ליגת כדורסל הנשים בישראל נכנסה השבוע לשלבי ההכרעה בשתי סדרות חצי גמר הפלייאוף העליון. מי שתנסה להוביל את קבוצתה לזכייה באליפות ובדאבל היא דור סער, אחת הכדורסלניות הישראליות הבכירות בדור הזה. לפני שבועות אחדים הובילה סער את קבוצתה, מכבי בנות אשדוד, לזכייה בגביע המדינה לאחר ניצחון 62:78 בגמר מול הפועל לב ירושלים. בסיום גמר הגביע ולאחר שהניפה אותו, נבחרה סער גם למצטיינת המשחק, מכיוון שקלעה 14 נקודות ומסרה 7 אסיסטים, במשחק שהיה לזכייה הראשונה שלה בתואר לבוגרות בישראל.
"כיף לזכות בתואר ראשון עם מועדון מיוחד כזה, בטח כשאני בתפקיד הקפטנית", אומרת סער, "ניצחנו בדרך קבוצות חזקות מאוד ולכן הכול מיוחד יותר, ואני שמחה ששיחקנו בגמר מול אולם מלא, וזה נתן לי אופטימיות בנוגע לכדורסל הנשים בארץ, הוא בדרך לפריחה מחודשת. בשבילי התואר האישי פחות מעניין, אני שמחה שהצלחתי להביא את היכולות שלי לידי ביטוי, שעזרתי לקבוצה לזכות בתואר, ושהעבודה הקשה השתלמה".
סער, שזכתה בעונה שעברה בתואר מלכת הסלים הישראלית במדי רמת־השרון, עם 18.2 נקודות בממוצע לערב, חתמה בקיץ שעבר באשדוד – אחת הקבוצות הבכירות והמעוטרות בכדורסל בישראלי. הקבוצה זכתה עד היום ב־5 גביעים ו־6 אליפויות. עד כה סער מציגה עונת שיא בקריירה, עם 13.2 נקודות לערב (באחוזים מרשימים של 44.4 לשתי נקודות ו־45.3 לשלוש) 3.4 ריבאונדים ו־6.6 אסיסטים, כפול מהעונה החולפת. "היכולת שאני מציגה השנה היא לדעתי שילוב של ניסיון, ביטחון, בשלות ועבודת הכנה טובה בקיץ עם מאמן אישי. באשדוד סמכו עליי מהרגע הראשון, מינו אותי לקפטנית, נתנו לי תפקיד מרכזי בקבוצה וציפו ממני להוביל. אין שמחה ממני לקבל את המושכות. הרגשתי מוכנה לעשות את זה", מנתחת סער. "אשדוד הוא מועדון מיוחד מאוד, יש לו מסורת שמעניקה לנו מעטפת נהדרת. יש צוות רפואי מקצועי ואנשי מנהלה נהדרים שדואגים לנו לכל מה שאנחנו צריכים. זה ממש לא מובן מאליו. אורי בן־סימון המנהל המקצועי וטלי קריאף יושבת הראש הם אמא ואבא של הקבוצה, ושירה העליון, המאמנת, עושה עבודה נהדרת עם הצוות שלה. היא מיצבה את עצמה בשנים האחרונות כאחת מנשות המקצוע הבכירות בארץ. יש לנו חיבור טוב ותקשורת פתוחה, ואני לומדת ממנה המון. אני אוהבת להיות חלק ממועדון שמצפה להצלחות ומכוון הכי גבוה שאפשר".
