יומיים לפני ראש השנה האחרון הגיע סא"ל הרב אודי שוורץ, ראש ענף הלכה ברבנות הצבאית הראשית, למטה היחידה שלו במחנה שורה. הוא פנה לחבריו הקצינים ואמר להם, "תקשיבו, משהו קורה". הם הביטו בו משתוממים וענו "אנחנו מחוברים לחמ"ל של אגף המבצעים, אין שום דבר מיוחד". שעות בודדות לאחר מכן החל התמרון הקרקעי בלבנון במסגרת מבצע "חיצי הצפון". "הם שאלו איך ידעתי", מספר הרב שוורץ, "אמרתי להם שביממה שקדמה לתמרון, הסלולריים שלי ושל חבריי לרבנות הצבאית היו מפוצצים בשאלות הלכתיות שקשורות לצו 8 בחג ונושאים רלוונטיים נוספים, היה ברור שמשהו משמעותי עומד לקרות. אתה מבין מזה שהיום בצה"ל, עולם ההלכה מספר את הסיפור עוד לפני שהוא קורה".
חיל הרבנות הצבאית לא נחשב אף פעם כגוף מוביל במלחמה, ועבודתו נחשבת לאפורה, כמעט משעממת. אבל כמויות הנרצחים וההרוגים העצומות שהגיעו בשתי היממות שלאחר הטבח למחנה שורה, שבו נמצא מרכז הטיפול בחללי צה"ל תחת אחריות הרבנות הצבאית, חשפו אולי לראשונה את חשיבותם של מערכי החיל. אבל עבודת אנשי הרבנות הצבאית לא מתחילה ונגמרת בטיפול בגופות, והיא עוסקת בעיקר בחיים. בשבוע שעבר נסעתי למחנה שורה, כדי לשוחח עם הרב שוורץ, מבכירי החיל. הוא בן 38, גר באלון־שבות, נשוי ואב לארבעה.
"אפשר לספר את סיפורה של המלחמה בכמה צורות", הוא אומר, "ולנו ברבנות הצבאית ולי כראש ענף הלכה בחיל יש זווית מיוחדת שעוברת דרך סיפור השאלות והתשובות. יש לנו קו טלפון פתוח לשאלות הלכתיות, שמאיישים אותו שלושה רבני מילואים. הם טיפלו עד כה ב־40 אלף פניות. המטרה שלנו היא לצפות מה יטריד את החיילים, ולתת להם מענה מראש. בין השאר אנחנו מוציאים לפני כל חג או מועד חוברות קטנות עם פתרונות הלכתיים, לפעמים למרבה הכאב הן חוזרות אלינו בכיס המדים של חיילים שנהרגו ומגיעים למרכז החללים. בתחילת המלחמה היו מקרים שבהם חלפו 72 שעות מהרגע שהגופה הגיעה למחנה שורה ועד ההלוויה, וצריך לדעת מה מותר ומה אסור לעשות באותן 72 שעות. אנשים צריכים לקבל תשובה ועכשיו, צריך לנסח תשובה לכל משפחה שנתקלת בסיטואציה הנוראית הזו. לאחר מכן, בתמרון הקרקעי בעזה, כל ה'שולחן ערוך' היה פה על השולחן, כל דבר שאפשר לחשוב עליו. כשהוחלט על הפסקת אש, צצו שאלות הלכתיות כמו האם אחרי חודש בלי מקלחת בשטח מותר להתקלח בשבת.
"כל חג כמובן מעלה את השאלות שלו, למשל האם בפסח מותר לכל חייל שחוצה את הגבול הרשמי של מדינת ישראל לאכול קטניות ממנות קרב, גם אם הוא אשכנזי. בשנה שעברה יצאנו בקול ברור וצלול שהתשובה היא כן. האם השנה זה אותו דבר? כמו גם השאלה האם חייל שחוזר משמירה או מפעילות אחרי חצות הלילה בליל הסדר צריך לאכול את האפיקומן או לא. המדיניות שלנו היא שכן, ואנחנו גם מסבירים למה".
"יום כיפור היה אחד האתגרים הגדולים", ממשיך הרב שוורץ, "הפצנו בתפוצה רחבה תפילה קצרה לחייל האוכל ושותה ביום הכיפורים לצורך מבצעי. הייתה תפילה דומה לזו, שמישהו כתב בשואה על אכילת מצה בפסח, ולקחתי את ההשראה משם. בנוסף לחגים ומועדים, המלחמה הציבה אתגרים עצומים בנושאים של חוסן לאומי, טיפול במפונים בבתי המלון ואפילו בהודעות של דובר צה"ל. היו הנחיות, אבל עכשיו היינו צריכים לממש אותן, כמו השאלה הרגישה האם מותר לנסוע בשבת כדי להיות יחד עם המפונים. מה מותר ואסור לדובר צה"ל לדברר במהלך השבת, נדרשה פה החלטה".
