01 זיכרון ילדות תרבותי. היום שבו "הופה היי" הופיעו אצלנו בשכונה. כל תלפיות הגיעה לבריכה של רמת־רחל לראות איך עוזי חיטמן, יגאל בשן ויונתן מילר יוצאים מהטלוויזיה והופכים לבשר ודם. הכוח של מאתיים ילדים ירושלמים, דתיים, חילונים, מסורתיים שכולם שרים ביחד את אותו השיר – היה אחת מחוויות התפילה החזקות ביותר של הילדות שלי.
02 ספר שקראת פעמיים. כשהייתי בן 14 נסענו לאיטליה, טיול ראשון שכבר הייתי בו גדול מספיק ממש ליהנות ולהבין. היה לי עותק יד שנייה של "חיי מיכלאנג׳לו" שריגש אותי כל כך: הסיפור על אמן שחוצב מיתוס, סיפור, דמות אדם, מתוך גוש של אבן. לקרוא עליו ואז לראות את היצירות. באיזשהו שלב התחיל הספר להתפרק לי בידיים. בכל פעם שקראתי עמוד הוא היה נתלש, והייתי מטמין את הדפים המצהיבים ברחובות ונציה ופירנצה.
03 מקום המפלט שלך בימים קשים אלה. כל השנים נמנעתי מלימוד דף יומי. הייתה בי גאווה של בוגר ישיבה שחושב על עצמו שהוא לומד ומלמד רק בעיון. אבל מאז המלחמה מצאתי את עצמי אוחז בדף היומי. יש לי נוהל קבוע: אני קם ב־5:30 כשהבית עוד ישן, מכין קפה ולומד את הדף לבד. אחר כך בדרך לעבודה אני מקשיב להסכת כלשהו על הדף (הסכת מועדף: הרב אודי שוורץ, שהוא גם סא"ל וראש ענף הלכה ברבנות, ושמדי פעם חושף סיפורים מרגשים מהמלחמה). כל מוצאי שבת אני חוזר על הדפים בגמרא הגדולה של סבא שלי, ומצרף את הסימונים שלי לאלה שלו.
04 עם מי היית רוצה לשבת לכוס קפה. עם אבנר גורן, כותב ההגדות של קיבוץ ניר־עוז. אחרי 7 באוקטובר התחלתי לקרוא את ההגדות שכתבו בקיבוצי העוטף. אחת הברכות שריגשו אותי במיוחד הופיעה בהגדה שכתבו בניר־עוז בשנות ה־90. התקשרתי לאלון פוקר מקיבוץ בארי לשאול אותו ממי לבקש רשות כדי לכלול את הברכה במהדורה החדשה של "הגדה ישראלית", והוא ענה בדמעות שאין ממי לבקש, שמי שכתב את הברכה היה אבנר, שאהב את פסח כל כך, ונרצח בביתו בבוקר שמחת תורה.
05 דמות שמעניקה לך השראה. הרב ייץ גרינברג, מורי ורבי בתורה, בהנהגה ובדרך ארץ. לפחות פעם בשנה אילנה ואני באים לבית של הרב ייץ ואשתו תלמידת החכמים והמנהיגה בלו גרינברג, לארוחת ערב, ולמרות גילם המתקדם הם מארחים אותנו בנדיבות, שואלים על כל ילדינו ומספרים לנו על המאבקים שהם מעורבים בהם, חולקים חידושי תורה נהדרים ומעוררים בנו יראת שמיים פשוטה ואהבת אדם עמוקה. אני מאחל לעצמי שבריר מהעשייה הרבנית של הרב ייץ, ואם אזכה למעט מאהבת א־לוהים ואדם שיש בו, דיי.
06 עם מי היית רוצה להתחלף ליום אחד. בכנות? הייתי רוצה להתחלף עם עצמי מלפני עשר שנים. אני מרגיש ששנות ההורות והמשפחתיות הכי מתוקות נעלמות לי מבין הידיים. ביום־יום אני טרוד ועסוק ונותן לטלפון לגנוב לי את הזמן והקשב מארבע הבנות המשגעות שלנו, ועכשיו הן כבר גדלות ועוזבות את הבית, ואני יודע שאני הולך להתגעגע ממש לאחרי הצהריים הארוכים איתן, לארוחת ערב של אמצע השבוע כשכולן בבית או לריבים הקטנים בדרך למיטה. הרגעים האלה הם טעם החיים, גם אם בזמן אמת קשה לזכור את זה.
07 מה שם קבוצת הווטסאפ המשפחתית שלך. לקבוצת הווטסאפ של משפחת ציון קוראים "הלו תשאלי". זה התחיל רק אני והאחיות שלי, ואז הגיסים וההורים, ועכשיו היא מתרחבת עם עוד ועוד מבני הדור הצעיר שמגיעים לגיל הסמארטפון. אבל נראה לי שהם לא מבינים את הבדיחה.
