ענת אריאל, בת 55, נשואה לחנן, אם לשישה וסבתא לחמישה. מתגוררת במשואות–יצחק. מרצה ומזכירה רפואית. לאחרונה יצא הסרט "המראה של השמש – סיפורה של נווטת הקרב תמר אריאל", לזכר בתה.
זיכרון ילדות תרבותי. אני בת 14־15, קוראת את הספר אקסודוס של ליאון יוריס בכל רגע פנוי (ולא פנוי) שלי – בין היתר, במושב האחורי של הרכב בדרך לבית ספר ובלילה במיטה. זכור לי רגע שבו אני יושבת באמצע הסלון, המשפחה סביבי הומה ורועשת וקוראת לי לבוא לארוחת ערב, ואני לא מגיבה וממשיכה לקרוא כשדמעות זולגות על פניי. הספר הזה חיזק את הציונות שבי ואת ההשתוקקות שלי לחזור לארץ, לאחר שגדלתי בפורטו־ריקו.
דמות שמעניקה לך השראה. ללא ספק תמר ז"ל, שאיננה כבר ארבע שנים. למדתי ממנה שאדם יכול להגיע לייעוד שלו ולהיות מאושר. למדתי הרבה מהיכולת שלה לשלב תחומים שונים של עשייה, ובעיקר מהיכולת לחיות בעוצמה ו"לטרוף" את החיים.
תמונה על הקיר שלך. יש כמה ציורים צבעוניים שאני ציירתי בצבעי שמן. ליד פינת נרות השבת יש תמונה של שלוש הבנות היפות שלי במסדר הכנפיים של תמר. בחדר השינה שלנו יש פינה קטנה של תמר ועל הקיר תלוי ציור מדהים ומדויק שלה שקיבלנו מהציירת ליאל שרון.
מי מצחיק אותך? הנכדים שלי. אני מרגישה אושר גדול כשאני איתם. הכי כיף לשכב על מזרן על הרצפה כאשר הם יושבים או קופצים עליי. הצחוק שיוצא ברגעים אלו הוא הכי אמיתי.
מה הפיוט שהכי מדבר אלייך? דבריו של הרב קוק מתוך ספר "אורות הקודש": "עֲלֵה לְמַעְלָה עֲלֵה, כִּי כֹּחַ עַז לְךָ, יֵשׁ לְךָ כַּנְפֵי רוּחַ, כַּנְפֵי נְשָׁרִים אַבִּירִים, אַל תְּכַחֵשׁ בָּם פֶּן יְכַחֲשׁוּ לְךָ, דְּרוֹשׁ אוֹתָם – וְיִמָּצְאוּ לְךָ מִיָּד". המילים הללו מלוות אותנו מאז שתמר נהרגה. הקטע הזה נותן לי הרבה כוח ואני חושבת שהוא מתאים לכל אדם.
עם מי היית רוצה לשבת לכוס קפה? עם חמותי שולמית ז"ל, שנפטרה לפני 18 שנה. אני מתגעגעת אליה מאוד. הייתי מביאה איתי את חנן, הילדים והנכדים, שתפגוש את נעמה שלומית שלי הנושאת את שמה. הייתי מספרת לה מה התרחש במשך השנים.
עם מי היית רוצה להתחלף ליום אחד? עם הרמטכ"ל גדי איזנקוט. נכון יותר, הייתי מבקשת להתלוות אליו ליום אחד. אני סקרנית לדעת איך הוא מנהל את ה"עסק" הזה – הצבא שלנו. הוא בעצם הבוס של שלושת הבנים שלי.
נוף שפותח לך את הלב. הנופים של מדבר יהודה והנגב מעניקים לי תחושה של אינסוף. גם הנוף הנשקף ממרפסת ביתי אהוב עליי מאוד. יש בו הרבה עצים, הרבה ירוק, שדות חקלאיים, שמיים ועננים. אני יושבת הרבה על ספסל הנדנדה שלי ומרגישה את הרוגע שבנוף הזה.
מאכל שאת לא עומדת בפניו. אורז עם שעועית שחורה – מאכל קובני, שהיה בביתי באופן קבוע כשהייתי ילדה. מדי פעם, כשאני בחו"ל, אני מתפנקת. אפשר להכין לבד, אך זה בטוח לא יֵצא כמו המקור וחבל לי לקלקל.
מה שם קבוצת הווטסאפ המשפחתית שלך? במשך הרבה זמן לקבוצה שלנו היה שם בנאלי – "משפחת אריאל". בימים אלו אנו מנסים לארגן יחד כמה אירועים, אז בהשראת אחד הבנים שיניתי את השם ל"יאללה בלאגן".
