כאשר גלעד לוי הגיע בגיל 16 לגובה מעורר ההשתאות של 2.15 מ', איש לא הופתע. ככה זה כשאתה נולד למשפחה שבה האם נילי מתנשאת לגובה 1.90 מ', האב איתי גבוה ממנה בשלושה סנטימטרים והאחים הגדולים אוראל בן ה־22 צמח ל־2.17 מ' ויוגב בן ה־19 ל־2.08. גם בן הזקונים נבו לא מאכזב, ובגיל 12, כבר צמח לגובה של 1.70 מ'.
עם נתונים שכאלה, אין פלא שגלעד נחשב כרגע לאחת התקוות הגדולות של ענף הכדורסל בישראל – גם אם הפרק הבא בדרך המקצועית עוברת דווקא בספרד. בשנה הקרובה ישחק לוי הצעיר בקבוצת הנוער של אסטודיאנטס מדריד – מועדון כדורסל ותיק מהליגה הבכירה, שבו עשה חייל בעונה החולפת השחקן האמריקאי־ישראלי סילבן לנדסברג, עם היסטוריה ארוכה של טיפוח שחקנים כמו אלברטו הררוס, פרננדו מרטין, אלפונסו ופליפה רייס, סרחיו רודרגיס.
"זו הרפתקה חדשה, מרגשת וקצת מלחיצה עבורי, אבל בשביל הרגעים האלה התחלתי לשחק כדורסל", מספר לוי זמן קצר לפני שהוא עולה למטוס בדרך לחוויה הספרדית שלו, "זה לא פשוט לנסוע למקום שבו אני לא מכיר את השפה, שאהיה רחוק מההורים והמשפחה, שאין לי בו חברים ושאני צריך להתאקלם בו במהירות האפשרית. עוברות לי בראש הרבה מאוד מחשבות אם אצליח לתקשר עם הסובבים שלי ואם יצליחו להבין אותי, אבל הבנתי כבר מזמן שזה חלק מהמקצוע ואם רוצים להגיע רחוק צריך ללמוד להתגבר ולהתמודד עם כל הקשיים בדרך. מה שמנחם אותי כרגע, שכדורסל זו שפה בינלאומית".
גלעד ומשפחתו בחרו במועדון הספרדי לאחר שבשנה האחרונה קיבלו פניות רבות ממועדונים באירופה שחפצו בשירותיו, כולל כמה מהבכירים שבהם, ביניהם גם ברצלונה וריאל מדריד. "בהתחלה לא התייחסנו לפניות שהגיעו כי המחשבה הייתה שאני צעיר מדי לעזוב את הארץ, אבל בשלב מסוים, בעקבות המלצות מצד אנשי מקצוע החלטנו לבדוק במה מדובר.
"ההחלטה לבחור באסטודיאנטס הגיעה אחרי שהבנתי שמדובר במועדון שההתמחות והחוזקה שלו היא בלפתח שחקנים גבוהים במימדים שלי. נסעתי לשם לשבוע בכדי להכיר את המקום, את האנשים ואיך הדברים מתנהלים שם ומאוד התרשמתי ממה שראיתי. יחד עם כל ההמלצות וחוות הדעות שקיבלתי מאנשי מקצוע, שדחפו לזה שאבחר באסטודיאנטס, החלטנו לקבל את ההצעה שלהם וללכת על זה".
כאשר עולה השאלה האם העובדה שבארץ תחום פיתוח השחקנים הגבוהים לא מתקדם מספיק הובילה אותו למהלך ממהרת האם נילי להבהיר: "אני לא חושבת שבארץ פחות יודעים או פחות טובים בלפתח שחקנים וגם גלעד וגם האחים שלו גדלו והתקדמו בישראל, אבל העובדה שקיבלנו המלצה שמדובר במקום מיוחד בפיתוח כדורסלנים עם נתונים כמו של גלעד, החלטנו לבחור באתגר הזה כאתגר הבא עבורו".
