כשאפרת בוימולד הייתה קטנה היא הגיעה לאודישן הראשון שלה עם חלום ברור – לגלם את חנה'לה ושמלת השבת. "פרסמו בעיתון שמחפשים ילדים להצגה. הלכתי לאודישן, ממש רציתי להיות חנהל'ה, אבל שכחתי שהשיער שלי קצוץ, סיפרו אותי כי היו לי כינים", היא אומרת בחיוך, "בסוף התקבלתי. אבל לא לתפקיד של חנה'לה אלא לתפקיד של ארז, החבר הכי טוב של חנה'לה. נורא התבאסתי, בדיעבד זה שיחק לטובתי כי החבר הזה גנב את ההצגה".
כמה עשורים מאוחר יותר, ולא מעט תפקידים בטלוויזה ותיאטרון, בוימולד מוצאת את עצמה בתפקיד שמאתגר את המוסכמות החברתיות – כשהיא נכנסת לדמותה של אפי, אישה דתייה הנאבקת על חירותה מול בעל סרבן גט בהצגה "מותרת לכל אדם" שעלתה לאחרונה בתיאטרון באר־שבע. מדובר בדרמה מטלטלת מאת איה קפלן, המציגה את מאבקה של אישה המתגוררת ביישוב קהילתי משגשג, לזכות בחירות מנישואים שכשלו. כאשר היא מבקשת מבעלה בעז לסיים את חיי הנישואים שלהם, הוא מסרב בתוקף לתת לה גט ומפעיל נגדה מערכת לחצים קהילתית ורבנית. במשך חמש שנים של מאבק, אפי מוצאת את עצמה מתמודדת עם הסטיגמה הקהילתית של "אישה מורדת", בעוד מעמדה החברתי והמקצועי כמורה וסגנית מנהלת באולפנה מתפורר.
"באחת הסצנות המצמררות אפי פונה לקהילה במילים 'אתם מחזיקים במפתחות לחירות שלי'. ואז היא פונה אל הקהל ואומרת להם 'אתם האשמים, הציבור אשם, שום בית דין בעולם לא היה מתנהל ככה אם אתם לא הייתם מאפשרים את זה'"
המחזה חושף באופן נוקב את מנגנוני הכוח והשליטה בקהילה הדתית סביב סרבנות גט, ואת השפעתם ההרסנית על המשפחה כולה. בשיאה של ההצגה אפי מתקוממת פומבית בבית הכנסת נגד הקהילה ששותקת מול עוולות סרבנות הגט. בסופו של המאבק המר, כשהצדק נראה רחוק מתמיד, היא משיגה את חירותה אך נאלצת לשלם מחיר כבד. באחת הסצנות המצמררות אפי פונה לקהילה במילים "אתם מחזיקים במפתחות לחירות שלי". "בסצנה הזאת אני פונה לקהל ואומרת להם 'אתם האשמים, הציבור אשם, שום בית דין בעולם לא היה מתנהל ככה אם אתם לא הייתם מאפשרים את זה", מספרת בוימולד.
אז הקהילה שנתפסת פתאום כמחבקת, יכולה פתאום להתגלות כחונקת?
"קהילה זה כוח יותר גדול מהפרט, וכל העניין בכוח הזה הוא לאן מנתבים אותו. זה כוח שיכול לפעול נגדך, אבל גם אפשר לנצל אותו כדי לעשות שינוי, כדי לעשות טוב, ובהצגה אפי מאשימה את הקהילה שהיא לא עושה את זה.

"אבל בעומק המחזה מסתתר מסר חתרני על חופש הבחירה הנשי, שמערער על הנחות היסוד החברתיות. אני חושבת שהדבר הכי מטלטל בהצגה זו העובדה שמדובר במישהי שרוצה להתגרש לא על רקע הדברים שהחברה אוהבת לראות בהם כמצדיקים גירושים", מנתחת בוימולד, "פשוט לא טוב לה. היא חווה מעין אלימות סמויה מבעלה שהיא אפילו לא יודעת בהתחלה לתת לה שם. מין כוחנות כזאת, והרבנים לא מכירים בסוג כזה של כוחנות כעילה לגירושים. יש כאן זוג טוב, אוהב, הוא אדם נאור והם בתקשורת טובה. הכול בסדר על פניו, אבל מתחת לפני השטח מחלחלים דברים. אנשים יכולים להסתכל ולהגיד – על מה הם מתגרשים? כלומר, מה זה 'לא טוב לה'? אבל זה בדיוק מה שאהבתי פה. שאישה לא אמורה לתת הצדקה לאף אחד למה היא רוצה להתגרש.
