במשך עשור שלטו ליאו מסי וכריסטיאנו רונאלדו בתוארי שחקן השנה בעולם, עם חמש זכיות לכל אחד. אין ספק שהארגנטינאי והפורטוגלי ראויים להערכה על כישוריהם המדהימים – אבל בשלב מסוים הרוטינה התחילה לשעמם. העולם חיכה למישהו חד שיוכל להדיח אותם מהפסגה ולשבור את השגרה, למטאור צעיר מסוגו של קיליאן אמבפה הצרפתי, שיטפס לאולימפוס במהירות שיא. ואולם, באופן אירוני ומרתק, האיש שעשה זאת לבסוף הוא דווקא בן גילם של מסי ורונאלדו.
לוקה מודריץ' נולד ב־1985, כמו כריסטיאנו, וזכה להכרה מופלאה בגיל 33, על אף שהוא שחקן שונה בתכלית מהפרופיל הרגיל של כוכב־על. הקרואטי כמעט לא מבקיע שערים ומעולם לא הצית את הדמיון עם כדרורים עוצרי נשימה. הוא בסך הכול מוסר, מנווט ומנהיג מאחור. שחקנים מסוגו נוטים לנגן תמיד כינור משני לחלוצים הראוותנים. השנה התברר שזה מספיק כדי להיות מוכתר לשחקן המצטיין בתבל.
זוהי נקודת השיא במסע אישי נדיר ומפרך. מודריץ' תמיד הצליח כנגד כל הסיכויים. כל הקבוצות שאהד לא רצו בו ודחו אותו. כל הקבוצות שהחתימו אותו לא האמינו בו בהתחלה והוא ספג עלבונות רבים לאורך הזמן. אלא שהאופי שלו תמיד היה חזק. אחרי ששרד מלחמת אזרחים אכזרית, כל הבעיות הספורטיביות נראו מגוחכות וזניחות בהשוואה לאסון האמיתי. וכך פילס הפליט הצנום את דרכו לצמרת העולמית.
כן, מודריץ' היה פליט, אם כי ההגדרה הזו לא טריוויאלית כי הוא לא גורש מארצו, אלא רק מכפרו. לוקה הקטן גדל עד גיל שש בעיקר עם סבו, אף הוא לוקה מודריץ', ועזר לו לרעות צאן בנוף ההררי של חבל דלמטיה. ב־1991 פרצה המלחמה המזעזעת, שבמהלכה ביצעו כל הצדדים פשעים איומים, האזור נכבש על ידי הסרבים והסב נרצח בדם קר כאשר ניסה להאכיל את כבשיו. משפחת מודריץ' ברחה לעיר זדאר, שם התגוררה במלון במשך שבע שנים. הילד בילה את כל הזמן הפנוי במשחקים עם הכדור במגרש החניה ומשך תשומת לב כאשר קִרקס את כל הנערים האחרים. אלא שמבנה גופו היה צנוע מדי, ואף אחד לא העלה בדעתו שהוא מסוגל להיות ספורטאי.
כך חווה מודריץ' אכזבה ראשונה בכדורגל. מאז שהוא זוכר את עצמו הוא אהד את היידוק ספליט, המועדון הבכיר בחבל. הסקאוטים שביקרו בזדאר בין הפצצה להפגזה, הבחינו ביכולותיו המרשימות של מודריץ' ולקחו אותו למבחנים בקבוצת הפאר במונחים המקומיים. זה היה היום השמח ביותר בחייו של לוקה, בצל כל האסונות, אבל במהרה הפכה ההרפתקה לפיאסקו. "אתה קטן מדי", אמרו לו בספליט, והוא שב הביתה בדמעות. חלומו הגדול התנפץ לרסיסים עוד לפני שהחל באמת.
הוריו היו מוכנים להקריב המון למען הגשמת שאיפותיו של הבן. עם תום המלחמה, הודיעו הרשויות שמשפחת מודריץ' יכולה לחזור לכפר, אך היא סירבה והמשיכה לגור במלון בזדאר על מנת שלוקה ימשיך ללטש את כישוריו על הדשא באקדמיה המקומית. מאמצים אלה נשאו פרי, כאשר דינמו זאגרב – הקבוצה העשירה ביותר במדינה והיריבה המושבעת והשנואה ביותר של היידוק ספליט – הציעה לו לעבור לשורותיה. לוקה היה בן 16 וההחלטה לא הייתה פשוטה מבחינתו נפשית, אבל הוא ויתר על הנאמנות לקבוצה כדי לקדם את עצמו מקצועית. הוא הבין שאסור בשום אופן לפספס הזדמנות פז מסוג זה. מזאגרב, הסיכוי לעבור למערב אירופה היה גבוה הרבה יותר בהשוואה לכל קבוצה אחרת.
