את חיה בוקובזה – משתתפת העונה הנוכחית של "חתונה ממבט ראשון" (קשת 12, הפרק הבא ישודר במוצאי שבת) – פגשתי בפעם הראשונה בהשקת הסרט של חברתה לתוכנית מינדי ארליך. כל כלות "חתונמי" נכנסו למרבה ההפתעה בלבוש תואם בגוני בורדו־שחור, והרשימו את הקהל שבאולם ואת הגולשים ביום למחרת. אבל בוקובזה, שמוצגת כ"דתייה של העונה", גילתה להפתעתה שבמקום מחמאות, חיכתה לה דווקא ביקורת נוקבת.
"אנשים התחילו לדבר על אם אני הולכת חשוף או לא חשוף, וזה היה לי מאוד קשה", היא משתפת שבוע אחרי הסערה שהכתה גלים כמעט בכל אתר חדשות. "לאורך העונה אני בדרך כלל מקבלת המון חום ואהבה, מכל הספקטרום הדתי. אני גם משתדלת שלא לקרוא טוקבקים, כי זה שומר עליי, עד שזה מגיע לרמה האישית. לכן בחרתי לנהל על זה שיח".
גם סרטון התגובה שלה, שבו ביקשה לצאת מהגבולות ולהסביר שדת אינה מתחילה ונגמרת בלבוש, קיבל הד נרחב. "היה לי חשוב הפעם לענות מהמקום שלי", היא מסבירה, "להראות שיש בחיה כמה צדדים. לפני שהתגרשתי הלכתי בכיסוי ראש מלא. הרגשתי כמה זה משפיע עליי, על השמחה, על הנפש. היו פעמים שהייתי לובשת חצאית קצרה יותר, ובעבודה היו מדברים עליי, כי יצאתי מהתבנית שהכניסו אותי אליה. דווקא מכיוון שחוויתי את החוויה הזאת, אני אומרת לכל המבקרים היום – די, שחררו. צאו מהתבניות. אני מתלבשת ככה היום, כי אני כבר לא מתחשבת כל הזמן במה יגידו או איך זה ייראה מבחוץ. את הדת אני לא רואה כמערכת חוקים, בשבילי זו מערכת יחסים".
♥
היא בת 35, בעלת תואר שני בעבודה סוציאלית וגם עובדת בתחום, גרה באשקלון, ועל המסך היא "נשואה" למור זר, השותף שלה לפורמט שמפגיש זוגות בפעם הראשונה מתחת לחופה. היא כמעט לא יכולה לספר על החיים שאחרי התוכנית, במיוחד לא על סטטוס הזוגיות שלה, אבל החיים שהיו לה לפני כן מרתקים לא פחות, ובמיוחד בתקופה הנוכחית. לפני שהתפרסמה כחיה מחתונה ממבט ראשון, היא נקראה ״חיה חוסן״, אחרי ששימשה מנהלת מרכז החוסן של חוף אשקלון במשך 12 שנה.
"זה קצת כמו להיות הסגן של אלוקים", היא נענית לבקשה לתאר את התפקיד, "אחרי שעזבתי, בכל עבודה שהתראיינתי אליה, באתי ממקום פנימי אחר. פגשתי כבר הכול. כשיש אירוע, הקב"ט מתקשר אליי, ואני מוקפצת דקה אחרי לזירה. משגיחה על השפיות של הצוות, הפצועים, המשפחות. ברשות המקומית תמיד ראו בי את זאת שאמורה להחזיק את כולם על הכתפיים, זה חלק מהגדרת התפקיד". ב־7 באוקטובר, בוקובזה כבר לא הייתה בתפקיד, ולפיכך ההתמודדות שלה עם מבזקי החדשות הייתה לקשה אף יותר. "יום לפני, הייתי בעוטף ועשיתי סיור לחבר מהצפון", היא נזכרת, "השקפנו על העוטף וסיימנו בקפה באנדרטת חץ שחור. בוקר למחרת, התחלתי להבין שמשהו לא טוב קורה. ניסיתי להתקשר לכל האנשים שאני מכירה. זה היה מוזר כי בדרך כלל אני הראשונה שפונים אליה. ואין תשובה, אין תשובה. הבנתי שזה כבר לא התפקיד שלי, והיה קשה פתאום לשבת בחיבוק ידיים. 'חיה חוסן' היה מה שהגדיר אותי, ומה מגדיר אותי עכשיו?"