"מאתגר לשחק פעם אחר פעם מול אותה קבוצה. הפועל ירושלים היא קבוצה מצוינת, ויש לה הרבה יכולות, תמיד קשה לשחק מולן, אבל כל השנה הכנו את עצמנו לרגעים האלה"
בסדרת חצי הגמר, שממנה תעלה לגמר הקבוצה הראשונה שתנצח שלושה משחקים, פוגשת אשדוד שוב את ירושלים, יריבתה מהגביע. במשחק הראשון שנערך ביום שני בערב ניצחה ירושלים בתוצאה 78-79 לאחר הארכה (סער קלעה 15 נק'), והמשחק השני נערך אמש אחרי סגירת הגיליון. "מאתגר מאוד לשחק פעם אחר פעם מול אותה קבוצה ואותן שחקניות. הפועל ירושלים היא קבוצה מצוינת, ויש לה הרבה יכולות. תמיד קשוח לשחק מולן, אבל עבדנו כל השנה והכנו את עצמנו לרגעים האלה, והמטרה היא להגיע לשיא בזמן הנכון כדי לחבר כמה ניצחונות, להעפיל לגמר ולהתמודד על האליפות והדאבל", מצהירה סער. "אנחנו לקראת סיום עונה טובה למדי בליגה שלנו. הקבוצות בנו סגלים איכותיים, ואף על פי שמאז תחילת המלחמה פחות זרות רוצות להגיע לכאן, הרמה בליגה עדיין גבוהה, יש לנו שלוש זרות והרבה ישראליות איכותיות. יו"ר מנהלת כדורסל הנשים, דנה סנדר, עושה עבודה טובה ומשקיעה הרבה מאמצים לקדם את הענף שלנו, וכבר רואים את התוצאות של העשייה בשטח. חשוב שנמשיך למצוא דרכים לחבר בין האוהדים לקבוצות, ואני מאמינה שכאשר נחזור להשתתף במפעלים האירופיים נארח בישראל, והנבחרת תצליח יותר, המודעות לענף תעלה והוא יהיה ליותר פופולרי".
◊◊◊
סער (25, 1.64 מטרים) משחקת בתפקיד המרכזת ונחשבת לקלעית נהדרת ולוחמת על המגרש. היא נולדה בפרדס־חנה, גדלה עם משפחתה בקיבוץ מענית וחיה כיום באשדוד. יש לה אח ואחות קטנים ממנה, וספורט תמיד היה חלק מחייה. "מגיל צעיר שיחקתי בכל ענף אפשרי. בסוף כיתה ד' בן דוד שלי הציע לי לבוא איתו לחוג כדורסל בהפועל גן־שמואל מנשה, שהתקיים סמוך לקיבוץ שלי. מהרגע הראשון התאהבתי בתחום, ומהר מאוד הבנתי שהמטרה שלי היא להפוך למקצוענית", היא נזכרת. "סיבה נוספת שדחפה אותי לשחק הייתה העובדה שסבא שלי, אורי סקרלץ זיכרונו לברכה, היה כדורסלן מוערך ששיחק בהפועל בית אלפא. רציתי להמשיך את הדרך שלו".
בשנותיה הראשונות שיחקה סער כחלק מקבוצת הבנים של המועדון. "קיבלו אותי מצוין בקבוצה, רבים מהם היו חברים שלי מבית הספר, הייתי מהשחקנים המובילים בקבוצה, ולא היה אכפת להם שאני בת", היא נזכרת. "מדי פעם שיחקתי עם הבנות, אבל הרמה הייתה נמוכה יותר, לכן העדפתי לשחק עם הבנים, וכך השתפרתי מקצועית. בגיל 12 כבר אסור היה להמשיך לשחק בקבוצת הבנים, ועברתי למועדון בעמק יזרעאל".
בעונת 2011/12 זכתה סער באליפות המדינה לילדות והפסידה עם קבוצתה בגמר הגביע. שנתיים לאחר מכן זכתה באליפות ובגביע לנערות א' בנוסף לגביע הילדות, שם גם זכתה בפרס המצטיינת בגמר, ושנה לאחר מכן זכתה בעוד גביע, הפעם לנערות ב' במשחק הצטיינות נוסף שבו קלעה 20 נקודות. "אף על פי שהייתי נמוכה וקטנה מאוד פיזית, הצלחתי להתבלט כבר מגיל צעיר", היא נזכרת. "אחת הסיבות היא שמהרגע הראשון הוספתי גם אימונים אישיים, הלכתי הרבה לזרוק לסל עם עצמי והתנהלתי כמו שחקנית מקצוענית. אלה היו שנים טובות עם הרבה הישגים קבוצתיים ואישיים שתרמו מאוד להתפתחות האישית שלי".
בגיל 14 סער הצטרפה לאקדמיה למצוינות בווינגייט. היא הייתה נוסעת למועדון בעמק יזרעאל, שנמצא במרחק שעה וחצי מהבית. "עם הזמן הדרישות בבית הספר היו לגבוהות יותר, ובשלב מסוים הייתי יותר מדי על הכביש, אז בכיתה י' החלטתי לעבור לאקדמיה לשלוש שנים", היא מספרת. "זו הייתה הפעם הראשונה שעזבתי את בית הוריי. בהתחלה היה לי מאוד לא פשוט, אבל היו הרבה ספורטאים סביבי, הגישה הייתה מקצוענית מאוד וקיבלנו מעטפת מצוינת, אז התרגלתי".
