תכולת הספרייה עד לאחרונה לא התוודעתי כלל לרעיון הגלום במושג "הספרייה שלי". יש בביתנו ספרייה נאה, שתמיד הייתה עבורי מוקד אסתטי יותר מאשר אוסף פרטי. אני עצמי מעולם לא צברתי ספרים. אני משאיל מספריות, מחברים, ממשפחה – ומקפיד תמיד להחזיר. אינני קורא חוזרני, עוד לא יצא שקראתי ספר פעמיים. את מרבית ספרי הסיפורת שבביתנו קראתי, אך מעטים מהם שלי. למעשה זו הספרייה של אשתי, ויש בה ערב רב של ספרים שאין לי מושג כיצד מצאו את דרכם לביתי.
שיטת מיון מכיוון שאין לי בעלות על ספרייתי, נעשה המיון על פי העדפותיה של אשתי, לפיכך, על פי פרופורציות וצבע הכריכה. אילו הייתה לי יד בסידורה, הייתי מקצה מקום נפרד לספרי העיון ולספרי השירה. את הסיפורת הייתי ממיין לפי ספרות ישראלית וספרות זרה. אני משער שהיה זה סידור שכלתני המאפשר התמצאות קלה. אילו הייתי עושה כן, הייתי שואל את עצמי לשם מה אני ממיין את הספרים מלכתחילה ובמה עדיפה שיטתי על זו של אשתי. אני לא בטוח שהייתי מוצא לכך תשובה.
מדף קרוב ללב המדף הקרוב לליבי איננו נמצא בספרייה אלא ליד מיטתי. הוא יקר לי מכיוון שהוא מכיל את מקבץ הספרים האחרונים שקראתי ואת זה הנוכחי. הספרים שאני קורא הולכים עמי תקופה ולעיתים אף מכתיבים במידה את הלך רוחי. הספרים הנצברים במדף, שראשי נחבט בו לעתים, הם נדבך חשוב בחוויה התקופתית שלי. כרגע נמצאים שם שני ספרים של אסימוב ושלושה של איין ראנד, שהופכים אותי לאדם מעט ספקן ומרדני. את המדף עצמו אני בניתי, וכל ספר שניצב עליו מחמיא לו (ולי).
השפעת המלחמה אירועי אוקטובר 2023 כיבו לי את האור. בחודשים שלאחר מכן אבדו הטעם והתכלית למרבית העיסוקים שהסבו לי הנאה. כעבור חצי שנה הפנמתי שהחושך לא יסור מעצמו, והשבתי עצמי טיפין־טיפין לשגרה. הספר ששברתי איתו את הצום היה "החיוך האטרוסקי" שהשיב לי את התאווה. מרגע שנפרץ המחסום חזרתי לקרוא, והמון. הספרים מצליחים להסיח את דעתי מאקטואליה ולספק לי עיר מקלט קרובה. מאז אוקטובר ההוא אני נמנע במודע מספרים העלולים לעורר בי מועקה חריפה. מועקות יש כעת למכביר.
על ארבעה ספרים
חולית
פרנק הרברט / תרגום: עמנואל לוטם / עם עובד, 2003
אל סדרת ספרי "חולית" הגעתי בעקבות המלצה של גיסי, אחד מאנשי הספר האינטליגנטים ביותר שאני מכיר. להפתעתי הרבה דורג דווקא הספר הזה, ספר מדע בדיוני, בראש הרשימה שלו. מעטים הספרים שהם לא רק חוויית קריאה, אלא גם משני תודעה בדרכם. ספרי פולחן היוצרים עולם מושגים הנהיר רק למי שקרא אותם ומדבר את שפתם. היקום העתידני המרתק שבדה פרנק הרברט מספק כר פורה לרעיונות עמוקים ופילוסופיים, שחלקם מאתגרים למדי.
כמעיין המתגבר
איין ראנד / תרגום: אינגה מיכאלי / כנרת זמורה־ביתן דביר, 2012
ספר נוסף שיש בו כדי להשפיע על תודעת הקורא. על אף תיאוריו המופלגים לעיתים, וחרף העובדה שחלק מרעיונותיו המרכזיים הם כבר חזון נפרץ במציאות של המאה ה־21, יש בספר הזה עוצמה שהיא מעבר לזמן ולמרחב. זהו ספר זועק ובועט, שהותיר אותי עם חברבורות וצפצוף באוזניים. ספר שאני מצטער שלא נפל לידיי בצעירותי. הסיפור נסוב על מלחמתו של אדריכל – אינדיווידואליסט נרקיסיסט ומוכשר – בעולם הקם עליו לכלותו בגלל כישרונו.
בית האלוהים
סמואל שם / תרגום: שרית פרקול / זמורה־ביתן, 2002
ספר חובה לכל העוסקים בעולמות הרפואה ונוטים לראות את חווייתם המקצועית בציניות ולעיתים בפלצות לשמה. זהו ספר רווי הומור שחור, שלעיתים נדבק לכפות הרגליים כמו זפת בחוף הים. מחרב מסיבות. הקסם שלו הוא הגרוטסקיות שבה מוצג עולם הרפואה, עתיר האידיאלים, כאשר הוא חולף דרך מסננת המציאות וטבע האדם. קראתי את הספר מזמן, אבל את חלק מ"חוקי" בית האלוהים אני עדין זוכר היטב, ומזכיר לעצמי חדשות לבקרים שמטופל תמיד צונח.
גינת בר
מאיר שלו / עם עובד, 2017.
לטעמי זהו הספר האישי ביותר שכתב מאיר שלו, ומכל ספריו זה הספר שבו הכי מצאתי את עצמי. להאכיל את הקומפוסטר שבגינה, או לנבור במחסן אחר זרעון חסר חשיבות שנשמט מידי – זה לגמרי אני. כמו בכל ספריו, גם בסדרת הסיפורים הקצרים שבספר הזה יש ערך מוסף, מתובל בהומור מתוחכם, מאיר שלוי כל כך. אך במקרה הזה, הספר בדיוק עבורי ועבור גינת הבר (המאולפת) שלי. כשקראתי אותו לא חדלתי להנהן בהנאה.