הבחירה הייתה מושכלת, אבל מודריץ' נתקל בבעיה המוכרת – בזאגרב אמנם העניקו לו חוזה ראשון צנוע מאוד אבל המאמנים בקבוצה הבכירה ממש לא חשבו ששחקן כה שברירי פיזית לכאורה מסוגל להצליח. לכן שלח אותו המועדון להשאלה בזרינסקי הקטנה בבוסניה. לדברי העיתונאים הקרואטים, שמכירים את הסוגיה לעומק, מדובר בצעד חסר תקדים, כי הליגה הבוסנית הייתה חלשה ואלימה מאוד. אם מישהו רצה לתת לשחקן אפשרות לשחק ברמה גבוהה יחסית ולקבל ניסיון לקראת המעבר לדינמו, זרינסקי הייתה היעד הכי פחות מתאים – כי הרי שחקן טכני לא יכול להתפתח על מגרשים איומים כאשר כל שחקני היריב מתקלים אותו ומנסים לשבור את רגליו. בקיצור, הייתה זו הבעת חוסר אמון מובהקת. בזאגרב לא ספרו את מודריץ' ולכן בחרו להרוויח כמה דולרים על עסקה חסרת חשיבות מבחינתם. מה רבה הייתה ההפתעה כאשר הקשר חזר משם מחוזק עם אינספור מחמאות. במקום להיפצע ולהיעלם, הוא זהר.
כך שכנע מודריץ' את אנשי דינמו זאגרב שהוא עשוי להצליח בכל זאת. בהתחלה, נציגי הקרואטים כלל לא הגיעו למשחקים בליגה הבוסנית, אבל לקראת סיום העונה הם כבר ביקרו והעריכו את העבודה של הנער. בגיל 19, הם כבר שלחו אותו בהשאלה קרובה יותר, לאינטר זאפרשיץ' בליגה הקרואטית וכאשר הרשים גם שם, זומן הקשר הקטנטן לשיחה הגורלית עם הנשיא הכול־יכול של דינמו, זדראבקו מאמיץ'. מאמיץ', שנחשב לאחד האנשים המושחתים ביותר בכדורגל העולמי, הגיש לו הצעה שאי אפשר לסרב לה. הוא הבטיח לתת לו את הבמה בקבוצה, לקדם אותו בנבחרת ולנסות לסדר לו קריירה בליגה בכירה במערב אירופה, בין היתר באמצעות הקשרים הענפים שלו. אבל היה לכך מחיר – לוקה נדרש להתחייב להעביר 20 אחוזים משכרו, בכל מקום על הגלובוס, למשך כל ימי חייו, הישר לכיסו של מאמיץ'.
לשחקן הצעיר לא הייתה ברירה והוא ממש לא היה הראשון שאולץ להסכים. זו הייתה הדרך היחידה לקדם את עצמו. לו היה משיב בשלילה, מאמיץ' פשוט היה זורק אותו מכל מהמדרגות, חוסם את האפשרות להתקדם בקבוצות אחרות ולא מאפשר לו גם להתקרב לנבחרת, שכן שליטתו בהתאחדות אבסולוטית. אז מודריץ' חתם. לימים, העסקה הזו הפכה למטרד משמעותי מאוד בחייו אבל ב־2005 הוא הרגיש שהכול נפתח בפניו.