"יש סצנה שהרבנים שואלים אותי 'האם הוא זן ומפרנס', ואני עונה שכן. אחר כך הם שואלים 'האם הוא מדיף ריח רע?' ואני נורא צוחקת ועונה 'לא, לא'. 'האם הוא חלילה מכה?', גם לא. 'האם הוא מספק כסותה? כן. 'האם הוא מספק עונתה?', זה נורא משפיל. היא צריכה לעמוד שם קבל עם ועדה ולהגיד אם הוא מספק עונתה או לא. והיא רוצה שהוא יושיע אותה ברגע הזה. והוא לא, הוא אטום בסצנה הזאת, והיא נאלצת לענות שכן, הוא גם מספק עונתה. אז הדיין דופק על השולחן ואומר שאין עילה לגירושים. ואז היא אומרת, 'הוא לא משמח אותי, כבוד הרב. לא טוב לי איתו', והם לא מבינים מה היא רוצה. מה זה לא משמח אותה? זה לא מספיק".
💔
בקהילה סגורה, זוג למופת שנפרד הופך למראה שדרכה כל אחד בוחן את חייו שלו. כשהראי נשבר, הרסיסים פוגעים בכולם. "בעז ואפי הם זוג מאוד מוביל בקהילה. בעז הוא איש הייטק מצליח שעשה אקזיט. ואפי היא רכזת באולפנה שמועמדת להיות מנהלת. אבל כשהיא רוצה להתגרש, פתאום כולם נורא נבהלים. הם לא מוכנים לקבל את זה, כמו שבית הדין הרבני לא מוכן לקבל את זה. הם ממש מתנכרים ואפי נשארת לבד במאבק הזה, אפילו הבן שלה מתמרד נגדה, וגם אשתו של הרב שקודם העריכה אותה מאוד. ברגע שאפי מספרת לה שהיא רוצה להתגרש, היא לא מסוגלת להתמודד עם זה ואומרת לה, 'גם לי ולרב היו בעיות לאורך השנים, אבל בנישואים צריכים לפעמים לדעת להוריד את הראש'. כלומר, הגירושים של אפי ובעז הם שיקוף לכל הבחירות שלהם, קריאת תיגר על הקיום שלהם, והם נורא נבהלים מזה.
"הבהלה הקהילתית לא מסתיימת רק בניכור. מכריזים עליה כמורדת בגלל פליטת פה שלא הובנה כראוי בבית הדין, ואפי נותנת לזה לקרות, כי היא מקווה שאם יכריזו עליה כמורדת יוכלו לכפות על בעלה לתת לה גט. אבל אז מתחילות לרוץ השמועות בקהילה, מתחילים להגיד שהיא פרוצה ושהיא לא אמורה להיות חלק מהקהילה הזאת". האלימות שאפי חווה במהלך הקשר עם בעז היא כמו אבק דק – בלתי נראה אך מצטבר עד לחנק. "הוא מנסה לצייר תחושה שהיא בחיים לא תסתדר לבד. זה חלק מהאלימות שלו. ויש פה גם העניין הכלכלי – הוא בעל המאה, הוא עשה אקזיט מוצלח, הוא נותן לה חיים נהדרים, הוא לא מבין בכלל איך בכלל יכול להיות שאישה שגבר מביא לה סכומים כאלה תרצה בכלל להתגרש".
ומצד שני, ההצגה מביאה גם זווית מורכבת ואנושית של הבעל. "בסוף ההצגה, בטקס הגט, הוא ממש מתקשה להוציא את המשפט 'מותרת לכל אדם'. זה גם מראה כמה הוא עצמו שבוי באיזושהי תפיסה שהוא באמת הבעלים של כל העניין, ויש פה איזה קניין, וזה לגיטימי, ואז לוותר על משהו שקנית. כלומר, יוצרים איזושהי מערכת שכולאת אותו בתוך המסרים האלה".

עם זאת, לבוימולד חשוב להבהיר: "ההצגה לא באה להציג ביקורת על המגזר הדתי באופן כללי ולומר שכולם כאלה. ברור שלא. אבל באופן טבעי כשרוצים להציג איזושהי בעיה חברתית, משהו בוער, מביאים את הדוגמה הבעייתית. הסיבה שבחרו בקהילה דתית היא מכיוון שבדת יש משקל נוסף. כלומר, לאנשים דתיים זה יהיה יותר עקרוני. אישה חילונית גם יכולה לסבול מסרבנות גט, אבל אולי היא הייתה אומרת 'אני פרודה, הוא לא רוצה לתת לי גט, שלא ייתן, שלום".
