשכנו לרכישת קסמי אוזניים בסופר פארם (הלוואי שהייתי ממציאה את זה). שם הוא שאל אם אני יכולה לשלם עליו כי האשראי עושה לו בעיות (לא סידרנו את זה הרגע בבנק?). אעצור כאן ברשותכם לא מפאת כבודו אלא מפאת כבודי, משום שבאמת לא ברור לי איפה היה המוח שלי באותו יום, ואיך לא השארתי אותו להתמודד עם החיים כבר באוטובוס הראשון. יום הסידורים נגמר ואני חיפשתי מרחב שיקומי. אבל כשנזכרתי בו שוב כעת, לא הפסקתי לצחוק.
אני כמובן לא היחידה שדברים כאלו קרו לה, אז הנה אוסף של סיפורי דייטים הזויים, מצחיקים וטראומטיים. פגישות שבזמן אמת רצינו למחוק מהזיכרון, אבל תכלס חבל כי הם פשוט ממש מצחיקים. אז בפעם הבאה שתגידו למישהו ״מה כבר יכול להיות?״ הנה כל מה שבאמת יכול לקרות.
1. טל
שיקוי הקסם
הימים ימי הקורונה, הייתי שבורה ומרוסקת אחרי פרידה. ובסוף אחד המפגשים אצל הפסיכולוגית היא אמרה לי: טל, אני חושבת שהגיע הזמן לחזור לצאת לדייטים. באותו ערב הלכתי לשקיעה בחוף הים, והגבר הכי שווה שהיה שם ניגש אליי, והזמין אותי לסטודיו שלו לשבת לשתות משהו. כמעט אמרתי לא, אבל דברי הפסיכולוגית הדהדו לי בראש ונעניתי להצעתו. הלכנו לסטודיו שלו, הוא הוציא מהמקרר בקבוק יין ועוד בקבוק פלסטיק ליטר וחצי עם נוזל חום־סגול שלא ראיתי בחיים. הוא מזג את היין לשתי כוסות, ולכוס שלו הוסיף מהמשקה החום־סגול תוך כדי שהוא שואל אותי אם אני רוצה גם. ״מה זה השייק הזה?״ שאלתי, והוא אמר: ״יש פה מיץ תפוזים, מיץ רימונים, מאצ׳ה אני חושב, קקאו, קצת יין אדום… אממ…״
ראיתי שהוא מתאמץ להיזכר בכל המרכיבים אז אמרתי לו שימזוג, סך הכול נשמע כמו שייק די בריא. העברנו דייט נחמד מאוד וכשבאתי ללכת הוא שאל אם אני עוד שותה מהכוס שלי, אמרתי שלא והוא לקח את השאריות שבשתי הכוסות והחזיר אותן לתוך הבקבוק עם הנוזל החום־סגול. קורונה, לא קורונה – יש דברים שעדיף לא לדעת לעולם.
2. עדי
ראש כרובית
את הדייט השלישי קבענו לשישי בבוקר, הוא נורא רצה ללכת לאיזו עגלת קפה, אבל זה היה יום חורפי וגשום ופחות התאים, ומכיוון שהגיע מרחוק הצעתי שנשב אצלי ונכין ארוחת בוקר במקום לצאת הוא זרם על הרעיון ושאל מה להביא, אמרתי לו שכמה גבינות יהיה נחמד. כשהגיע הוא הוציא את מה שקנה ובנוסף שלף מהשקית כרובית ענקית וסיר. חשבתי שהוא הגדיל ראש ושאלתי – ״אה, קנית גם כרובית? מגניב, מה חשבת שנעשה עם זה?״ והוא אמר: ״לא, זה לא בשבילנו. אני פשוט מתארח הערב אצל חברים, אז חשבתי שאחסוך זמן ואבשל אצלך את הדברים לארוחה".
3. סתיו
יש טייק אוויי?