מעבר לתשובות הלכתיות, נתקלת במקרה שריגש אותך במיוחד?
"ביום חורף קר מתקשר לקו הפתוח שלנו חייל מיחידת עוקץ שיצא לאפטר של כמה שעות. הוא מספר שלבית לא יספיק להגיע, שהוא מחפש מקום לשים בו את הראש לישון ולא מוצא. פתאום צץ לו רעיון גאוני – הוא יכול לישון בבית הכנסת. ומה השאלה שלו? האם מותר גם לכלב הצבאי שלו להיכנס לבית הכנסת. עכשיו, יש תשובה של הרב משה פיינשטיין שמותר להכניס כלב נחייה לבית כנסת, ומשם יכולנו להתיר לו את הכנסת הכלב המבצעי, אבל זה לא העניין – העניין הוא שהבן־אדם לא ישן שלוש יממות, מחפש מקום לשים את הראש, ומה שמעניין אותו זה מה יהיה עם הכלב. המענה שאנחנו צריכים לתת, הוא העניין הזה שנמצא בין השורות – לתת פתרון שיאפשר את המשך הפעילות המבצעית זה לב העניין מבחינתי. מי שמבין את המציאות הכי טוב, כמו תמיד, זה ה'מרא דאתרא', כלומר רבני היחידות בשטח. אנחנו גוף מטה שמטרתו להכווין ולהדריך. הרבנות הצבאית לא נמצאת פה במחנה שורה, היא נמצאת בשטח – בגדודים, בחטיבות, באוגדות".
איך מתייחסים לרבנות הצבאית בעולם הרבני שמחוץ לצבא?
"קיבלנו במהלך המלחמה הזו גיבוי חסר תקדים מעולם ההלכה האזרחי, מכל החוגים, העדות והמגזרים, כולל חרדים. הדבר הזה בא לידי ביטוי גם בקריאות בכתב של הרבנים האלה להישמע להוראות הרבנות הצבאית הראשית. הרב מחפוד, הרב דוד יוסף, הרב דוד אבוחצירא, וכמובן רבני הציונות הדתית – כולם מאוחדים בתמיכה בנו ומקבלים את סמכותנו ההלכתית. במציאות שבה האמון בצה"ל נסדק אחרי 7 באוקטובר, הרבנות הראשית מקבלת גיבוי מכל קשת הרבנים וגם מהציבור".
כמה עשרות מטרים בודדים מפרידים בין מטה הרבנות הצבאית שבו אנו נפגשים לריאיון למרכז "הצבי" – המתקן הלאומי לטיפול בחללי מערכות ישראל. לכאן הגיעו מאות הגופות מטבח 7 באוקטובר, וכאן עמלו רבים מאנשי הרבנות הצבאית על זיהוי החללים ועמדו במשימה באופן מפעים שלא בהכרח קיבל תהודה והכרה ציבורית מספקת. "אני נושא במלחמה הזאת בשני תפקידים", מספר לי הרב שוורץ בדרך לשם. "האחד הוא ראש ענף הלכה, שעליו דיברנו. בנוסף, אני מפעיל את 'מערך החליטה', שמורכב מארבעה הרכבים שהם זרועו הארוכה של הרב הראשי לצה"ל. בכל צוות חליטה כזה יש דיין, יועץ משפטי, רופא שיניים ומומחה זיהוי וקבורה. הם מקבלים את תיק החלל, מבצעים את כל הבדיקות, והשלב האחרון לפני שארון הקבורה יוצא מכאן הוא חתימה של צוות החליטה שמעידה שהכול התבצע כהלכה. בסוף, כל מלאכת הזיהוי היא מלאכה הלכתית, שמעלה את השאלות – האם זיהוי בהיכרות אישית או זיהוי פנים הוא טוב מספיק? האם טביעת אצבע מספיקה בשביל לקבוע את זהות החלל? בדיקת DNA? ומה שאנחנו עושים זה להסתכל על התיק באופן שלם ולקבל החלטה. אנחנו צריכים לקבל החלטה ולתת תשובה של מאה אחוז גם מול עצמנו, וכמובן מול המשפחות".
ומה לגבי חללים שגופתם לצערנו שבויה בידי חמאס בעזה?