"מאז שהוא זוכר את עצמו הוא אהד את היידוק ספליט. הסקאוטים שביקרו בזדאר בין הפצצה להפגזה, הבחינו ביכולותיו המרשימות של מודריץ' ולקחו אותו למבחנים בקבוצת הפאר במונחים המקומיים. זה היה היום השמח ביותר בחייו של לוקה, בצל כל האסונות, אבל במהרה הפכה ההרפתקה לפיאסקו. "אתה קטן מדי", אמרו לו, והוא שב הביתה בדמעות"
הברומטר של ריאל
עד אז, מעטים מאוד הכירו אותו. לפתע, הוא היה כוכב מפתח בהרכב האלופה, המאמן הלאומי התקשר כדי לזמנו לסגל וסקאוטים של מועדוני פאר נהרו כדי להתרשם מביצועיו. הוא נכלל באופן קבוע ברשימת הכישרונות הצעירים הבולטים בעולם והחל לחלום על מעבר לברצלונה או לצ'לסי – הקבוצות שאותן אהד תמיד. אבל חלומות לחוד, ומציאות לחוד. בבארסה חשבו באותם ימים, בצדק, בעיקר על קידום שחקני האקדמיה. עם צ'אבי ואנדרס אינייסטה בסגל, הקטלונים לא התרשמו מספיק מהיהלום הקרואטי. מנגד, פסלה אותו צ'לסי בשל כושר גופני לקוי לכאורה ואפשר להבין את הכחולים. אפילו ארסן ונגר, המנג'ר הצרפתי של ארסנל, שהעדיף תמיד שחקנים טכניים ולא פיזיים, סבר כי לוקה אינו חזק מספיק לליגה האנגלית התובענית.
וכך מצא בסופו של דבר מודריץ' את עצמו דווקא בטוטנהאם, היריבה העירונית המושבעת של צ'לסי וארסנל. התרנגולים שילמו תמורתו בקיץ 2008 שיא מועדון, 16.5 מיליון ליש"ט, כי מאמיץ' ידע תמיד לנהל משא ומתן לטובתו. הבוס גם החל לקבל את האחוזים המובטחים משכרו של הכוכב, אשר יצא לדרך חדשה. בגיל 23, הוא לא חשש מקפיצת המדרגה ברמת התחרות אבל החודשים הראשונים בלונדון בכל זאת היו קשים. פרשנים רבים לא התרשמו ממבנה גופו, והקרואטי באמת הפסיד בקרבות פיזיים רבים בתחילת דרכו בממלכה.
בנוסף, חילופי המאמנים לא עזרו לו. חואנדה ראמוס הספרדי, שביקש להחתימו, פוטר חודשיים בלבד אחרי הגעתו של הקשר, ולמנג'ר האנגלי הוותיק הארי רדנאפ היו תוכניות משלו. הוא לא תמיד השתמש במודריץ' בתפקידו הטבעי במרכז המגרש והתוצאות לא תמיד היו מעודדות. טוטנהאם סיימה את העונה במקום השמיני המאכזב, עם הפרש שערים שלילי.
יש שחקנים שהיו עלולים להישבר אחרי טבילת האש הבעייתית אבל מודריץ' קורץ מחומר אחר לגמרי. הוא התמיד בדרכו, שכנע בהדרגה את רדנאפ לתת לו את המפתחות בקישור והפך למנהיג הקבוצה. במהרה, הוא גם הרגיש שהיא קטנה על מידותיו. צ'לסי, אהובת ליבו, החלה לגלות עניין אמיתי באיחור רב והקרואטי הבהיר ב־2011 שהוא מעוניין לעבור. הנהלת המועדון סירבה בתוקף לשחררו ליריבה הכי גדולה, כי מהלך כזה היה גורם בין היתר לתגובה קיצונית מצד האוהדים. מחאותיו של מודריץ' לא עזרו, אבל יחסיו עם צמרת הקבוצה עלו על שרטון. לכן, בקיץ 2012 החליטה טוטנהאם לנסות למכור אותו אל מחוץ לאנגליה. ההצעה של ריאל מדריד הגיעה בעיתוי מושלם, וכל המעורבים הבינו שזה הפתרון הנכון.
עבור מודריץ', המצב לא היה פשוט. בבירת ספרד ידעו היטב על אהדתו לברצלונה והדבר לא הקל על התאקלמותו מבחינת האוהדים. המועדון שילם תמורתו 30 מיליון אירו והסכום נתפס כגבוה יחסית במונחי השוק, עבור שחקן שממעט מאוד לכבוש. התקשורת, לפיכך, הייתה נגדו מהרגע הראשון. בעוד צ'אבי אלונסו וסמי חדירה כיכבו בקישור המרכזי של המאמן ז'וזה מוריניו בעונת 2012/13, הקרואטי לא תמיד מצא את מקומו בהרכב ובסיום הוכתר בעיתון המוביל מארקה בנבחרת המאכזבים של השנה. לו מישהו היה מתנבא אז, לפני חמש שנים, כי מודריץ' יהיה זה שיחליף בבוא העת את רונאלדו בבחירת השחקן המצטיין בעולם ואף יישאר בקבוצה זמן רב יותר מאשר כוכב העל הפורטוגלי היו ממהרים להמליץ לו ללכת להסתכלות פסיכיאטרית.