איך ההרגשה לגלם דמות של מסורבת גט?
"מאוד כיף לגלם דמות כזאת. מבחינתי זה לגלם דמות מאוד חזקה שמחברת אותי למקום העוצמתי שלי. המקצוע הזה תמיד מפגיש אותך עם עצמך".
💔
ההצגה לא נכתבה בחלל ריק. היוצרת איה קפלן ביצעה תחקיר נרחב ופעלה בשיתוף פעולה מלא עם ארגון יד לאישה המסייע לעגונות ולמסורבות גט. "איה ישבה שעות ארוכות עם הנשים ועם הצוות שלנו כדי לקבל פרספקטיבה רחבה על המסע שהן עוברות", מספרת פנינה עומר, מנכ"לית הארגון, "היא לא הסתפקה רק בראיונות עם נשים, היה לה חשוב לקבל נקודות מבט שונות על האירוע הבלתי נתפס הזה של עגינות. היא אפילו הצטרפה למופע ספוקן וורד שלהן ולקבוצת הפלייבק שלנו". הדרך שבה אפי מתמודדת מול הקשיים שמציב בפניה בית הדין מושפעת במידה רבה מהניסיון שצבר הארגון במציאת פתרונות יצירתיים להשגת גט, אחד מהם, כך מתפרש, מזכיר במידה רבה את המקרה של סרבן הגט עודד גז, שהשאיר את אשתו עגונה וברח מהארץ. "לצערנו המקרה של עודד גז הוא לא מקרה יחידאי", אומרת עומר, "אנחנו מייצגות לא מעט נשים שהבעלים שלהן ברחו מן הארץ, עיגנו את נשותיהם בכוונה תחילה. לפעמים אנחנו יודעות לאן הם ברחו ולפעמים הם נעלמים וקשה מאוד להתחקות אחר עקבותיהם. אנחנו גם מכירות מקרים אחרים שבהם המציאות של עגינות היא כזו שלא ניתן להשיג גט, זה יכול להיות כתוצאה ממקרים רפואיים, פיזיים או נפשיים, זה יכול להיות כתוצאה מסרבנות גט אידיאולוגית של גבר שיושב בכלא במשך שנים ארוכות ומסרב לשחרר את אשתו. בכל המקרים האלה אנחנו פונות מהנושא של גט לכיוון של התרת הנישואים בכלים הלכתיים".
אני שואלת את עומר מה בעצם מחדשת ההצגה הזו ביחס ליצירות אחרות שעלו בנושא. "את שואלת מה מחדשת ההצגה, ואני שואלת את עצמי מה אנחנו יודעים בכלל על מסורבות גט. החוזקה הגדולה שלה היא באמת ההזדמנות להביא אותנו לרמת הזדהות מאוד גבוהה עם אפי, שמאפשרת לנו לעבור ביחד איתה את החוויה הקשה הזו. יש כל כך הרבה חזיתות במסע הזה, וההצגה מצליחה לפתוח בפנינו הרבה נקודות מבט. אנחנו לא בחרנו את המסרים שיעברו בהצגה, היינו הרקע לתחקיר וגוף להתייעצות וענינו הרבה על שאלות של אמינות. אבל אני יכולה להגיד שכשישבתי פעם ראשונה לצפות בה, דאגתי קצת שאולי המסרים יהיו קשים ואולי יביאו קלקול במקום תיקון לעולם, אבל אני מרגישה שהעבודה שנעשתה שם היא עבודה טובה מאוד, וגם אם היא מציבה לפעמים מראה לא נוחה מול החברה הדתית, חשוב להסתכל במראה הזו ולשאול את עצמנו מה אנחנו עושים כדי לתקן את המציאות".
"כשהנשים שאיה הייתה איתן בקשר הגיעו לראות את ההצגה, הן כל כך התרגשו", מוסיפה בוימולד, "הן פשוט ראו את המילים שלהן על הבמה. אני מודה שלא היה לי הרבה צורך בתחקיר, פשוט קיבלתי מאיה את התוכן מוכן על מגש".

