כאן כדי להישאר: מה נסגר עם רועי בר-נתן?

לפני כמה ימים, פגש רועי בר־נתן את הגרפולוג אילון בן־יוסף במהלך שבעה. קהל הקוראים מתחלק כרגע לשניים: אנשים שלא נוהגים לצפות בתוכנית הטלוויזיה "מה נסגר?" בהנחייתו של בר־נתן, ולא כל כך מבינים למה פגישה של שני אנשים – גם אם שניהם מוכרים יחסית – צריכה לעניין אותם; והצופים הקבועים באותה תוכנית, ישחררו צחוק קצר וישמחו מאוד לשמוע מה קרה בהמשך אותה פגישה. בר־נתן מספק את התשובה: "פחדתי שהוא ייכנס ויגיד 'תהא נשמתו צרורה בבלוף החיים', אבל איכשהו זה לא קרה. ולא, הוא גם לא איחל לנפטר חיים טובים. למעשה, אני שמח שמדובר היה בשבעה ולא בגילוי מצבה – בכל זאת במצבה יש אותיות והסיטואציה הייתה יכולה להתפתח". בנקודה הזו מחייך בר־נתן את החיוך המוכר שלו, וחותם: "סתם נו, זה היה מפגש מקסים, שום דבר מעבר למשהו חינני ובלפני. סתם־סתם, היה באמת חינני ומקסים. הוא שמר על פאסון לחלוטין. הכול ברוח טובה".

לטובת מי שלא מכיר את "מה נסגר?" הנה הסבר קצר: מדובר בתוכנית המלקטת מדי שבוע את מיטב הפדיחות, התקלות, הקשקושים, הרמאויות והמבוכות שנצפו על המסך הקטן, ומשדרת אותם שוב למען יראו וייראו. רועי בר־נתן הוא מנחה התוכנית, שבמשפטים קצרים, חדים וסרקסטיים מציג את הקטע ואף נותן פאנץ' קצר ומסכם לאחריו. בכל תוכנית ישנם כשלושים קטעים כאלה, רבים מהם מערוצי נישה שכמו נוצרו למען תוכניות כמו "מה נסגר?", אבל יש גם כמה כוכבים מערוצים מרכזיים שהפכו לאורחים קבועים בתוכנית. אחד מהם הוא הגרפולוג אילון בן־יוסף. כמעט בכל שבוע, כבר כמה עונות, הוא נמצא על הגריל של "מה נסגר?", שמסתלבטת קשות על סגנונו הבוטח־מדי, ידענותו המפליגה־מדי, ובכלל על מה שהם רואים כבלוף גרפולוגי אחד גדול שקיבל וממשיך לקבל דקות מסך בערוצים מרכזיים כמו עשר ו־2.

אתה אומר שהכול ברוח טובה, אבל בעצם שבוע אחרי שבוע אתה מערער על המקצועיות והפרנסה של בנאדם.
"היות שאילון הוא מוסד, ויש קהל עצום ונאמן שנוהה אחריו, מבחינתנו הגון וסביר לגמרי שננעץ סיכה בבלונים שלו. וכל זה בידיעה שזה בטוח לא יפגע בתנופה הבלתי נגמרת של המפעלים שלו. הנה, רק לפני כמה שעות ראיתי שב'קשת' מקדמים את התוכנית החדשה שלו".

יכול להיות שהקהל של "מה נסגר?" ושלו הם שני קווים מקבילים שלעולם לא ייפגשו?
"אני לא יכול לומר את זה קטגורית, אבל לא מופרך להעריך. לא בטוח שהצרכן של אילון יראה את התוכנית שלנו וירד לסוף דעתנו. ואם כן, זה מקסים בעיניי. תראה, אנחנו משתדלים לעקוץ ולהיות ציניים כלפי חזקים. ואילון הוא חד־משמעית חזק. יש אייטמים שבהם המפשלים לא בשיאם בחיים, ואנחנו בפירוש פוסלים את האייטם. אני מניח שלפעמים אנחנו גם חוטאים לאנשים מסוימים, אבל האווירה הכללית היא לעשות כיף ולהתלוצץ".