"הנושא של החללים החטופים והתרת עגונות מוטל עליי באופן אישי. מי שחס וחלילה נפל בקרב, אשתו לא עגונה אלא אלמנה. וכשדופקים לאנשים בדלת עם הבשורה הנוראה מכול, הם הרבה פעמים רוצים לדעת איך אנחנו יודעים שזה הבן, האח או האבא שלהם נפלו. בדרך כלל אנחנו יכולים לבשר להם, ואז גם להזמין אותם למחנה שורה כדי לראות בעצמם. במקרים של חללים חטופים אתה צריך לדפוק בדלת של משפחה, לבשר להם את הבשורה הנוראה, אבל אין לנו את האפשרות להזמין אותם לראות בעצמם את הגופה. לכן במקרים כאלה שולחים את הדרגים הכי גבוהים. עיקר התפקיד שלנו במקרה הזה הוא לשדר ודאות. אני לא רוצה להשתמש במילה לשכנע, אבל במידה רבה זה המצב – למסור את המידע ולגרום לוודאות. כדי להצליח במשימה הזו צריך שיתוף פעולה של הרבה מאוד גורמים שעובדים לילות כימים: החל מאיסוף ממצאים בשטח באמצעות מערך איתור הנעדרים יחד עם משטרת ישראל, איסוף מודיעיני של אגף המודיעין בצה"ל ומחקר מודיעיני. כל הגופים האלה מגיעים יחד למסקנה שמועברת לוועדה של משרד הבריאות, שבה יושבים האנשים הכי בכירים כולל ראש המכון לרפואה משפטית, ומגיעים לדיון חליטה. הסמכות החוקית לגבי חיילים היא הרב הראשי לצה"ל, ולגבי אזרחים זו הוועדה שצריכה להציג את מסקנותיה לראשון לציון, הרב הספרדי הראשי. אבל החל מהדיון הראשון שהיה אצל הרב הספרדי הראשי ביקשו מאיתנו להיות שם גם, ולכן הטיפול בחיילי צה"ל קורה ברבנות הצבאית והטיפול באזרחים פועל בשיתוף הרבנות הצבאית הראשית. אני חושב שהמקום שלנו בדיונים האלה היה מאוד משמעותי לאורך כל הדרך. מעולם לא חשבתי שאצטרך להתמודד במסגרת תפקידי הצבאי עם סימן י"ז באבן העזר שעוסק בהתרת עגונות. זה נשמע כמו משהו של פעם, סיפור מהגמרא על אנשים ש'הלכו למדינות הים'. לצערנו נתקלנו במקרים כאלה במלחמה. בסוף אחד הדיונים שואל אותי איש מודיעין בכיר מאיפה יש לנו את האומץ לקבל את ההחלטה הסופית. השבתי לו שלפי השולחן ערוך הוא אינו בין החיים – מכאן האומץ שלי להחליט. אבל זה לא רק שולחן ערוך אלא כאמור שילוב של כל הגורמים שהזכרתי, שיתוף פעולה מאוד מיוחד כדי להגיע לקביעה הקשה הזו".
ואם מדובר במשפחה לא דתית שלא מכירה בסמכותו של רב, גם רב צבאי?
"לא נתקלנו בבעיה כזו בשום מקום ובאף מקרה. אנחנו מדגישים כל הזמן בפני המשפחה שהעובדה שהתקבלה החלטה שיקירם הרוג אינה קשורה בשום צורה לאחריות שלנו להביא אותו לקבר ישראל שנשארת אותו דבר בדיוק. לא נתקלנו בחוסר אמון בקשר להחלטה על מוות. נכון שכל משפחה מגיבה בדרכה שלה – יש כאלה שבוחרות לשבת שבעה, יש משפחות שבחרו שלא, וכיבדנו את החלטתן. משפחות כאלה מרגישות לפעמים ששבעה סוגרת את הפרשה, ומבחינתם הפרשה לא נסגרה עד שאין גופה. אבל לא נתקלנו במשפחה שאומרת 'הוא חי, אתם הוזים'. אני חושב שזה כי ידענו איך לגשת אליהם. ידענו לברור את המילים הנכונות. זה גם כמובן קשור לעומק התהליך שצה"ל עשה בדרך לקבלת ההחלטה. לעובדה שמי שמגיע הביתה הוא קצין בכיר מאוד, תת־אלוף או אלוף־משנה ממערך הטיפול בנפגעים, לצד נציג בכיר מהרבנות הצבאית ואיש מודיעין בכיר שפורש בפני המשפחה תמונה מודיעינית ככל שניתן בכפוף למגבלות ביטחון מידע. המשפחות הרגישו והבינו שנעשה כאן תהליך רציני ושלא היינו דופקים בדלת אם זה היה גרם אחד פחות מאשר מאה אחוז".