את בעז משחק רוי מילר, שלוקח על עצמו את המלאכה העדינה והמורכבת של ייצוג דמות ששאלת הטוב והרע לגביה כמעט לא ניתנת להכרעה. "הוא שחקן נפלא, והוא פרטנר מדהים", מעידה עליו בוימולד, "זה תפקיד לא פשוט, כי הוא עשוי להיות כפוי טובה. בסוף, כשמסתכלים על זה בצורה שטחית, אני הטובה והוא הרע. אבל זה לא בדיוק ככה. מדהים לראות איך רוי מצליח להביא דמות עגולה, כזו שמאוד קשה לשנוא. הוא מאוד אהיב, הוא שובה לב, כריזמטי ומרשים, והכוחנות שלו מאוד מתחת לפני השטח. בסוף יש פה גבר חם ואוהב ומפרגן, שרואה את אשתו ורואה את ילדיו".
בוימולד, 45, גדלה בשכונת ל' בתל־ אביב. היא התחילה את דרכה בעולם המשחק כבר בגיל תשע, בהצגות ילדים ונוער. משם המשיכה לשירות צבאי בתיאטרון צה"ל ולוהקה לתפקיד הבלתי נשכח שלה כנועה שחר ב"השיר שלנו". בהמשך זכתה להערכה רבה בטלוויזיה עם הופעות בסדרות כמו "לא הבטחתי לך", "דני הוליווד" ו"כוכב הצפון". על במת התיאטרון היא מפגינה כבר שנים יכולות מגוונות. תפקידה ב"שחק אותה סם" זיכה את ההצגה בפרס התיאטרון הישראלי לקומדיה הטובה ביותר, והיא המשיכה להרשים גם בהצגות כמו "המוגבלים", "עבדאללה שוורץ" ולאחרונה ב"טריאז'" לצד יונה אליאן. ב־2022 כבשה את עולם הילדים בתפקיד מילה בסדרה "כראמל" בכאן חינוכית, שזכתה לא מזמן בפרס התסריט המצטיין בטקס פרסי הטלוויזיה. היא גם השתתפה בסדרה הבינלאומית "באש ובמים" של נטפליקס, במקביל לתפקידה כבטי שריג ב"ספין".

אל הריאיון היא מגיעה ברגשות מעורבים, כשצל האבל הטרי על מות אביה עדיין מרחף מעליה. "אבא שלי נפטר לפני חודשיים במפתיע, ואני עדיין באבל על הדבר הזה. עוד קשה לי לדבר עליו. בחרתי בסוף כן להתראיין כי ההצגה הזו חשובה בעיניי, וגם אבא שלי בעצמו, לשמחתי, עוד הספיק לראות אותה והתרגש מאוד. בכלל, אבא שלי היה תמיד מאוד גאה ושמח לספר על הדברים שאני עושה, עד כדי כך שהייתי מתעצבנת שהוא משוויץ מדי, אבל אני יודעת שהוא היה שמח לקרוא ריאיון כזה. הוא בא מבית דתי, והוא אומנם עזב את הדת, אבל נשאר מאוד מחובר אליה. היו לי הרבה דמויות שקשורות לעולם הדתי והוא תמיד מאוד התרגש מזה, אז נראה לי שהוא היה שמח".
"אבא שלי נפטר לפני חודשיים במפתיע, ואני עדיין באבל על הדבר הזה. עוד קשה לי לדבר עליו. בחרתי בסוף כן להתראיין כי ההצגה הזו חשובה בעיניי, וגם אבא שלי בעצמו, לשמחתי, עוד הספיק לראות אותה והתרגש מאוד"
אבל מאז ימי נועה שחר, נדמה שהתפקידים מתבגרים יחד איתה, והיום היא מוכרת לילדים ברחוב בעיקר כמילה, האמא המאמצת והחומלת בסדרה כראמל. "אני חושבת שזה מתחבר באופן טבעי לאבולוציה שלי בתפקידים, במקביל לאבולוציה שלי בחיים. כראמל זו הפתעה, באמת. כשקיבלתי את התפקיד זה התחיל בתור פרויקט חמוד לילדים שאני עושה. אני זוכרת שקראתי את הטקסטים וראיתי שהכתיבה ברמה מאוד גבוהה. כשהגענו לסט, כל התפאורה והתלבושות, הכול היה מאוד לא מודרני, מאוד לא ציני, מאוד לא מהיר. אני זוכרת שעמדתי עם יובל סגל, שמשחק את הפרטנר שלי ספ, ואמרתי לו, 'לא נראה לי שזה יצליח. הילדים היום אוהבים דברים אחרים, הם אוהבים שזה מהיר, שהשפה היא מודרנית, שיש סלנג. זה איטי, זה פנטסטי, זה לא קשור לעולם שלהם בכלל'. ואז קרתה הפתעה גדולה והסדרה הצליחה מאוד. זה לימד אותי שבסוף כשילדים נפגשים עם משהו איכותי וטוב, הם יודעים את זה. יש להם אנטנות לדברים האלה, עשיתי להם עוול כשחשבתי שהם לא יקבלו את זה".

