הסופר האמריקני אנדי וייר פרץ אל התודעה הציבורית עם "לבד על מאדים", ספר הביכורים המוצלח שלו מ־2011, שעסק באסטרונאוט שננטש על מאדים ומנסה לשרוד. הספר אף עובד לסרט שובר קופות, "להציל את מארק וואטני", בכיכובו של מאט דיימון. ב"ארטמיס", ספרו השני, חוזר וייר אל החלל החיצון, אך מזווית שונה לגמרי: כל קשר בין שני הספרים מקרי בהחלט.
עלילת הספר מתמקדת בצעירה ענייה בשם ג'זמין בשארה, שעובדת כנערת שליחויות אך פרנסתה האמיתית מבוססת על הברחות לעיר הירח ארטמיס. יום אחד היא מקבלת הצעת עבודה מפוקפקת שתזכה אותה בתגמול כספי רב, וג'זמין לא מצליחה לסרב. אך העבודה החדשה מסבכת את ג'זמין במאבק בין כוחות גדולים, שמאיימים על חייה ועל חיי העיר. סיבוך העלילה מחוכם ואינטליגנטי, וטומן בחובו מדע, פשע וכלכלה, במארג מקורי ומרתק.
כמהנדס תוכנה וכבן לפיזיקאי, וייר מקפיד לשלב בספר צידוקים מדעיים להתרחשות העתידנית שהוא משרטט. אך בניגוד לספרו הקודם, שבו העלילה היא ריאליסטית לגמרי וממש ניתן להאמין שמעבורת עושה כעת את דרכה למאדים, "ארטמיס" הוא ספר מדע בדיוני, והעיר על הירח עדיין נשמעת כעתיד רחוק. יחד עם זאת, עקב האכילס המשמעותי של "לבד על מאדים" היה הירידה המוגזמת לפרטים מדעיים, ששיוו לספר פן מציאותי אך היו מתישים למדי. ב"ארטמיס" מצמצם וייר את כמות ההסברים, ומנגיש אותם לקהל ההדיוט באופן מעורר התפעלות, וכך הספר מצליח להחכים ולהעשיר גם את הקורא הממוצע.
הקורא מתוודע לעלילותיה של ג'זמין בהווה דרך הסיפור בגוף ראשון, בעוד העבר שלה נחשף באמצעות מכתבים השזורים לאורך הספר, ומתעדים תכתובת בין ג'זמין לבין ידידה בכדור הארץ. שזירת המכתבים בעלילה נעשית באופן מופתי, ושומרת על מתח ועניין לאורך כל הספר. כך, המניעים של ג'זמין לאופן פעולתה מתגלים טפח אחר טפח, והגילוי האיטי מאתגר את הקורא לנחש בעצמו מה טומן עברה המסתורי של ג'זמין. המכתבים מאפשרים גם הצצה לרגשותיה הכנים, שלאורך כל הספר שומרת על מעטה ציניות. הציניות הזו מעיקה מעט, וברגעים מסוימים בספר אף מפריעה לקורא להתרגש או להילחץ מהסיטואציה, גם ברגעים מותחים במיוחד. למעשה, הציניות משווה לספר אופי מעט ילדותי ומשטיחה את דמותה של ג'זמין, וטוב שהמכתבים מאזנים זאת ולו במעט.
מוצאה האתני של ג'זמין מעניין גם הוא: אחרי שבספרו הקודם בחר וייר לכתוב על בן דמותו, גבר אמריקני לבן ומשכיל, בספר הנוכחי עוסק וייר באישה מוסלמית ממוצא סעודי, שאורח חייה החילוני מסב אי־נחת לאביה האדוק.
הבחירה הזו נראית בהתחלה כמס שפתיים של וייר לאלוהי התקינות הפוליטית, אך ככל שהעלילה מתמשכת, הבחירה בדמות מרקע שונה בנוף הספרותי נעשית טבעית יותר, ואף מהנה. הספר אמנם מתייחס למוצאה של הגיבורה כמה פעמים, והוא אף מהווה חלק משמעותי ביחסים המורכבים שלה עם אביה, אך זהו בהחלט לא מוקד הספר, והאזכורים לכך הם כמעט אגביים. כך הצליח וייר לגוון את הגיבור הספרותי הקלאסי, בלי להעיק על העלילה והקוראים.
בנוסף, שתי הדמויות החזקות ביותר בספר הן דמויות של נשים – פידליס אנגוגי, המנהלת של ארטמיס, וד"ר לורטה סנצ'ז, המנכ"לית והמייסדת של חברת "סנצ'ז אלומיניום", שממלאת תפקיד חשוב בעלילה. שתי דמויות הנשים הללו חכמות, ערמומיות ובעלות מניעים מפוקפקים. אנחנו אמנם במאה ה־21, אבל דמויות נשיות כאלו עדיין נדירות בנוף הספרותי, ודאי בתפקידי המפתח בספר, ובייחוד בספר שנכתב על ידי גבר – ומבחינה זו, "ארטמיס" היא בהחלט חוויה מרעננת.
בשורה התחתונה, וייר עבר בהצלחה את מכשול הספר השני, ו"ארטמיס" הוא מותחן מדע בדיוני קליל, אינטליגנטי ומצחיק, גם אם ילדותי לפרקים. בשילוב עם כרבולית וכוס תה, מובטחות לכם כמה שעות של הנאה חורפית.
ארטמיס, אנדי וייר, תרגום: דידי חנוך, הוצאת הכורסא, 357 עמ'