באותה תקופה החלה סער גם לגבש את הרעיון לשחק כדורסל במכללה בארצות הברית. "בתיכון יצאתי עם נבחרת הקדטיות לטורניר באירופה, ובמהלכו ניגש אליי מגלה כישרונות מארצות הברית ושאל אם יעניין אותי לעבור לשחק בקולג'. השאלה שלו סקרנה אותי, מהר מאוד הבנתי שאני בעניין, ושזה הצעד הבא שאני רוצה לעשות בקריירה".
בסיום כיתה י"ב, מכיוון שהייתה לשחקנית בינלאומית מגיל צעיר, הצליחה סער להוציא מעמד של "ספורטאי עילוי" שאפשר לה לדחות את השירות הצבאי, והיא טסה למכללת מיין בארצות הברית, שם התמקצעה בלימודי מנהל עסקים ושיחקה בקבוצת הכדורסל "הדובים השחורים". "היה לי קשה מאוד להסתגל למקום זר ולשפה ומנטליות אחרת כשאני מאוד רחוקה מהבית. הגעתי למצב שבו אמרתי להורים שאני לא בטוחה שאני רוצה להישאר", היא נזכרת. "בסוף החלטנו שאתן לזה הזדמנות אמיתית לחצי שנה, ואחרי ארבעה חודשים התאהבתי במקום והיה לי טוב מאוד גם בכדורסל, גם בלימודים וגם בצד החברתי. בסופו של דבר, אלו היו שנים מדהימות".
למרות קשיי ההתאקלמות הייתה סער לשחקנית חמישייה כבר בעונה הראשונה שלה, תרמה 5.6 נקודות לערב, קטפה 2.3 ריבאונדים ו־2.9 אסיסטים לערב וזכתה בסיום העונה בתואר שחקנית השנה הראשונה המצטיינת, בנוסף לארבע בחירות לרוקי השבוע במהלך העונה עצמה. משנה לשנה שיפרה סער את הנתונים האישיים שלה, זכתה עם הקבוצה פעמיים באליפות של America East Conference, בנוסף לשלל תארים אישיים, כולל בחירות לחמישיית המצטיינות של העונה בקונפרנס. היא עלתה עם קבוצתה פעמיים לטורניר הארצי, שם נוצחו הדובים פעמיים בסיבוב הראשון של 64 הבכירות. בשנה הרביעית במכללה שברה סער את שיא הקליעה לשלשות, שעמד אז על 219, ועומד עכשיו בזכותה על 235. היא המוסרת השנייה בטיבה של המכללה, עם 507 אסיסטים בסך הכול, והיחידה אי פעם שקלעה במיין יותר מ־1,000 נקודות (1,069) ומסרה 500 אסיסטים. בסופו של דבר שיחקה סער 152 משחקים במכללה, ובהם רשמה ממוצעים של 9.8 נקודות, 2.8 ריבאונד, ו־4.2 אסיסטים.
בסיום ארבע שנים במיין בחרה סער לעבור לאוניברסיטת מידל טנסי סטייט, ושם שיחקה עונה נוספת. "אחת העונות נקטעה לנו מוקדם בגלל הקורונה, והנהלת הליגה אפשרה לנו להמשיך לשחק גם שנה חמישית במכללות. החלטתי לנצל את ההזדמנות ולעבור לשחק במקום אחר כי הרגשתי מיצוי במיין", מסבירה סער. "עברתי לטנסי כדי לקבל יותר חשיפה ולשים אותי במקום טוב יותר בקריירה. הייתה עונה טובה אף שלא הצלחנו להגיע לטורניר הארצי, אבל שיחקנו בטורניר המשני והגענו עד לחצי הגמר. בסיומה היו לי מחשבות לגשת לדראפט ה־WNBA, אבל עם יד על הלב – לא האמנתי שיש לי סיכוי. התמקדתי בחיפוש אפשרויות באירופה, וגם הייתי צריכה לחזור לארץ כדי להשלים את השירות הצבאי שלי".
