"תחת שמי ארגמן", רומן היסטורי פרי עטו של הסופר מארק סאליבן, מתרחש באיטליה בין השנים 1943־1945. עלילת הספר מתמקדת בדמותו האמיתית של פינו ללה, נער בן 17 המתגורר במילנו עם בני משפחתו וחי חיים חסרי דאגות, עד שצבאות גרמניה פולשים לאדמת איטליה וכל היופי והשלווה הופכים ברגע אחד להרס ולחורבן. נפתולי הגורל מביאים אותו לשמש כנהגו האישי של גנרל נאצי בשם הנס ליירס, אחד מאנשי המפתח המקורבים ביותר להיטלר.
ואז בוחר פינו לרגל אחרי ליירס, ובכך לסכן את חייו. קרן האור היחידה בחייו היא אישה צעירה בשם אנה, שמסיחה את דעתו מהמלחמה האיומה. סיפור האהבה שלהם מרגש ומיוחד, אך לכל אורך הספר יש תחושה שהשניים הולכים על חבל דק מאוד, ומנהלים קשר שהופך לשברירי, בחסות המלחמה האכזרית.
הספר מבוסס על סיפור חייו של פינו, שמעורר גאווה והשראה גדולה. כאשר מארק סאליבן כתב את הספר, פינו טען בפניו שהוא עצמו פחדן, אף שהספר מעלה דמות של גיבור העשוי ללא חת, נער אמיץ, חכם ובעל תושייה, שלא יכול לעבור בשתיקה על סבלם של אחרים. הוא נדהם לגלות שהנאצים מתייחסים ליהודים (שבליבו הוא מכנה אותם "האפורים") כמו שפרעה התייחס לעבדים במצרים.
לעומת פינו, דמותו של גנרל ליירס הנאצי מתעתעת. רגע אחד הוא איש צבא אכזר, ורגע אחר הוא רחום וחנון. ליירס יודע לאן נושבת הרוח ואיך תסתיים המלחמה. מה שמנחה אותו בחיים הוא עשיית טובות לאנשים שנקרים בדרכו, כדי שיום אחד יוכל לבקש את הטובות הללו בחזרה. זו דרכו לשרוד לאורך כל חייו: בסופו של דבר, ליירס נאמן אך ורק לעצמו. מצאתי שקשה לחוש חמלה כלפיו, וגם ברגעיו היפים מוכיח הקצין את המשפט "רשע וטוב לו".
סאליבן חושף בפני קוראיו פן שונה של המלחמה: סיפור על הכנסיות הקתוליות באיטליה, שנרתמו בסתר להבריח ולהציל יהודים, ועל איטלקים רבים שמצאו את מותם, כשמנגד ניצבים מוסוליני, היטלר, בעלות הברית, הפשיסטים וכמובן הפרטיזנים. ככזה, הספר נקרא בנשימה עצורה, וסיימתי לקרוא אותו עם דמעות בעיניים. אך מעבר להיותו ספר מטלטל ועצוב, "תחת שמי ארגמן" הוא גם ספר מקומם. הזוועות שחוו האיטלקים במהלך המלחמה מעוררות צמרמורת וחלחלה, וגם הענישה הסלחנית כלפי הנאצים בסוף המלחמה מכעיסה מאוד. נראה שלא בכדי בחרו האיטלקים להדחיק את המלחמה, ולא לדבר עליה עוד לעולם.
תחת שמי ארגמן, מארק סאליבן, תרגום: תמי לימון, הוצאת אריה ניר-מודן, 567 עמ'