ואולם, זה בדיוק מה שקרה. בחמש השנים המדוברות זכתה ריאל מדריד באופן מדהים ארבע פעמים בליגת האלופות. עד כמה ההישג הזה מכונן? צריך להבין כי הבצורת שקדמה לו הייתה ארוכה ומתסכלת. הזכייה הקודמת של המועדון המלכותי התרחשה ב־2002, והיא הייתה התשיעית במספר בהיסטוריה. מאז, המתינו בקוצר רוח לזכייה העשירית, המכונה בספרדית "דסימה" – אך לשווא. רק ב־2014 נשבר הקרח. רונאלדו אמנם היה הגיבור הגדול, אך תרומתו של מודריץ', שהפך לברומטר של הקבוצה בניהול המשחק לצידו של טוני קרוס הגרמני, הייתה כבירה. גם העיתונאים שהתנגדו תחילה להחתמתו החלו להעריך אותו. הוא הפך לדמות בקונצנזוס.
מספיק לציין כי ב־2015, כאשר הודחה ריאל במפתיע בחצי גמר ליגת האלופות על ידי יובנטוס היה מודריץ' פצוע. כאשר הקרואטי היה בריא, ריאל תמיד סיימה עם גביע ביד. מאז הקמת ליגת המפעל במתכונתו הנוכחית בתחילת שנות ה־90, לא הצליחה אף קבוצה לשמור על הכתר. ריאל הייתה הראשונה לעשות זאת – היא זכתה ב־2016 וב־2017. ואז, כדי לבסס את מעמדה כקבוצה המצליחה ביותר בזירה הבינלאומית, היא עשתה זאת גם ב־2018. כריסטיאנו היה מלך השערים בכל השנים אבל מודריץ' השתדרג בשנתיים האחרונות למעמד של אחד השחקנים הטובים בעולם והמונדיאל בקיץ האחרון היווה עבורו הזדמנות לשים חותמת סופית על כך.
האויב שהפך למלך
למרבה האירוניה, לא כל האוהדים בקרואטיה ייחלו להצלחתו ברוסיה. עבָרו מימי זאגרב חזר לרדוף את קפטן הנבחרת כאשר מאמיץ' נעצר סוף כל סוף בשלהי 2015 בגין אי סדרים כספיים בקנה מידה מפלצתי. במסגרת משפטו, עלתה גם סוגיית ההסכמים שחתם עם שחקני דינמו לשעבר, וביניהם לא רק מודריץ' אלא גם בלם ליברפול דיאן לוברן. בעדותם במשטרה, אישרו מודריץ' ולוברן כי העבירו אחוזים משכרם לעבריין. אלא שכאשר עלו לדוכן העדים, הם הכחישו זאת תחת שבועה וטענו כי אינם זוכרים על מה חתמו בחוזיהם.
הזעם הציבורי היה עצום. במשך שנים ארוכות מאוד, סולדים אוהדים רבים מאוד בקרואטיה מהשחיתות האיומה בהתאחדות ובדינמו זאגרב. מעשיו השפלים של מאמיץ', שקידם שחקנים שהפיק מהם רווח כספי, גרמו לאוהדי היידוק ספליט וקבוצות נוספות לצאת נגד הנבחרת. הם האמינו כי כישלון מהדהד בזירה הבינלאומית יחייב את ההתאחדות לתת את הדין ואת הנשיא דאבור שוקר להתפטר. שוקר, שהיה אליל המונים כשחקן וכיכב בעצמו בריאל מדריד, הפך בהיותו עסקן לאדם נלעג ושנוא. לכן, כאשר עדות השקר של מודריץ', כפי שהיא הוגדרה, נועדה לכאורה לסייע למאמיץ' ולשוקר, חיצי הביקורת הארסית הופנו גם כלפיו. גם מודריץ' הפך לאויב האומה בעיני חלק בלתי מבוטל מהקרואטים.
