סלאח שבתי ואוכל סיני: סל תרבות עם מיכאל שיינפלד

מיכאל שיינפלד, 42, נשוי ואב לשלושה, גר בירושלים. מלמד בישיבה התיכונית "אורות יהודה" באפרת. כעת יצא ספרו החמישי, "עד שנגיע הביתה"

 זיכרון ילדות תרבותי. בגיל 14 הוריי לקחו אותי ואת אחי התאום, אלי, להצגה "סלאח שבתי" ב"הבימה", עם השחקנים זאב רווח, חני נחמיאס ועוד רבים וטובים. עוצמת האירוע היממה אותי. התפאורה הגדולה, השירה והמנגינות שנעו בין שמחה קצבית לעצב נוגה, ריתקו אותי – עד אז לא ראיתי הצגה חיה מול עיניי. אני עדיין זוכר את רוב שירי המחזמר.

יוצר שאתה אוהב במיוחד. אחד היוצרים שהשפיע עליי שנים ארוכות הוא דני רובס. במקומות ובזמנים רבים בחיי, אחזו בי השירים שלו באחיזה של מי שמבין אותי ויודע לגעת במקומות עמוקים מאוד בנפש. אני משוכנע שבחלק מהשירים, בעיקר הישנים, אני יודע את המילים טוב ממנו.

דמות שמעניקה לך השראה. הרב חיים סבתו. שנים לא מעטות למדתי בישיבת מעלה־אדומים ודמותו הייתה עבורי השראה למסירות, לעמל ולאהבת תורה. גם לעובדת היותו סופר יש השפעה על כתיבתי. גם הרב דוב זינגר השפיע עליי מאוד. יש לו שילוב מיוחד בין עומק השיח לבין ההומור העצמי, והוא בורא שפה ויוצר תדר שאי אפשר שלא לרצות להיות שייך לו. זכיתי ללמד שנה ב"מקור חיים" לפני עשור ומאז דמותו מנחה אותי.

באיזו סדרה היית רוצה להשתתף כשחקן אורח? ללא ספק – נמלטים. הסדרה הזו מתחה את גבולות המתח אל קצה חדש. לא יזיק לי לצאת מאזור הנוחות ולהצטרף אל מייקל סקופילד בניסיונות הבריחה מהכלא כדי להציל את אחיו. ואולי דווקא אל הרעים אצטרף? אשאיר לצוות ההפקה את ההחלטה איפה לשלב אותי בתסריט.

עם מי היית רוצה להתחלף ליום אחד? עם הגננות של הילדים שלנו. לראות את הקטנטנים בזמן אמת עם חברים, עם עצמם, במרחבים אחרים מאשר בבית. הייתי שמח גם להיות ארכיטקט מצליח ופסיכולוג מקשיב, ויש איזה חלום גנוז להיות קופירייטר במשרד פרסום. גם שר תרבות ליום אחד יכול להיות מעניין בשבילי…

ספר שקראת פעמיים. אל "מיכאל שלי" אני חוזר מדי פעם. קראתי אותו בגיל לא צעיר מדי בשביל להבין שהחיים הם הדרמה עצמה. הדיוק, ירושלים, וכמובן חנה ומיכאל ואיי המפגש שביניהם, מרתקים אותי בכל פעם מחדש. הכתיבה לפתה אותי, עם כל הכאב וכל הנחמה. ואולי בגלל שגם לו קוראים מיכאל.

מי מצחיק אותך? הילדים שלי. זה קורה כמה פעמים ביום. ההליכה־ריקוד שלהם. התובנות המפתיעות. הפרצופים. ובעיקר הצחוק שלהם.

תמונה על הקיר שלך. בחדר השינה שלנו תלויה תמונה מהחופה. הצלם לכד רגע של שנינו בתוך ים האנשים.

מאכל שאתה לא יכול לעמוד בפניו. אוכל סיני, החל מהאגרול ועד לעוף החמוץ־מתוק. גם מרק של שבת משמח אותי מאוד. והעיקר בחברת מי אוכלים אותם.