כשאנחנו מגיעים להיכל "הצבי", אני נדהם מגודלו של המקום, כאילו מישהו צפה את העומס הרב שיהיה פה ב־7. "תמיד ידענו שאנחנו משתמשים רק בשליש מהמקום, ושיש עוד שני־שליש שיהיה אפשר לפתוח בחירום", מספר הרב שוורץ, "אבל האמת היא שאף פעם לא חשבתי שנידרש מתישהו לשני השלישים האחרים. אני מודה ומתוודה שעדיין קשה לי לדבר על המראות שהיו כאן בשתי היממות הראשונות. מרכז הצבי במהותו תמיד נקי ומסודר, ופתאום הגופות מתחילות להיערם. אלה לא מראות שקל לדבר עליהם. עד שהדברים התייצבו הייתה חוויה לא פשוטה ולא קלה. מצד שני, הרבנות הצבאית הקימה את המפקדה הלאומית לטיפול בחללים, ועשו את זה אנשים שעברו את מלחמת יום כיפור. בסתר הלב תמיד חשבנו שאלה אנשים שקצת מגזימים במוכנות שלהם, ובשמחת תורה ההוא כולנו אכלנו את הכובע. היחידה הזאת הייתה קיימת, וברגע שניתנה הפקודה היא התגייסה באופן מלא ונתנה מענה מאוד טוב ומשמעותי. המראות היו קשים, נוראים ואיומים, אבל בסופו של דבר קמנו".
אין זה סוד שצה"ל 2025 הוא דתי יותר מאשר לפני עשר, עשרים וודאי לפני חמישים שנה. אחוז הקצינים הדתיים עצום, והחברה הישראלית כולה נעשתה מסורתית יותר. אני שואל את הרב שוורץ איך המציאות המשתנה משפיעה על הרבנות הצבאית. "המענה שהרבנות הצבאית מופקדת עליו על פי חוק, מחולק לשני חלקים", הוא עונה, "האחד הוא מענה לאוכלוסייה הדתית שמשרתת בצה"ל, אך מצד שני יש תפקיד שפונה לכלל האוכלוסייה והוא הציר של בניין הרוח. רב היחידה הוא הרב של כל החיילים ביחידה, וכמו שלצד המפקד יש קצינת חינוך, אז לצידו יש גם רב צבאי. ברור שככל שיש יותר חיילים ומפקדים שומרי מצוות בשדה הקרב, השאלות ההלכתיות הופכות להיות מאתגרות יותר.
"חבר טוב של אבא שלי, מדור לוחמי יום כיפור, שאל אותי האם זה נכון שהתרנו לחיילים לנסוע הביתה בשבת, עניתי לו שזה נכון. הוא אמר לי – חצי שנה הייתי בסוריה בזמן המלחמה ובחיים לא העליתי על הדעת לנסוע הביתה"
"חבר טוב של אבא שלי, מדור לוחמי יום כיפור, שאל אותי האם זה נכון שהתרנו לחיילים לנסוע הביתה בשבת, עניתי לו שזה נכון. הוא אמר לי – חצי שנה הייתי בסוריה בזמן המלחמה ובחיים לא העליתי על הדעת לנסוע הביתה. שאלתי אותו, אז מה עשיתם, והוא אמר 'מה זאת אומרת, החילונים נסעו ואנחנו נשארנו'. זו תשובה שטובה ומתאימה לצבא בתקופת מלחמת יום כיפור. היום לבוא ולהגיד שהחילונים ייסעו בשבת והדתיים יישארו, בהרבה מאוד יחידות מילואים מספרית זה לא יתכנס. אני לא חושב שאדם שאינו שומר מצוות מרגיש היום מיעוט בצבא או שפוגעים בבחירות שלו. אנחנו מאפשרים לכל חייל לשמור על אמונתו ואורחות חייו, נותנים מענה הלכתי שמתאים לכולם ושמאפשר לחייל הדתי לשמור על עולמו הרוחני בלי לפגוע בעולמו של החייל החילוני. ואלו לרוב שאלות שאינן שייכות בעיניי לרבנות הצבאית אלא למפקד בשטח, שצריך להיות יצירתי ותמיד אפשר להגיע לפתרון".
האם יש ברבנות הצבאית הראשית, שברובה מורכבת באופן טבעי מדתיים לאומיים, חשש מהקמת חטיבת "החשמונאים" ומאפשרות של כניסת יותר חרדים לצבא?