אתה מתכוון למשל לאקי אבני, שאחרי שהראיתם קטע שלו רוקד בתוכנית בוקר אמר עליך בריאיון ל"ידיעות אחרונות": "אני מרחם עליו. כל הקריירה שלו מסתכמת היום בלעשות פרצוף על דברים שאחרים עושים".
"בשבע העונות של התוכנית מדובר בעצם רק בו. וגם לגביו, אני לא חושב שהייתה כוונה נורא מובהקת מצידו בדברים שאמר. הוא נעלב, עשה מזה עניין באותו רגע, ואני חושב שעבר לו. ושיהיה ברור – אם היינו יודעים מראש שזה לא מתאים לו, היינו יורדים ממנו. זה קרה פעמים בודדות, שגונבה לאוזנינו שמועה שהאדם פחות יזרום, ואכן לא שידרנו. אני נתקל המון פעמים במושאי הצחוקים ברחוב, ותמיד התגובות חיוביות. מישהו שאמר איזו שטות בתוך ריאיון, בשבילו זה חלום שבחרנו דווקא את השטות שלו מכל השטויות שבעולם".

צוחקים איתכם

אני נפגש עם רועי בר־נתן בבית קפה קטן בשכונת מגוריו בצפון תל־אביב, לרגל מעבר "מה נסגר?" אחרי שבע עונות בערוץ עשר לתאגיד השידור הציבורי כאן 11 (ימי רביעי ב־22:00). כמי שניזון לא מעט בתוכניותיו בעונות הקודמות מהתקלות הסדרתיות של הערוץ הממלכתי – גם בגלגולו החדש – אני שואל אותו אם במעבר הוא לא קצת כורת חלק ניכר מהענף שעליו ישב בבטחה עד עכשיו. "נכון שזה היה הלחם והחמאה שלנו", הוא אומר, "ואנחנו נמשיך לעשות בדיוק את אותו הדבר. זאת ההבנה בינינו לבין החבר'ה של 'כאן', אנחנו עובדים כבר תקופה יחד על המעבר ואני חייב להגיד שהפתיחות שלהם מאוד מפתיעה אותי לטובה. כל הראש של 'מה נסגר?' הוא שמושאי הצחוק יצטרפו אלינו. לצחוק איתם ולא עליהם. כל השותפים לתוכנית מחפשים ליהנות ולא במטרה לצחוק על מישהו, בטח לא על חלשים".

עכשיו אתם בתקופת ירח דבש, השאלה היא מה יקרה בעוד שלושה חודשים כשיבואו ויבקשו מכם קצת לרדת מביקורת על הערוץ שבו אתם עובדים.
"אני לא חושב שזה יקרה. זה לא הראש שלהם, וזה בדיוק היתרון להיות במקום אנדרדוגי שתופס תאוצה. בתאגיד מבינים לחלוטין את הדי־אן־איי של 'מה נסגר?'. רואים את זה כבר בפרומואים. מדובר בקבוצת אנשים מוצלחת שמבינה עניין. בכל מקרה, ימים יגידו. אני לא יכול לומר בוודאות מה צופן העתיד, אבל יודע שהומור עצמי זה הכי טוב. גם בתקופת שידור התוכנית בערוץ עשר תכני הערוץ היו על הכוונת, וגם שם היה לנו צ'ק פתוח".

הערוץ הזה, שהיה בית לתוכנית שלך שנים לא מועטות, מתפרק בימים אלה ממש.
"קיבלנו שם הזדמנות אדירה, ומאוד מעציב אותי שהעסק הזה מתפרק. יש שם חבורת אנשים סופר מוצלחת וכשרונית. אני רואה בתאגיד את כיתת הכוננות של אנשים כמותם, שנפלטו מהמסגרת הזו. בתאגיד יש יתרון שמתעסקים בעיקר בתוכן ופחות ברייטינג ובמספרים. וזה תופס תאוצה. אני קצת פרומואיסט לתאגיד אבל זה באמת קורה".