◊◊◊
סער חזרה לישראל וחתמה ברמת־השרון, שהייתה לקבוצת הבוגרות השנייה שלה בישראל לאחר שבעונת 2016/17 שיחקה במכבי רעננה, בד בבד עם לימודיה בתיכון. לצד קריירת הקבוצות, כבר יותר מעשור שהיא חלק מנבחרות ישראל השונות, כולל הנבחרת ב־3 על 3, שבמדיה שיחקה בשלב הבתים בגביע העולם ב־2023. היא זומנה בפעם הראשונה לנבחרת הקדטיות ב־2014, ועוד בטורניר אליפות אירופה הראשון שלה לדרג ב' באותו הקיץ תרמה 10.1 נקודות למשחק, מסרה 3 אסיסטים ולקחה 3.4 ריבאונדים למשחק.
"יש לנו דור מאוד מוכשר של שחקניות, ובנבחרת אנחנו עדיין לא מצליחות לממש אותו. חובת ההוכחה היא קודם עלינו"
בשנים 2016 ו־2017 ייצגה סער את ישראל בנבחרת הנערות, ב־2018 הייתה קפטנית נבחרת העתודה באליפות אירופה דרג ב' עד גיל 20, ושנה לאחר מכן זכתה באותו המעמד בתואר מלכת הסלים והאסיסטים, עם 18 נקודות למשחק ו־5.3 אסיסטים. בפברואר 2024 קיימה את הופעת הבכורה שלה בנבחרת הבוגרת. "בשבילי זו גאווה גדולה לייצג את מדינת ישראל על כל במה אפשרית", מצהירה סער. "מבחינת הנבחרת הבוגרת לא זכיתי עד היום בהרבה קרדיט ודקות משחק. אני מקווה שזה ישתנה בהמשך. יש לנו דור מוכשר מאוד של שחקניות, ובנבחרת אנחנו עדיין לא מצליחות לממש אותו. חובת ההוכחה היא קודם עלינו, אבל אני מאמינה שאם הסגל החזק ביותר יגיע למשחקים אנחנו שוות העפלה לטורניר גדול".
למרות החזרה ארצה, נראה כי החלום לצאת ולשחק באירופה עדיין מקנן בה. "החלום הגדול ביותר שלי הוא לשחק במפעלי היורוליג והיורוקאפ, בשאיפה לממש את עצמי ככדורסלנית ולהגיע לצמרת האירופית", היא קובעת. "רמלה הייתה הקבוצה היחידה העונה מהליגה שלנו שהשתתפה במפעל אירופי, אבל זו מציאות מאוד מורכבת ומקשה כשאין לך אפשרות לארח משחקים בארץ".
יש לך עוד חלומות?
"כרגע כולי בספורט, אבל אני מאמינה שבעתיד יהיו עוד חלומות שארצה להגשים. אני מקווה מאוד שהמלחמה תסתיים בקרוב. פשוט הזוי בעיניי שהיא נמשכת כל כך הרבה זמן. בחודשים הראשונים אח שלי היה בשדה הקרב וזה היה מאוד לא קל. וככל שהזמן עובר, חיים את השגרה, אבל אני לרגע לא שוכחת את החטופים, את החיילים שנלחמים עלינו, את המשפחות השכולות, את הפצועים, ואני מנסה לחזק ולעזור כמה שאפשר".
בחלק גדול מהקבוצות שלך מינו אותך לקפטנית, איך את מסבירה את זה?
"זה מתחיל מזה שאני בתפקיד המרכזת ומחברת בין המאמנת לבין הקבוצה עצמה וממשיך באופי שלי, שאני תמיד שמה את הקבוצה במקום הראשון. אני נלחמת, עובדת קשה ועושה כל מה שצריך בשביל הניצחון. זה פשוט מי שאני, וכשנתנו לי את תפקיד הקפטנית בתחנות השונות האמינו שאוכל לבצע היטב את התפקיד".
איך תעבירי יום פנוי?
"הכיף שלי הוא להיות בבית עם המשפחה. אחרי שנים באקדמיה ובארצות הברית הבנתי עד כמה חשובה המשפחה ושהיא לפני הכול, מה שמחדד לי אפילו יותר את הקושי של הרבה בתים היום בישראל שהאהובים שלהם בעזה ולא זוכים לדעת מה עובר עליהם".