כשסימני שאלה על זהותה מקיפים אותה והיא רחוקה מהתפקיד שהגדיר אותה, קיבלה בוקובזה טלפון והצעה חד־פעמית, לשים בפעם הראשונה את עצמה לפני הכול. "הרגשתי שהזהות שלי נלקחה. לא תכננתי לעזוב, וזה לא היה פשוט כשהבנתי שהזמן שלי שם נגמר. תמיד הרגשתי שהתפקיד שלי בעולם הוא לתת חוסן. אבל במקום של הריק, נכנסה לי האמונה. פניתי לה', ואמרתי לו 'אבא, אני לא יודעת למה זה קורה'. זמן קצר אחרי זה התקשרו אליי מההפקה של חתונה ממבט ראשון".
"כשיעל דורון אמרה לי 'אני רוצה לחתן אותך', זה טלטל אותי. לאנשים ברווקות מאוחרת המשפט הזה כבר לא אמין"
איך הגבת?
"האמת, חשבתי שמסתלבטים עליי", היא צוחקת בקול, "הכול היה כל כך מהיר, האודישן הראשון היה בזום, ומבחינה אמונית ודתית התעוררו אצלי הרבה שאלות. גם מבחינה מוסרית. מה זה אומר על התפקיד שלי במלחמה? אני מגויסת או לא? באותו זמן התחלתי גם לנהל את הרווחה של מפוני שדרות, אז הייתי על קו אילת-תל־אביב. אבל אמרתי לעצמי, שאין סיכוי שזה במקרה. פתאום אני במקום הראשון, צריכה ללמוד להכיר את חיה בלי חוסן. זה ריגש אותי, הבנתי פתאום את הסיבה לעזיבה שלי. גם היו לי סימנים לאורך הדרך. אחד מהם היה היום שבו התחתנתי, שהוא היה היום שבו המפונים שעבדתי איתם חזרו הביתה. חלקם באו לאירוע. מישהו מלמעלה דייק לי הכול".
שש שנים עברו מאז שהתגרשה, הורידה את כיסוי הראש המלא ויצאה לדרך חיים חדשה, ועד ליום שהסכימה ללבוש שמלת כלה שוב, גם אם בדרך שונה מהמקובל.
"הטלפון שקיבלתי חידש פתאום את האפשרות שמשהו יכול לקרות. כשיעל (דורון, הפסיכולוגית, ש"ד) אמרה לי 'אני רוצה לחתן אותך', זה טלטל אותי. לאנשים ברווקות מאוחרת המשפט הזה כבר לא אמין. את חווה עוד דחייה ועוד דחייה, או שאת לא רוצה, או שזה לא מדויק. ואפליקציות שמורידות את הביטחון לקרשים. אז נתקעת המחשבה שזה כבר לא יקרה".
אם לרוב משתתפי התוכנית מדובר בצעד אמיץ, לחיה, הבכורה במשפחה דתית בת שמונה נפשות שהייתה מתעוררת מדי בוקר לקולות התפילה שעלו מבית הכנסת שהיה בתוך ביתה, זו לא פחות מקפיצת בנג'י. "גדלתי בבית שבו השבת והחגים הם ערך עליון. ולכן הבדיקה שלי בנושא הדת לא באה ממקום של מלחמה, אלא ממקום של לדייק, להבין כל הזמן מה נכון, והמשפחה תמיד נשארת עוגן. אנחנו שישה אחים וכל אחד במקום אחר על הספקטרום הדתי. אחד דתי של ישיבות הסדר, אחד נוער גבעות, אחת חרדית ואחת חילונית".
המשפחה קיבלה את ההחלטה שלך להשתתף בתוכנית?
"דחיתי את ההודעה עד לרגע מאוחר מאוד. אבל באיזשהו שלב הודיעו לי שבאים לצלם את ההורים שלי מקבלים את ההודעה, וחששתי שאבא שלי יקבל התקף לב אם אני פשוט אופיע עם מצלמות. הוא בן 70 בשבת הבאה. אז ביום שאמרו לי שמצלמים, הרמתי לו טלפון. לא ידעתי מה תהיה התשובה. רק רציתי לא לאכזב אותו, כמו כל הפעמים שיצאתי לדייט וחזרתי עם 'לא'. ניסיתי לרכך את הבשורה, סיפרתי לו שיש קבוצה של שדכנים שיש סיכוי שמצאו לי חתן, והכול מצולם לטלוויזיה. הוא היה בהלם, אבל אמר 'שה' יברך אותך, מה שיהיה יהיה לטובה'.