בכדי להקל על ההתאקלמות של גלעד, הוא יחל את לימודי התיכון בכיתה י"א בבית ספר אמריקני לזרים, שמלמד באנגלית וספרדית ומנוסה בקליטת זרים. "עוד לא התחלתי ללמוד ספרדית אבל אני מקווה שעם הזמן אשתלט עליה. הרבה אמרו לי שזו שפה יחסית קלה וקליטה, אני מקווה שהם צודקים ושתוך כמה חודשים אדע לדבר אותה".
מה שעוד צפוי להקל על גלעד היא העובדה שאחיו, אוראל מצטרף גם הוא להרפתקה וחתם לעונה בקבוצת הבוגרים המשנית של אסטודיאנטס, שמשחקת בליגת הפיתוח. אוראל שיחק בשנים האחרונות בקבוצות מליגות נמוכות בישראל, סבל מסדרת פציעות ולא הצליח לפרוץ קדימה מבחינה מקצועית. "אני מאמין ומקווה שהניסיון של הספרדים בפיתוח שחקנים גבוהים יעזור גם לו, ואני שמח שהוא בא איתי, למרות שזה לא הדבר היחיד שאני נשען עליו ואני מקווה להתאקלם ולהתקדם גם בכוחות עצמי".
מה הציפיות שלך מהחוויה הספרדית?
"המטרה שלי היא לעבוד הכי קשה שאני יכול, להמשיך לפתח את המשחק שלי בכל אופן שהוא ולשכלל כמה שיותר אלמנטים שונים במשחק שלי, כדי שהוא לא יהיה חד גוני ושיהיו לי כמה שיותר כלים כשאני על המגרש. אני מתכוון לעשות הכל בכדי לנסות ולממש את הפוטנציאל שלי ולהגיע הכי רחוק שאני יכול".
כמה זמן אתה צפוי להישאר ספרד?
"המטרה היא להיות שם לפחות שנתיים אבל כרגע מדובר בחוזה לשנה אחת, כשבסיומה נסיק כולנו את המסקנות ואם הכל יעבוד כמו שצריך אז אמשיך לשנה נוספת. גם מבחינת הלימודים והמסגרת אני מקווה שלא אצטרך לעבור שוב בית ספר כשהשנה הקרובה תסתיים".
מהישיבה לאקדמיה
גלעד לוי נולד וגדל באשדוד ולכדורסל הגיע בשלב מאוד מוקדם בחייו. "התחלתי לשחק בגיל שש בבית ספר לכדורסל באשדוד, משם עברתי לקבוצת הקט־סל ולמחלקת הילדים של הפועל אשדוד, שהפכה בהמשך למכבי אשדוד. עם השנים הלכתי והתקדמתי, עברתי שכבות גיל וברוב השנים שיחקתי עם מבוגרים ממני. התחברתי מאוד לכדורסל ורציתי לעשות משהו אחר עם עצמי, משהו מיוחד שלא אהיה סתם כמו כל ילד אחר.
"לא הרגשתי אף פעם שאני שונה או טוב ממישהו אחר אבל תמיד נתתי את כל מה שהיה לי על המגרש, התאמנתי חזק וברצינות והשתפרתי על הזמן. משלב מסוים הדברים הפכו רציניים יותר והתחלתי להתאמן בכל יום, לפעמים אפילו פעמיים".
איך הסביבה שגדלת בה התייחסה לעובדה שאתה כל כך גבוה?
"תמיד היו כאלה שניסו להציק או להוציא אותי מהשלווה שלי, קראו לי ג'ירפה, קראו לי ענק, שאלו מה מזג האוויר, ביקשו שאוריד עננים. זה כבר הפך להיות משהו רגיל. למדתי להתמודד עם הדברים האלה ולהתייחס כמה שפחות".
איפה אתם קונים בגדים שתואמים למידות שלכם?
"בארץ זו באמת משימה לא פשוטה ופרט למציאות חד פעמיות בחנות זו או אחרת, את רוב הבגדים והנעליים אנחנו מזמינים אונליין. עכשיו באירופה זה בטח יהיה קל יותר. גם הבית שלנו באשדוד מותאם למימדים של בני הבית".