תראה מה נהיה ממך, עובד מדינה.
"בחיי. זה עוד לא קרה לי. אבל ברצינות, יש חתיכת צורך במקום כזה, בטלוויזיה ציבורית. זה אל"ף־בי"ת של מדינה דמוקרטית, מקום שמאגד תכנים בלי שיקולים שהם רק מסחריים".

נניח שאני מסכים לתזה שצריך טלוויזיה ציבורית. השאלה אם לתכנים כאלה או לתחקירים וחדשות.
"גם וגם. בסוף יש תמהיל. חייבים תוכניות תחקירים ומערך חדשות חזק, ובמקביל תוכניות בידור אלגנטיות, אינטלגינטיות ומושקעות בתוכן. זה טיבו של ערוץ מגוון, שיש בו את כל סוגי התכנים. ברור שהלחם והחמאה זה חדשות, אבל צריך גם נחת".

התוכנית ב"כאן" תהיה זהה לקודמת?
"כן, אם כי כמובן יצוצו דמויות חדשות. אנחנו מלקטים אותן כרגע, וזה קורה תוך כדי העונה. נחפש עוד אילון בן־יוסף, עוד טל מן, עוד הרב פנגר ומקביליו. אלה המקומות שבהם אנחנו גם מצליחים לומר משהו פובליציסטי. אין לתוכנית הזו יומרות סאטיריות מלכתחילה, אבל אני חושב שבכל זאת ישנו תמיד הדבר הנוסף הזה שנרצה לומר. צריך רק למצוא ולשמור על המינון הנכון".

ומהו הכיוון של אמירה פובליציסטית כזו?
"זו יכולה להיות אמירה על עולם הטלוויזיה, למשל חוט שָני שעובר יותר מדי אצל כתב מסוים, נניח אם הוא מוטה שמאלה פוליטית אז לאגד את הקטעים האלה ולשדר".

אוקיי, לא נראה לי שדבר כזה יקרה.
"בוודאי שכן".

אתם נוטים שמאלה, זה די ברור.
"התוכנית הזו לא צריכה להתמודד בכלל בשדה הפוליטי, זה לא המנדט שלה. אנחנו עושים בידור, אבל אם יהיה לנו משהו להגיד – נגיד".

פריחה מאוחרת

עוד נחזור בהמשך לטפל בנושא הפוליטי, כשנדבר עם רועי בר־נתן על "ארץ נהדרת" שבה הוא חבר צוות קבוע החל מ־2012, אבל עוד קודם עניין אותי לדעת איך מצליחים למצוא בטלוויזיה הישראלית המצומצמת יחסית, שלושים קטעים מספיק טובים בכל שבוע.

"קודם כול צריך לומר שבעידן הפייסבוק והטוויטר, שבו אנשים מעלים פאשלות מיד כשהן קורות, הרבה יותר קשה לנו ומאתגר", מודה בר־נתן, "זה נכון כמובן גם ל'ארץ נהדרת'. התגובות מיידיות ואתה טרי במידה. ובאמת, אם קטע מסוים הפך לוויראלי מאוד או שלא נשדר אותו בכלל או שלפחות לא נפתח איתו את התוכנית. בפועל ישנם שמונה עד עשרה חבר'ה שנבחרו, חוליה של אנשים לא רגילים שעובדים גם בעבודות אחרות ובשעות הפנאי שלהם צופים שעות ארוכות בערוצים שאנו מחלקים ביניהם. הם מלקטים כ־10־12 קטעים ביום, מביאים לעורך שבורר ובסוף יוצאת תוכנית. הקטעים נעים בין פאשלה טכנית לדברים מהותיים, ואנחנו משתדלים לתת תמהיל נכון בין שני הסוגים".