"מדד האימה בנושא הזה הוא אפס. השולחן ערוך הוא אותו שולחן ערוך. רק לפני כמה ימים הם התארחו אצלנו בבית המדרש בעיר העתיקה בירושלים, והעברתי להם שיעור על שאלות הלכתיות שחיילים מביאים בפנינו. כשאני נשאל מי הפוסק של הרבנות הצבאית הראשית, מי 'הגדוילים' שלנו, אני עונה שאנחנו יודעים לפנות לרב זילברשטיין ולרב אשר וייס – מהדמויות המובילות של האשכנזים החרדים. ואנחנו גם יודעים להתייעץ עם הראשון לציון הקודם ועם זה הנוכחי, עם הרב עמאר, וכמובן עם רבני הציונות הדתית. כולם מקבלים אותנו בשיא הכבוד ובשיא האהבה. בשאלות שיותר קשורות להשקפה ודרך, יש יותר חשש לסיבוכים כי יש את הדרך של האדמו"ר הזה והדרך של האדמו"ר ההוא, אבל זה לא קשור לפסיקת הלכה ובזה אנחנו לא עוסקים".
"יש חיילים רפורמים בצבא והם צריכים לקבל מענה מהרבנות הצבאית, כמו שלהבדיל חיילים לא יהודים צריכים לקבל מענה דתי מהרבנות הצבאית"
אם יהיו הרבה חרדים בצבא, ראש ענף הלכה ברבנות הצבאית הראשית יהיה כנראה חרדי.
"גם היום יש ברבנות הצבאית הראשית מגוון אנשים, כולל חרדים. ראש ענף כשרות הוא חסיד חב"ד וחובש כיפה שחורה, למשל. במשך שנים אנחנו אומרים באופן ברור שאנחנו רוצים לצידנו את עולם התורה כולו – מגוון רחב של הציונות הדתית, המגזר החרדי אשכנזי, המגזר החרדי הספרדי. וכאמור גם כיום הם נמצאים ונוכחים כאן. סיפרתי מקודם על חיילים חרדים שהגיעו אלינו לבית המדרש. באזורים מסוימים של הציבור החרדי מוזר לראות רב חובש כיפה סרוגה ששולט בהלכות, לא מסתדר עם מה שסיפרו להם. אני מרגיש קצת שליח ציבור בעניין הזה, שבא ואומר שהשולחן ערוך הוא אחד לכולנו".
הרבנות הצבאית הראשית היא אורתודוקסית. נתקלתם בדרישות לרב רפורמי במקום מסוים, למשל?
"עלו כל מיני דברים כאלה לאורך השנים, רובם היו ספקולטיביים. יש חיילים רפורמים בצבא והם צריכים לקבל מענה מהרבנות הצבאית, כמו שלהבדיל חיילים לא יהודים צריכים לקבל מענה דתי מהרבנות הצבאית. למשל, התעסקנו ממש לאחרונה במועד העיד־אל־פיטר, שבגלל קידוש החודש על פי הראייה באסלאם הוקדם ביום. כשלחיילים רפורמים יש שאלות הלכתיות או כאלה שקשורות לדת, אנחנו יודעים למצוא את הפתרונות המתאימים להם כמו לשאול רב רפורמי ולספק תשובה. המטרה שלנו היא שצה"ל ינצח במלחמה, וחייל ינצח במלחמה אם ירגיש שמכבדים אותו ואת זכויותיו, גם אלה הדתיות".
מה החזיק אותך שפוי בימים הקשים סביב הטבח והמראות שראית כאן?
"אחד הדברים המרכזיים היה קביעת עיתים לתורה. השיעור בדף היומי שאני מצלם ומעלה לאינטרנט כבר כמה שנים היה חצי שעה יומית של אסקפיזם ודבקות בתורה. בסוף, המקצוע שלי הוא לפסוק הלכה. מלחמה זה לא הזמן ללמוד הלכה, אבל צריך שהלב והראש יהיו בתורה, ואת זה נותן הדף יומי. הקלטתי שיעורים במשרד הזה לפעמים בשתיים ובשלוש לפנות בוקר – ידעתי שאני לא מסיים את היממה בלי זה. בשביל עצמי ובשביל כמה אלפי האנשים ששומעים את השיעור מדי יום זה היה המון. התגובות שאני מקבל על השיעורים האלה נותנות עוגן משמעותי של תורה וחוסן. יודע מה, לפעמים אפילו ברמה של לדעת איזה יום היום. אתה לא תמיד זוכר תוך כדי העבודה האינטנסיבית האם אנחנו ביום שלישי או רביעי, אבל סנהדרין דף ק"ה – את זה אני יודע בוודאות".