"תמיד היו כאלה שניסו להציק או להוציא אותי מהשלווה שלי, קראו לי ג'ירפה, קראו לי ענק, שאלו מה מזג האוויר, ביקשו שאוריד עננים. זה כבר הפך להיות משהו רגיל. למדתי להתמודד עם הדברים האלה ולהתייחס כמה שפחות"
ההתקדמות המקצועית של גלעד הובילה אותו כבר בגיל 14 לקבל החלטה אמיצה לעזוב את בית הוריו ואת ישיבת בני עקיבא באשדוד ולעבור לאקדמיית הכדורסל בגלבוע־גליל. "שני האחים שלי עשו את זה לפני ועברו לאקדמיות, עקבתי אחריהם ולמדתי מהם הרבה. הבנתי שזו הדרך הנכונה ללכת בה אם אני שואף להגיע לרמות הגבוהות והחלטתי לעשות את הצעד הזה ושהמטרה מקדשת את האמצעים.
"מאוד חששתי מהמעבר הזה ומאוד חששתי בהתחלה להיות רחוק מהבית, מההורים ומהחברים. הייתי חוזר הביתה רק לשבתות וזה היה שינוי גדול עבורי".
גם נילי זוכרת את התקופה הראשונה של גלעד מחוץ לבית כמאתגרת במיוחד: "אלו היו שנתיים שבהן היו ימים לא קלים, לא שהכל היה ורוד. אנחנו והחברה הדתית היינו מאוד חסרים לו בשלבים הראשונים והאנשים בגלבוע מעיינות, בעיקר מנהל הקבוצה, לירן וינקור והמאמן, עידן אוסטרייך, הפכו עולמות בשבילו שהדברים יסתדרו וכדי שהוא ישתלב. ניהלנו מולם ומולו הרבה מאוד שיחות אבל היינו רחוקים באופן פיזי ואנשי האקדמיה היו בשבילו שם מסביב לשעון, לבדוק שהכל בסדר איתו, לדאוג שלא יהיה לבד וכלום לא יחסר לו ולהעלות את מצב הרוח שלו בימים שהדברים עבדו פחות טוב. יש שם מערך גדול חזק ויציב ובלעדיהם גם אנחנו וגם גלעד לא היינו שורדים".
בשנה הראשונה שלו מחוץ לבית גר גלעד בקיבוץ תל יוסף ולמד בבית ספר בקיבוץ הדתי בשדה אליהו. "העובדה שגרתי במרחק נסיעה מהאקדמיה ומבית הספר שלמדתי בו, גרמה לי להתעורר מוקדם יותר בבוקר בבוקר משאר הילדים, בכדי שאספיק להתפלל ולצאת בהסעה שעה לפני תחילת הלימודים בכדי להגיע לשיעור. זה הוביל לכך שאפספס אימוני בוקר ולפעמים היו מוציאים הסעה פרטית רק בשבילי. בנוסף, בבית ספר שלמדתי סיימו מאוחר יותר מהזמן שבו יצאה ההסעה הרגילה, אז גם הייתה לי בעיה לחזור. גם כאן עזרו לי ודאגו שאקבל ארוחות צהריים וניסו להתאים את שעות האימונים לאילוצים שלי. הם באמת עשו הרבה מאוד בשבילי".
היו רגעים שחשבת לוותר ולחזור הביתה?
"היו רגעים קשים אבל אף פעם לא ראיתי אפשרות לוותר, זה לא אני. אני תמיד מחפש את האתגר, לא נשבר בקלות ומצליח להתגבר על קשיים. עם הזמן מצאתי חברים חדשים באקדמיה ובבית הספר שאיתם ביליתי במשך השבוע, ועם החברים הישנים אני ממשיך להיות בקשר עד היום כשאני בבית".