יש בך לפעמים איזו חרדה שפתאום יהיה שבוע בלי פאשלות לשדר?
"לא מכיר תרחיש כזה. אבל כן יש דברים במדף, קטעים לא אקטואליים שנשמרים לשבועות יותר חלשים בשוטף. בסופו של דבר צריך שלושה־ארבעה קטעים חזקים והשאר עוטף אותם. אני לא חרד, אבל אם כבר הזכרת חרדה אז אני כן מזהה שהזמן מביא עליי איזו נינוחות שלא הייתה בי פעם. היו לי בעבר כל מיני טקסים שעשיתי לפני ימי צילום, שינון הטקסט בלילה וחוסר יכולת לשנות אותו ממש לפני הצילום. יש תזוזה אצלי בקטע הזה, ואני אוהב את המצב החדש. אני אפילו טיפה מודאג מזה שאני בכלל לא מודאג. מישהו אמר לי שדאגה היא שימוש לרעה בדמיון, וזה משפט שהקסים אותי והולך אתי מאז. דמיון זה כוח ומתנה שאסור לנצל לרעה, אז אני משתדל לא לדאוג. בסוף אנחנו עושים טלוויזיה, לא השתלת לב".

הוא ילד טוב הרצליה, שבילדותו ונערותו עשה את כל המסלול הנכון כדי לפרוץ לשדה התרבות הישראלי מוקדם ככל האפשר. כבר בגיל 11 השתתף בסרט "אל עצמי", בתיכון היה במגמת תיאטרון, בצבא שירת בלהקה צבאית, ומיד אחריה היה שותף בחבורת "דומינו", שבין החברים בה היו גם אסי כהן, גורי אלפי ואדיר מילר. ואז – משהו נתקע. בעוד מרבית בני דורו התקדמו בצעדי ענק לעבר ההצלחה בתחומי הבידור השונים, בר־נתן מצא את עצמו קם בבוקר לא מעט ימים כשהוא מחוסר עבודה.

"כן, אני 'לייט־בלומר'. לקח לי זמן להניח את עצמי, להרגיש נוח ולהבין מה יש לי לתת", הוא אומר.

זו הייתה בעצם בחירה שלך?
"בחוכמת הבדיעבד כן, אבל ברור שרציתי לתפוס תנופה כמו כל החבר'ה מדומינו שבקענו יחד. לקח לי זמן".

נשמע מתסכל.
"היו שנים שכן. לפעמים כשיש עליי עומס עבודה וקצת קשה אני מיד אומר לעצמי 'סתום ת'פה'. ממש זוכר בגוף ימים שבהם אני קם והולך לרוץ סתם, או הולך לים. ומאוד לא אהבתי את זה. תקופות שלמות שלא עבדתי והייתי מדוכדך מאוד, או שעשיתי דברים אבל לא הצלחתי לתפוס תנופה. כמובן שאין לי מאית גרם טענה כלפי מישהו, זה אני מול העולם. וזה פשוט לא היה יכול לקרות קודם. עניין של הבשלה".

היום זמרים בני 23 כבר נמצאים בשלבי פרישה אחרי שראו הכול.
"ליבי־ליבי אליהם. כשאתה בפיק בגיל מוקדם, זו תקלה. אני הולך כל הזמן עם תחושה של הכרת תודה אמיתית".

בשנת 2010 היה נדמה שהנה סוף־סוף זה קורה: בר־נתן לוהק לתוכנית הסאטירה החדשה והמושקעת של "רשת", "שבוע סוף", שתוכננה להתחרות ראש בראש עם "ארץ נהדרת" הוותיקה של "קשת". אלא שגם הפעם לא צלחה דרכו: התוכנית נכשלה, ובוטלה לאחר ארבעה פרקים בלבד.