הכרנו בקבוצה פוליטית. חשבתי לעצמי – הנה מישהו דעתן עם אידיאולוגיות כמו שלי – פוטנציאל. יום אחד נפגשנו באיזו הפגנה, ומשם המשכנו לבית קפה. הוא לא הזמין כלום, אפילו לא לשתות. כשסיימנו הצעתי לו לקפוץ להגיד שלום לחברים שלי שבדיוק נפגשו לארוחת ערב בבית של אחת החברות. כשהגענו הוא התיישב והרגיש מהר מאוד בנוח, וסירב בנימוס לאוכל שהמארחת הציעה לו. ואז, כמעט בלי ששמנו לב, בתוך עשר דקות הוא שאב את כל האוכל שנשאר על השולחן. היו שם קציצות בשר ואורז וסלטים ושניצלונים וחתיכת פשטידה ותפוחי אדמה אפויים. והוא, איזה בושות, א־לוהים, ליטרלי אכל לחברים שלי את כללללל האוכל שנשאר על השולחן. ואם זה לא מספיק, לקינוח הוא אכל לנו את הראש. לימים ראיתי שהוא פעיל באיזו קבוצה להצלת מזון, וחשבתי לעצמי שמסכן המזון הזה, מי יציל אותו ממנו.
4. בת–אל
שיעור באיפוק
ישבנו בחוף הים של תל־אביב ודיברנו אל תוך הלילה. וכשהייתי חייבת פיפי, לא מצאנו אפילו תא אחד פתוח לאורך כל החוף. הרגשתי חסרת אונים אבל גם הרגשתי איתו מספיק בנוח כדי להודיע שאין מצב שאני מתאפקת עד הבית. הוא אמר לי בנחישות: ״בואי איתי״. מלאת תקווה וחששות הלכתי אחריו לכיוון שדרת המלונות ברחוב הירקון. כשהבנתי מה התכנון אמרתי לו ״נראה לך שייתנו לי להשתמש בשירותים? עזוב, זה חסר סיכוי". כשהגענו לכניסה של אחד המלונות הוא אמר לי: ״אל תדאגי, חכי פה". ראיתי אותו אומר משהו לפקיד הקבלה בלובי, והפקיד הרים את הראש ואישר בחיוך שאני יכולה להיכנס לשירותים. חיוך קצת מוגזם הייתי אומרת, אבל זה לא היה הזמן לתהות לגבי זה. אמרתי תודה ונכנסתי במהירות, וכשיצאנו שאלתי את הבחור מה הוא אמר שהפקיד נתן לי להיכנס בכזו קלות? והוא ענה: ״אמרתי לו שאכלת משהו מקולקל ואת חייבת לשירותים בקטע לא טוב, ושיעשה טובה דחוף כי אני אצטרך להתמודד עם ההשלכות".
5. עדיאל
הפיל שבחדר
באחד הדייטים הראשונים עם מישהי מיפו, קבענו שנשב אצלה בבית ונראה סרט. תוך כדי שאנחנו יושבים על הספה, די קרוב זה לזה, צופים בסרט ומדברים, אני קולט בזווית העין מישהו שיושב על כיסא מולנו ובוהה בנו. הרמתי את הראש במבט שואל והיא אמרה: ״אה, זה בסדר. זה רק השותף שלי, סבבה שהוא יֵשב פה, נכון? הוא לא ידבר". לא ידעתי מה להגיד ואיכשהו בסוף אמרתי כן, והשותף שלה פשוט ישב מולנו לאורך כל הדייט, הסתכל עלינו ולא דיבר. כשקמתי ללכת הביתה הוא פשוט קם והלך לחדר שלו, בלי להוציא מילה.
6. מיכל
ארוחת ילדים
נפגשתי לדייט בבית קפה עם מישהו שאחותי הכירה לי. הוא שאל אם אני רעבה כמוהו, עניתי שכן, והוא הציע שנזמין משהו יחד וזרמתי. ואז הוא הצהיר: ״בא לי טוסט!״ הסברתי שאני מכירה את המקום הזה, ואין שם טוסטים אבל יש פיצות מעולות וכל מיני מאפים. והוא ענה: ״לא לא! לא בא לי פיצה, בא לי טוסט! עם גבינה צהובה, טוסט!״ אמרתי לו שאפשר לשאול את המלצרית ולראות. כשהמלצרית הגיעה הוא אמר לה: ״אני רוצה טוסט!״ היא ענתה בדיוק מה שאמרתי לו. והוא אמר ״נווווו, אבל בא לי טוסטטטטט״. מובכת מהסיטואציה ניסיתי להתערב קלות ולהציע לו שניקח פשוט פיצה במקום. הוא הסכים לקחת פיצה. חשבתי שעברתי את החלק הקשה אבל אז שאלתי אותו אם ירצה שנזמין יין או משהו לשתות והבחור ענה: "אני לא שותה יין, רק בקידוש". אז הזמנתי לעצמי, והוא אמר למלצרית: ״בא לי שוקו, יש שוקו?״ וכשהשוקו הגיע הוא שמח מאוד ואני רק חשבתי לעצמי – איזה מזל שאין פה פטל.