"התגובה שלו הייתה מדהימה. לפני שהתוכנית התחילה היה רגע שעמדנו במטבח ובישלנו לשבת. שאלתי אותו איך הוא מדמיין את החתן שלי. אז הוא ענה לי 'מסורתי, קירח ועורך דין'", היא צוחקת. "אבל כשהוא אמר מסורתי, הסברתי לו שיש סיכוי שהוא בכלל לא יהיה דתי. את יודעת מה הוא ענה? 'מה שיעשה לך טוב, יעשה לי טוב'".
כפי שניבאה, מתחת לחופה גילתה בוקובזה את מור, חתנה החדש וה… חילוני. הפער הדתי, שהתחיל כפצצה מתקתקת, התפוצץ כבר בירח הדבש, בריב מתוקשר במיוחד. הדי פיצוצים נצפו גם בהמשך הדרך, בשאלת שמירת השבת או הלבוש, אבל אם שואלים אותה, בדרך הארוכה שהם עוברים, הדת היא טפטוף קטן, ממש לא סופה.
"לפני התוכנית, שאלו אותי מה אני מחפשת מהבחינה הזאת ועניתי זיקה לדת, זה גם מה שמור אמר להם, אבל הכוונה שלו הייתה אחרת לגמרי", היא מחייכת. "כשהכרנו גילינו שיש כאן שני ערכים שמתנגשים. אבל גם שאנחנו משלימים. הראו בפרקים בעיקר סיטואציות שקשורות לדת, אבל היו עוד המון רגעים אחרים, שלא עסקו בהם. אפילו בירח דבש. נגיד שמור עשה קידוש, ועשה את זה מבחירה שלו, או רגעים שהוא לא שמר שבת, ואני הייתי איתו. אני יודעת שיש הרבה רגעים שמראים שקשורים לדת, אבל היו עוד המון סיטואציות".
קיבלת הרבה ביקורת על זה שכבר בירח דבש ביקשת ממור ללכת עם אביך לבית כנסת כשתגיעו לשבת.
"אני יודעת איך זה נראה, אבל אנשים לא זוכרים שהיינו בימים הראשונים שלנו", היא נאנחת. "לא הכרתי את מור לעומק, ובטח שלא ידעתי שאני הולכת ללחוץ על נקודה כל כך רגישה אצלו. אומנם רק הכרנו, אבל זו לא היכרות רגילה. זה קונספט על ספיד. בדייט הראשון הייתי בשמלת כלה, שזה חלומה של כל בחורה, ורגע אחרי אנחנו בירח דבש, עונדים טבעות, מסתכלים עלינו כזוג. אבל זה הצריך מאיתנו להניח את הקלפים על השולחן מהר מאוד. באותו עימות זיהיתי שהוא עובר משהו לא פשוט, ולכן היה לי חשוב לתת לו תחושה שהוא לא חייב, ולא בלחץ. שמתי סימן שאלה, אבל רציתי להבהיר לו לאן הוא נכנס, להבין איך זה ייראה. היינו אמורים לחזור לקראת שבת, לא היה זמן".
הבאת בחשבון את הקושי הזה לפני התוכנית?
"ידעתי שהקונספט הוא לא דתי. והיו לי המון תהיות על מה אני עושה. בכל שלב שעברתי, התפללתי לה'. אמרתי 'אני עושה את ההשתדלות שלי, כל השאר שלך'. חששתי מאוד משמירת השבת, ובאמת לקראת השבת הראשונה לא ידענו מה נעשה עם המיקרופון שמחובר אלינו. הייתי בחרדות. ואז הקדוש ברוך הוא ארגן לי ריב עם מור בחמישי שלפני. מור כעס, ואז הלכתי לחדר, כאילו אני הולכת לישון. הצלם ביקש ממני להניח את המיקרופון לידי. כשקמתי הבנו שהוא שמע הכול, ושגם בשבת אני יכולה לשים את המיקרופון בצד. באותו רגע הסתכלתי לשמיים ואמרתי תודה".