כיף לשחק לילדים?
"מאוד. זו זכות מאוד גדולה להיות חלק מהגידול של הדור הזה. זה לא משהו שיכולתי לדמיין שיקרה לי בשלב הזה בקריירה. החיבוק של ילדים כקהל הוא החיבוק הכי ממלא ומקסים שיש, במיוחד בתקופה הזאת, כשיש לנו אפשרות לספק להם קצת אסקפיזם. חוץ מזה גם קיבלתי על זה הרבה נקודות אצל הבן שלי וחברים שלו".
"ואז קרתה הפתעה גדולה והסדרה 'כראמל' הצליחה מאוד. זה לימד אותי שבסוף כשילדים נפגשים עם משהו איכותי וטוב, הם יודעים את זה. יש להם אנטנות לדברים האלה, עשיתי להם עוול כשחשבתי שהם לא יקבלו את זה"
היא נשואה לאיש העסקים עופר אייזנברג, והם גרים ברשפון עם ילדיהם מעיין (15) ועומר (12). לפני הזוגיות היציבה ניהלה בוימולד זוגיות ארוכת שנים עם השחקן יהודה לוי, שהסתיימה בפרידה מתוקשרת ובסיקור אינטנסיבי על הקשר החדש שלו עם נינט שהגיע מיד אחריה. ואומנם מדובר בפרק מהעבר הרחוק, אך נדמה שהתקשורת לא מרפה מלעסוק בנושא גם היום. מדורי הרכילות סיקרו בהתלהבות את ההתארחות של טייב בכראמל והגדירו את האירוע כ"פיוס".
את מרגישה שכל הנושא יצא מפרופורציות?
"היה ברור שזה יצא מפרופורציות, אבל זה לא מפריע לי. היה ממש נחמד וכיף שנינט הגיעה עם הבת המתוקה שלה. היא הייתה חברה מעולה ושיחקה דמות מגניבה, והיו לנו סצנות מצוינות. היא הייתה ממש נהדרת. אני כל כך לא מתרגשת מהדברים האלה. מי שרוצה להיות תקוע 20 שנה אחורה, זכותו".

את חיה עכשיו חיים די מסודרים ברשפון. זו הייתה בחירה מכוונת, להתרחק קצת מהסצנה התל־אביבית?
"זה לא שישבתי עם עצמי ועשיתי חושבים ואמרתי אוקיי, עכשיו אני בוחרת בחיי משפחה ואני לא רוצה להיות בבוהמה. אני חושבת שבנטייה שלי תמיד חיפשתי איזון. אני מאוד אוהבת להיות שחקנית ואני יכולה ליהנות מתוצרי הלוואי של זה ולפעמים ליהנות מהם פחות. תוצרי הלוואי הם הפרסום וכל המשמעויות שלו, אבל אני מקבלת אותם בהשלמה כי זה חלק מהדיל, זה ברור לי. מצד שני, תמיד היה ברור לי שאני רוצה להיות אשת משפחה, תמיד היה ברור לי שאני רוצה להיות אמא. ואני אדם די טוטאלי, הולכת עד הסוף עם הדברים.
"בן הזוג שהכרתי ובחרתי להתחתן איתו לא מהתעשייה, אבל זה לא היה משהו מכוון. זה לא שאמרתי 'עכשיו אני צריכה מישהו שהוא לא מהתעשייה', בדיעבד זה עובד טוב. זה שומר עליי. יש לי את החיים המקצועיים ויש לי גם תכנים בבית שלא קשורים לזה. אני אוהבת את זה".
את רואה את עצמך מזדקנת כשחקנית, או שיש מחשבות לפזול גם לתחומים נוספים?
"היום אני מרגישה יותר בשלה מאי פעם בתור שחקנית. אני יותר משוחררת, ויש עומקים נוספים שנכנסים בשלב הזה, מקומות שאני נוגעת בהם שלא יכולתי לגעת בהם לפני עשר־עשרים שנה. יש איזה מעיין נובע כזה שלפעמים אני לא מבינה מהיכן הוא מביא את הדברים. ובגלל זה דווקא היום יש לי רעב גדול ותשוקה לעשייה במקצוע שהיא גדולה מאי פעם".