בתוכניית המחזמר "מיקה שלי", המבוסס על יצירתו של המלחין יאיר רוזנבלום, נכתב שמשך ההצגה הוא שעתיים וחמישים דקות כולל הפסקה. העובדה הזו טרדה את מנוחתי בדקות שלפני עליית המסך – כמעט שלוש שעות זה לא מעט בכלל, ומחזמר באורך כזה עלול להיות מייגע. שמחתי לגלות שלחשש שלי לא היה צידוק: הזמן עבר בהנאה מרובה. שיריו של רוזנבלום, שאת רובם ניתן לכנות כנכסי צאן ברזל, תמיד יפים (עם ניהול מוזיקלי מוצלח של יוסי בן נון). אך אולי המחזמר עבר מהר מידי: למרות אורכו המכובד ונושאיו כבדי המשקל – כמו שואה, שכול, מלחמה, חזרה בתשובה, לבבות שבורים ונישואין כושלים – הוא לא מצליח להעמיק בנושאים הללו, נותר בגדר מחזמר מבדר וחביב (ביותר) בלבד.
המחזמר, אותו כתב גדי ענבר וביים משה קפטן, מגולל את קורותיה של חבורת צעירים בין סיום לימודיהם בשנת 1967 ועד ל־1973. במרכז הסיפור ישנו משולש אהבה בין גידי (נדיר אלדר), מיקה (עמית פרקש, בנוכחות שקטה אך משמעותית) וארי (מתן שביט). מערכת היחסים ביניהם מנוהלת על ידי המאורעות ההיסטוריים ושזורים בה השירים של רוזנבלום. רמת שיבוץ השירים בעלילה לא אחידה – חלק מהשיבוצים מוצלחים מאוד, כמו השימוש ב"גבעת התחמושת" כמין פלאשבק של הלומי קרב, וחלק מעט בנאלים או תמוהים. נקודת חוזק נוספת במחזמר היא התפאורה של ערן עצמון, המורכבת מקוביות בטון שנפרדות ומתלכדות וכך מצליחות לייצג דירות שיכון ישראליות, בונקרים ורקעים נוספים במהלך ההצגה.
רוב הקאסט צעיר, ולמרות האנרגיה והחיוניות שהם מביאים איתם, הם לעיתים מחווירים לצד השחקנים הוותיקים יותר שמשתתפים בהצגה – מיקי קם ויעקב כהן. יחד עם זאת, כמעט לכל אחד מהם יש רגע בו הוא זורח בתצוגת משחק או קטע סולו. כך לדוגמא אושרת אינגדשט ב"תקופות השנה", דורון ברוקמן ששר את "יש לי אהוב בסיירת חרוב", ורויטל זלצמן עם "בתוך". השחקנים הנוספים במחזמר הם משה אשכנזי, שחר רז ושמוליק כהן, ובחלק מהתפקידים יש ליהוק כפול – לדוגמא, יובל דיין משחקת לסירוגין את מיקה.
המחזמר מגיע לקראת סופו לשיא רגשי שקשה להישאר אדישים אליו, עם רצף של שלושה שירים סביב מלחמת יום הכיפורים: "נתנה תוקף" בלחן של רוזנבלום, שנכנס כבר מזמן לקאנון היהודי, "על דעת המקום" ו"שיר לשלום" שמסיים את ההצגה. אך באופן מפתיע, אחרי האמירה האנטי מלחמתית החזקה של שיר לשלום, במקום לשלוח את הקהל עם גוש בגרון הביתה, עולים כל חברי הקאסט מילולית על מדים ופורצים במחרוזת שירי להקות צבאיות. אין ספק שמחרוזות אלו הן חלק משמעותי מאוד בקריירה של רוזנבלום, אך ניתן היה לשלב אותן בחלק אחר בהצגה. ההחלטה הזו אולי מייצגת את הכיוון של המחזמר, ששומר על קלילות ועושה זאת היטב, אך היא באה על חשבון עומק שניתן היה לחצוב מחומרי המחזמר.
מיקה שלי, הבימה