"זה היה פלופ־על", משחזר בר־נתן, "מצד שני, הוא לא השאיר אצלי משקעים. היו כל כך הרבה גורמים להתפרקות, שאני לא זוכר את זה כטראומה. איך אומרים, כל אחד יכול לקבל כרטיס אשראי, אבל רק לאחד יש את הקוד הסודי. והאחד הזה הוא 'ארץ נהדרת'".

לבאס את בוז'י

בר־נתן התארח בעונה השנייה של "ארץ", ואפילו ביקש להשתלב בה כאיש צוות קבוע. "רציתי מאוד וגם אמרתי שאני רוצה, אבל זה לא התאים אז. צרכי התוכנית היו אחרים". שנתיים לאחר מכן, כשכבר התחיל להגיש את "מה נסגר?", הגיע הטלפון המיוחל ממולי שגב, העורך הראשי של "ארץ", ומאז בר־נתן הוא חלק בלתי נפרד ממנה. "אתה יודע מה הדבר המעניין?" הוא שואל, "שלדעתי הגעתי ל'ארץ' בזכות 'מה נסגר?', למרות שזו תוכנית בלי חיקויים בכלל. בפעם הראשונה הבאתי את עצמי למסך, זה משהו שלא קרה עד אז. דווקא העמדה הזו, שבה אני מוביל תוכנית בעצמי ובדמותי, עורר את מולי. הוא ידע גם קודם שיש לי יכולות משחק, אבל פתאום הוא ראה אותי מביא את עצמי".

בוא נדבר קצת על "ארץ נהדרת". באחד הראיונות אמרת שהצבעת לבוז'י. זה די מציב אותך כסמן הפוליטי הימני בצוות התוכנית. אתה לא מרגיש שמדובר בבועת שמאל שמנותקת מהציבור הישראלי?
"אני מכיר את הטענה הזו, אבל כשאתה פורט את הדברים לתוכן, אז באופן טבעי כשההנהגה הישראלית הולכת ומקצינה ימינה, ברור שתוכנית סאטירית נוגסת ונכנסת בשלטון. לפני עשר שנים התוכנית נכנסה ב־200 קמ"ש באולמרט ובשרון שכבר נחשבו לשמאלנים. ראית גם איך התוכנית טיפלה בבוז'י שגילמתי, הוא עצמו התלונן שהדמות נגסה בו, בתדמית ובדימוי".

ואכן התבאסת מכך.
"באופן אישי כן, אבל זה לא גרע אף פעם מהתוכן או מהדברים שרצינו לומר עליו. זו דוגמה טובה לטענה הזו, כי פוליטית אני באמת קרוב אליו ובכל זאת נכנסתי בו. התוכנית חייבת לומר את אשר על ליבה. היא בטח לא צריכה להיות מאוזנת, אחרת היא לא תהיה סאטירית. כולם חוטפים, אבל אף אחד לא חושב שהאגרוף של התוכנית יוריד מישהו. זה כמו לתת אגרוף בשמיכת פוך. אני לא חושב שיש השפעות טקטוניות על הדעה של הציבור, זה יותר הוצאת קיטור. אין שום יומרה לשנות את המציאות".

מולי שגב חושב אחרת. בתשובה לשאלה בריאיון ב"הארץ" האם הוא חש תרומה לבלימת בנט בבחירות האחרונות, הוא ענה – "אולי נתנו את השני־גרוש שלנו, ובמובן הזה יש לנו תחושת סיפוק מסוימת".
"לא יודע, אני אומר את דעתי".

בתחושה שלי, באמירה החברתית "ארץ" הולכת ומשתבחת, אבל באמירה הפוליטית נחלשת. כמה פעמים אפשר לשמוע שוב את סמו עושה מירי רגב צורחת.
"אני לא חש ככה. מרגיש שהתמהיל טוב. בעונות האחרונות אני מרגיש שחבר'ה דווקא חושפים שיניים ונושכים בכל הכוח. מה שנכון הוא שהמציאות מקשה מאוד להתחרות בה. הטרלול בשיאו".