הריב שהפך לה לנס לא היה היחיד שנראה בפרקי התוכנית. אבל כמישהי שתמיד ידעה להיות מגן לאחרים ולשאת באחריות בוקובזה מרגישה התמסרות דווקא לתהליך שטומן בחובו הרבה חוסר ידיעה, בתוספת סימנים מעודדים מלמעלה.
"לא היו רגעים בתוכנית שחשבתי לוותר", היא מבהירה. "הבנתי שמגיעה לי הזדמנות לנסות סוף־סוף משהו אחר. באתי לתוכנית מחויבת לעשות את ההשתדלות שלי, ואני לא הולכת. ואם שמים לב, לרגע לא רואים את מור אומר שהוא לא רוצה. רואים שאנחנו בשלב שבו אנחנו מבינים שאנחנו לא יודעים, וזה מה שמדהים. להתמסר לחוסר הידיעה. אני רגילה בחיים שלי לדעת בדיוק מה קורה, סדר פעולות ברור. וכאן אנחנו בתהליך של ניסוי ביחד. אפרופו סימנים, לא פעם היו רגעים קטנים שהבהירו לי למה מור מדויק בשבילי, למה זה כל כך נכון".
מסע של ניסוי ותעייה אינו זר לבוקובזה. היא התחילה מסע דומה במסדרונות הדת עוד כשהייתה בת 17. "עמדתי ליד המדריכה שלי באולפנה, סיימתי להתפלל, סגרתי את הסידור ואמרתי לה: 'אין אלוקים, אני לא מאמינה יותר'. היא אמרה לי: 'עזבי את הסידור, לכי תצעקי, תדברי'. היו שדות כאלה מאחורי אולפנת אבן־שמואל שבה למדתי, והלכתי לשם. בכיתי כמו ילדה קטנה. בפעם הראשונה הרגשתי שזו זעקה אמיתית. בזכות הזעקה הזאת היום אני דתייה מתוך בחירה, ולא כי ככה ההורים שלי חינכו אותי. זה התחיל שם, ומאז אני כל הזמן מדייקת את זה. לרגע מתקרבת ולרגע מתרחקת. פעם שאלתי את הרב של האולפנה איך אפשר להיות 'ירֵאת שמיים', כי הבנתי שזה מה שבחורים יראי שמיים רוצים לדעת על מישהי לפני שהם יוצאים איתה. הרב צחק ואמר לי 'תכניסי את הקדוש ברוך הוא בכל דבר קטן'. וככה זה עד היום. מהרגע שאני פותחת עיניים, עד הרגע שאני הולכת לישון".
עוד מהדקות הראשונות של השיחה איתה, קל להבין למה לצד המבקרים, רוב הצופים התאהבו בה ממבט ראשון. אחרי מסע ארוך, כולל גירושים באמצע הדרך וזוגיות עם גבר אתאיסט בגיל מוקדם מאוד, בוקובזה היא דמות שקשה להסיר ממנה את העיניים. הקסם שלה והשלווה בקולה בכל תשובה שהיא עונה, הם אולי מה שעוזר לה להתמודד עם העיניים השופטות של הצופים ולהסביר את הניגודים.
היית מופתעת מהשיפוטיות שהופנתה אלייך?
"אני רגילה ליחס אחר", היא מסבירה. "הבית שלי היה בית כנסת, פתוח. כולם נכנסים ויוצאים. בית של חסד. מצד אחד מקום של קדושה ומצד שני פתוח לכול. כשהאחים שלי רצו בפעם הראשונה לשתות אלכוהול, אבא שלי שם בקבוק על השולחן. לכן אני לא מכירה את המקום הזה. אני מרגישה שהצלחתי להגיע למקום שבו אני מתעסקת סוף־סוף בי. תמיד הייתי אחראית על כולם, בת בכורה, מנהלת מרכז חוסן. בחתונה ממבט ראשון קרה דבר מופלא. התעסקתי בי, במה אני עוברת. גם מבחינת הלבוש. בפרק שבו טבלנו באמבטיית קרח, אומנם לבשתי שמלה חשופה, אבל זה היה הגבול שלי. זו הייתה פעם ראשונה שהמשפחה שלי ראתה אותי בלבוש חשוף במקום פומבי".
הכי פומבי שיש. מול כל עם ישראל.