בשל הקשיים הטכניים, בסיומה של השנה הראשונה בגלבוע, שוב עזב גלעד מסגרת חינוכית ועבר ללמוד בבבית ספר חילוני בעמק חרוד בכדי להיות קרוב לאקדמיה. "המטרה שלי הייתה להשקיע כמה שיותר בכדורסל ובשנה הראשונה השעות של האימונים פשוט לא הסתדרו. המעבר הקל עליי מבחינת הגעה לאימונים וגם הייתה לי אפשרות לישון יותר ולשמור על הגוף שלי. יחד עם זה, הצלחתי לשמור ולשלב את החיים הדתיים שלי".
המעבר לעמק חרוד הוכיח את עצמו במהירות וגלעד הציג קפיצה מקצועית מרשימה מאוד, שיפר את היכולות שלו ונחשב לאחד השחקנים הבכירים בליגת הנוער. "השנתיים בגלבוע היו יוצאות דופן וזו הייתה החלטה טובה מאוד שעשיתי. התקדמתי מאוד מקצועית בזמן הזה והם לקחו אותי כמה שלבים קדימה מקצועית, מהמקום שבו הייתי כאשר הגעתי לשם".
איך הם קיבלו את ההחלטה שלך לעזוב?
"הם רצו שאשאר אצלם אבל ברגע שהבינו שבחרתי לצאת למסע חדש הם קיבלו והבינו ומאוד פרגנו ותמכו. הסיכום בינינו הוא שבמידה ואשוב לארץ, אחזור לגלבוע מעיינות ובהמשך לקבוצה הבוגרת של גלבוע גליל".
להיות מגדלור
את הקיץ האחרון, רגע לפני היציאה המסקרנת לספרד הקדיש לוי למשימה הבינלאומית הראשונה שלו, כאשר הפך לחלק מנבחרת הקדטים של ישראל, שייצגה את ישראל באליפות אירופה בדרג א' במונטנגרו. "במשך השנה החולפת התאמנו כמה פעמים אבל רוב האימונים היו בשבת אז לא התייצבתי. לפני התחרות עצמה התאמנו ביחד במשך חודשיים ברציפות וזו הייתה חוויה נהדרת עבורי".
הנבחרת החלה את הופעותיה באליפות בהצלחה עם ניצחון מול סלובניה אבל אז נוצחה מול מונטנגרו המארחת ומול ליטא, כשלה בשמינית הגמר מול לטביה, למרות שכבר הובילה בהפרש 13 נקודות בסיום הרבע השלישי ולבסוף הצליחה רק לשרוד בדרג א' וסיימה במקום העשירי בטורניר. "המטרה הראשונה שלנו הייתה להגיע כמה שיותר רחוק וכמה שיותר גבוה והיה מאכזב לא להגיע לשלבי ההכרעה. היינו צריכים להפנים את זה כמה שיותר מהר, כדי שנוכל להמשיך לשחק הכי חזק שאפשר במטרה לפחות לשרוד בדרג הבכיר ואני שמח שהצלחנו".
מבחינה אישית השאיר לוי חותם באליפות הזו והוא לבטח נרשם בהרבה מאוד פנקסים של מגלי כשרונות. בדקות המועטות יחסית שקיבל, שהסתכמו ב־16.5 בממוצע בלבד למשחק, הוא הציג את סגנון המשחק המיוחד שלו, בטח לשחקן ישראלי, של שחקן פנים קלאסי עם משחק גב טוב, שיודע לנוע בצורה יעילה, לתפוס עמדה בצבע בסמוך לסל, עם חוכמת משחק, קורדינציה טובה, יכולת מסירה גבוהה, קליעה נהדרת מחצי מרחק ואחוזים גבוהים מקו העונשין.
"מאוד התרגשתי במשחק הראשון, זה דבר מאוד מיוחד עבורי ועשיתי את כל מה שיכולתי בדקות שנתנו לי בכדי לייצג את המדינה בכבוד. מבחינה מקצועית הרמה הייתה הרבה יותר גבוהה מזו שהתרגלתי אליה בארץ ושמחתי על כך כי זו הרמה שאני מכוון אליה. האליפות הייתה חוויה מצוינת ומאוד מהנה עבורי".