הייתה דמות שרצית ולא קיבלת?
"זה קורה. אנחנו יכולים להציע, חלק מהפעמים זה קורה ולפעמים לא. מה שמגיע למסך בסוף הוא תוצאה של מערך שיקולים מאוד רחב שאנחנו כשחקנים פחות נכנסים אליו. אנחנו סומכים על המערכת במאה אחוז, ולא סתם. יש כאן בוסט של מוחות מאוד משוכללים ומיומנים, ואתה יודע שבסופו של דבר יגיע השיקול הכי ענייני של מה ישרת את התוכנית, ואנחנו לומדים לקבל את הכול בהבנה. יש פה את האנשים הכי טובים שיש. שלמה בראבא הגיע פעם לסט ואמר לנו: 'תסתכלו טוב סביב ותצלמו בעיניים שלכם, כי מתישהו זה לא יהיה'. הוא צודק. כל המחלקות – כתיבה, איפור, הפקה וכו' – הכי טובות שיש. אני מרגיש שזה לוקסוס, שזכיתי בפיס".

יש לפעמים קנאה על דקות מסך?
"אפילו לא לשנייה. צר לי על חוסר הסקופ, אבל המערכת מכירה אותנו באופן מוחלט והיכולות של כל אחד ברורות. להפך, יש תחושה של קבוצת כדורגל עם מטרה עליונה וכל אחד עוזר לשני להבקיע".

יש דמות שנכשלת בה?
"יש אצלנו דבר שנקרא 'קיר הבושה' שבו כל אחד מצהיר על כשלונותיו, אבל לי לא זכור איזה כישלון מפואר שהייתי שמח להכריז עליו. וזה חבל בעיניי, כי הכי לגיטימי להיכשל. הכי קרוב לזה הוא שהייתה מחשבה שיאיר לפיד יעבור אליי אחרי שמריאנו עשה אותו ונאלץ להפסיק כי הוא עשה גם את ביבי. ניסיתי, יצאה לי תוצאה קולית אבל לא הייתי משכנע. זה עבר בסוף לאלי פיניש ואני נורא שמח שכך קרה. אלי עושה אותו נהדר. שוב, זה קשור מאוד גם לגיבוש של הצוות. כולם מרגישים טוב עם עצמם. לכולם יש אגו וכולם רוצים להתבטא, אבל יש חדוות עשייה, כימיה נורא מצחיקה ואין מריבות ברפרטואר. זה פשוט לא על הפרק".

דמות שעשית והאימפקט הציבורי שלה הפתיע אותך?
"גלי עטרי. הדמות שלה צצה משום מקום, בקעה מאיזה הקשר קטן ופתאום זה תפס. המילה הזו ששמנו בפיה, 'שֶמָה' לא מבוססת על כלום, סתם שטות שהמצאנו. וזה רץ כמו אש בשדה קוצים".

אתה יודע על דמויות חדשות שתעשה בעונה הקרובה?
"המערכת כבר עובדת, אבל אני עוד לא יודע כלום. מאמין שיהיה מה לעשות עם בני גנץ שכבר עשיתי אותו בשתי הבלחות בעבר, מקווה שיקרה איתו משהו בעולם האמיתי בכדי שאוכל לעשות אותו בתוכנית".

יש בך פחד שיום אחד זה ייגמר?
"אני לא עוסק בזה".

נכנסת חזק לדמות הפוליטיקאי.
"לא זו השאלה (צוחק), אבל באמת הפחד לא מניע אותי. מניח שזה יהיה רגע מבאס, ואני לא רוצה להגיע למצב שבו אין לי מה להציע. אבל כיוון שזו ממש לא הסיטואציה, אני לא מקדיש לכך מחשבות".