רחלי מזרחי. האם השם הזה אומר לכם משהו? כנראה לא. חבל, כי מדובר באחת העיתונאיות החרוצות בישראל, שנושאת על כתפיה כמעט לבדה מהדורת חדשות מרכזית בערוץ טלוויזיה שנמצא לכולכם בממיר. בשלב מסוים, האחריות שמטילים עליה ראשי הערוץ נהיית קצת מוגזמת, אבל לכך עוד נגיע.
מדובר בערוץ הכנסת, סליחה – "כנסת" – שהתמתג מחדש באוגוסט האחרון לאחר ש"חברת החדשות" סיימו את תקופת הזיכיון והמשימה עברה ל־RGE, בעלת השליטה בערוץ עשר. לפני כשלושה שבועות החל הערוץ לשדר את שתי תוכניות הדגל החדשות שלו – "בוקר טוב כנסת" ו"ערב טוב כנסת". לפי הגדרתן מדובר במהדורות חדשות לכל דבר ועניין, אבל בפועל מדובר בשני תוצרים שונים לחלוטין שדורשים התייחסות נפרדת.
"בוקר טוב כנסת" משודרת בשמונה וחצי בבוקר, ומגישים אותה לסירוגין עידן קוולר ושני בירנבוים. כבכל מהדורה יש גם בה אייטמים בענייני דיומא הבוערים, גם אם מזווית מעט אנדרדוגית שלא בהכרח תצליח להשיג את המרואיינים הטובים ביותר. כשמולך משודרות תוכניות הבוקר הרדיופוניות והטלוויזיוניות הוותיקות, זה אך הגיוני. אולי כדי לתת פתרון לבעיה הזו, הגו יוצרי התוכנית רעיון: נביא שני אנשים, לפעמים שני ח"כים ולפעמים גם כאלה שרק סובבים את העבודה הפוליטית (מתמודדת לרשימת העבודה, יועצת אסטרטגית) ונרוץ איתם לאורך כל התוכנית. מעין צוות פרשנים לענייני־כול, שאחרי שאייטם נגמר יהיה לו מה לומר עליו. לפעמים זה עובד היטב (אמילי מואטי למשל) ולפעמים הרבה פחות (חברת הכנסת מיכל בירן למשל). קוולר ובירנבוים מגישים בנונשלאנט השמור למי שיודע כי רק מכורים מעטים צופים בו, וזה בהחלט חינני.
מהדורת הערב (שמונה וחצי, שידור חוזר בעשר) היא כבר סיפור אחר לגמרי, ומשונה הרבה יותר. קודם כול, כי אין מגיש. או מגישה. כל אייטם נפתח במסך כתוביות, משל היינו בסרט אילם או למצער בעידן הטלטקסט, שמסביר לצופים במה יעסוק האייטם שבו הם עומדים לצפות. לאחר מכן קורה אחד משניים: קטע וידאו עם ציטוט ולצידו טקסט נוסף שמהווה מעין פרשנות, או רחלי מזרחי. נדמה שהעיתונאית הזו נולדה, גדלה וחיה בכנסת. היא מתרוצצת מאולם לאולם, נעה במהירות מריאיון מאולתר בסיום ועדה לשיחת עומק משמימה מעט עם ח"כ מיכל רוזין או ח"כ קארין אלהרר, והנה היא שוב ליד חדר הוועדה הבאה. בסופה של אחת המהדורות ממש רציתי להתקשר לעורך המהדורה ולבקש ממנו שישלח למזרחי איזה עזר כנגדה, היא הרי תקרוס בסוף על שולחן במזנון הכנסת. אבל אם אין מגיש אולי גם אין עורך, מי יודע. סוף המהדורה כבר מוקדש לפינות ביזאר כמו לקט מהישגי הערוץ ביום שזה עתה חלף או "הציוצים שעשו את היום". לא, ציפי לבני החושפת כי היא בדרך למכינה קדם־צבאית, זה לא ציוץ שעשה את היום. אפילו לא לציפי לבני.
הערה קטנה ומגדרית לסיום. יש לשער שלא מעטים מחברי הכנסת מרוצים מהשקת שתי המהדורות. בעיקר כאלה מהספסלים האחוריים, שלא ממש מקבלים ביטוי בתקשורת המיינסטרים. אלא שלפחות בארבע המהדורות שבהן צפיתי למטרת כתיבת ביקורת זו, היה ייצוג־יתר באופן בולט לח"כיות על פני ח"כים. קארין אלהרר, מיכל בירן, מיכל רוזין, נורית קורן ונאווה בוקר (אפילו הצלחתי להבדיל בין השתיים הללו – אני חושב שמגיע לי אות הצופה המצטיין של החודש) נצפות באופן תדיר על המסך, וזה כמובן בסדר גמור. אבל יש גם ח"כים שלא ממש מקבלים דקות שידור בגל"צ ובערוץ 10, אפשר לפעמים לגוון. אולי במקום כמה דקות של רחלי מזרחי.