7. הדר
עניין של זמן
נפגשנו במרכז בנקודת אמצע בין שנינו כי המרחק בין מקומות המגורים שלנו היה רב, ובאותה תקופה הייתי בלי רכב והתניידתי באוטובוסים. אכלנו, הלכנו לראות את השקיעה וכשהסתיים הדייט (שהיה סביר מינוס), ביקשתי שיקפיץ אותי לתחנת האוטובוס. הוא מצידו התעקש לקחת אותי הביתה לירושלים, אבל אמרתי לו שאין סיבה, זו נסיעה מאוד ארוכה בשבילו חזרה לצפון. בכל זאת הוא התעקש בתוקף להחזיר אותי הביתה. חשבתי לעצמי שזה הרבה זמן משותף יחד אחרי דייט לא מאוד מוצלח, ומצד שני חשבתי שנחמד מאוד מצידו להציע ואני שונאת אוטובוסים, אז נזרום. אחרי שהגענו אליי בסוף אותו הדייט הוא אמר לי:
״תראי, חשבתי על זה קצת, איך נוכל להכיר יותר ולהיות ביחד וגם להקל אחד על השנייה בנטל. אולי תעברי לגור איתי בצפון וככה נוכל להכיר יותר מהר. כרגע יש אותי ויש אותך, ואם תגורי איתי אז יהיה אותנו. אם זה לא יעבוד, מקסימום נהיה שותפים. אני לא רוצה להלחיץ, אבל מה את אומרת?״
8. שני
המתחזה
בחורף של שנה שעברה נסעתי לפגוש חברות בתל־אביב ולספוג קצת שמש. לפני כן ישבתי בים עם עצמי, ופתאום ניגש אליי מישהו ממש חמוד וחתיך. התחלנו לקשקש ומפה לשם מצאנו את עצמנו מבלים יחד את כל אחר הצהריים. לאורך כל הפגישה הספונטנית הוא נידב פיסות מידע שאף אחת מהן לא הייתה אמינה בשום צורה. סיפר שהוא איטלקי, שאחרי שהגיע לארץ הוא עשה צבא ביחידה סודית, שלאחרונה הוא עושה מילואים ביחידה 669, סיפר גם שהוא הבעלים של איזו חברה מצליחה, שממש השבוע הם עשו אקזיט ושבדיוק היום ראיינו אותו לכתבה בנושא. ואם כל זה לא מספיק, אז הוא גם שחקן ואפילו היה לו איזה תפקיד ב״פאודה״. בכל פעם ששאלתי איזו שאלה על פרט יותר ספציפי הוא התחמק, אמר שהוא לא בדיוק זוכר, ואחר כך אמר שנשבר לו הטלפון. באיזשהו שלב אמרתי לו שמע, אני לא כזה מאמינה לך. והוא אמר – מה את רוצה, שאני אראה לך דברים כדי שתאמיני לי? אמרתי לו כן, תראה לי משהו. הוא חיפש את תעודת הזהות שלו, אבל אמר שהוא לא מוצא אותה. אחר כך ניסה לחשוב מה הוא יכול להראות לי ולא מצא. בסוף הוא הפך את זה עליי, נעלב וכעס עליי שאני לא מאמינה לו ופוף, נעלם.
9. אריק
הכי אחי
בימי הרווקות הקשוחים, חבר טוב שלכאורה מכיר אותי היטב סידר לי דייט עם מישהי. כבר בטלפון היא נשמעה לי פחות הטיפוס שלי, אבל זו הייתה תקופה שהחלטתי לא לשלול הצעות כדי שלא יוכלו להאשים אותי שאני לא מנסה. קבענו, באתי לאסוף אותה, ובזמן שאני מחכה לה מתחת לבניין ראיתי אותה מגיעה. היא עישנה, אבל באותם ימים גם אני עישנתי, כך שזה לא הפריע לי. אבל אז רגע לפני שהיא נכנסה לאוטו היא הכניסה את הסוף של הסיגריה בין האצבע והאגודל ונתנה לשארית הסיגריה הקפצה של אסיר בכלא. אחר כך היא שאבה מתוך הריאות את כל מה שיש לה, פתחה את הדלת של הרכב וירקה החוצה סמוחטה דוחה. הסיגריה עפה לאלף עזאזל יחד עם כל שאריות האופטימיות שניסיתי להיאחז בהן בדייט הזה.