"לגמרי. זה בא אחרי תהליך מאוד מורכב שעברתי. מכנסיים קניתי בפעם הראשונה בגיל 27. לפני הגירושים הייתי בכיסוי ראש מלא, וכשהורדתי אותו הרגשתי עירומה. אבל אז בעצם נפתר לי הדיסוננס, הרגשתי שאני לא צריכה להילחם, אבל אני יכולה להיות גם וגם. אני חושבת שהלוואי שהיינו יכולים להיות קצת פחות שיפוטיים בחברה, בקהילה, במגזר. הלוואי שהיינו מפסיקים להיות נוקשים. אני לא קוראת לייסד דת חדשה, כל אחד ומה שמתאים לו. העיקר שנהיה רגישים זה לזה, כי כל כך קטן ומצומצם לשפוט בן אדם על פי השמלה, המכנסיים או החצאית".
אחרי הזמן הארוך שבו היא שמה את עצמה במקום הראשון, היום היא שוב משמשת מגן נפשי למי שספגו את הנזקים הכבדים ביותר מ־7 באוקטובר. גם כאן הכול התחיל מהצעה שהגיעה אליה להיות עובדת סוציאלית קלינית מטעם משרד הביטחון, בעקבות הצורך האדיר שנוצר.
"נכנסתי מתחת לאלונקה. זו חוויה כל כך אחרת. הסיפורים, הזיכרונות, הפחדים. אנחנו אף פעם לא נחזור למה שהיה. אני מנסה לעזור לאנשים להבין איך חיים פתאום עם גיבור בבית, ולעזור לגיבורים עצמם לחזור לחיים. בכל פעם שאני נפגשת איתם, אני מרגישה שאני חווה את עזה ולבנון מבפנים, מהמקום הכי עמוק. אני משלמת מחיר אישי כבד. אחרי שיחה עם אבות לילדים או ילדים בעצמם שמרגישים שאיבדו את הזהות שלהם. מתחילים לברוח למקומות לא טובים. מפקד שמגיע הביתה ולא מצליח לחזור לשגרה או לעבוד, כי הוא רק חושב על הצו הבא. זה מביא אותי לדאון לא נגמר, מנסה ליצור שפיות באי שפיות. להחזיק בשבילם יחד את הנשימה".
והפרסום הפתאומי בטח לא עוזר.
"זה דורש ממני מינון", היא מודה, "יום של פרק שואב ממני המון אנרגיות. בהתחלה עוד צפיתי בפרקים עם עוד אנשים, היום אני צופה לבד. וישנן גם התגובות אחרי כל פרק. אנשים נכנסים לזה מאוד. יש משהו בחתונה ממבט ראשון שנותן לאנשים לברוח, להתעסק רק בזוגיות, בתהליך. זה מנרמל, שומר על הנפש".
כשהיא רואה את עצמה מדי יום על המסך וצופה בדמותה משתנה מפרק לפרק, היא יודעת שכמוה, החברה הישראלית עוברת את אותו התהליך אחרי אחד האירועים הקשים ביותר בתולדותיה.
"באנגלית המשמעות של חוסן היא חומר שהגוף מייצר כדי לבנות את העצמות אחרי שהן מתרסקות. בדיוק כמו היכולת שלנו לדעת לקום אחרי משבר. חלק מהמשימה שלי היום זה לחפש דבק שיגרום לאנשים להרגיש שוב שהם בבית, במקום בטוח. נהרס לנו הבית, וזה פוגש אותנו בכל שלב בחיים. עכשיו זו ההזדמנות שלנו לכתוב הכול מחדש. ברמה האישית, זה בדיוק התהליך שאני עושה", היא מסיקה, "למדתי להציב סימני שאלה במקום של הדת, במקום של הזוגיות. אני כבר לא חושבת על נכון או לא נכון, מותר או אסור. היום ראש חודש ניסן, והרבנית רחל בזק אומרת שלהיות בן חורין זה להיות אותנטי באמת שלך, בלי להתעסק במה יחשבו. אני מאחלת שנזכה כולנו להיות בני חורין. להביא את עצמנו בלי לחשוב פעמיים. אנחנו כבר לא רגילים לראות אמת ואותנטיות. בגלל זה אני מקבלת כל כך הרבה חום ואהבה. כי הבאתי אותי".