אז הקפטן ספג שריקות בוז וקללות בכל משחק ומשחק. זה צרם לו כפליט שסבל בילדותו, ובמיוחד ככוכב שתרם לנבחרתו רבות בעבר, בין היתר ביורו 2008 המצוין שבו ניצחה קרואטיה את גרמניה אך הודחה בפנדלים ברבע הגמר הדרמטי מול טורקיה. מודריץ' הרגיש חסר מזל גם במשחקי יורו 2016, שבהם הפגינה קרואטיה בניצוחו משחקים מעולים בשלב הבתים וניצחה את האלופה היוצאת ספרד, אבל נכנעה במשחק משעמם בשמינית הגמר לפורטוגל של רונאלדו, בגלל שער מקרי למדי שהובקע בדקות האחרונות של ההארכה. כעת קחו בחשבון את העובדה כי קרואטיה לא שרדה את שלב הבתים באליפות אירופה ב־2012 ובמונדיאל ב־2014, בעוד לגביע העולם ב־2010 היא כלל לא העפילה, ותקבלו את המצב העדין לקראת הטורניר ברוסיה.
"הסיכויים היו נגדו, אבל הוא רגיל למצבים כאלה. הרי הכול מתגמד אל מול זוועות המלחמה. על אדמת רוסיה, שנתנה בזמנו גיבוי לסרבים במלחמת האזרחים, הוא שאף להיאבק גם למען סבו המנוח. זו הייתה הבמה שלו"
מודריץ' ידע שזו ההזדמנות האחרונה שלו לרשום הישג ענק עם הנבחרת. הוא גם הרגיש שחלק גדול מהציבור כועס עליו ופועל נגדו. העומס הנפשי היה כבד מאוד. כאשר הוגרלה קרואטיה לבית המוות עם ארגנטינה, ניגריה ואיסלנד, ניבאו לה פרשנים מקומיים רבים פיאסקו מהדהד. האווירה הציבורית הייתה בעייתית, קמפיין המוקדמות היה מאכזב, המאמן זלאטקו דאליץ' מונה רק באוקטובר והיה איש מקצוע אלמוני למדי – אפילו בקרואטיה לא כולם הכירו אותו. איש לא הטיל ספק באיכות הסגל, אבל סף השבירה היה ידוע כנמוך. כל אחת מהיריבות הייתה מסוגלת לנצח את הקרואטים. "יש סיכוי שנסיים במקום האחרון", כתב הפרשן הבכיר אלכסנדר חוליגה.
בתנאים קשים אלה, מצא מודריץ' את הדרך לתהילה. הסיכויים היו נגדו, אבל הוא רגיל למצבים כאלה. הרי הכול מתגמד אל מול זוועות המלחמה. על אדמת רוסיה, שנתנה בזמנו גיבוי לסרבים במלחמת האזרחים, הוא שאף להיאבק גם למען סבו המנוח. זו הייתה הבמה שלו. בשלב הבתים, ניצחה קרואטיה את כולם, כולל 0:3 על ארגנטינה. מודריץ', שלא ידוע כבועט מחונן, הבקיע לרשת הדרום אמריקנים בטיל מסובב מחוץ לרחבה וחגג בראוותנות.
אז נכון, המזל היה לשם שינוי לצד הקרואטים. אחרי שהפנתה להם גב ב־2008 וב־2016, החזירה פורטונה את החוב עם ריבית. בשמינית הגמר מול דנמרק, החמיץ מודריץ' פנדל גורלי בהארכה. לו הייתה קרואטיה מודחת, אף אחד לא היה מזכיר את שמו בסיום הטורניר. מודריץ' מצא בעצמו כוח לגשת לנקודה הלבנה גם בדו קרב הפנדלים, והפעם דייק. נבחרתו עלתה וגברה בפנדלים גם על רוסיה ברבע הגמר. הפעם, הכול הלך לה, ואנגליה נוצחה בחצי הגמר בהארכה, בהנהגתו של הקפטן שניווט את כולם באופן מופתי. לכן, עוד לפני הגמר מול צרפת, הוא סומן כפייבוריט לזכייה בתואר שחקן הטורניר. לא היה קל לקבל את הפרס אחרי ההפסד, אבל מודריץ' שיחרר חיוך בכל זאת. זה היה רגע מיוחד מאוד בשבילו.
וכעת, השילוב של זכייה בליגת האלופות וההעפלה לגמר גביע העולם סידר לו את תואר השחקן הטוב בתבל ב־2018. לפני מסי, לפני רונאלדו, לפני אמבפה, וגם לפני מוחמד סלאח. הפליט הצנום לשעבר הגיע לפסגה ורשם את שמו באותיות הזהב בספרי ההיסטוריה.