"בקבוצה יודעים שאני שומר מצוות וזה חלק מהסיכום שלנו מולם עם כמה תנאים שנקבעו. יצרנו קשר עם הקהילה היהודית במדריד, והאוכל הכשר שלי יגיע מבית חב"ד. בנוסף, בשבת אני לא אסע אשחק או אתאמן. אני תמיד הולך עם האמונה שלי"
בשורה התחתונה קלע לוי 10 נקודות בממוצע למשחק, עם 68.2 אחוזים מהשדה, שהציבו אותו במקום הראשון באליפות בקטגוריה הזו. הוא קטף 7 ריבאונדים וחסם כמות מרשימה של 2.6 פעמים לערב, שהציבו אותו במקום השני בטורניר, לפני אזולאס טובליס הליטאי ששיחק שבע דקות יותר ממנו בממוצע. גם פיני גרשון, המאמן הוותיק והמנהל המקצועי של איגוד הכדורסל, התרשם מההופעה של לוי: "לא ציפינו בשלב הראשון שהוא ישחק את כמות הדקות הזו, אבל הוא קיבל אותן וניצל אותן בצורה יוצאת דופן. גלעד הוא שחקן עם תכונות נדירות לגילו ולגובה שלו. הוא תופס את הכדור יוצא מהכלל, יודע לעשות איתו דברים נהדרים, מסתדר מתחת לסל עם שחקנים בכל המימדים ויכול לכדרר ולמסור. אני מודע גם לחסרונות שלו, אבל זה ברור ששחקן עם נתונים כאלה לא גדל בארצנו הקטנה ואני לא יודע אם יגדל כאן. זאת הסיבה שאנחנו עושים את המקסימום כדי שיתקדם, ויהפוך כמו שהוא אומר – למגדלור בענף הכדורסל בארץ".
למה מתקשים בארץ לפתח שחקנים גבוהים?
"יש מאמנים טובים בארץ, זו לא הבעיה, מה שאין הוא עוד עשרה שחקנים בגובה שלו שהוא יכול להתמודד איתם. אם הוא היה נשאר כאן בליגות המקומיות אז לא היה לו על מי לשמור, מאמנים היו נותנים לו פחות דקות בגלל בעיות התאמה והוא היה משחק הרבה פחות. בספרד, במועדון כמו אסטודיאנטס, שזו חממה לגבוהים, בכל יום באימון הוא יתמודד עם שחקנים בממדים שלו וגבוהים ממנו, אז כרגע זה המקום הכי טוב בשבילו. בכל העולם יש ניידות של שחקנים למקומות אחרים ואין בזה שום בעיה ואם בספרד יודעים לבנות שחקנים כאלה טוב יותר, אז דיינו".
שני האחים שלו בינתיים לא הצליחו לפרוץ, מה הסיכוי שלו זה יקרה?
"איגוד הכדורסל מכיר את היטב את משפחת לוי ואת האחים שהיו אצלנו באקדמיות ואני מרשה לעצמי לומר שגלעד מוכשר יותר. אני למעלה מחמישים שנה בענף ועברתי כבר כמה גבוהים שהשקיעו בהם הכל וברוב המקרים זה לא הצליח, אבל יש לי הרגשה שהפעם זה יהיה אחרת. מבחינתנו זה בכלל לא משנה כי אנחנו צריכים להשקיע את המאמץ הגדול ביותר בכדי לעזור לו להתקדם בכל מקום שהוא".
בלתי לחיץ
גם נציגים מהתקשורת העולמית שנכחו בטורניר אליפות אירופה לקדטים התפעלו מהיכולת של גלעד. בעיקר מייק שמיץ, מומחה בעל שם עולמי בתקשורת האמריקנית בכל הנוגע לכישרונות בינלאומיים. "הסנטר הישראלי גלעד לוי היה מאוד פרודוקטיבי והוביל את הטורניר בכמה קטגוריות", ציין בכתבת סיכום לאליפות, אותה פרסם ב־ESPN, "יש לו ידיים ענקיות ורכות, זרועות ארוכות, הוא נייד ויש לו אינסטינקטים טובים וטאץ'. הוא מאוד רזה וצריך לראות איך יתפתח מבחינה פיזית אבל הופעת הבכורה שלו הייתה מאוד מרשימה".
גלעד מצידו מנסה להדוף מעליו כל סוג של לחץ מיותר: "הציפיות ממני לא משפיעות או מלחיצות. אני לא יודע כרגע לאן אצליח להגיע אבל באופן טבעי אני רוצה להמשיך ולעבוד הכי קשה שאני יכול במטרה להמשיך להתקדם".
לאן אתה חולם להגיע?
"אין לי יותר מדי חלומות. אני רוצה שנהיה בריאים ושאמשיך לשחק ולעשות את מה שאני הכי אוהב".
פיני גרשון: "גלעד הוא שחקן עם תכונות נדירות לגילו ולגובה שלו. ברור ששחקן עם נתונים כאלה לא גדל בארצנו הקטנה ואני לא יודע אם יגדל כאן. זאת הסיבה שאנחנו עושים את המקסימום כדי שיתקדם, ויהפוך כמו שהוא אומר – למגדלור בענף הכדורסל בארץ"
לוי מנהל כאמור אורח חיים דתי, אותו הצליח לשלב עם קריירת הכדורסל עד כה. "כדורסל בעיקרון לא משחקים בשבת אז זו לא הייתה בעיה אף פעם. מבחינת כשרות, כשהייתי בגלבוע הכשירו את המטבח עבורי והבעיה היחידה הייתה האימונים במוצאי שבת או לפני שהיא נכנסה".
איך התמודדת עם הקושי?
"בגלל שאשדוד רחוקה מהגלבוע הייתה לי בעיה עם לוחות הזמנים להגיע בזמן הביתה או לחזור בזמן אחרי שהשבת יצאה ובאמת שעשו שם הכל שזה יסתדר בשבילי. היו כמה פעמים שזה לא הסתנכרן ואז נשארתי בגלבוע אצל חברים ששומרים שבת ויכולתי להמשיך להתנהל כרגיל מבחינתי. זו הייתה חלק מההקרבה שלי".
בספרד מודעים לסיטואציה הזאת?
"בהחלט, בקבוצה יודעים שאני שומר מצוות וזה חלק מהסיכום שלנו מולם עם כמה תנאים שנקבעו. יצרנו קשר עם הקהילה היהודית במדריד, בכדי לבנות עבורי ועבור אוראל את המעטפת שתעזור לנו והאוכל הכשר שלנו יגיע מבית חב"ד. בנוסף, בשבת אני לא אסע אשחק או אתאמן והם יכבדו את אורח החיים שלי".
התייעצת עם אנשי דת לאורך השנים?
"ההורים שלי התייעצו עם כמה אנשים לאורך השנים אבל מאחר ולא היו לי אימונים או משחקים בשבת לא הייתי צריך להתמודד עם זה. את בעיית האימונים פתרנו בצורות שונות, עשיתי ויתורים כשצריך, ותמיד הלכתי עם האמונה שלי".
בקרוב תקבל צו ראשון לצבא, מה התכניות בנוגע לזה?
"זה עדיין לא קרה ואני לא יודע לאן הדברים יילכו אבל אני מקווה ומאמין שכאשר זה יקרה, הם יתחשבו בי ויעזרו לי כמו שקרה בהרבה מקרים בעבר לספורטאים אחרים שיצאו לשחק בחו"ל".
מה אתה אוהב לעשות בזמן החופשי שלך?
"אין לי יותר מדי זמן חופשי אבל כשאני יכול אני משחק עם חברים כדורגל, טניס או פינג פונג".
בסולם האושר מאחת לחמש, איפה אתה?
"אני בארבע. אני נמצא במקום שתמיד רציתי להיות בו ומרגיש שלם וטוב עם ההחלטה לצאת לאירופה. זה לא חמש כי עדיין אהיה רחוק מהמשפחה שלי ותמיד יש לאן לשאוף ליותר".
